Psalm 1 → 78
Reasoning: 10432 Output: 9703 Total: 20135
Argument
Short answer: Psalm 78 reads like a large-scale, historical midrash on the program laid out in Psalm 1. Psalm 1 states the Torah-wisdom ideal and the “two ways”; Psalm 78 takes the same lexicon and motifs and shows those two ways played out in Israel’s story, culminating in the David/Zion resolution. The overlap is strongest in Torah-terms (rare in the Psalter), identical forms, and day–night, walk/way, water, wind, rise/stand, and memory/forgetfulness imagery. Details (weighted by your criteria) Most significant identical forms and rare collocations - וּבְתוֹרָתוֹ (identical form): Ps 1:2 “וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה” vs Ps 78:10 “וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.” Same form, opposite predicates. Psalm 78 deliberately flips Psalm 1’s ideal: where the blessed person meditates on “his Torah,” the rebels refuse to walk “in his Torah.” - יוֹמָם // לַיְלָה (same words; rare as a fixed pair in Psalms): Ps 1:2 “יוֹמָם וָלַיְלָה” vs Ps 78:14 “בֶּעָנָן יוֹמָם … כָּל־הַלַּיְלָה.” Psalm 1’s round-the-clock Torah-meditation is mirrored by God’s round-the-clock guidance in the wilderness—a historical embodiment of the same rhythm. - יָקוּמוּ (same form, antithetical use): Ps 1:5 “לֹא־יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט” vs Ps 78:6 “יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם.” The wicked cannot “arise,” but the new generation should “arise” to transmit Torah. Same roots and strongly overlapping vocabulary/ideas - תורה (rare keyword in the Psalter): Ps 1:2 “בְּתוֹרַת יְהוָה”; Ps 78:1 “תּוֹרָתִי,” 78:5 “וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל,” 78:10 “וּבְתוֹרָתוֹ.” Psalm 78 opens as an act of Torah-instruction and repeatedly names Torah, picking up Ps 1’s headline term. - הלך/לכת (same root): Ps 1:1 “לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים” vs Ps 78:10 “מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.” The “walk/way” ethic of Ps 1 is explicit in Ps 78’s indictment. - ידע (same root): Ps 1:6 “כִּי־יוֹדֵעַ יְהוָה” vs Ps 78:3 “שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם,” 78:6 “לְמַעַן יֵדְעוּ.” Psalm 78 reframes Psalm 1’s “YHWH knows the way of the righteous” as communal knowing through tradition. - רוּחַ (same noun): Ps 1:4 “תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ” vs Ps 78:26 “יַסַּע קָדִים … וַיְנַהֵג … תֵימָן,” 78:39 “רוּחַ הוֹלֵךְ.” In Ps 1 wind drives away the wicked; in Ps 78 God wields winds in providence/judgment and comments on human “breath/spirit.” - מַיִם/נְחָלִים/נְהָרוֹת (water field): Ps 1:3 “פַּלְגֵי מָיִם” vs Ps 78:13–16, 20 “בָּקַע יָם… נְחָלִים יִשְׁטֹפוּ… כַּנְּהָרוֹת מָיִם.” Psalm 78 concretizes Psalm 1’s water/tree metaphor with exodus waters. - פְּרִי/יְבוּל (produce/fruit field): Ps 1:3 “פִּרְיוֹ יִתֵּן” vs Ps 78:24–25, 46 “וּדְגַן־שָׁמַיִם… יְבוּלָם.” Flourishing vs failed harvest under judgment. - לֵב (ethical core): Ps 1 implies an inner “חפץ” (delight); Ps 78 makes the heart explicit: 78:8 “לֹא־הֵכִין לִבּוֹ,” 78:72 “כְּתֹם לְבָבוֹ.” The righteous interior of Psalm 1 is embodied in David’s shepherding “with integrity of heart.” - זכר/שכח vs הגה (memory vs meditation): Ps 1’s “יהגה” is the antidote to the forgetting of Ps 78:7, 11, 35, 39, 42 (“לֹא יִשְׁכְּחוּ… וַיִּשְׁכְּחוּ… וַיִּזְכְּרוּ”). Psalm 78 defines Torah-meditation socially: remember, don’t forget, tell your children. - נָטַע/שָׁתַל vs יָסַד/בָּנָה (establishment imagery): Ps 1:3 “שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי מָיִם” vs Ps 78:69 “כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם.” The rooted tree finds a macro-parallel in the founded sanctuary/Zion. Stylistic/formal affinities - Both are wisdom/didactic: Ps 1 is a beatitude-and-two-ways wisdom proem; Ps 78 is a מַשְׂכִּיל (“instruction”), opening with imperatives to listen and presenting מָשָׁל/חִידוֹת (parable/riddles)—classic wisdom markers. - Parallel compositional habit of triadic negatives: Ps 1:1 “לֹא… לֹא… לֹא…”; Ps 78:8 strings negatives about the fathers: “לֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם… לֹא־הֵכִין לִבּוֹ… וְלֹא־נֶאֶמְנָה…” - Assembly/testimony wordplay: Ps 1:5 “בַעֲדַת צַדִּיקִים” (assembly) and Ps 78:5 “עֵדוּת” (testimony) are distinct roots but visually/phonically adjacent (ע־ד), linking community and charter. Two-ways logic worked out in history - Psalm 1’s schematic: Righteous delight in Torah, flourish; wicked follow bad counsel, are wind-driven chaff, cannot stand, and their way perishes. - Psalm 78’s narrative demonstration: - Negative way: Ephraim “הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב,” “לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית,” “וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת,” “וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו.” Outcome: plagues, defeat, ark captured, abandonment of Shiloh—i.e., “דֶּרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד” in historical form. - Positive way: God guides “יוֹמָם/הַלַּיְלָה,” provides water and bread; finally chooses Judah/Zion and David, who shepherds “כְּתֹם לְבָבוֹ … יַנְחֵם”—a national-scale picture of the tree planted by waters whose work prospers. - Courtroom line realized: Ps 1:5 “לא יקומו רשעים במשפט” is played out by repeated divine judgments; conversely, Ps 78:6 envisions a generation that “יקומו ויספרו,” rising to their covenantal vocation. Cultural/liturgical sequence - Daily Shema (day and night) and Deuteronomic pedagogy (teach your children) sit behind both: Ps 1’s “יומם ולילה” Torah-meditation → Ps 78’s “הַאֲזִינָה… תּוֹרָתִי… לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם… לְמַעַן יֵדְעוּ.” Thus Ps 78 shows how Ps 1’s individual discipline becomes Israel’s communal catechesis (daily and generational), especially in the exodus retellings of Israel’s calendar. Bottom line - On genre, lexicon (especially תורה and the identical וּבְתוֹרָתוֹ), rare collocations (יוֹמָם/לַיְלָה), key roots (הלך/לכת, ידע, קום, רוח, מים), and thematic structure (two ways → historical exemplum and Davidic resolution), Psalm 78 reads as a logical and deliberate development of Psalm 1. It turns Psalm 1’s Torah-wisdom axiom into an instructional national narrative that argues: meditate/remember and walk in his Torah (Ps 1), or repeat the fathers’ failures (Ps 78); do so, and God establishes you like a planted tree/Zion under a shepherd “בְּתְבוּנוֹת כַּפָּיו.”
Evaluation
Score: 9.0
Evaluated at: 2025-09-30T06:53:01 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v1
Reasoning: 1856 Output: 2586 Total: 4442
Exceptionally strong and text-grounded. It marshals precise Hebrew correspondences (notably the identical u'vetorato), concentrates on the rare Torah lexeme in Psalms, and maps Ps 1’s two-ways schema onto Ps 78’s didactic history culminating in David/Zion. The multi-level overlap (lexical, thematic, formal) is persuasive. Minor caveats: some motifs (day/night, wind, water, yakumu) are common elsewhere, and a few links (e.g., assembly/testimony wordplay, claims of rarity) would benefit from frequency substantiation. Still, the case is coherent, nuanced, and compelling.
Prompt
Consider Psalm 1 and Psalm 78 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 78 logically follows on from Psalm 1? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 1:
Psalm 1
1. אַ֥שְֽׁרֵי־
הָאִ֗ישׁ
אֲשֶׁ֤ר ׀
לֹ֥א
הָלַךְ֮
בַּעֲצַ֢ת
רְשָׁ֫עִ֥ים
וּבְדֶ֣רֶךְ
חַ֭טָּאִים
לֹ֥א
עָמָ֑ד
וּבְמוֹשַׁ֥ב
לֵ֝צִ֗ים
לֹ֣א
יָשָֽׁב׃
2. כִּ֤י
אִ֥ם
בְּתוֹרַ֥ת
יְהוָ֗ה
חֶ֫פְצ֥וֹ
וּֽבְתוֹרָת֥וֹ
יֶהְגֶּ֗ה
יוֹמָ֥ם
וָלָֽיְלָה׃
3. וְֽהָיָ֗ה
כְּעֵץ֮
שָׁת֢וּל
עַֽל־
פַּלְגֵ֫י
מָ֥יִם
אֲשֶׁ֤ר
פִּרְי֨וֹ ׀
יִתֵּ֬ן
בְּעִתּ֗וֹ
וְעָלֵ֥הוּ
לֹֽא־
יִבּ֑וֹל
וְכֹ֖ל
אֲשֶׁר־
יַעֲשֶׂ֣ה
יַצְלִֽיחַ׃
4. לֹא־
כֵ֥ן
הָרְשָׁעִ֑ים
כִּ֥י
אִם־
כַּ֝מֹּ֗ץ
אֲֽשֶׁר־
תִּדְּפֶ֥נּוּ
רֽוּחַ׃
5. עַל־
כֵּ֤ן ׀
לֹא־
יָקֻ֣מוּ
רְ֭שָׁעִים
בַּמִּשְׁפָּ֑ט
וְ֝חַטָּאִ֗ים
בַּעֲדַ֥ת
צַדִּיקִֽים׃
6. כִּֽי־
יוֹדֵ֣עַ
יְ֭הוָה
דֶּ֣רֶךְ
צַדִּיקִ֑ים
וְדֶ֖רֶךְ
רְשָׁעִ֣ים
תֹּאבֵֽד׃
Psalm 78:
Psalm 78
1. מַשְׂכִּ֗יל
לְאָ֫סָ֥ף
הַאֲזִ֣ינָה
עַ֭מִּי
תּוֹרָתִ֑י
הַטּ֥וּ
אָ֝זְנְכֶ֗ם
לְאִמְרֵי
פִֽי׃
2. אֶפְתְּחָ֣ה
בְמָשָׁ֣ל
פִּ֑י
אַבִּ֥יעָה
חִ֝יד֗וֹת
מִנִּי־
קֶֽדֶם׃
3. אֲשֶׁ֣ר
שָׁ֭מַעְנוּ
וַנֵּדָעֵ֑ם
וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ
סִפְּרוּ־
לָֽנוּ׃
4. לֹ֤א
נְכַחֵ֨ד ׀
מִבְּנֵיהֶ֗ם
לְד֥וֹר
אַחֲר֗וֹן
מְֽ֭סַפְּרִים
תְּהִלּ֣וֹת
יְהוָ֑ה
וֶעֱזוּז֥וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
אֲשֶׁ֣ר
עָשָֽׂה׃
5. וַיָּ֤קֶם
עֵד֨וּת ׀
בְּֽיַעֲקֹ֗ב
וְתוֹרָה֮
שָׂ֤ם
בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל
אֲשֶׁ֣ר
צִ֭וָּה
אֶת־
אֲבוֹתֵ֑ינוּ
לְ֝הוֹדִיעָ֗ם
לִבְנֵיהֶֽם׃
6. לְמַ֤עַן
יֵדְע֨וּ ׀
דּ֣וֹר
אַ֭חֲרוֹן
בָּנִ֣ים
יִוָּלֵ֑דוּ
יָ֝קֻ֗מוּ
וִֽיסַפְּר֥וּ
לִבְנֵיהֶֽם׃
7. וְיָשִׂ֥ימוּ
בֵֽאלֹהִ֗ים
כִּ֫סְלָ֥ם
וְלֹ֣א
יִ֭שְׁכְּחוּ
מַֽעַלְלֵי
אֵ֑ל
וּמִצְוֺתָ֥יו
יִנְצֹֽרוּ׃
8. וְלֹ֤א
יִהְי֨וּ ׀
כַּאֲבוֹתָ֗ם
דּוֹר֮
סוֹרֵ֢ר
וּמֹ֫רֶ֥ה
דּ֭וֹר
לֹא־
הֵכִ֣ין
לִבּ֑וֹ
וְלֹא־
נֶאֶמְנָ֖ה
אֶת־
אֵ֣ל
רוּחֽוֹ׃
9. בְּֽנֵי־
אֶפְרַ֗יִם
נוֹשְׁקֵ֥י
רוֹמֵי־
קָ֑שֶׁת
הָ֝פְכ֗וּ
בְּי֣וֹם
קְרָֽב׃
10. לֹ֣א
שָׁ֭מְרוּ
בְּרִ֣ית
אֱלֹהִ֑ים
וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ
מֵאֲנ֥וּ
לָלֶֽכֶת׃
11. וַיִּשְׁכְּח֥וּ
עֲלִילוֹתָ֑יו
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
אֲשֶׁ֣ר
הֶרְאָֽם׃
12. נֶ֣גֶד
אֲ֭בוֹתָם
עָ֣שָׂה
פֶ֑לֶא
בְּאֶ֖רֶץ
מִצְרַ֣יִם
שְׂדֵה־
צֹֽעַן׃
13. בָּ֣קַע
יָ֭ם
וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם
וַֽיַּצֶּב־
מַ֥יִם
כְּמוֹ־
נֵcד׃
14. וַיַּנְחֵ֣ם
בֶּעָנָ֣ן
יוֹמָ֑ם
וְכָל־
הַ֝לַּ֗יְלָה
בְּא֣וֹר
אֵֽשׁ׃
15. יְבַקַּ֣ע
צֻ֭רִים
בַּמִּדְבָּ֑ר
וַ֝יַּ֗שְׁקְ
כִּתְהֹמ֥וֹת
רַבָּֽה׃
16. וַיּוֹצִ֣א
נוֹזְלִ֣ים
מִסָּ֑לַע
וַיּ֖וֹרֶד
כַּנְּהָר֣וֹת
מָֽיִם׃
17. וַיּוֹסִ֣יפוּ
ע֖dוֹד
לַחֲטֹא־
ל֑וֹ
לַֽמְר֥וֹת
עֶ֝לְי֗וֹן
בַּצִּיָּֽה׃
18. וַיְנַסּוּ־
אֵ֥ל
בִּלְבָבָ֑ם
לִֽשְׁאָל־
אֹ֥כֶל
לְנַפְשָֽׁם׃
19. וַֽיְדַבְּר֗וּ
בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים
אָ֭מְרוּ
הֲי֣וּכַל
אֵ֑ל
לַעֲרֹ֥ךְ
שֻׁ֝לְחָ֗ן
בַּמִּדְבָּֽר׃
20. הֵ֤ן
הִכָּה־
צ֨וּר ׀
וַיָּז֣וּבוּ
מַיִם֮
וּנְחָלִ֢ים
יִ֫שְׁטֹ֥פוּ
הֲגַם־
לֶ֭חֶם
י֣וּכַל
תֵּ֑ת
אִם־
יָכִ֖ין
שְׁאֵ֣ר
לְעַמּֽוֹ׃
21. לָכֵ֤ן ׀
שָׁמַ֥ע
יְהוָ֗ה
וַֽיִּתְעַבָּ֥ר
וְ֭אֵשׁ
נִשְּׂקָ֣ה
בְיַעֲקֹ֑ב
וְגַם־
אַ֝֗ף
עָלָ֥ה
בְיִשְׂרָאֵֽל׃
22. כִּ֤י
לֹ֣א
הֶ֭אֱמִינוּ
בֵּאלֹהִ֑ים
וְלֹ֥א
בָ֝טְח֗וּ
בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃
23. וַיְצַ֣ו
שְׁחָקִ֣ים
מִמָּ֑עַל
וְדַלְתֵ֖י
שָׁמַ֣יִם
פָּתָֽח׃
24. וַיַּמְטֵ֬ר
עֲלֵיהֶ֣ם
מָ֣ן
לֶאֱכֹ֑ל
וּדְגַן־
שָׁ֝מַ֗יִם
נָ֣תַן
לָֽמוֹ׃
25. לֶ֣חֶם
אַ֭בִּירִים
אָ֣כַל
אִ֑ישׁ
צֵידָ֬ה
שָׁלַ֖ח
לָהֶ֣ם
לָשֹֽׂבַע׃
26. יַסַּ֣ע
קָ֭דִים
בַּשָּׁמָ֑יִם
וַיְנַהֵ֖ג
בְּעֻזּ֣וֹ
תֵימָֽן׃
27. וַיַּמְטֵ֬ר
עֲלֵיהֶ֣ם
כֶּעָפָ֣ר
שְׁאֵ֑ר
וּֽכְח֥וֹל
יַ֝מִּ֗ים
ע֣וֹף
כָּנָֽף׃
28. וַ֭יַּפֵּל
בְּקֶ֣רֶב
מַחֲנֵ֑הוּ
סָ֝בִ֗יב
לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃
29. וַיֹּאכְל֣וּ
וַיִּשְׂבְּע֣וּ
מְאֹ֑ד
וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם
יָבִ֥א
לָהֶֽם׃
30. לֹא־
זָ֥רוּ
מִתַּאֲוָתָ֑ם
ע֝֗וֹד
אָכְלָ֥ם
בְּפִיהֶֽם׃
31. וְאַ֤ף
אֱלֹהִ֨ים ׀
עָ֘לָ֤ה
בָהֶ֗ם
וַֽ֭יַּהֲרֹג
בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם
וּבַחוּרֵ֖י
יִשְׂרָאֵ֣ל
הִכְרִֽיעַ׃
32. בְּכָל־
זֹ֥את
חָֽטְאוּ־
ע֑וֹד
וְלֹֽא־
הֶ֝אֱמִ֗ינוּ
בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃
33. וַיְכַל־
בַּהֶ֥בֶל
יְמֵיהֶ֑ם
וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם
בַּבֶּהָלָֽה׃
34. אִם־
הֲרָגָ֥ם
וּדְרָשׁ֑וּהוּ
וְ֝שָׁ֗בוּ
וְשִֽׁחֲרוּ־
אֵֽל׃
35. וַֽ֭יִּזְכְּרוּ
כִּֽי־
אֱלֹהִ֣ים
צוּרָ֑ם
וְאֵ֥ל
עֶ֝לְיוֹן
גֹּאֲלָֽם׃
36. וַיְפַתּ֥וּהוּ
בְּפִיהֶ֑ם
וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם
יְכַזְּבוּ־
לֽוֹ׃
37. וְ֭לִבָּם
לֹא־
נָכ֣וֹן
עִמּ֑וֹ
וְלֹ֥א
נֶ֝אֶמְנ֗וּ
בִּבְרִיתֽוֹ׃
38. וְה֤וּא
רַח֨וּם ׀
יְכַפֵּ֥ר
עָוֺן֮
וְֽלֹא־
יַ֫שְׁחִ֥ית
וְ֭הִרְבָּה
לְהָשִׁ֣יב
אַפּ֑וֹ
וְלֹֽא־
יָ֝עִיר
כָּל־
חֲמָתֽוֹ׃
39. וַ֭יִּזְכֹּר
כִּי־
בָשָׂ֣ר
הֵ֑מָּה
ר֥וּחַ
ה֝וֹלֵ֗ךְ
וְלֹ֣א
יָשֽׁוּב׃
40. כַּ֭מָּה
יַמְר֣וּהוּ
בַמִּדְבָּ֑ר
יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ
בִּֽישִׁימֽוֹן׃
41. וַיָּשׁ֣וּבוּ
וַיְנַסּ֣וּ
אֵ֑ל
וּקְד֖וֹשׁ
יִשְׂרָאֵ֣ל
הִתְווּ׃
42. לֹא־
זָכְר֥וּ
אֶת־
יָד֑וֹ
י֝֗וֹם
אֲֽשֶׁר־
פָּדָ֥ם
מִנִּי־
צָֽר׃
43. אֲשֶׁר־
שָׂ֣ם
בְּ֭מִצְרַיִם
אֹֽתוֹתָ֑יו
וּ֝מוֹפְתָ֗יו
בִּשְׂדֵה־
צֹֽעַן׃
44. וַיַּהֲפֹ֣ךְ
לְ֭דָם
יְאֹרֵיהֶ֑ם
וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם
בַּל־
יִשְׁתָּיֽוּן׃
45. יְשַׁלַּ֬ח
בָּהֶ֣ם
עָ֭רֹב
וַיֹּאכְלֵ֑ם
וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ
וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
46. וַיִּתֵּ֣ן
לֶחָסִ֣יל
יְבוּלָ֑ם
וִֽ֝יגִיעָ֗ם
לָאַרְבֶּֽה׃
47. יַהֲרֹ֣ג
בַּבָּרָ֣ד
גַּפְנָ֑ם
וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם
בַּֽחֲנָמַֽל׃
48. וַיַּסְגֵּ֣ר
לַבָּרָ֣ד
בְּעִירָ֑ם
וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם
לָרְשָׁפִֽים׃
49. יְשַׁלַּח־
בָּ֨ם ׀
חֲר֬וֹן
אַפּ֗וֹ
עֶבְרָ֣ה
וָזַ֣עַם
וְצָרָ֑ה
מִ֝שְׁלַ֗חַת
מַלְאֲכֵ֥י
רָעִֽים׃
50. יְפַלֵּ֥ס
נָתִ֗יב
לְאַ֫פּ֥וֹ
לֹא־
חָשַׂ֣ךְ
מִמָּ֣וֶת
נַפְשָׁ֑ם
וְ֝חַיָּתָ֗ם
לַדֶּ֥בֶר
הִסְגִּֽיר׃
51. וַיַּ֣ךְ
כָּל־
בְּכ֣וֹר
בְּמִצְרָ֑יִם
רֵאשִׁ֥ית
א֝וֹנִ֗ים
בְּאָהֳלֵי־
חָֽם׃
52. וַיַּסַּ֣ע
כַּצֹּ֣אן
עַמּ֑וֹ
וַֽיְנַהֲגֵ֥ם
כַּ֝עֵ֗דֶר
בַּמִּדְבָּֽר׃
53. וַיַּנְחֵ֣ם
לָ֭בֶטַח
וְלֹ֣א
פָחָ֑דוּ
וְאֶת־
א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם
כִּסָּ֥ה
הַיָּֽם׃
54. וַ֭יְבִיאֵם
אֶל־
גְּב֣וּל
קָדְשׁ֑וֹ
הַר־
זֶ֝֗ה
קָנְתָ֥ה
יְמִינֽוֹ׃
55. וַיְגָ֤רֶשׁ
מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀
גּוֹיִ֗ם
וַֽ֭יַּפִּילֵם
בְּחֶ֣בֶל
נַחֲלָ֑ה
וַיַּשְׁכֵּ֥ן
בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם
שִׁבְטֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל׃
56. וַיְנַסּ֣וּ
וַ֭יַּמְרוּ
אֶת־
אֱלֹהִ֣ים
עֶלְי֑וֹן
וְ֝עֵדוֹתָ֗יו
לֹ֣א
שָׁמָֽרוּ׃
57. וַיִּסֹּ֣גוּ
וַֽ֭יִּבְגְּדוּ
כַּאֲבוֹתָ֑ם
נֶ֝הְפְּכ֗וּ
כְּקֶ֣שֶׁת
רְמִיָּֽה׃
58. וַיַּכְעִיס֥וּהוּ
בְּבָמוֹתָ֑ם
וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם
יַקְנִיאֽוּהוּ׃
59. שָׁמַ֣ע
אֱ֭לֹהִים
וַֽיִּתְעַבָּ֑ר
וַיִּמְאַ֥ס
מְ֝אֹ֗ד
בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
60. וַ֭יִּטֹּשׁ
מִשְׁכַּ֣ן
שִׁל֑וֹ
אֹ֝֗הֶל
שִׁכֵּ֥ן
בָּאָדָֽם׃
61. וַיִּתֵּ֣ן
לַשְּׁבִ֣י
עֻזּ֑וֹ
וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ
בְיַד־
צָֽר׃
62. וַיַּסְגֵּ֣ר
לַחֶ֣רֶב
עַמּ֑וֹ
וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ
הִתְעַבָּֽר׃
63. בַּחוּרָ֥יו
אָֽכְלָה־
אֵ֑שׁ
וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו
לֹ֣א
הוּלָּֽלוּ׃
64. כֹּ֭הֲנָיו
בַּחֶ֣רֶב
נָפָ֑לוּ
וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו
לֹ֣א
תִבְכֶּֽינָה׃
65. וַיִּקַ֖ץ
כְּיָשֵׁ֥ן ׀
אֲדֹנָ֑י
כְּ֝גִבּ֗וֹר
מִתְרוֹנֵ֥ן
מִיָּֽיִן׃
66. וַיַּךְ־
צָרָ֥יו
אָח֑וֹר
חֶרְפַּ֥ת
ע֝וֹלָ֗ם
נָ֣תַן
לָֽמוֹ׃
67. וַ֭יִּמְאַס
בְּאֹ֣הֶל
יוֹסֵ֑ף
וּֽבְשֵׁ֥בֶט
אֶ֝פְרַ֗יִם
לֹ֣א
בָחָֽר׃
68. וַ֭יִּבְחַר
אֶת־
שֵׁ֣בֶט
יְהוּדָ֑ה
אֶֽת־
הַ֥ר
צִ֝יּ֗וֹן
אֲשֶׁ֣ר
אָהֵֽב׃
69. וַיִּ֣בֶן
כְּמוֹ־
רָ֭מִים
מִקְדָּשׁ֑וֹ
כְּ֝אֶ֗רֶץ
יְסָדָ֥הּ
לְעוֹלָֽם׃
70. וַ֭יִּבְחַר
בְּדָוִ֣ד
עַבְדּ֑וֹ
וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ
מִֽמִּכְלְאֹ֥ת
צֹֽאן׃
71. מֵאַחַ֥ר
עָל֗וֹת
הֱבִ֫יא֥וֹ
לִ֭רְעוֹת
בְּיַעֲקֹ֣ב
עַמּ֑וֹ
וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל
נַחֲלָתֽוֹ׃
72. וַ֭יִּרְעֵם
כְּתֹ֣ם
לְבָב֑וֹ
וּבִתְבוּנ֖וֹת
כַּפָּ֣יו
יַנְחֵֽם׃