Psalm 3 → 18
Reasoning: 9600 Output: 8637 Total: 18237
Argument
Here are several complementary ways to argue that Psalm 18 is a logical sequel to Psalm 3, moving from crisis (Ps 3) to deliverance and public thanksgiving (Ps 18). I group the evidence by genre/setting, narrative logic, and then by increasingly “tight” linguistic links (from ideas to identical Hebrew forms), weighting rarer and more exact matches more heavily. 1) Genre and setting: lament answered by thanksgiving - Genre progression: Psalm 3 is a first-person individual lament in a military/political crisis; Psalm 18 is a royal thanksgiving hymn after deliverance. In Israelite worship and royal ideology, this is the expected sequence: complaint → divine intervention → thanksgiving (todah). So Psalm 18 is the liturgical and theological outcome of Psalm 3. - Superscriptions as hinges: - Ps 3: “A psalm of David, when he fled from Absalom his son.” Immediate peril; the king is hounded by many foes. - Ps 18: “For the choirmaster; of David… who spoke… on the day the Lord delivered him from the hand of all his enemies and from Saul.” This is retrospective and comprehensive; “from all his enemies” includes the Absalom crisis of Ps 3. Thus Ps 18 functions as the global thanksgiving after the kinds of emergencies exemplified by Ps 3. 2) Narrative logic within the early “royal” cluster (Pss 2–3–18) - Zion-king theme: Ps 3:5 “from his holy mountain” (מהר קדשו) echoes Ps 2:6 “on Zion, my holy mountain.” Ps 18 concludes with the Davidic covenant note: “showing steadfast love to his anointed, to David and his offspring forever” (18:51), which answers anxiety about the dynasty that Ps 3 surfaces (David vs. his rebel son). The narrative arc goes: threatened kingship (Ps 3) → secure, publicly celebrated kingship with international scope (Ps 18:50–51). - From siege to subjugation: Ps 3 pictures the king hemmed in by “tens of thousands” (3:7); Ps 18 pictures the same king pursuing and crushing enemies, being raised to rule over nations (18:38–46), and praising YHWH among the nations (18:50). That reversal is exactly what Ps 3 asked God to bring about. 3) “Arise, YHWH” in Ps 3 answered by the theophany of Ps 18 - Ps 3:8 “Arise, YHWH; save me, my God” (קומה יהוה הושיעני אלהי). - Ps 18:8–16 is YHWH’s “arising” in storm-theophany: earth quakes, heavens bow, he rides a cherub, fires arrows, lays bare the channels of the waters. In Israelite mythic-history this is how the Divine Warrior answers such an appeal (compare Exod 15; Judg 5; Hab 3). Thus the violent cosmic rescue in Ps 18 is the dramatic fulfillment of the terse invocation in Ps 3. 4) Call-and-answer motif with exact verbal echoes and reversals - Identical phrase: אקרא יהוה “I call upon YHWH” - Ps 3:5 קולי אל־יהוה אקרא - Ps 18:4 מהלל אקרא יהוה; 18:7 בצר־לי … אקרא יהוה - Identical noun with suffix: קולי “my voice” - Ps 3:5; Ps 18:7 ישמע מהיכלו קולי - Answer/not-answer antithesis using the same root ענה “answer” - Ps 3:5 וַיַּעֲנֵנִי “he answered me” (from his holy mountain) - Ps 18:42 יְשַׁוְּעוּ … עַל־יְהוָה וְלֹא עָנָם “they cry… to YHWH, but he does not answer them” This is a pointed reversal of Ps 3:3 “Many say of me, ‘There is no salvation for him in God.’” 5) Salvation and shielding vocabulary (root ישע; מגן) - ישע “save/deliver” is a keynote in both: - Ps 3:3 אֵין יְשׁוּעָתָה; 3:9 לַיהוָה הַיְשׁוּעָה - Ps 18:3 וקרן־ישׁעי; 18:36 מָגֵן יִשְׁעֶךָ; 18:47 אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי; 18:51 מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת The rare plural “ישועות” (18:51) magnificently closes the psalm with the very theme Ps 3 insists belongs to YHWH alone (3:9). - מגן “shield” as identical noun: - Ps 3:4 ואתה יהוה מגן בעדי - Ps 18:3 מָגִנִּי; 18:36 וַתִּתֵּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ 6) Enemies vocabulary and forms (אויב; קום) - Identical form “אֹיְבַי” (my enemies) - Ps 3:8; Ps 18:18, 49 (and passim) - The participial field of קום “rise up (against me)” - Ps 3:2 רַבִּים קָמִים עָלַי - Ps 18:40 תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי; 18:49 אַף מִן־קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי Same root, similar battlefield sense, even tighter in 18 with the 1cs suffix “קָמַי.” 7) “Encircled vs. expanded” imagery: surround → spaciousness - “Surrounding” (סביב; אפף; סבב): - Ps 3:7 אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלַי - Ps 18:5–6 אֲפָפוּנִי … חֶבְלֵי מָוֶת … סְבָבוּנִי - Divine answer: being brought out to freedom/space (מרחב): - Ps 18:20 וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב This is a standard lament→thanksgiving “tight place” (צר) → “broad place” (מרחב) resolution; note also Ps 18:7 בַּצַּר־לִי. 8) “Lifting” and exaltation (רום) vs. fallen foes - Ps 3:4 ומרים ראשי “you lift up my head” - Ps 18:49 תְּרוֹמְמֵנִי “you lift me up”; 18:35 יַעֲמִידֵנִי עַל־בָּמוֹתַי “sets me on my heights”; 18:39–41 enemies fall “תַּחַת רַגְלָי,” “נָתַתָּה לִּי עֹרֶף אֹיְבַי.” The psalmist’s head raised in Ps 3 is realized as full exaltation over enemies and high places in Ps 18. 9) “Jaw/neck” strike imagery escalated - Ps 3:8 הִכִּיתָ … לֶחִי; שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ “you struck the cheek; you broke the teeth” - Ps 18:41 נָתַתָּה לִּי עֹרֶף אֹיְבַי “you gave me my enemies’ necks”; 18:38–43 “I crush them” (אמחצם), “I grind them like dust” (ואשחקם כעפר) The rare, concrete “jaw/teeth” blow in Ps 3 anticipates the fuller battle-crushing sequence in Ps 18. 10) Cultic location of God’s answer - Ps 3:5 “He answered me from his holy mountain” (מהר קדשו) - Ps 18:7 “He hears from his palace/temple” (מֵהֵיכָלוֹ) Two complementary ways of naming the divine abode from which the answer comes; both are royal-Zion idiom, aligning with the early Ps 2–3–18 complex. 11) Confidence in the midst of many vs. enabled conquest - Ps 3:7 “I will not fear myriads of people” (מֵרִבְבוֹת עָם) - Ps 18:29 “By you I run at a troop” (בְךָ אָרוּץ גְּדוּד) and “by my God I leap over a wall” (אֲדַלֵּג־שׁוּר) The internal fearlessness of Ps 3 becomes externalized as victorious capability in Ps 18. 12) Blessing motif and covenantal closure (root ברך) - Ps 3:9 עַל־עַמְּךָ בִּרְכָתֶךָ “your blessing upon your people” - Ps 18:47 וּבָרוּךְ צוּרִי “blessed be my rock” (passive ptcp. from ברך); 18:51 “steadfast love to his anointed, to David and his seed forever” The blessing for God’s people in Ps 3 scales up to international praise (18:50) and eternal dynastic promise (18:51). 13) A pointed rhetorical reversal of Ps 3:3 - Ps 3:3 “Many are saying of me: ‘There is no salvation for him in God’” (אֵין יְשׁוּעָתָה לוֹ בֵאלֹהִים). - Ps 18:42 “They cry out, but there is no savior; to YHWH, but he does not answer them” (יְשַׁוְּעוּ וְאֵין־מוֹשִׁיעַ … וְלֹא עָנָם). The exact fear voiced in Ps 3 is turned back on the enemies in Ps 18; the root ישע and the answering/not-answering motif (ענה) clinch the literary logic. Why this amounts to a “logical follow-on” - In terms of Israelite life and worship, Ps 3’s morning cry from a besieged king (I slept, awoke, am sustained; 3:6) naturally looks for a public song when deliverance comes; Ps 18 is precisely such a public royal thanksgiving. - In terms of royal theology, Ps 3’s crisis of the Davidic monarch (even “his son” against him) resolves in Ps 18’s reaffirmation of the Davidic covenant “to David and his seed forever” (18:51). - In terms of language, the chain אקרא יהוה → קולי → (ו)יענני in Ps 3 progresses to אקרא יהוה → קולי → ישמע … וְלֹא עָנָם (for the enemies) in Ps 18. This is a tightly interlocked lexical and thematic pattern. - In terms of imagery, Ps 3’s plea “Arise, YHWH” is answered by Ps 18’s Divine Warrior appearing and turning the tables: from many “rising against me” (קמים) to “my assailants” (קָמַי) subdued beneath me. Bottom line Even if the historical notations (Absalom; Saul) are not strictly chronological in the Psalter’s order, the flow from Ps 3 to Ps 18 is coherent and strong: the lament of a threatened Davidic king who calls on YHWH (Ps 3) is matched by the comprehensive, public thanksgiving of that king once YHWH has arisen, answered, and established his rule among the nations (Ps 18). The shared and inverted lexemes (אקרא, קולי, ענה; ישע; מגן; אויב/קמים), the cultic loci (הר קדשו/היכלו), and the royal-covenantal closure together provide a dense mesh of logical and linguistic ties justifying Ps 18 as a follow-on to Ps 3.
Evaluation
No evaluation has been recorded for this pair yet.
Prompt
Consider Psalm 3 and Psalm 18 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 18 logically follows on from Psalm 3? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 3:
Psalm 3
1. מִזְמ֥וֹר
לְדָוִ֑ד
בְּ֝בָרְח֗וֹ
מִפְּנֵ֤י ׀
אַבְשָׁל֬וֹם
בְּנֽוֹ׃
2. יְ֭הוָה
מָֽה־
רַבּ֣וּ
צָרָ֑י
רַ֝בִּ֗ים
קָמִ֥ים
עָלָֽי׃
3. רַבִּים֮
אֹמְרִ֢ים
לְנַ֫פְשִׁ֥י
אֵ֤ין
יְֽשׁוּעָ֓תָה
לּ֬וֹ
בֵֽאלֹהִ֬ים
סֶֽלָה׃
4. וְאַתָּ֣ה
יְ֭הוָה
מָגֵ֣ן
בַּעֲדִ֑י
כְּ֝בוֹדִ֗י
וּמֵרִ֥ים
רֹאשִֽׁtי׃
5. ק֖dוֹלִי
אֶל־
יְהוָ֣ה
אֶקְרָ֑א
וַיַּֽעֲנֵ֨נִי
מֵהַ֖ר
קָדְשׁ֣וֹ
סֶֽלָה׃
6. אֲנִ֥י
שָׁכַ֗בְתִּי
וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה
הֱקִיצ֑וֹתִי
כִּ֖י
יְהוָ֣ה
יִסְמְכֵֽנִי׃
7. לֹֽא־
אִ֭ירָא
מֵרִבְב֥וֹת
עָ֑ם
אֲשֶׁ֥ר
סָ֝בִ֗יב
שָׁ֣תוּ
עָלָֽtי׃
8. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי
אֱלֹהַ֗י
כִּֽי־
הִכִּ֣יתָ
אֶת־
כָּל־
אֹיְבַ֣י
לֶ֑חִי
שִׁנֵּ֖י
רְשָׁעִ֣ים
שִׁבַּֽרְתָּ׃
9. לַיהוָ֥ה
הַיְשׁוּעָ֑ה
עַֽל־
עַמְּךָ֖
בִרְכָתֶ֣ךָ
סֶּֽלָה׃
Psalm 18:
Psalm 18
1. לַמְנַצֵּ֤חַ ׀
לְעֶ֥בֶד
יְהוָ֗ה
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁ֤ר
דִּבֶּ֨ר ׀
לַיהוָ֗ה
אֶת־
דִּ֭בְרֵי
הַשִּׁירָ֣ה
הַזֹּ֑את
בְּי֤וֹם
הִֽצִּיל־
יְהוָ֘ה
אוֹת֥וֹ
מִכַּ֥ף
כָּל־
אֹ֝יְבָ֗יו
וּמִיַּ֥ד
שָׁאֽוּל׃
2. וַיֹּאמַ֡ר
אֶרְחָמְךָ֖
יְהוָ֣ה
חִזְקִֽי׃
3. יְהוָ֤ה ׀
סַֽלְעִֽmי
וּמְצוּדָתִ֗י
וּמְפַ֫לְטִ֥י
אֵלִ֣י
צ֖dוּרִי
אֶֽחֱסֶה־
בּ֑וֹ
מָֽגִנִּ֥י
וְקֶֽרֶן־
יִ֝שְׁעִ֗י
מִשְׂגַּבִּֽי׃
4. מְ֭הֻלָּל
אֶקְרָ֣א
יְהוָ֑ה
וּמִן־
אֹ֝יְבַ֗י
אִוָּשֵֽׁעַ׃
5. אֲפָפ֥וּנִי
חֶבְלֵי־
מָ֑וֶת
וְֽנַחֲלֵ֖י
בְלִיַּ֣עַל
יְבַֽעֲתֽוּנִי׃
6. חֶבְלֵ֣י
שְׁא֣וֹל
סְבָב֑וּנִי
קִ֝דְּמ֗וּנִי
מ֣וֹקְשֵׁי
מָֽוֶת׃
7. בַּצַּר־
לִ֤י ׀
אֶֽקֲcרָ֣א
יְהוָה֮
וְאֶל־
אֱלֹהַ֢י
אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ
יִשְׁמַ֣ע
מֵהֵיכָל֣וֹ
קוֹלִ֑י
וְ֝שַׁוְעָתִ֗י
לְפָנָ֤יו ׀
תָּב֬וֹא
בְאָזְנָֽיו׃
8. וַתִּגְעַ֬שׁ
וַתִּרְעַ֨שׁ ׀
הָאָ֗רֶץ
וּמוֹסְדֵ֣י
הָרִ֣ים
יִרְגָּ֑זוּ
וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ
כִּי־
חָ֥רָה
לֽוֹ׃
9. עָ֘לָ֤ה
עָשָׁ֨ן ׀
בְּאַפּ֗וֹ
וְאֵשׁ־
מִפִּ֥יו
תֹּאכֵ֑ל
גֶּ֝חָלִ֗ים
בָּעֲר֥וּ
מִמֶּֽנּוּ׃
10. וַיֵּ֣ט
שָׁ֭מַיִם
וַיֵּרַ֑ד
וַ֝עֲרָפֶ֗ל
תַּ֣חַת
רַגְלָֽיו׃
11. וַיִּרְכַּ֣ב
עַל־
כְּ֭רוּב
וַיָּעֹ֑ף
וַ֝יֵּ֗דֶא
עַל־
כַּנְפֵי־
רֽוּחַ׃
12. יָ֤שֶׁת
חֹ֨שֶׁךְ ׀
סִתְר֗וֹ
סְבִֽיבוֹתָ֥יו
סֻכָּת֑וֹ
חֶשְׁכַת־
מַ֝֗יִם
עָבֵ֥י
שְׁחָקִֽים׃
13. מִנֹּ֗גַהּ
נֶ֫גְדּ֥וֹ
עָבָ֥יו
עָבְר֑וּ
בָּ֝רָ֗ד
וְגַֽחֲלֵי־
אֵֽשׁ׃
14. וַיַּרְעֵ֬ם
בַּשָּׁמַ֨יִם ׀
יְֽהוָ֗ה
וְ֭עֶלְיוֹן
יִתֵּ֣ן
קֹל֑וֹ
בָּ֝רָ֗ד
וְגַֽחֲלֵי־
אֵֽשׁ׃
15. וַיִּשְׁלַ֣ח
חִ֭צָּיו
וַיְפִיצֵ֑ם
וּבְרָקִ֥ים
רָ֝ב
וַיְהֻמֵּֽם׃
16. וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀
אֲפִ֥יקֵי
מַ֗יִם
וַֽיִּגָּלוּ֮
מוֹסְד֢וֹת
תֵּ֫בֵ֥ל
מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣
יְהוָ֑ה
מִ֝נִּשְׁמַ֗ת
ר֣וּחַ
אַפֶּֽךָ׃
17. יִשְׁלַ֣ח
מִ֭מָּרוֹם
יִקָּחֵ֑נִי
יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי
מִמַּ֥יִם
רַבִּֽים׃
18. יַצִּילֵ֗נִי
מֵאֹיְבִ֥י
עָ֑ז
וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י
כִּֽי־
אָמְצ֥וּ
מִמֶּֽנִּי׃
19. יְקַדְּמ֥וּנִי
בְיוֹם־
אֵידִ֑י
וַֽיְהִי־
יְהוָ֖ה
לְמִשְׁעָ֣ן
לִֽי׃
20. וַיּוֹצִיאֵ֥נִי
לַמֶּרְחָ֑ב
יְ֝חַלְּצֵ֗נִי
כִ֘י
חָ֥פֵֽץ
בִּֽי׃
21. יִגְמְלֵ֣נִי
יְהוָ֣ה
כְּצִדְקִ֑י
כְּבֹ֥ר
יָ֝דַ֗י
יָשִׁ֥יב
לִֽי׃
22. כִּֽי־
שָׁ֭מַרְתִּי
דַּרְכֵ֣י
יְהוָ֑ה
וְלֹֽא־
רָ֝שַׁ֗עְתִּי
מֵאֱלֹהָֽי׃
23. כִּ֣י
כָל־
מִשְׁפָּטָ֣יו
לְנֶגְדִּ֑י
וְ֝חֻקֹּתָ֗יו
לֹא־
אָסִ֥יר
מֶֽנִּי׃
24. וָאֱהִ֣י
תָמִ֣ים
עִמּ֑וֹ
וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר
מֵעֲוֺנִֽי׃
25. וַיָּֽשֶׁב־
יְהוָ֣ה
לִ֣י
כְצִדְקִ֑י
כְּבֹ֥ר
יָ֝דַ֗י
לְנֶ֣גֶד
עֵינָֽיו׃
26. עִם־
חָסִ֥יד
תִּתְחַסָּ֑ד
עִם־
גְּבַ֥ר
תָּ֝מִ֗ים
תִּתַּמָּֽם׃
27. עִם־
נָבָ֥ר
תִּתְבָּרָ֑ר
וְעִם־
עִ֝קֵּ֗שׁ
תִּתְפַּתָּֽל׃
28. כִּֽי־
אַ֭תָּה
עַם־
עָנִ֣י
תוֹשִׁ֑יעַ
וְעֵינַ֖יִם
רָמ֣וֹת
תַּשְׁפִּֽיל׃
29. כִּֽי־
אַ֭תָּה
תָּאִ֣יר
נֵרִ֑י
יְהוָ֥ה
אֱ֝לֹהַ֗י
יַגִּ֥יהַּ
חָשְׁכִּֽי׃
30. כִּֽי־
בְ֭ךָ
אָרֻ֣ץ
גְּד֑וּד
וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י
אֲדַלֶּג־
שֽׁוּר׃
31. הָאֵל֮
תָּמִ֢ים
דַּ֫רְכּ֥וֹ
אִמְרַֽת־
יְהוָ֥ה
צְרוּפָ֑ה
מָגֵ֥ן
ה֝֗וּא
לְכֹ֤ל ׀
הַחֹסִ֬ים
בּֽוֹ׃
32. כִּ֤י
מִ֣י
אֱ֭לוֹהַּ
מִבַּלְעֲדֵ֣י
יְהוָ֑ה
וּמִ֥י
צ֝֗וּר
זוּלָתִ֥י
אֱלֹהֵֽינוּ׃
33. הָ֭אֵל
הַמְאַזְּרֵ֣נִי
חָ֑יִל
וַיִּתֵּ֖ן
תָּמִ֣ים
דַּרְכִּֽי׃
34. מְשַׁוֶּ֣ה
רַ֭גְלַי
כָּאַיָּל֑וֹת
וְעַ֥ל
בָּ֝מֹתַ֗י
יַעֲמִידֵֽנִי׃
35. מְלַמֵּ֣ד
יָ֭דַי
לַמִּלְחָמָ֑ה
וְֽנִחֲתָ֥ה
קֶֽשֶׁת־
נְ֝חוּשָׁ֗ה
זְרוֹעֹתָֽי׃
36. וַתִּתֶּן־
לִי֮
מָגֵ֢ן
יִ֫שְׁעֶ֥ךָ
וִֽימִינְךָ֥
תִסְעָדֵ֑נִי
וְֽעַנְוַתְךָ֥
תַרְבֵּֽנִי׃
37. תַּרְחִ֣יב
צַעֲדִ֣י
תַחְתָּ֑י
וְלֹ֥א
מָ֝עֲד֗וּ
קַרְסֻלָּֽי׃
38. אֶרְדּ֣וֹף
א֭וֹיְבַי
וְאַשִּׂיגֵ֑ם
וְלֹֽא־
אָ֝שׁוּב
עַד־
כַּלּוֹתָֽם׃
39. אֶ֭מְחָצֵם
וְלֹא־
יֻ֣כְלוּ
ק֑וּם
יִ֝פְּל֗וּ
תַּ֣חַת
רַגְלָֽי׃
40. וַתְּאַזְּרֵ֣נִי
חַ֭יִל
לַמִּלְחָמָ֑ה
תַּכְרִ֖יעַ
קָמַ֣י
תַּחְתָּֽי׃
41. וְֽאֹיְבַ֗י
נָתַ֣תָּה
לִּ֣י
עֹ֑רֶף
וּ֝מְשַׂנְאַ֗י
אַצְמִיתֵֽם׃
42. יְשַׁוְּע֥וּ
וְאֵין־
מוֹשִׁ֑יעַ
עַל־
יְ֝הוָ֗ה
וְלֹ֣א
עָנָֽם׃
43. וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם
כְּעָפָ֥ר
עַל־
פְּנֵי־
ר֑וּחַ
כְּטִ֖יט
חוּצ֣וֹת
אֲרִיקֵֽם׃
44. תְּפַלְּטֵנִי֮
מֵרִ֢יבֵ֫י
עָ֥ם
תְּ֭שִׂימֵנִי
לְרֹ֣אשׁ
גּוֹיִ֑ם
עַ֖ם
לֹא־
יָדַ֣עְתִּי
יַֽעַבְדֽוּנִי׃
45. לְשֵׁ֣מַֽע
אֹ֭זֶן
יִשָּׁ֣מְעוּ
לִ֑י
בְּנֵֽי־
נֵ֝כָ֗ר
יְכַחֲשׁוּ־
לִֽי׃
46. בְּנֵי־
נֵכָ֥ר
יִבֹּ֑לוּ
וְ֝יַחְרְג֗וּ
מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃
47. חַי־
יְ֭הוָה
וּבָר֣וּךְ
צוּרִ֑י
וְ֝יָר֗וּם
אֱלוֹהֵ֥י
יִשְׁעִֽי׃
48. הָאֵ֗ל
הַנּוֹתֵ֣ן
נְקָמ֣וֹת
לִ֑י
וַיַּדְבֵּ֖ר
עַמִּ֣ים
תַּחְתָּֽי׃
49. מְפַלְּטִ֗י
מֵאֹ֫יְבָ֥י
אַ֣ף
מִן־
קָ֭מַי
תְּרוֹמְמֵ֑נִי
מֵאִ֥ישׁ
חָ֝מָ֗ס
תַּצִּילֵֽנִי׃
50. עַל־
כֵּ֤ן ׀
אוֹדְךָ֖
בַגּוֹיִ֥ם ׀
יְהוָ֑ה
וּלְשִׁמְךָ֥
אֲזַמֵּֽרָה׃
51. מגדל
מַגְדִּיל֮
יְשׁוּע֢וֹת
מַ֫לְכּ֥וֹ
וְעֹ֤שֶׂה
חֶ֨סֶד ׀
לִמְשִׁיח֗וֹ
לְדָוִ֥ד
וּלְזַרְע֗וֹ
עַד־
עוֹלָֽם׃