Psalm 4 → 37

Reasoning: 9664 Output: 6816 Total: 16480

Argument

Here are converging reasons to read Psalm 37 as a deliberate follow‑on (or “answer”) to Psalm 4.

1) Strong lexical/formulaic links in Hebrew (rarer or distinctive items starred)
- בטח “trust”: Ps 4:6 וּבִטְחוּ אֶל־יְהוה; Ps 37:3 בְּטַח בַּיהוה; 37:5 וּבְטַח עָלָיו. Same lemma, same imperative speech-act, same addressee-orientation.
- דמם “be still” (rare imperative) and inner composure: Ps 4:5 וְדֹמּוּ; Ps 37:7 דּוֹם לַיהוה. Both tell the anxious faithful to be still before YHWH.*
- חסיד “faithful/loyal one(s)”: Ps 4:4 הִפְלָה יהוה חָסִיד לוֹ; Ps 37:28 לֹא־יַעֲזֹב אֶת־חֲסִידָיו. Same noun; Psalm 37 explicitly secures the promise implicit in Psalm 4.*
- צדק/צדיק: Ps 4:2 אֱלֹהֵי צִדְקִי; 4:6 זִבְחֵי־צֶדֶק; Ps 37:6 צִדְקֶךָ; 37:16–17, 30–31 צַדִּיק. The righteousness theme in 4 becomes the sustained wisdom axis of 37.
- אור “light”: Ps 4:7 א֣וֹר פָּנֶיךָ; Ps 37:6 כָא֣וֹר צִדְקֶךָ … כַּצָּהֳרָיִם. 4 asks for the light of God’s face; 37 promises the public shining forth of one’s righteousness.
- שלום “peace”: Ps 4:9 בְּשָׁלוֹם … אֶשְׁכְּבָה; Ps 37:11 עַל־רֹב שָׁלוֹם; 37:37 אַחֲרִית … שָׁלוֹם. 37 universalizes and enlarges 4’s personal shalom.
- חנן “be gracious/show favor”: Ps 4:2 חָנֵּנִי; Ps 37:21, 26 צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן … כָּל־הַיּוֹם חוֹנֵן. What is requested from God in 4 is practiced by the righteous in 37—an intentional ethical development.
- צר/צָרָה “distress”: Ps 4:2 בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי; Ps 37:39 מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. Same root and trouble-context; 37 generalizes God’s rescue in distress.
- בקש “seek”: Ps 4:3 תְּבַקְשׁוּ כָזָב; Ps 37:32 וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ. Same root, now with escalated hostility (from lies to lethal plots).
- נתן + לב “give” + “heart”: Ps 4:8 נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי; Ps 37:4 וְיִתֵּן־לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ; 37:31 תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ. Same root, same internal locus; 37 answers 4’s interior joy with promised heart‑desires and an internalized torah.
- רַבִּים/יָחְדָּו: Ps 4:7 רַבִּים; 4:9 יַחְדָּו; Ps 37:16 רְשָׁעִים רַבִּים; 37:38 נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו. Echoed adverb/numerical rhetoric amplifies 4’s “many say …” into 37’s “many wicked.”
- “Dwell” motif: Ps 4:9 לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי (hiph. י־שׁ־ב); Ps 37:3 שְׁכָן־אֶרֶץ …; 37:27 וּשְׁכֹן לְעוֹלָם; 37:29 וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד. Not the same root every time, but the dwelling security requested in 4 becomes the land‑dwelling vocation in 37.

2) Psalm 37 explicitly “answers” the tensions raised in Psalm 4
- Envy and others’ prosperity: 4:8 contrasts my God‑given inner joy with “their grain and new wine” abounding. 37 opens by banning envy of evildoers (37:1) and repeatedly teaches that “better is the little of the righteous than the abundance of many wicked” (37:16), and that YHWH sustains the faithful even “in days of famine” (37:19). 37 is thus a sustained corrective to the social pressure hinted in 4:8.
- “Who will show us good?” (4:7) becomes “Trust in YHWH and do good” (37:3) and “He will give you the desires of your heart” (37:4). The question in 4 is met with an imperative program and promise in 37.
- Night-to-day progression: 4 is a bedtime psalm (mishkav, “lie down,” “sleep,” shalom). 37 answers with daylight imagery: your righteousness will shine “like the light … like the noonday” (37:6). Private, nocturnal assurance (4) becomes public, noon‑day vindication (37).
- Inner composure: 4:5 “Be agitated and do not sin… be silent on your bed” becomes 37:7–8 “Be still for YHWH … refrain from anger, forsake wrath, do not fret.” Same interior work, now broadened into wisdom counsels.
- Hearing and rescue: 4:4 “YHWH will hear when I call” develops in 37 into multiple guarantees—“YHWH upholds the righteous” (37:17), “does not abandon his faithful ones” (37:28, 33), “salvation of the righteous is from YHWH … a stronghold in time of trouble” (37:39–40).
- Identity of the faithful: 4:4 “YHWH has set apart the hasid for himself” becomes 37:28 “He does not abandon his hasidim; they are preserved forever.” 37 explicitly secures the status only hinted in 4.

3) The priestly blessing thread links the two
- Psalm 4 invokes the priestly blessing language: “Lift up the light of your face upon us” (4:7), culminating in “peace” (4:9). Psalm 37 picks up both strands—light becomes public vindication (37:6), and peace becomes abundant and eschatological (37:11; 37:37). Read this way, 37 is an exposition of what the priestly blessing looks like in life.

4) From individual assurance to communal wisdom and land theology
- Psalm 4 moves from an “I–Thou” plea to brief exhortations; Psalm 37 is a full wisdom instruction addressed to the community, repeatedly promising “they will inherit the land” (37:9, 11, 22, 29, 34). The individual “You make me dwell in safety” (4:9) expands into the national covenant motif of secure, perpetual dwelling in the land (37:3, 27, 29), echoing Deuteronomic promises (e.g., Deut 33:28).

5) Shared life setting and escalation of the threat
- Both psalms are set against everyday Israelite agrarian realities (harvest abundance, famine, land tenure). Psalm 4’s opponents “love empty things” and “seek lies” (4:3); in Psalm 37 the wicked “plot” (37:12), “seek to slay” (37:32), and wield weapons (37:14–15). Psalm 37 thus reads as the mature, extended pastoral counsel for the very pressures adumbrated in Psalm 4.

6) Stylistic continuity
- Both are “of David” and mix prayer with direct imperative teaching. Both feature a high density of ethical/ wisdom vocabulary (צדק/משפט/שלום/טוב/אמונה/חסיד), imperatives, and heart‑language. Psalm 37’s acrostic form simply organizes (and amplifies) themes already present in Psalm 4.

Summary
If you read the end of Psalm 4 as a private, nocturnal embrace of priestly‑blessed peace amid social pressure, Psalm 37 logically follows as a daylight, public elaboration of the same theology: do not fret over the flourishing of the unjust; trust and do good; be still; God will vindicate your righteousness as light; He will not abandon His hasidim; you will dwell securely and inherit the land; and the end of the righteous is shalom. The many shared and, in some cases, rarer lexical ties (דום, חסיד, אור + צדק, בטח, שלום, חנן, צרה, בקש) make this more than a thematic hunch; they suggest intentional echo and development.

Evaluation

No evaluation has been recorded for this pair yet.

Prompt

Consider Psalm 4 and Psalm 37 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 37 logically follows on from Psalm 4? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 4:
Psalm 4
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
        בִּנְגִינ֗וֹת
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. בְּקָרְאִ֡י
        עֲנֵ֤נִי ׀
        אֱלֹ֘הֵ֤י
        צִדְקִ֗י
        בַּ֭צָּר
        הִרְחַ֣בְתָּ
        לִּ֑י
        חָ֝נֵּ֗נִי
        וּשְׁמַ֥ע
        תְּפִלָּתִֽי׃
3. בְּנֵ֥י
        אִ֡ישׁ
        עַד־
        מֶ֬ה
        כְבוֹדִ֣י
        לִ֭כְלִמָּה
        תֶּאֱהָב֣וּן
        רִ֑יק
        תְּבַקְשׁ֖וּ
        כָזָ֣ב
        סֶֽלָה׃
4. וּדְע֗וּ
        כִּֽי־
        הִפְלָ֣ה
        יְ֭הוָה
        חָסִ֣יד
        ל֑וֹ
        יְהוָ֥ה
        יִ֝שְׁמַ֗ע
        בְּקָרְאִ֥י
        אֵלָֽיו׃
5. רִגְז֗וּ
        וְֽאַל־
        תֶּ֫חֱטָ֥אוּ
        אִמְר֣וּ
        בִ֭לְבַבְכֶם
        עַֽל־
        מִשְׁכַּבְכֶ֗ם
        וְדֹ֣מּוּ
        סֶֽלָה׃
6. זִבְח֥וּ
        זִבְחֵי־
        צֶ֑דֶק
        וּ֝בִטְח֗וּ
        אֶל־
        יְהוָֽה׃
7. רַבִּ֥ים
        אֹמְרִים֮
        מִֽי־
        יַרְאֵ֢נ֫וּ
        ט֥וֹב
        נְֽסָה־
        עָ֭לֵינוּ
        א֨וֹר
        פָּנֶ֬יךָ
        יְהוָֽה׃
8. נָתַ֣תָּה
        שִׂמְחָ֣ה
        בְלִבִּ֑י
        מֵעֵ֬ת
        דְּגָנָ֖ם
        וְתִֽירוֹשָׁ֣ם
        רָֽבּוּ׃
9. בְּשָׁל֣וֹם
        יַחְדָּו֮
        אֶשְׁכְּבָ֢ה
        וְאִ֫ישָׁ֥ן
        כִּֽי־
        אַתָּ֣ה
        יְהוָ֣ה
        לְבָדָ֑ד
        לָ֝בֶ֗טַח
        תּוֹשִׁיבֵֽנִי׃

Psalm 37:
Psalm 37
1. לְדָוִ֨ד ׀
        אַל־
        תִּתְחַ֥ר
        בַּמְּרֵעִ֑ים
        אַל־
        תְּ֝קַנֵּ֗א
        בְּעֹשֵׂ֥י
        עַוְלָֽה׃
2. כִּ֣י
        כֶ֭חָצִיר
        מְהֵרָ֣ה
        יִמָּ֑לוּ
        וּכְיֶ֥רֶק
        דֶּ֝֗שֶׁא
        יִבּוֹלֽוּן׃
3. בְּטַ֣ח
        בַּֽ֭יהוָה
        וַעֲשֵׂה־
        ט֑וֹב
        שְׁכָן־
        אֶ֝֗רֶץ
        וּרְעֵ֥ה
        אֱמוּנָֽה׃
4. וְהִתְעַנַּ֥ג
        עַל־
        יְהוָ֑ה
        וְיִֽתֶּן־
        לְ֝ךָ֗
        מִשְׁאֲלֹ֥ת
        לִבֶּֽךָ׃
5. גּ֣וֹל
        עַל־
        יְהוָ֣ה
        דַּרְכֶּ֑ךָ
        וּבְטַ֥ח
        עָ֝לָ֗יו
        וְה֣וּא
        יַעֲשֶֽׂה׃
6. וְהוֹצִ֣יא
        כָא֣וֹר
        צִדְקֶ֑ךָ
        וּ֝מִשְׁפָּטֶ֗ךָ
        כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
7. דּ֤וֹם ׀
        לַיהוָה֮
        וְהִתְח֢וֹלֵ֫ל
        ל֥וֹ
        אַל־
        תִּ֭תְחַר
        בְּמַצְלִ֣יחַ
        דַּרְכּ֑וֹ
        בְּ֝אִ֗ישׁ
        עֹשֶׂ֥ה
        מְזִמּֽוֹת׃
8. הֶ֣רֶף
        מֵ֭אַף
        וַעֲזֹ֣ב
        חֵמָ֑ה
        אַל־
        תִּ֝תְחַ֗ר
        אַךְ־
        לְהָרֵֽעַ׃
9. כִּֽי־
        מְ֭רֵעִים
        יִכָּרֵת֑וּן
        וְקֹוֵ֥י
        יְ֝הוָ֗ה
        הֵ֣מָּה
        יִֽירְשׁוּ־
        אָֽרֶץ׃
10. וְע֣וֹד
        מְ֭עַט
        וְאֵ֣ין
        רָשָׁ֑ע
        וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ
        עַל־
        מְקוֹמ֣וֹ
        וְאֵינֶֽנּוּ׃
11. וַעֲנָוִ֥ים
        יִֽירְשׁוּ־
        אָ֑רֶץ
        וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ
        עַל־
        רֹ֥ב
        שָׁלֽוֹם׃
12. זֹמֵ֣ם
        רָ֭שָׁע
        לַצַּדִּ֑יק
        וְחֹרֵ֖ק
        עָלָ֣יו
        שִׁנָּֽיו׃
13. אֲדֹנָ֥י
        יִשְׂחַק־
        ל֑וֹ
        כִּֽי־
        רָ֝אָ֗ה
        כִּֽי־
        יָבֹ֥א
        יוֹמֽוֹ׃
14. חֶ֤רֶב ׀
        פָּֽתְח֣וּ
        רְשָׁעִים֮
        וְדָרְכ֢וּ
        קַ֫שְׁתָּ֥ם
        לְ֭הַפִּיל
        עָנִ֣י
        וְאֶבְי֑וֹן
        לִ֝טְב֗וֹחַ
        יִשְׁרֵי־
        דָֽרֶךְ׃
15. חַ֭רְבָּם
        תָּב֣וֹא
        בְלִבָּ֑ם
        וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם
        תִּשָּׁבַֽרְנָה׃
16. טוֹב־
        מְ֭עַט
        לַצַּדִּ֑יק
        מֵ֝הֲמ֗וֹן
        רְשָׁעִ֥ים
        רַבִּֽים׃
17. כִּ֤י
        זְרוֹע֣וֹת
        רְ֭שָׁעִים
        תִּשָּׁבַ֑רְנָה
        וְסוֹמֵ֖ךְ
        צַדִּיקִ֣ים
        יְהוָֽה׃
18. יוֹדֵ֣עַ
        יְ֭הוָה
        יְמֵ֣י
        תְמִימִ֑ם
        וְ֝נַחֲלָתָ֗ם
        לְעוֹלָ֥ם
        תִּהְיֶֽה׃
19. לֹֽא־
        יֵ֭בֹשׁוּ
        בְּעֵ֣ת
        רָעָ֑ה
        וּבִימֵ֖י
        רְעָב֣וֹן
        יִשְׂבָּֽעוּ׃
20. כִּ֤י
        רְשָׁעִ֨ים ׀
        יֹאבֵ֗דוּ
        וְאֹיְבֵ֣י
        יְ֭הוָה
        כִּיקַ֣ר
        כָּרִ֑ים
        כָּל֖וּ
        בֶעָשָׁ֣ן
        כָּֽלוּ׃
21. לֹוֶ֣ה
        רָ֭שָׁע
        וְלֹ֣א
        יְשַׁלֵּ֑ם
        וְ֝צַדִּ֗יק
        חוֹנֵ֥ן
        וְנוֹתֵֽן׃
22. כִּ֣י
        מְ֭בֹרָכָיו
        יִ֣ירְשׁוּ
        אָ֑רֶץ
        וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו
        יִכָּרֵֽתוּ׃
23. מֵ֭יְהוָה
        מִֽצְעֲדֵי־
        גֶ֥בֶר
        כּוֹנָ֗נוּ
        וְדַרְכּ֥וֹ
        יֶחְפָּֽץ׃
24. כִּֽי־
        יִפֹּ֥ל
        לֹֽא־
        יוּטָ֑ל
        כִּֽי־
        יְ֝הוָ֗ה
        סוֹמֵ֥ךְ
        יָדֽוֹ׃
25. נַ֤עַר ׀
        הָיִ֗יתִי
        גַּם־
        זָ֫קַ֥נְתִּי
        וְֽלֹא־
        רָ֭אִיתִי
        צַדִּ֣יק
        נֶעֱזָ֑ב
        וְ֝זַרְע֗וֹ
        מְבַקֶּשׁ־
        לָֽחֶם׃
26. כָּל־
        הַ֭יּוֹם
        חוֹנֵ֣ן
        וּמַלְוֶ֑ה
        וְ֝זַרְע֗וֹ
        לִבְרָכָֽה׃
27. ס֣וּר
        מֵ֭רָע
        וַעֲשֵׂה־
        ט֗וֹב
        וּשְׁכֹ֥ן
        לְעוֹלָֽם׃
28. כִּ֤י
        יְהוָ֨ה ׀
        אֹ֘הֵ֤ב
        מִשְׁפָּ֗ט
        וְלֹא־
        יַעֲזֹ֣ב
        אֶת־
        חֲ֭סִידָיו
        לְעוֹלָ֣ם
        נִשְׁמָ֑רוּ
        וְזֶ֖רַע
        רְשָׁעִ֣ים
        נִכְרָֽת׃
29. צַדִּיקִ֥ים
        יִֽירְשׁוּ־
        אָ֑רֶץ
        וְיִשְׁכְּנ֖וּ
        לָעַ֣ד
        עָלֶֽיהָ׃
30. פִּֽי־
        צַ֭דִּיק
        יֶהְגֶּ֣ה
        חָכְמָ֑ה
        וּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ
        תְּדַבֵּ֥ר
        מִשְׁפָּֽט׃
31. תּוֹרַ֣ת
        אֱלֹהָ֣יו
        בְּלִבּ֑וֹ
        לֹ֖א
        תִמְעַ֣ד
        אֲשֻׁרָיו׃c
32. צוֹפֶ֣ה
        רָ֭שָׁע
        לַצַּדִּ֑יק
        וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ
        לַהֲמִיתוֹ׃
33. יְ֭הוָה
        לֹא־
        יַעַזְבֶ֣נּוּ
        בְיָד֑וֹ
        וְלֹ֥א
        יַ֝רְשִׁיעֶ֗נּוּ
        בְּהִשָּׁפְטֽוֹ׃
34. קַוֵּ֤ה
        אֶל־
        יְהוָ֨ה ׀
        וּשְׁמֹ֬ר
        דַּרְכּ֗וֹ
        וִֽ֭ירוֹמִמְךָ
        לָרֶ֣שֶׁת
        אָ֑רֶץ
        בְּהִכָּרֵ֖ת
        רְשָׁעִ֣ים
        תִּרְאֶֽה׃
35. רָ֭אִיתִי
        רָשָׁ֣ע
        עָרִ֑יץ
        וּ֝מִתְעָרֶ֗ה
        כְּאֶזְרָ֥ח
        רַעֲנָֽן׃
36. וַ֭יַּֽעֲבֹר
        וְהִנֵּ֣ה
        אֵינֶ֑נּוּ
        וָֽ֝אֲבַקְשֵׁ֗הוּ
        וְלֹ֣א
        נִמְצָֽא׃
37. שְׁמָר־
        תָּ֭ם
        וּרְאֵ֣ה
        יָשָׁ֑ר
        כִּֽי־
        אַחֲרִ֖ית
        לְאִ֣ישׁ
        שָׁלֽוֹם׃
38. וּֽ֭פֹשְׁעִים
        נִשְׁמְד֣וּ
        יַחְדָּ֑ו
        אַחֲרִ֖ית
        רְשָׁעִ֣ים
        נִכְרָֽתָה׃
39. וּתְשׁוּעַ֣ת
        צַ֭דִּיקִים
        מֵיְהוָ֑ה
        מָֽ֝עוּזָּ֗ם
        בְּעֵ֣ת
        צָרָֽה׃
40. וַֽיַּעְזְרֵ֥ם
        יְהוָ֗ה
        וַֽיְפַלְּ֫טֵ֥ם
        יְפַלְּטֵ֣ם
        מֵ֭רְשָׁעִים
        וְיוֹשִׁיעֵ֑ם
        כִּי־
        חָ֥סוּ
        בֽוֹ׃