Psalm 2 → 78
Reasoning: 9984 Output: 10349 Total: 20333
Argument
Here are several, mutually reinforcing ways to argue that Psalm 78 “logically follows” Psalm 2. 1) Big-picture logic: Psalm 78 narratively supplies the history that Psalm 2 presupposes - Psalm 2 publicly proclaims God’s installation of his king on Zion and calls rulers to submit. Psalm 78 recounts how God’s dealings with Israel’s history lead precisely to that outcome: the rejection of Joseph/Ephraim, the choice of Judah, the election of Zion, and the choosing of David. - Sequence: - Psalm 2: God’s decree about the king on Zion (2:6–7), universal scope of his rule (2:8–9), a warning to the world’s rulers (2:10–12). - Psalm 78: long rehearsal of exodus-wilderness-conquest (vv. 12–55), the people’s repeated rebellion (vv. 8–11, 17–22, 32–41, 56–58), God’s judgment and mercy (vv. 21–22, 38–39, 59–64), climaxing in God’s choice of Judah, Zion, and David (vv. 67–72). - Thus Ps 78 “explains” (and legitimates) Ps 2’s Zion-Davidic installation by showing how Israel’s history funnels toward Zion and David. 2) Form and genre links - Wisdom/didactic frame: - Psalm 2 ends with a wisdom-style exhortation to rulers: “הַשְׂכִּילוּ” (2:10) and “עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּיִרְאָה” (2:11). - Psalm 78 opens as a מַשְׂכִּיל (78:1), i.e., an “instructional/maskil” psalm, and gives an explicit teaching mandate to transmit Torah, testimonies, and memory to future generations (78:1–8). - Royal-prophetic proclamation followed by historical proof: - Psalm 2 is a royal-prophetic proclamation (enthronement/oracle). - Psalm 78 is an instructional historical recital that vindicates the Zion-David center proclaimed in Psalm 2. 3) Zion–David convergence (high-significance thematic and lexical ties) - Identical, focal place name: - Psalm 2:6 “עַל־צִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי” - Psalm 78:68 “אֶת־הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב”; 78:54 “אֶל־גְּבוּל קָדְשׁוֹ”; 78:69 “מִקְדָּשׁוֹ” - Shared lexeme ציון with the קדש word-field in both: Ps 2 “קדשי,” Ps 78 “קדשו/מקדשו.” - Davidic kingship: - Psalm 2: the anointed king (“מְשִׁיחוֹ” 2:2), “בְּנִי אַתָּה” 2:7, enthronement on Zion (2:6). - Psalm 78: explicit election of Judah, Zion, and David (“וַיִּבְחַר … אֶת־שֵׁבֶט יְהוּדָה … אֶת־הַר צִיּוֹן … וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ” 78:68–70). - In other words, Psalm 78’s ending is the historical instantiation of Psalm 2’s program. 4) Shared and closely related lexemes (with weightings) Higher-significance overlaps (identical forms or strongly marked lexemes): - צִיּוֹן (2:6; 78:68). Rare, focal, identical. - אֲדֹנָי (2:4; 78:65). Identical divine title and form. - אְַפוֹ “his anger” (2:5; 2:12; 78:38; 78:49; 78:50). Identical noun and pronominal form recur in both psalms; 78 multiplies the anger vocabulary (וַיִּתְעַבָּר, חֲרוֹן אַפּוֹ), matching Ps 2’s wrath scene (2:5, 12). - נַחֲלָה “inheritance” (2:8; 78:55; 78:62; 78:71). Same root and semantics; Ps 2: the nations are given as the king’s inheritance; Ps 78: Israel is God’s inheritance (mirror images in royal theology). - ציון + קדש as collocation field (2:6; 78:54, 68–69). Zion defined as God’s holy mountain/sanctuary in both. - שׂכל: “הַשְׂכִּילוּ” (2:10) vs. “מַשְׂכִּיל” (78:1). Same root, both foreground prudential instruction. - שׁאל “ask” (2:8 imperative; 78:18 infinitive “לִשְׁאָל־אֹכֶל”). Same root, different valence: in Ps 2 the king is told to ask for the nations; in Ps 78 the people presumptuously “ask” for food—two paradigmatic “askings” with opposite spiritual posture. - ס-פ-ר “to recount/narrate”: “אֲסַפְּרָה” (2:7) vs. 78:3 “סִפְּרוּ”, 78:4 “מְסַפְּרִים”, 78:6 “וִיסַפְּרוּ”. The royal “I will recount the decree” becomes the people’s duty to recount Yahweh’s deeds across generations. Medium-significance but suggestive overlaps (same root/class; sometimes different senses): - י-צ-ב: “יִתְיַצְּבוּ” (2:2) and “וַיַּצֶּב מַיִם” (78:13). Same root “stand/establish,” different stems and objects. - שֵׁבֶט: Ps 2:9 “בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל” (scepter/rod); Ps 78:55 “שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל” (tribes). Same lexeme historically spans “rod/scepter” and “tribe,” linking royal rule and Israel’s tribal ordering. - ע-ב-ד: Ps 2:11 “עִבְדוּ אֶת־יְהוָה” (serve YHWH); Ps 78:70 “בְּדָוִד עַבְדּוֹ” (David, his servant). Service is the right royal posture in Ps 2 and David’s identity in Ps 78. - ד-ב-ר: Ps 2:5 “יְדַבֵּר … בְאַפּוֹ”; Ps 78:19 “וַיְדַבְּרוּ בֵאלֹהִים.” Same root, opposite direction: God speaks in wrath (Ps 2); the people speak against God (Ps 78). - בן/ילד: Ps 2:7 “בְּנִי אַתָּה … יְלִדְתִּיךָ”; Ps 78:6 “בָּנִים יִוָּלֵדוּ”; 78:51 “בְּכוֹר”. Sonship/birth language unites royal adoption (Ps 2) and Israel’s generational transmission and the firstborn plague (Ps 78). Text-critical/semantic bridge worth noting (if one follows the “shepherd” reading in Ps 2:9) - Ps 2:9 תְּרֹעֵם can be read (per LXX) “you shall shepherd them with a rod of iron,” not just “break them.” Ps 78 ends with David’s shepherding: “וַיִּרְעֵם … יַנְחֵם” (78:72). That creates a pointed inclusio from announcement (“you will shepherd”) to realization (David “shepherded them”). 5) The anger–submission pedagogy - Psalm 2: Nations rebel; YHWH laughs; speaks in anger; rulers are urged to wise submission: “נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יִאֱנַף … אַשְׁרֵי כָּל־חֹוסֵי בוֹ.” - Psalm 78: Israel repeatedly rebels; YHWH’s anger is kindled (78:21, 38–50); when he strikes, they seek him (78:34–35); the intended end is trust/obedience (78:7). The same didactic arc of wrath-then-mercy meant to produce reverent service in Ps 2 is played out historically in Ps 78. 6) Shared covenant-legal frame that supports the royal decree - Psalm 2 speaks of “חֹק” (2:7) and issues a universal summons to “serve” and “rejoice with trembling” (2:11–12). - Psalm 78 saturates the hearer with covenant vocabulary—תּוֹרָה, עֵדוּת, בְּרִית, מִצְוֹת—and the obligation to “remember” and obey. That is, Ps 78 supplies the covenantal substrate that undergirds the Davidic “decree” of Ps 2. 7) Common life-history/mythic sequence - Core Israelite story arc: exodus → wilderness testing → conquest → sanctuary/Zion → Davidic kingship. - Psalm 2 presupposes the last two (Zion, Davidic king). - Psalm 78 rehearses the earlier stages and then lands on the same two (Zion, David), thereby supplying the backstory and rationale for Psalm 2’s royal claim. 8) Additional smaller correspondences - Heavens: Ps 2:4 “יֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם”; Ps 78:23–24 “שְׁחָקִים … דַלְתֵי שָׁמַיִם.” - Enemies subdued: Ps 2:9 “תְּנַפְּצֵם”; Ps 78:66 “וַיַּךְ־צָרָיו אָחוֹר … חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ.” - Trust/refuge: Ps 2:12 “חֹוסֵי בוֹ”; Ps 78:7 “וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם … וְלֹא בָטְחוּ בִישׁוּעָתוֹ” (22). Same faith/refuge domain. Bottom line - Psalm 2 announces the theological center of the Psalter: YHWH installs his son-king on Zion and summons the world to prudent submission. - Psalm 78, with overlapping vocabulary and themes (Zion; anger; inheritance; wisdom instruction; service; sonship; shepherding), narrates the historical education of Israel that leads to that very center: Zion chosen, David chosen, the sanctuary founded. On both stylistic-linguistic and thematic-historical grounds, Psalm 78 can be read as a logical and substantive follow-up to Psalm 2.
Evaluation
Score: 7.0
Evaluated at: 2025-10-08T06:12:38 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 4096 Output: 11185 Total: 15281
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 6.0 / 10
Multiple, correct verse-linked ties (Zion+קדש: 2:6; 78:54,68–69; David 78:70–72; decree/ספר; LXX shepherd vs 78:72) and a coherent rationale. Weakness: many overlaps are common; no editorial marker. No cap.
Prompt
Consider Psalm 2 and Psalm 78 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 78 logically follows on from Psalm 2? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 2:
Psalm 2
1. לָ֭מָּה
רָגְשׁ֣וּ
גוֹיִ֑ם
וּ֝לְאֻמִּ֗ים
יֶהְגּוּ־
רִֽtיק׃
2. יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀
מַלְכֵי־
אֶ֗רֶץ
וְרוֹזְנִ֥ים
נֽוֹסְדוּ־
יָ֑חַד
עַל־
יְ֝הוָה
וְעַל־
מְשִׁיחֽtוֹ׃
3. נְֽ֭נַתְּקָה
אֶת־
מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ
וְנַשְׁלִ֖יכָה
מִמֶּ֣נּוּ
עֲבֹתֵֽימוֹ׃
4. יוֹשֵׁ֣ב
בַּשָּׁמַ֣יִם
יִשְׂחָ֑ק
אֲ֝דֹנָ֗י
יִלְעַג־
לָֽמוֹ׃
5. אָ֤ז
יְדַבֵּ֣ר
אֵלֵ֣ימוֹ
בְאַפּ֑וֹ
וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ
יְבַהֲלֵֽמוֹ׃
6. וַ֭אֲנִי
נָסַ֣כְתִּי
מַלְכִּ֑י
עַל־
צִ֝יּ֗וֹן
הַר־
קָדְשִֽׁי׃
7. אֲסַפְּרָ֗ה
אֶֽ֫ל
חֹ֥ק
יְֽהוָ֗ה
אָמַ֘ר
אֵלַ֥י
בְּנִ֥י
אַ֑תָּה
אֲ֝נִ֗י
הַיּ֥וֹם
יְלִדְתִּֽיךָ׃
8. שְׁאַ֤ל
מִמֶּ֗נִּי
וְאֶתְּנָ֣ה
ג֭וֹיִם
נַחֲלָתֶ֑ךָ
וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗
אַפְסֵי־
אָֽרֶץ׃
9. תְּ֭רֹעֵם
בְּשֵׁ֣בֶט
בַּרְזֶ֑ל
כִּכְלִ֖י
יוֹצֵ֣ר
תְּנַפְּצֵֽם׃
10. וְ֭עַתָּה
מְלָכִ֣ים
הַשְׂכִּ֑ילוּ
הִ֝וָּסְר֗וּ
שֹׁ֣פְטֵי
אָֽרֶץ׃
11. עִבְד֣וּ
אֶת־
יְהוָ֣ה
בְּיִרְאָ֑ה
וְ֝גִ֗ילוּ
בִּרְעָדָֽה׃
12. נַשְּׁקוּ־
בַ֡ר
פֶּן־
יֶאֱנַ֤ף ׀
וְתֹ֬אבְדוּ
דֶ֗רֶךְ
כִּֽי־
יִבְעַ֣ר
כִּמְעַ֣ט
אַפּ֑וֹ
אַ֝שְׁרֵ֗י
כָּל־
ח֥וֹסֵי
בֽוֹ׃
Psalm 78:
Psalm 78
1. מַשְׂכִּ֗יל
לְאָ֫סָ֥ף
הַאֲזִ֣ינָה
עַ֭מִּי
תּוֹרָתִ֑י
הַטּ֥וּ
אָ֝זְנְכֶ֗ם
לְאִמְרֵי
פִֽי׃
2. אֶפְתְּחָ֣ה
בְמָשָׁ֣ל
פִּ֑י
אַבִּ֥יעָה
חִ֝יד֗וֹת
מִנִּי־
קֶֽדֶם׃
3. אֲשֶׁ֣ר
שָׁ֭מַעְנוּ
וַנֵּדָעֵ֑ם
וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ
סִפְּרוּ־
לָֽנוּ׃
4. לֹ֤א
נְכַחֵ֨ד ׀
מִבְּנֵיהֶ֗ם
לְד֥וֹר
אַחֲר֗וֹן
מְֽ֭סַפְּרִים
תְּהִלּ֣וֹת
יְהוָ֑ה
וֶעֱזוּז֥וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
אֲשֶׁ֣ר
עָשָֽׂה׃
5. וַיָּ֤קֶם
עֵד֨וּת ׀
בְּֽיַעֲקֹ֗ב
וְתוֹרָה֮
שָׂ֤ם
בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל
אֲשֶׁ֣ר
צִ֭וָּה
אֶת־
אֲבוֹתֵ֑ינוּ
לְ֝הוֹדִיעָ֗ם
לִבְנֵיהֶֽם׃
6. לְמַ֤עַן
יֵדְע֨וּ ׀
דּ֣וֹר
אַ֭חֲרוֹן
בָּנִ֣ים
יִוָּלֵ֑דוּ
יָ֝קֻ֗מוּ
וִֽיסַפְּר֥וּ
לִבְנֵיהֶֽם׃
7. וְיָשִׂ֥ימוּ
בֵֽאלֹהִ֗ים
כִּ֫סְלָ֥ם
וְלֹ֣א
יִ֭שְׁכְּחוּ
מַֽעַלְלֵי
אֵ֑ל
וּמִצְוֺתָ֥יו
יִנְצֹֽרוּ׃
8. וְלֹ֤א
יִהְי֨וּ ׀
כַּאֲבוֹתָ֗ם
דּוֹר֮
סוֹרֵ֢ר
וּמֹ֫רֶ֥ה
דּ֭וֹר
לֹא־
הֵכִ֣ין
לִבּ֑וֹ
וְלֹא־
נֶאֶמְנָ֖ה
אֶת־
אֵ֣ל
רוּחֽוֹ׃
9. בְּֽנֵי־
אֶפְרַ֗יִם
נוֹשְׁקֵ֥י
רוֹמֵי־
קָ֑שֶׁת
הָ֝פְכ֗וּ
בְּי֣וֹם
קְרָֽב׃
10. לֹ֣א
שָׁ֭מְרוּ
בְּרִ֣ית
אֱלֹהִ֑ים
וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ
מֵאֲנ֥וּ
לָלֶֽכֶת׃
11. וַיִּשְׁכְּח֥וּ
עֲלִילוֹתָ֑יו
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
אֲשֶׁ֣ר
הֶרְאָֽם׃
12. נֶ֣גֶד
אֲ֭בוֹתָם
עָ֣שָׂה
פֶ֑לֶא
בְּאֶ֖רֶץ
מִצְרַ֣יִם
שְׂדֵה־
צֹֽעַן׃
13. בָּ֣קַע
יָ֭ם
וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם
וַֽיַּצֶּב־
מַ֥יִם
כְּמוֹ־
נֵcד׃
14. וַיַּנְחֵ֣ם
בֶּעָנָ֣ן
יוֹמָ֑ם
וְכָל־
הַ֝לַּ֗יְלָה
בְּא֣וֹר
אֵֽשׁ׃
15. יְבַקַּ֣ע
צֻ֭רִים
בַּמִּדְבָּ֑ר
וַ֝יַּ֗שְׁקְ
כִּתְהֹמ֥וֹת
רַבָּֽה׃
16. וַיּוֹצִ֣א
נוֹזְלִ֣ים
מִסָּ֑לַע
וַיּ֖וֹרֶד
כַּנְּהָר֣וֹת
מָֽיִם׃
17. וַיּוֹסִ֣יפוּ
ע֖dוֹד
לַחֲטֹא־
ל֑וֹ
לַֽמְר֥וֹת
עֶ֝לְי֗וֹן
בַּצִּיָּֽה׃
18. וַיְנַסּוּ־
אֵ֥ל
בִּלְבָבָ֑ם
לִֽשְׁאָל־
אֹ֥כֶל
לְנַפְשָֽׁם׃
19. וַֽיְדַבְּר֗וּ
בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים
אָ֭מְרוּ
הֲי֣וּכַל
אֵ֑ל
לַעֲרֹ֥ךְ
שֻׁ֝לְחָ֗ן
בַּמִּדְבָּֽר׃
20. הֵ֤ן
הִכָּה־
צ֨וּר ׀
וַיָּז֣וּבוּ
מַיִם֮
וּנְחָלִ֢ים
יִ֫שְׁטֹ֥פוּ
הֲגַם־
לֶ֭חֶם
י֣וּכַל
תֵּ֑ת
אִם־
יָכִ֖ין
שְׁאֵ֣ר
לְעַמּֽוֹ׃
21. לָכֵ֤ן ׀
שָׁמַ֥ע
יְהוָ֗ה
וַֽיִּתְעַבָּ֥ר
וְ֭אֵשׁ
נִשְּׂקָ֣ה
בְיַעֲקֹ֑ב
וְגַם־
אַ֝֗ף
עָלָ֥ה
בְיִשְׂרָאֵֽל׃
22. כִּ֤י
לֹ֣א
הֶ֭אֱמִינוּ
בֵּאלֹהִ֑ים
וְלֹ֥א
בָ֝טְח֗וּ
בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃
23. וַיְצַ֣ו
שְׁחָקִ֣ים
מִמָּ֑עַל
וְדַלְתֵ֖י
שָׁמַ֣יִם
פָּתָֽח׃
24. וַיַּמְטֵ֬ר
עֲלֵיהֶ֣ם
מָ֣ן
לֶאֱכֹ֑ל
וּדְגַן־
שָׁ֝מַ֗יִם
נָ֣תַן
לָֽמוֹ׃
25. לֶ֣חֶם
אַ֭בִּירִים
אָ֣כַל
אִ֑ישׁ
צֵידָ֬ה
שָׁלַ֖ח
לָהֶ֣ם
לָשֹֽׂבַע׃
26. יַסַּ֣ע
קָ֭דִים
בַּשָּׁמָ֑יִם
וַיְנַהֵ֖ג
בְּעֻזּ֣וֹ
תֵימָֽן׃
27. וַיַּמְטֵ֬ר
עֲלֵיהֶ֣ם
כֶּעָפָ֣ר
שְׁאֵ֑ר
וּֽכְח֥וֹל
יַ֝מִּ֗ים
ע֣וֹף
כָּנָֽף׃
28. וַ֭יַּפֵּל
בְּקֶ֣רֶב
מַחֲנֵ֑הוּ
סָ֝בִ֗יב
לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃
29. וַיֹּאכְל֣וּ
וַיִּשְׂבְּע֣וּ
מְאֹ֑ד
וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם
יָבִ֥א
לָהֶֽם׃
30. לֹא־
זָ֥רוּ
מִתַּאֲוָתָ֑ם
ע֝֗וֹד
אָכְלָ֥ם
בְּפִיהֶֽם׃
31. וְאַ֤ף
אֱלֹהִ֨ים ׀
עָ֘לָ֤ה
בָהֶ֗ם
וַֽ֭יַּהֲרֹג
בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם
וּבַחוּרֵ֖י
יִשְׂרָאֵ֣ל
הִכְרִֽיעַ׃
32. בְּכָל־
זֹ֥את
חָֽטְאוּ־
ע֑וֹד
וְלֹֽא־
הֶ֝אֱמִ֗ינוּ
בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃
33. וַיְכַל־
בַּהֶ֥בֶל
יְמֵיהֶ֑ם
וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם
בַּבֶּהָלָֽה׃
34. אִם־
הֲרָגָ֥ם
וּדְרָשׁ֑וּהוּ
וְ֝שָׁ֗בוּ
וְשִֽׁחֲרוּ־
אֵֽל׃
35. וַֽ֭יִּזְכְּרוּ
כִּֽי־
אֱלֹהִ֣ים
צוּרָ֑ם
וְאֵ֥ל
עֶ֝לְיוֹן
גֹּאֲלָֽם׃
36. וַיְפַתּ֥וּהוּ
בְּפִיהֶ֑ם
וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם
יְכַזְּבוּ־
לֽוֹ׃
37. וְ֭לִבָּם
לֹא־
נָכ֣וֹן
עִמּ֑וֹ
וְלֹ֥א
נֶ֝אֶמְנ֗וּ
בִּבְרִיתֽוֹ׃
38. וְה֤וּא
רַח֨וּם ׀
יְכַפֵּ֥ר
עָוֺן֮
וְֽלֹא־
יַ֫שְׁחִ֥ית
וְ֭הִרְבָּה
לְהָשִׁ֣יב
אַפּ֑וֹ
וְלֹֽא־
יָ֝עִיר
כָּל־
חֲמָתֽוֹ׃
39. וַ֭יִּזְכֹּר
כִּי־
בָשָׂ֣ר
הֵ֑מָּה
ר֥וּחַ
ה֝וֹלֵ֗ךְ
וְלֹ֣א
יָשֽׁוּב׃
40. כַּ֭מָּה
יַמְר֣וּהוּ
בַמִּדְבָּ֑ר
יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ
בִּֽישִׁימֽוֹן׃
41. וַיָּשׁ֣וּבוּ
וַיְנַסּ֣וּ
אֵ֑ל
וּקְד֖וֹשׁ
יִשְׂרָאֵ֣ל
הִתְווּ׃
42. לֹא־
זָכְר֥וּ
אֶת־
יָד֑וֹ
י֝֗וֹם
אֲֽשֶׁר־
פָּדָ֥ם
מִנִּי־
צָֽר׃
43. אֲשֶׁר־
שָׂ֣ם
בְּ֭מִצְרַיִם
אֹֽתוֹתָ֑יו
וּ֝מוֹפְתָ֗יו
בִּשְׂדֵה־
צֹֽעַן׃
44. וַיַּהֲפֹ֣ךְ
לְ֭דָם
יְאֹרֵיהֶ֑ם
וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם
בַּל־
יִשְׁתָּיֽוּן׃
45. יְשַׁלַּ֬ח
בָּהֶ֣ם
עָ֭רֹב
וַיֹּאכְלֵ֑ם
וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ
וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
46. וַיִּתֵּ֣ן
לֶחָסִ֣יל
יְבוּלָ֑ם
וִֽ֝יגִיעָ֗ם
לָאַרְבֶּֽה׃
47. יַהֲרֹ֣ג
בַּבָּרָ֣ד
גַּפְנָ֑ם
וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם
בַּֽחֲנָמַֽל׃
48. וַיַּסְגֵּ֣ר
לַבָּרָ֣ד
בְּעִירָ֑ם
וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם
לָרְשָׁפִֽים׃
49. יְשַׁלַּח־
בָּ֨ם ׀
חֲר֬וֹן
אַפּ֗וֹ
עֶבְרָ֣ה
וָזַ֣עַם
וְצָרָ֑ה
מִ֝שְׁלַ֗חַת
מַלְאֲכֵ֥י
רָעִֽים׃
50. יְפַלֵּ֥ס
נָתִ֗יב
לְאַ֫פּ֥וֹ
לֹא־
חָשַׂ֣ךְ
מִמָּ֣וֶת
נַפְשָׁ֑ם
וְ֝חַיָּתָ֗ם
לַדֶּ֥בֶר
הִסְגִּֽיר׃
51. וַיַּ֣ךְ
כָּל־
בְּכ֣וֹר
בְּמִצְרָ֑יִם
רֵאשִׁ֥ית
א֝וֹנִ֗ים
בְּאָהֳלֵי־
חָֽם׃
52. וַיַּסַּ֣ע
כַּצֹּ֣אן
עַמּ֑וֹ
וַֽיְנַהֲגֵ֥ם
כַּ֝עֵ֗דֶר
בַּמִּדְבָּֽר׃
53. וַיַּנְחֵ֣ם
לָ֭בֶטַח
וְלֹ֣א
פָחָ֑דוּ
וְאֶת־
א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם
כִּסָּ֥ה
הַיָּֽם׃
54. וַ֭יְבִיאֵם
אֶל־
גְּב֣וּל
קָדְשׁ֑וֹ
הַר־
זֶ֝֗ה
קָנְתָ֥ה
יְמִינֽוֹ׃
55. וַיְגָ֤רֶשׁ
מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀
גּוֹיִ֗ם
וַֽ֭יַּפִּילֵם
בְּחֶ֣בֶל
נַחֲלָ֑ה
וַיַּשְׁכֵּ֥ן
בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם
שִׁבְטֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל׃
56. וַיְנַסּ֣וּ
וַ֭יַּמְרוּ
אֶת־
אֱלֹהִ֣ים
עֶלְי֑וֹן
וְ֝עֵדוֹתָ֗יו
לֹ֣א
שָׁמָֽרוּ׃
57. וַיִּסֹּ֣גוּ
וַֽ֭יִּבְגְּדוּ
כַּאֲבוֹתָ֑ם
נֶ֝הְפְּכ֗וּ
כְּקֶ֣שֶׁת
רְמִיָּֽה׃
58. וַיַּכְעִיס֥וּהוּ
בְּבָמוֹתָ֑ם
וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם
יַקְנִיאֽוּהוּ׃
59. שָׁמַ֣ע
אֱ֭לֹהִים
וַֽיִּתְעַבָּ֑ר
וַיִּמְאַ֥ס
מְ֝אֹ֗ד
בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
60. וַ֭יִּטֹּשׁ
מִשְׁכַּ֣ן
שִׁל֑וֹ
אֹ֝֗הֶל
שִׁכֵּ֥ן
בָּאָדָֽם׃
61. וַיִּתֵּ֣ן
לַשְּׁבִ֣י
עֻזּ֑וֹ
וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ
בְיַד־
צָֽר׃
62. וַיַּסְגֵּ֣ר
לַחֶ֣רֶב
עַמּ֑וֹ
וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ
הִתְעַבָּֽר׃
63. בַּחוּרָ֥יו
אָֽכְלָה־
אֵ֑שׁ
וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו
לֹ֣א
הוּלָּֽלוּ׃
64. כֹּ֭הֲנָיו
בַּחֶ֣רֶב
נָפָ֑לוּ
וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו
לֹ֣א
תִבְכֶּֽינָה׃
65. וַיִּקַ֖ץ
כְּיָשֵׁ֥ן ׀
אֲדֹנָ֑י
כְּ֝גִבּ֗וֹר
מִתְרוֹנֵ֥ן
מִיָּֽיִן׃
66. וַיַּךְ־
צָרָ֥יו
אָח֑וֹר
חֶרְפַּ֥ת
ע֝וֹלָ֗ם
נָ֣תַן
לָֽמוֹ׃
67. וַ֭יִּמְאַס
בְּאֹ֣הֶל
יוֹסֵ֑ף
וּֽבְשֵׁ֥בֶט
אֶ֝פְרַ֗יִם
לֹ֣א
בָחָֽר׃
68. וַ֭יִּבְחַר
אֶת־
שֵׁ֣בֶט
יְהוּדָ֑ה
אֶֽת־
הַ֥ר
צִ֝יּ֗וֹן
אֲשֶׁ֣ר
אָהֵֽב׃
69. וַיִּ֣בֶן
כְּמוֹ־
רָ֭מִים
מִקְדָּשׁ֑וֹ
כְּ֝אֶ֗רֶץ
יְסָדָ֥הּ
לְעוֹלָֽם׃
70. וַ֭יִּבְחַר
בְּדָוִ֣ד
עַבְדּ֑וֹ
וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ
מִֽמִּכְלְאֹ֥ת
צֹֽאן׃
71. מֵאַחַ֥ר
עָל֗וֹת
הֱבִ֫יא֥וֹ
לִ֭רְעוֹת
בְּיַעֲקֹ֣ב
עַמּ֑וֹ
וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל
נַחֲלָתֽוֹ׃
72. וַ֭יִּרְעֵם
כְּתֹ֣ם
לְבָב֑וֹ
וּבִתְבוּנ֖וֹת
כַּפָּ֣יו
יַנְחֵֽם׃