Psalm 4 → 31

Reasoning: 11264 Output: 6202 Total: 17466

Argument

Short answer: Psalm 31 sounds like a deliberate “next step” after Psalm 4. It takes Psalm 4’s evening trust, its admonition to opponents, and its confidence that YHWH hears, and then (1) intensifies the same vocabulary and images, (2) expands the situation from private bed to public crisis, (3) answers Psalm 4’s questions and imperatives, and (4) closes with the communal exhortation that Psalm 4 began to imply.

Details (ordered roughly from stronger/rarer to more common links):

1) Form and macro-logic
- Same genre mix and movement: both are individual prayers of trust with instruction/exhortation to others. Psalm 4 addresses opponents (“בני איש,” 4:3), then tells the community what to do (“ובטחו אל־יהוה,” 4:6). Psalm 31 culminates with communal exhortation (“אהבו את־יהוה כל־חסידיו … חִזקו ויאמץ לבבכם כל־המיחלים ליהוה,” 31:24–25), i.e., the logical expansion of 4’s imperative to trust.
- Opening formula links: למנצח … מזמור לדוד in both (Ps 4 adds בנגינות), marking the same performance setting and Davidic speaker.
- Evening-to-night trust → crisis-and-deliverance: Psalm 4 ends on safe sleep (4:9), Psalm 31 moves into mortal peril (siege, slander, social abandonment) yet articulates the same trust, now stress-tested.

2) Rare/striking lexeme links (more weight)
- דמ”מ “be silent”: 4:5 וְדֹמוּ (impv. pl. “be silent”) → 31:18 יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל (“let them be silent to Sheol”). Same rare root, virtually same form, escalated from moral counsel (be silent on your bed) to judgment (silencing of the wicked).
- פלא Hiphil: 4:4 הִפְלָה יְהוה חָסִיד לו (“YHWH has set apart/shown wondrous favor to his חסיד”) → 31:22 כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי (“he has shown his loyal love wonderfully”). Same rare Hiphil root פלא, same theology: YHWH’s distinctive, wondrous treatment of his חסיד.
- אור פנים / יאר פנים (Priestly Blessing echo): 4:7 נְסָה־עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יהוה (“lift up the light of your face”) → 31:17 הָאִירָה פָּנֶיךָ עַל־עַבְדֶּךָ; and 31:21 בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ. Both psalms invoke the Aaronic-blessing idiom (Num 6:25), so Psalm 31 explicitly prays the shining that Psalm 4 asked for; Psalm 31 adds the protective “secret of your face.”
- “Widening” from distress: 4:2 בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי (“in distress you made room for me”) → 31:9 הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי (“you set my feet in a broad place”). Same root רחב, same deliverance image, reused formulaically.

3) Identical or very close forms (medium weight)
- חָנֵּנִי: 4:2; 31:10. Same imperative-form plea.
- בטח “trust”: 4:6 וּבִטְחוּ אֶל־יהוה → 31:7, 15 וַאֲנִי … בָּטָחְתִּי; 31:20 לַחֹסִים בָּךְ (near-synonym). Psalm 31 enacts Psalm 4’s exhortation.
- צֶדֶק/צַדִּיק: 4:2 “אלהי צדקי”, 4:6 “זבחי צדק” → 31:2 “בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי”, 31:19 “עַל־צַדִּיק”. Same lexeme family.
- קרא/שמע (call/hear): 4:2,4 (“בקרואי … יהוה ישמע”) → 31:18 “אַל־אֵבושָׁה כִּי קְרָאתִיךָ”, 31:23 “אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנָי”. Psalm 31 both appeals on the grounds of having called and testifies that YHWH did hear—performing Psalm 4’s confidence (4:4).
- טוֹב “good”: 4:7 “מִי־יַרְאֵנוּ טוֹב?” → 31:20 “מָה רַב־טוּבְךָ”. Psalm 31 answers Psalm 4’s communal question with praise of God’s stored-up goodness.
- אַהַב “love”: 4:3 “תֶּאֱהָבוּן רִיק” (misdirected love) → 31:24 “אֱהֱבוּ אֶת־יהוה כָּל־חֲסִידָיו” (rightly directed love). Clear rhetorical inversion.
- יָדַע “know”: 4:4 וּדְעוּ → 31:8 יָדַעְתָּ (you have known my distresses). Psalm 4 commands knowledge; Psalm 31 confesses YHWH’s knowledge.
- יחד “together”: 4:9 “בשלום יחדו אשכבה” vs 31:14 “בְהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי” (they conspire together). The word reappears with ironic reversal: the psalmist’s united peace in bed vs enemies’ united plotting.

4) Thematic continuities that read like “next chapter”
- Bedtime trust → entrusting spirit: 4:9 “in peace I lie down and sleep” → 31:6 “בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי” (“Into your hand I commit my spirit”). The classic bedtime/death-trust formula deepens 4’s nighttime confidence. Later Jewish bedtime liturgy places Ps 31:6 right where Ps 4 is also prominent, reflecting this perceived fit.
- Falsehood/vanity vs truth: 4:3 “תְּבַקְשׁוּ כָזָב … תֶּאֱהָבוּן רִיק” → 31:7 “הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי־שָׁוְא”, 31:19 “שִׂפְתֵי שָׁקֶר … בְגַאֲוָה וָבוּז”. Psalm 31 elaborates the social damage Psalm 4 warned against (lies/vanity).
- Security motifs: 4:9 “לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי” → 31:21 “תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ … תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה”. Both describe being made safe by YHWH’s active placing/hiding.
- Narrowness to wideness: 4:2 distress vs widening; 31:10 “כִּי צַר־לִי” and 31:8 “בְצָרוֹת נַפְשִׁי” answered by the same widening deliverance (31:9).

5) Liturgical/cultural logic
- Aaronic-blessing frame: Both psalms invoke the “shining face” motif (Num 6:25). Psalm 4 prays it corporately (“עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ”), Psalm 31 applies it personally and protectively (“הָאִירָה פָּנֶיךָ … בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ”). That sounds like moving from a communal evening benediction to an individual’s night-long crisis and rescue.
- Everyday cycle to public crisis: Psalm 4 is a compact evening instruction-and-trust psalm (lying down, inner reflection on the bed, silence). Psalm 31 takes the same theology and carries it into a siege/slander scenario (“בְּעִיר מָצוֹר,” 31:22; “רִיב לְשֹׁנוֹת,” 31:21), then returns to exhort the faithful community (31:24–25). This progression is exactly what it would look like if a worshiper took Psalm 4’s counsel (“offer right sacrifice and trust YHWH,” 4:6) into real-world conflict and then reported back to the congregation.
- Sacral vocabulary continuity: Psalm 4’s cultic “זִבְחֵי־צֶדֶק” dovetails with Psalm 31’s “בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי” (deliverance framed by divine righteousness) and hiding in God’s “סֻכָּה” (31:21), a temple-protective image.

6) How Psalm 31 “answers” Psalm 4, point-by-point
- 4:2–4 “When I call … YHWH hears” → 31:18, 23 “Do not let me be shamed for I called you … you have heard the voice of my pleas.”
- 4:3 “How long will you love emptiness and seek lies?” → 31:7, 19, 21 “I hate those who regard vain emptiness … silence lying lips … shelter from strife of tongues.”
- 4:6 “Offer right sacrifices and trust in YHWH” → 31:7, 15 “As for me, I have trusted in YHWH” (modeling the trust), then 31:24–25 “Love YHWH … be strong … all who hope in YHWH” (teaching others to do the same).
- 4:7 “Who will show us good? Lift up the light of your face” → 31:17, 20 “Shine your face upon your servant … How abundant is your good that you have stored up.”

Conclusion
On form, theme, and lexicon—especially the rare overlaps (דמ”מ; פלא Hiphil; רחב/מרחב; the Aaronic “face/light” formula)—Psalm 31 reads like a full-length continuation of Psalm 4: it reprises Psalm 4’s evening trust and counsel, carries them into a sharper crisis, invokes the same blessing, and then returns to instruct the wider community to do exactly what Psalm 4 urged.

Evaluation

No evaluation has been recorded for this pair yet.

Prompt

Consider Psalm 4 and Psalm 31 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 31 logically follows on from Psalm 4? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 4:
Psalm 4
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
        בִּנְגִינ֗וֹת
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. בְּקָרְאִ֡י
        עֲנֵ֤נִי ׀
        אֱלֹ֘הֵ֤י
        צִדְקִ֗י
        בַּ֭צָּר
        הִרְחַ֣בְתָּ
        לִּ֑י
        חָ֝נֵּ֗נִי
        וּשְׁמַ֥ע
        תְּפִלָּתִֽי׃
3. בְּנֵ֥י
        אִ֡ישׁ
        עַד־
        מֶ֬ה
        כְבוֹדִ֣י
        לִ֭כְלִמָּה
        תֶּאֱהָב֣וּן
        רִ֑יק
        תְּבַקְשׁ֖וּ
        כָזָ֣ב
        סֶֽלָה׃
4. וּדְע֗וּ
        כִּֽי־
        הִפְלָ֣ה
        יְ֭הוָה
        חָסִ֣יד
        ל֑וֹ
        יְהוָ֥ה
        יִ֝שְׁמַ֗ע
        בְּקָרְאִ֥י
        אֵלָֽיו׃
5. רִגְז֗וּ
        וְֽאַל־
        תֶּ֫חֱטָ֥אוּ
        אִמְר֣וּ
        בִ֭לְבַבְכֶם
        עַֽל־
        מִשְׁכַּבְכֶ֗ם
        וְדֹ֣מּוּ
        סֶֽלָה׃
6. זִבְח֥וּ
        זִבְחֵי־
        צֶ֑דֶק
        וּ֝בִטְח֗וּ
        אֶל־
        יְהוָֽה׃
7. רַבִּ֥ים
        אֹמְרִים֮
        מִֽי־
        יַרְאֵ֢נ֫וּ
        ט֥וֹב
        נְֽסָה־
        עָ֭לֵינוּ
        א֨וֹר
        פָּנֶ֬יךָ
        יְהוָֽה׃
8. נָתַ֣תָּה
        שִׂמְחָ֣ה
        בְלִבִּ֑י
        מֵעֵ֬ת
        דְּגָנָ֖ם
        וְתִֽירוֹשָׁ֣ם
        רָֽבּוּ׃
9. בְּשָׁל֣וֹם
        יַחְדָּו֮
        אֶשְׁכְּבָ֢ה
        וְאִ֫ישָׁ֥ן
        כִּֽי־
        אַתָּ֣ה
        יְהוָ֣ה
        לְבָדָ֑ד
        לָ֝בֶ֗טַח
        תּוֹשִׁיבֵֽנִי׃

Psalm 31:
Psalm 31
1. לַמְנַצֵּ֗חַ
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. בְּךָֽ־t
        יְהוָ֣ה
        חָ֭סִיתִי
        אַל־
        אֵב֣וֹשָׁה
        לְעוֹלָ֑ם
        בְּצִדְקָתְךָ֥
        פַלְּטֵֽנִי׃
3. הַטֵּ֤ה
        אֵלַ֨י ׀
        אָזְנְךָ֮
        מְהֵרָ֢ה
        הַצִּ֫ילֵ֥נִי
        הֱיֵ֤ה
        לִ֨י ׀
        לְֽצוּר־
        מָ֭עוֹז
        לְבֵ֥ית
        מְצוּד֗וֹת
        לְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃
4. כִּֽי־
        סַלְעִ֣י
        וּמְצוּדָתִ֣י
        אָ֑תָּה
        וּלְמַ֥עַן
        שִׁ֝מְךָ֗
        תַּֽנְחֵ֥נִי
        וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃
5. תּוֹצִיאֵ֗נִי
        מֵרֶ֣שֶׁת
        ז֭וּ
        טָ֣מְנוּ
        לִ֑י
        כִּֽי־
        אַ֝תָּה
        מָֽעוּזִּי׃
6. בְּיָדְךָ֮
        אַפְקִ֢יד
        ר֫וּחִ֥י
        פָּדִ֖יתָה
        אוֹתִ֥י
        יְהוָ֗ה
        אֵ֣ל
        אֱמֶֽת׃
7. שָׂנֵ֗אתִי
        הַשֹּׁמְרִ֥ים
        הַבְלֵי־
        שָׁ֑וא
        וַ֝אֲנִ֗י
        אֶל־
        יְהוָ֥ה
        בָּטָֽחְתִּי׃
8. אָגִ֥ילָה
        וְאֶשְׂמְחָ֗ה
        בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ
        אֲשֶׁ֣ר
        רָ֭אִיתָ
        אֶת־
        עָנְיִ֑י
        יָ֝דַ֗עְתָּ
        בְּצָר֥וֹת
        נַפְשִֽׁי׃
9. וְלֹ֣א
        הִ֭סְגַּרְתַּנִי
        בְּיַד־
        אוֹיֵ֑ב
        הֶֽעֱמַ֖דְתָּ
        בַמֶּרְחָ֣ב
        רַגְלָֽי׃
10. חָנֵּ֥נִי
        יְהוָה֮
        כִּ֤י
        צַ֫ר־
        לִ֥י
        עָשְׁשָׁ֖ה
        בְכַ֥עַס
        עֵינִ֗י
        נַפְשִׁ֥י
        וּבִטְנִֽי׃
11. כִּ֤י
        כָל֪וּ
        בְיָג֡וֹן
        חַיַּי֮
        וּשְׁנוֹתַ֢י
        בַּאֲנָ֫חָ֥ה
        כָּשַׁ֣ל
        בַּעֲוֺנִ֣י
        כֹחִ֑י
        וַעֲצָמַ֥י
        עָשֵֽׁשׁוּ׃
12. מִכָּל־
        צֹרְרַ֨י
        הָיִ֪יתִי
        חֶרְפָּ֡ה
        וְלִשֲׁכֵנַ֨י ׀
        מְאֹד֮
        וּפַ֢חַד
        לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י
        רֹאַ֥י
        בַּח֑וּץ
        נָדְד֥וּ
        מִמֶּֽנִּי׃
13. נִ֭שְׁכַּחְתִּי
        כְּמֵ֣ת
        מִלֵּ֑ב
        הָ֝יִ֗יתִי
        כִּכְלִ֥י
        אֹבֵֽד׃
14. כִּ֤י
        שָׁמַ֨עְתִּי ׀
        דִּבַּ֥ת
        רַבִּים֮
        מָג֢וֹר
        מִסָּ֫בִ֥יב
        בְּהִוָּסְדָ֣ם
        יַ֣חַד
        עָלַ֑י
        לָקַ֖חַת
        נַפְשִׁ֣י
        זָמָֽמוּ׃
15. וַאֲנִ֤י ׀
        עָלֶ֣יךָ
        בָטַ֣חְתִּי
        יְהוָ֑ה
        אָ֝מַ֗רְתִּי
        אֱלֹהַ֥י
        אָֽתָּה׃
16. בְּיָדְךָ֥
        עִתֹּתָ֑י
        הַצִּ֘ילֵ֤נִי
        מִיַּד־
        א֝וֹיְבַ֗י
        וּמֵרֹדְפָֽי׃
17. הָאִ֣ירָה
        פָ֭נֶיךָ
        עַל־
        עַבְדֶּ֑ךָ
        ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי
        בְחַסְדֶּֽךָ׃
18. יְֽהוָ֗ה
        אַל־
        אֵ֭בוֹשָׁה
        כִּ֣י
        קְרָאתִ֑יךָ
        יֵבֹ֥שׁוּ
        רְ֝שָׁעִ֗ים
        יִדְּמ֥וּ
        לִשְׁאֽוֹל׃
19. תֵּ֥אָלַ֗מְנָה
        שִׂפְתֵ֫י
        שָׁ֥קֶר
        הַדֹּבְר֖וֹת
        עַל־
        צַדִּ֥יק
        עָתָ֗ק
        בְּגַאֲוָ֥ה
        וָבtוּז׃
20. מָ֤ה
        רַֽב־
        טוּבְךָ֮
        אֲשֶׁר־
        צָפַ֢נְתָּ
        לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ
        פָּ֭עַלְתָּ
        לַחֹסִ֣ים
        בָּ֑ךְ
        נֶ֝֗גֶד
        בְּנֵ֣י
        אָדָם׃
21. תַּסְתִּירֵ֤ם ׀
        בְּסֵ֥תֶר
        פָּנֶיךָ֮
        מֵֽרֻכְסֵ֫י
        אִ֥ישׁ
        תִּצְפְּנֵ֥ם
        בְּסֻכָּ֗ה
        מֵרִ֥יב
        לְשֹׁנֽוֹת׃
22. בָּר֥וּךְ
        יְהוָ֑ה
        כִּ֥י
        הִפְלִ֘יא
        חַסְדּ֥וֹ
        לִ֝֗י
        בְּעִ֣יר
        מָצֽוֹר׃
23. וַאֲנִ֤י ׀
        אָ֘מַ֤רְתִּי
        בְחָפְזִ֗י
        נִגְרַזְתִּי֮
        מִנֶּ֢גֶד
        עֵ֫ינֶ֥יךָ
        אָכֵ֗ן
        שָׁ֭מַעְתָּ
        ק֥וֹל
        תַּחֲנוּנַ֗י
        בְּשַׁוְּעִ֥י
        אֵלֶֽיךָ׃
24. אֶֽהֱב֥וּ
        אֶת־
        יְהוָ֗ה
        כָּֽל־
        חֲסִ֫ידָ֥יו
        אֱ֭מוּנִים
        נֹצֵ֣ר
        יְהוָ֑ה
        וּמְשַׁלֵּ֥ם
        עַל־
        יֶ֝֗תֶר
        עֹשֵׂ֥ה
        גַאֲוָֽה׃
25. חִ֭זְקוּ
        וְיַאֲמֵ֣ץ
        לְבַבְכֶ֑ם
        כָּל־
        הַ֝מְיַחֲלִ֗ים
        לַיהוָֽה׃