Psalm 3 → 35
Reasoning: 7808 Output: 5408 Total: 13216
Argument
Short thesis: Psalm 35 reads like a deliberate development of Psalm 3. It takes Psalm 3’s night‑crisis (flight, mockery, prayer, confidence, “Arise, YHWH”) and extends it into a day‑long plea for forensic and public vindication, while reusing distinctive vocabulary, identical forms, and motifs from Psalm 3. The strongest links are the “salvation” taunt/answer, the identical imperative קומה, the “shield” imagery, the sleep/awake motif, the “teeth” motif, and the repeated use of לנפשי. Most significant textual links (rarer/identical items first) - The taunt about “salvation” is explicitly reversed: - Ps 3:3 רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים (Many say of my soul, “No salvation for him in God.”) - Ps 35:3 אמור לנפשי ישועתך אני (Say to my soul, “I am your salvation.”) - Same root ישע and same construction לנפשי; Ps 35 turns the mockers’ claim in Ps 3 into God’s counter‑oracle. - Identical imperative קומה addressed to YHWH: - Ps 3:8 קומה יהוה (Arise, YHWH) - Ps 35:2 וקומה בעזרתי (and arise to my help) - “Shield” (מגן) as God’s protection: - Ps 3:4 ואתה יהוה מגן בעדי (You, YHWH, are a shield about me) - Ps 35:2 החזק מגן וצנה (Take hold of shield and buckler) - “Teeth” of the wicked: - Ps 3:8 שיני רשעים שברת (You broke the teeth of the wicked) - Ps 35:16 חרק עלי שינימו (They gnash their teeth at me) - Ps 35 pictures the enemies’ teeth still active; Ps 3 had prayed for them to be broken—35 can be read as the continuation of that imprecation. - Sleep/awake motif with the rare root יקץ: - Ps 3:6 הֱקיצֹותי (I awoke) - Ps 35:23 העירה והקיצה (Rouse yourself and awake) - In Ps 3 the speaker awakens; in Ps 35 he asks God to “awake,” a tight thematic progression from a night rescue to a call for divine action. - Repeated לנפשי as the object of speech/attack: - Ps 3:3 רבים אמרים לנפשי - Ps 35:3 אמור לנפשי; 35:4 מבקשי נפשי; 35:7 חפרו לנפשי; 35:17 השיבה נפשי; 35:25 הֶאָח נפשנו - The identical form לנפשי in both psalms is conspicuous and centers the inner life under siege. - The “salvation belongs to YHWH” frame recurs and expands: - Ps 3:9 ליהוה הישועה - Ps 35:9 תשיש בישועתו; 35:3 ישועתך; 35:27 יגדל יהוה … שלום עבדו - Ps 35 multiplies ישועה-forms and moves toward public proclamation of YHWH’s vindicating character (35:27–28). - Enemies rising/arrayed “over/against me”: - Ps 3:2–3 צרי … קמים עלי; 3:7 סביב שתו עלי - Ps 35:15–16, 21 נאספו עלי … חרק עלי … הרחיבו עלי; 35:26 המגדילים עלי - Same adversarial posture and preposition עלי; 35 adds the honor/shame contrast (they “magnify themselves over me,” but “let YHWH be magnified,” 35:27), which complements Ps 3:4 “my glory, the lifter of my head.” Shared form and structure - Both are individual laments with the classic sequence: complaint about many enemies → trust/confidence → petition for divine intervention → vow of praise. - Ps 3: complaint (vv. 2–3) → confidence (vv. 4–7) → petition/imprecation (v. 8) → doxological closure (v. 9). - Ps 35: complaint/imprecation (vv. 1–8) → vow of praise (vv. 9–10) → expanded complaint with legal language (vv. 11–16) → “How long?” and renewed petition (vv. 17–26) → communal praise vow (vv. 27–28). - Ps 35 thus reads as an “extended edition” of Ps 3’s materials: the same crisis now litigated in court (ריבה, שפטני, למשפטי, עדי חמס) and enacted in battle (מגן, צנה, חנית, מלאך יהוה רודפם). Narrative/historical plausibility (Absalom crisis sequence) - Psalm 3’s superscription situates it “when he fled from Absalom his son” (2 Sam 15–17). In that story: - Mockers claim God has abandoned David (cf. Ps 3:3; Shimei’s taunts in 2 Sam 16:7–8). - David experiences a night of peril and preservation (2 Sam 17:1–22; Ps 3:5–6). - Psalm 35 matches a next phase of the same crisis: - Public/legal contestation and “false witnesses” (35:11 עדי חמס) suit the political coup and slander against David. - “Aha, aha, our eyes have seen it” (35:21) echoes triumphal mockery like Shimei’s. - Vows to praise “in a great assembly” and “in a mighty people” (35:18) fit the hoped-for public restoration after the night deliverance of Ps 3. - The shift from private, nocturnal confidence (Ps 3) to public vindication and communal doxology (Ps 35) is a natural historical and liturgical progression. Further thematic continuities - Honor/shame reversal: - Ps 3:4 “my glory … who lifts my head” contrasts the shame of enemy taunts. - Ps 35:26–27 shame the mockers, but “let YHWH be magnified … who delights in the shalom of his servant,” completing the honor restoration alluded to in Ps 3. - “Many” vs “assembly”: - Ps 3:2–3, 7 stresses the multitude against him (רבו, רבים, רבבות). - Ps 35:18 anticipates praising amid a great multitude (בקהל רב; בעַם עצום), turning the motif of “many against me” into “many with me.” Bottom line - On lexical grounds (especially לנפשי + ישועה, קומה, מגן, שן/שיניים, הֱקיצֹותי ~ הקיצה), on shared form (individual lament with complaint→trust→petition→praise), and on historical logic (Absalom crisis moving from nocturnal rescue to public/legal vindication), Psalm 35 can be read as a logical sequel to Psalm 3. It answers Ps 3’s taunt (“no salvation”) with God’s direct word (“I am your salvation”), expands the same battle imagery into forensic and communal arenas, and aims at the public restoration that Ps 3 already anticipated.
Evaluation
No evaluation has been recorded for this pair yet.
Prompt
Consider Psalm 3 and Psalm 35 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 35 logically follows on from Psalm 3? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 3:
Psalm 3
1. מִזְמ֥וֹר
לְדָוִ֑ד
בְּ֝בָרְח֗וֹ
מִפְּנֵ֤י ׀
אַבְשָׁל֬וֹם
בְּנֽוֹ׃
2. יְ֭הוָה
מָֽה־
רַבּ֣וּ
צָרָ֑י
רַ֝בִּ֗ים
קָמִ֥ים
עָלָֽי׃
3. רַבִּים֮
אֹמְרִ֢ים
לְנַ֫פְשִׁ֥י
אֵ֤ין
יְֽשׁוּעָ֓תָה
לּ֬וֹ
בֵֽאלֹהִ֬ים
סֶֽלָה׃
4. וְאַתָּ֣ה
יְ֭הוָה
מָגֵ֣ן
בַּעֲדִ֑י
כְּ֝בוֹדִ֗י
וּמֵרִ֥ים
רֹאשִֽׁtי׃
5. ק֖dוֹלִי
אֶל־
יְהוָ֣ה
אֶקְרָ֑א
וַיַּֽעֲנֵ֨נִי
מֵהַ֖ר
קָדְשׁ֣וֹ
סֶֽלָה׃
6. אֲנִ֥י
שָׁכַ֗בְתִּי
וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה
הֱקִיצ֑וֹתִי
כִּ֖י
יְהוָ֣ה
יִסְמְכֵֽנִי׃
7. לֹֽא־
אִ֭ירָא
מֵרִבְב֥וֹת
עָ֑ם
אֲשֶׁ֥ר
סָ֝בִ֗יב
שָׁ֣תוּ
עָלָֽtי׃
8. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי
אֱלֹהַ֗י
כִּֽי־
הִכִּ֣יתָ
אֶת־
כָּל־
אֹיְבַ֣י
לֶ֑חִי
שִׁנֵּ֖י
רְשָׁעִ֣ים
שִׁבַּֽרְתָּ׃
9. לַיהוָ֥ה
הַיְשׁוּעָ֑ה
עַֽל־
עַמְּךָ֖
בִרְכָתֶ֣ךָ
סֶּֽלָה׃
Psalm 35:
Psalm 35
1. לְדָוִ֨ד ׀
רִיבָ֣ה
יְ֭הוָה
אֶת־
יְרִיבַ֑י
לְ֝חַ֗ם
אֶת־
לֹֽחֲמָֽי׃
2. הַחֲזֵ֣ק
מָגֵ֣ן
וְצִנָּ֑ה
וְ֝ק֗וּמָה
בְּעֶזְרָתִֽי׃
3. וְהָ֘רֵ֤ק
חֲנִ֣ית
וּ֭סְגֹר
לִקְרַ֣את
רֹדְפָ֑י
אֱמֹ֥ר
לְ֝נַפְשִׁ֗י
יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ
אָֽנִי׃
4. יֵבֹ֣שׁוּ
וְיִכָּלְמוּ֮
מְבַקְשֵׁ֢י
נַ֫פְשִׁ֥י
יִסֹּ֣גוּ
אָח֣וֹר
וְיַחְפְּר֑וּ
חֹ֝שְׁבֵ֗י
רָעָתִֽי׃
5. יִֽהְי֗וּ
כְּמֹ֥ץ
לִפְנֵי־
ר֑וּחַ
וּמַלְאַ֖ךְ
יְהוָ֣ה
דּוֹחֶֽה׃
6. יְֽהִי־
דַרְכָּ֗ם
חֹ֥שֶׁךְ
וַחֲלַקְלַקּ֑וֹת
וּמַלְאַ֥ךְ
יְ֝הוָ֗ה
רֹדְפָֽם׃
7. כִּֽי־
חִנָּ֣ם
טָֽמְנוּ־
לִ֭י
שַׁ֣חַת
רִשְׁתָּ֑ם
חִ֝נָּ֗ם
חָפְר֥וּ
לְנַפְשִֽׁי׃
8. תְּבוֹאֵ֣הוּ
שׁוֹאָה֮
לֹֽא־
יֵ֫דָ֥ע
וְרִשְׁתּ֣וֹ
אֲשֶׁר־
טָמַ֣ן
תִּלְכְּד֑וֹ
בְּ֝שׁוֹאָ֗ה
יִפָּל־
בָּֽהּ׃
9. וְ֭נַפְשִׁי
תָּגִ֣יל
בַּיהוָ֑ה
תָּ֝שִׂישׂ
בִּישׁוּעָתֽוֹ׃
10. כָּ֥ל
עַצְמוֹתַ֨י ׀
תֹּאמַרְנָה֮
יְהוָ֗ה
מִ֥י
כָ֫מ֥וֹךָ
מַצִּ֣יל
עָ֭נִי
מֵחָזָ֣ק
מִמֶּ֑נּוּ
וְעָנִ֥י
וְ֝אֶבְי֗וֹן
מִגֹּזְלֽוֹ׃
11. יְ֭קוּמוּן
עֵדֵ֣י
חָמָ֑ס
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־
יָ֝דַ֗עְתִּי
יִשְׁאָלֽוּנִי׃
12. יְשַׁלְּמ֣וּנִי
רָ֭עָה
תַּ֥חַת
טוֹבָ֗ה
שְׁכ֣וֹל
לְנַפְשִֽׁי׃
13. וַאֲנִ֤י ׀
בַּחֲלוֹתָ֡ם
לְב֬וּשִׁי
שָׂ֗ק
עִנֵּ֣יתִי
בַצּ֣וֹם
נַפְשִׁ֑י
וּ֝תְפִלָּתִ֗י
עַל־
חֵיקִ֥י
תָשֽׁוּב׃
14. כְּרֵֽעַ־
כְּאָ֣ח
לִ֭י
הִתְהַלָּ֑כְתִּי
כַּאֲבֶל־
אֵ֝֗ם
קֹדֵ֥ר
שַׁחֽוֹתִי׃
15. וּבְצַלְעִי֮
שָׂמְח֢וּ
וְֽנֶאֱ֫סָ֥פוּ
נֶאֶסְפ֬וּ
עָלַ֣י
נֵ֭כִים
וְלֹ֣א
יָדַ֑עְתִּי
קָֽרְע֥וּ
וְלֹא־
דָֽמּוּ׃
16. בְּ֭חַנְפֵי
לַעֲגֵ֣י
מָע֑וֹג
חָרֹ֖ק
עָלַ֣י
שִׁנֵּֽימוֹ׃
17. אֲדֹנָי֮
כַּמָּ֢ה
תִ֫רְאֶ֥ה
הָשִׁ֣יבָה
נַ֭פְשִׁי
מִשֹּׁאֵיהֶ֑ם
מִ֝כְּפִירִ֗ים
יְחִידָתִֽי׃
18. א֭וֹדְךָ
בְּקָהָ֣ל
רָ֑ב
בְּעַ֖ם
עָצ֣וּם
אֲהַֽלְלֶֽךָּ׃
19. אַֽל־
יִשְׂמְחוּ־
לִ֣י
אֹיְבַ֣י
שֶׁ֑קֶר
שֹׂנְאַ֥י
חִ֝נָּ֗ם
יִקְרְצוּ־
עָֽיִן׃
20. כִּ֤י
לֹ֥א
שָׁל֗וֹם
יְדַ֫בֵּ֥רוּ
וְעַ֥ל
רִגְעֵי־
אֶ֑רֶץ
דִּבְרֵ֥י
מִ֝רְמוֹת
יַחֲשֹׁבֽוּן׃
21. וַיַּרְחִ֥יבוּ
עָלַ֗י
פִּ֫יהֶ֥ם
אָ֭מְרוּ
הֶאָ֣ח ׀
הֶאָ֑ח
רָאֲתָ֥ה
עֵינֵֽינוּ׃
22. רָאִ֣יתָה
יְ֭הוָה
אַֽל־
תֶּחֱרַ֑שׁ
אֲ֝דֹנָ֗י
אֲל־
תִּרְחַ֥ק
מִמֶּֽנִּי׃
23. הָעִ֣ירָה
וְ֭הָקִיצָה
לְמִשְׁפָּטִ֑י
אֱלֹהַ֖י
וַֽאדֹנָ֣י
לְרִיבִֽי׃
24. שָׁפְטֵ֣נִי
כְ֭צִדְקְךָ
יְהוָ֥ה
אֱלֹהָ֗י
וְאַל־
יִשְׂמְחוּ־
לִֽי׃
25. אַל־
יֹאמְר֣וּ
בְ֭לִבָּם
הֶאָ֣ח
נַפְשֵׁ֑נוּ
אַל־
יֹ֝אמְר֗וּ
בִּֽלַּעֲנֽוּהוּ׃
26. יֵ֘בֹ֤שׁוּ
וְיַחְפְּר֨וּ ׀
יַחְדָּו֮
שְׂמֵחֵ֢י
רָעָ֫תִ֥י
יִֽלְבְּשׁוּ־
בֹ֥שֶׁת
וּכְלִמָּ֑ה
הַֽמַּגְדִּtילִ֥ים
עָלָֽי׃
27. יָרֹ֣נּוּ
וְיִשְׂמְחוּ֮
חֲפֵצֵ֢י
צִ֫דְקִ֥י
וְיֹאמְר֣וּ
תָ֭מִיד
יִגְדַּ֣ל
יְהוָ֑ה
הֶ֝חָפֵ֗ץ
שְׁל֣וֹם
עַבְדּֽוֹ׃
28. וּ֭לְשׁוֹנִי
תֶּהְגֶּ֣ה
צִדְקֶ֑ךָ
כָּל־
הַ֝יּוֹם
תְּהִלָּתֶֽךָ׃