Psalm 3 → 118
Reasoning: 10944 Output: 5821 Total: 16765
Argument
Short answer: Psalm 3 is an individual lament uttered in acute peril; Psalm 118 is the public thanksgiving and liturgical procession that fits as the answer to such a lament. The two psalms are interlocked by multiple identical forms, repeated roots, and matching motifs that together trace the classic Israelite sequence “crisis → plea → divine answer → public thanksgiving at the sanctuary.” Key lexical and form correspondences (rarer/identical forms first): - Identical clause: לא אירא - Ps 3:7 לֹא־אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם - Ps 118:6 יְהוָה לִי לֹא אִירָא This exact form grounds both psalms in the same inner stance of fearless trust. - ענני “he answered me” (same form of ענה): - Ps 3:5 קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי - Ps 118:5 מִן־הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי; v.21 אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי Both follow the same “I called … he answered” frame with identical verb. - הושיע imperative (ישׁע): - Ps 3:8 קוּמָה יְהוָה הוֹשִׁיעֵנִי - Ps 118:25 אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה־נָּא Same verb, same speech act (imperative to YHWH), nearly identical surface form. - ישועה “salvation” (same noun): - Ps 3:9 לַיהוָה הַיְשׁוּעָה - Ps 118:14, 21 וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה … וַתְּהִי־לִי לִישׁוּעָה Psalm 3 asserts “to YHWH belongs salvation”; Psalm 118 says “he became my salvation,” narrating the realized outcome. - סבב “surround” (same root): - Ps 3:7 … אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי - Ps 118:10–12 כָּל־גּוֹיִם סְבָבוּנִי … סַבּוּנִי גַם־סְבָבוּנִי … סַבּוּנִי כִּדְבוֹרִים Same enemy configuration around the psalmist. - רום “raise/exalt” (same root; repeated in 118): - Ps 3:4 וּמֵרִים רֹאשִׁי - Ps 118:16 יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה; v.28 אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָ The “raising” in Psalm 3 blossoms into overt exaltation language in Psalm 118. - ראש “head” (same noun, rare linkage of imagery): - Ps 3:4 … רֹאשִׁי - Ps 118:22 לְרֹאשׁ פִּנָּה The head that God lifts (Ps 3) becomes the “head of the corner” (Ps 118), a vivid narrative-symbolic sequel. - ברך “bless” (same root): - Ps 3:9 עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ - Ps 118:26 בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה … בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה Psalm 3’s final wish for blessing on the people is enacted publicly from the Temple in Psalm 118. - אֵלִי/אֱלֹהַי “my God” (same address): - Ps 3:8 הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי - Ps 118:28 אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָ … אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָ - קרא “call” (same root) + קול “voice”: - Ps 3:5 קוֹלִי … אֶקְרָא - Ps 118:5 קָרָאתִי; 15 קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה The “voice” that cries in Psalm 3 becomes the “voice of rejoicing and salvation” in Psalm 118. - The צ־ר word-field (highly significant): Ps 3 opens, מָה־רַבּוּ צָרָי “How many are my adversaries,” using צר “foe,” while Ps 118:5 uses מִן־הַמֵּצַר “from the narrow straits.” Both draw on the same root field (צר/צַר/מֵצַר: narrowness, constriction, adversary), turning the “cramped” threat of Ps 3 into spacious deliverance (Ps 118:5 בַּמֶּרְחָב). Motif-level and structural progression: - Crisis → confidence → plea (Psalm 3) → deliverance → public thanksgiving (Psalm 118). - Psalm 3: acute danger (רַבּוּ צָרָי; סָבִיב שָׁתוּ עָלַי), bold trust (לֹא אִירָא), plea (קוּמָה יְהוָה; הוֹשִׁיעֵנִי), and a general blessing-vow (לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ). - Psalm 118: narrated deliverance (מִן־הַמֵּצַר … עָנָנִי; וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה), public summons to praise (יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל … בֵית־אַהֲרֹן … יִרְאֵי יְהוָה), and a full Temple liturgy (שַׁעֲרֵי־צֶדֶק … מִבֵּית יְהוָה … קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ). - Spatial movement: distance from Zion → entry into Zion. - Psalm 3: God answers “מֵהַר קָדְשׁוֹ” while the psalmist is away (fleeing). - Psalm 118: the delivered worshiper arrives and is welcomed into the sanctuary precincts (“פִּתְחוּ־לִי שַׁעֲרֵי־צֶדֶק … זֶה־הַשַּׁעַר לַיהוָה”), culminating at the altar. - Temporal movement: night to day. - Psalm 3: “אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה; הֱקִיצוֹתִי” (night danger → morning preservation). - Psalm 118: “זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה; נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ” (the day of vindication). - Enemy chatter reversed by public vindication: - Psalm 3:3 “אֵין יְשׁוּעָתָה לוֹ בֵאלֹהִים” is the taunt. - Psalm 118: repeated counter-claim “בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם” and the communal “בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה.” - Combat imagery answered by victory formulas: - Psalm 3:8 “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.” - Psalm 118:15–16 “יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל … רוֹמֵמָה.” - “Rise/fall” tension: - Psalm 3:2 “רַבִּים קָמִים עָלָי” (enemies rise); v.8 “קוּמָה יְהוָה” (God, arise). - Psalm 118:13 “דַּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל” (I was pushed to fall) but “וַיְהוָה עֲזָרָנִי.” A plausible historical-liturgical scenario tying them: - Psalm 3’s superscription situates David in flight from Absalom. Read canonically or typologically, Psalm 118 fits as the royal-thanksgiving upon restoration to Jerusalem: the rejected one (אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים) becomes “לְרֹאשׁ פִּנָּה,” welcomed with “בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה,” entering the gates and binding the festal sacrifice “עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.” That is exactly the movement from perilous exile to liturgical re-entry, which Israelite royal ideology and temple practice expect after deliverance in war or rebellion. - Form-critically, Psalm 3 (individual lament with trust and vow-like closure) “asks” for what Psalm 118 (individual/communal thanksgiving with processional) “delivers.” One more tight reversal worth noting: - Psalm 3 closes, “לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ.” Psalm 118 both realizes salvation (וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה) and turns the wish for blessing into an enacted priestly blessing from the sanctuary (בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה). Conclusion: Multiple identical forms (לא אירא; ענני), the same imperatival appeal to הושיע-, repeated key roots (ישׁע; קרא/ענה; סבב; רום; ראש; ברך; the צ־ר word-field), and a shared crisis→deliverance storyline that moves from distance to temple-entry together make a strong case that Psalm 118 “logically follows” Psalm 3 as the communal, liturgical thanksgiving that answers the individual royal lament.
Evaluation
No evaluation has been recorded for this pair yet.
Prompt
Consider Psalm 3 and Psalm 118 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 118 logically follows on from Psalm 3? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 3:
Psalm 3
1. מִזְמ֥וֹר
לְדָוִ֑ד
בְּ֝בָרְח֗וֹ
מִפְּנֵ֤י ׀
אַבְשָׁל֬וֹם
בְּנֽוֹ׃
2. יְ֭הוָה
מָֽה־
רַבּ֣וּ
צָרָ֑י
רַ֝בִּ֗ים
קָמִ֥ים
עָלָֽי׃
3. רַבִּים֮
אֹמְרִ֢ים
לְנַ֫פְשִׁ֥י
אֵ֤ין
יְֽשׁוּעָ֓תָה
לּ֬וֹ
בֵֽאלֹהִ֬ים
סֶֽלָה׃
4. וְאַתָּ֣ה
יְ֭הוָה
מָגֵ֣ן
בַּעֲדִ֑י
כְּ֝בוֹדִ֗י
וּמֵרִ֥ים
רֹאשִֽׁtי׃
5. ק֖dוֹלִי
אֶל־
יְהוָ֣ה
אֶקְרָ֑א
וַיַּֽעֲנֵ֨נִי
מֵהַ֖ר
קָדְשׁ֣וֹ
סֶֽלָה׃
6. אֲנִ֥י
שָׁכַ֗בְתִּי
וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה
הֱקִיצ֑וֹתִי
כִּ֖י
יְהוָ֣ה
יִסְמְכֵֽנִי׃
7. לֹֽא־
אִ֭ירָא
מֵרִבְב֥וֹת
עָ֑ם
אֲשֶׁ֥ר
סָ֝בִ֗יב
שָׁ֣תוּ
עָלָֽtי׃
8. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי
אֱלֹהַ֗י
כִּֽי־
הִכִּ֣יתָ
אֶת־
כָּל־
אֹיְבַ֣י
לֶ֑חִי
שִׁנֵּ֖י
רְשָׁעִ֣ים
שִׁבַּֽרְתָּ׃
9. לַיהוָ֥ה
הַיְשׁוּעָ֑ה
עַֽל־
עַמְּךָ֖
בִרְכָתֶ֣ךָ
סֶּֽלָה׃
Psalm 118:
Psalm 118
1. הוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
כִּי־
ט֑וֹב
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
2. יֹֽאמַר־
נָ֥א
יִשְׂרָאֵ֑ל
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
3. יֹֽאמְרוּ־
נָ֥א
בֵֽית־
אַהֲרֹ֑ן
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
4. יֹֽאמְרוּ־
נָ֭א
יִרְאֵ֣י
יְהוָ֑ה
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
5. מִֽן־
הַ֭מֵּצַ֥ר
קָרָ֣אתִי
יָּ֑הּ
עָנָ֖נִי
בַמֶּרְחָ֣ב
יָֽהּ׃
6. יְהוָ֣ה
לִ֭י
לֹ֣א
אִירָ֑א
מַה־
יַּעֲשֶׂ֖ה
לִ֣י
אָדָֽם׃
7. יְהוָ֣ה
לִ֭י
בְּעֹזְרָ֑י
וַ֝אֲנִ֗י
אֶרְאֶ֥ה
בְשֹׂנְאָֽי׃
8. ט֗וֹב
לַחֲס֥וֹת
בַּיהוָ֑ה
מִ֝בְּטֹ֗חַ
בָּאָדָֽם׃
9. ט֗וֹב
לַחֲס֥וֹת
בַּיהוָ֑ה
מִ֝בְּטֹ֗חַ
בִּנְדִיבִֽים׃
10. כָּל־
גּוֹיִ֥ם
סְבָב֑וּנִי
בְּשֵׁ֥ם
יְ֝הוָ֗ה
כִּ֣י
אֲמִילַֽם׃
11. סַבּ֥וּנִי
גַם־
סְבָב֑וּנִי
בְּשֵׁ֥ם
יְ֝הוָ֗ה
כִּ֣י
אֲמִילַֽם׃
12. סַבּ֤וּנִי
כִדְבוֹרִ֗ים
דֹּ֭עֲכוּ
כְּאֵ֣שׁ
קוֹצִ֑ים
בְּשֵׁ֥ם
יְ֝הוָ֗ה
כִּ֣י
אֲמִילַֽם׃
13. דַּחֹ֣ה
דְחִיתַ֣נִי
לִנְפֹּ֑ל
וַ֖יהוָ֣ה
עֲזָרָֽנִי׃
14. עָזִּ֣י
וְזִמְרָ֣ת
יָ֑הּ
וַֽיְהִי־
לִ֝֗י
לִֽישׁוּעָֽה׃
15. ק֤וֹל ׀
רִנָּ֬ה
וִֽישׁוּעָ֗ה
בְּאָהֳלֵ֥י
צַדִּיקִ֑ים
יְמִ֥ין
יְ֝הוָה
עֹ֣שָׂה
חָֽיִל׃
16. יְמִ֣ין
יְ֭הוָה
רוֹמֵמָ֑ה
יְמִ֥ין
יְ֝הוָה
עֹ֣שָׂה
חָֽיִל׃
17. לֹֽא
אָמ֥וּת
כִּי־
אֶֽחְיֶ֑ה
וַ֝אֲסַפֵּ֗ר
מַֽעֲשֵׂ֥י
יָֽהּ׃
18. יַסֹּ֣ר
יִסְּרַ֣נִּי
יָּ֑הּ
וְ֝לַמָּ֗וֶת
לֹ֣א
נְתָנָֽנִי׃
19. פִּתְחוּ־
לִ֥י
שַׁעֲרֵי־
צֶ֑דֶק
אָֽבֹא־
בָ֝ם
אוֹדֶ֥ה
יָֽהּ׃
20. זֶֽה־
הַשַּׁ֥עַר
לַיהוָ֑ה
צַ֝דִּיקִ֗ים
יָבֹ֥אוּ
בֽוֹ׃
21. א֭וֹדְךָ
כִּ֣י
עֲנִיתָ֑נִי
וַתְּהִי־
לִ֝֗י
לִֽישׁוּעָֽה׃
22. אֶ֭בֶן
מָאֲס֣וּ
הַבּוֹנִ֑ים
הָ֝יְתָ֗ה
לְרֹ֣אשׁ
פִּנָּֽה׃
23. מֵאֵ֣ת
יְ֭הוָה
הָ֣יְתָה
זֹּ֑את
הִ֖יא
נִפְלָ֣את
בְּעֵינֵֽינוּ׃
24. זֶה־
הַ֭יּוֹם
עָשָׂ֣ה
יְהוָ֑ה
נָגִ֖ילָה
וְנִשְׂמְחָ֣ה
בֽוֹ׃
25. אָֽנָּ֣א
יְ֭הוָה
הוֹשִׁ֘יעָ֥ה
נָּ֑א
אָֽנָּ֥א
יְ֝הוָ֗ה
הַצְלִ֘יחָ֥ה
נָּֽא׃
26. בָּר֣וּךְ
הַ֭בָּא
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֑ה
בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם
מִבֵּ֥ית
יְהוָֽה׃
27. אֵ֤ל ׀
יְהוָה֮
וַיָּ֢אֶ֫ר
לָ֥נוּ
אִסְרוּ־
חַ֥ג
בַּעֲבֹתִ֑ים
עַד־
קַ֝רְנ֗וֹת
הַמִּזְבֵּֽחַ׃
28. אֵלִ֣י
אַתָּ֣ה
וְאוֹדֶ֑ךָּ
אֱ֝לֹהַ֗י
אֲרוֹמְמֶֽךָּ׃
29. הוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
כִּי־
ט֑וֹב
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃