Psalm 4 → 91
Reasoning: 10432 Output: 4468 Total: 14900
Argument
Here are several ways to argue that Psalm 91 is a logical sequel to Psalm 4. 1) Form and macro-structure - From petition to answer: - Psalm 4 is an individual evening lament that ends in confidence and sleep: “בשלום יחדו אשכבה ואישן … לבטח תושיבני” (4:9). - Psalm 91 is a psalm of trust culminating in a divine oracle (91:14–16). Critically, it contains God’s direct response to the petitioner’s plea: “יקראני ואענהו” (91:15). This flips and answers Psalm 4’s request “בקראי ענני” (4:2) and affirmation “יהוה ישמע בקראי אליו” (4:4). - Dramatic progression: - Psalm 4: plea → admonition to others → confession of trust → peaceful sleep. - Psalm 91: confession of trust (91:2) → priestly/wisdom assurance to “you” (91:3–13) → God’s own promises (91:14–16). In other words, 91 provides the promised security that 4 seeks and anticipates. 2) Time-of-day and “dwelling/sleep” motif - Psalm 4 explicitly frames bedtime: “אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו” (4:5); “אשכבה ואישן” (4:9). - Psalm 91 opens with night-lodging: “יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן” (91:1: יתלונן = spend the night), and promises, “לא תירא מפחד לילה” (91:5). It elaborates what Psalm 4 claims: the one who lies down (4) actually spends the night safely in God’s shadow (91). 3) High-value lexical/morphological links (rarer or more specific = stronger) - Exact call–answer formula (same two roots, reversed roles): - Psalm 4: “בקראי ענני” (4:2); “יהוה ישמע בקראי אליו” (4:4). - Psalm 91: “יקראני ואענהו” (91:15). This is more than thematic; it is a formulaic echo with the same verbal roots (קרא/ענה), moved from petition (4) to divine assurance (91). - “Distress” solved: - Psalm 4: “בצר הרחבת לי” (4:2). - Psalm 91: “עמו אנכי בצרה” (91:15). The same noun root צר appears; Psalm 4 remembers God’s past relief; Psalm 91 promises God’s present-withness in that same “צרה.” - “Trust” root ב־ט־ח (same root recurring in multiple forms): - Psalm 4: imperative to others, “ובטחו אל יהוה” (4:6); outcome adverb “לבטח תושיבני” (4:9). - Psalm 91: first-person confession “אלוהי, אבטח בו” (91:2). Psalm 91 answers Psalm 4’s exhortation (plural imperative) with a singular confession and then shows its consequences. - Identical clause “כי אתה יהוה …”: - Psalm 4: “כי אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני” (4:9). - Psalm 91: “כי אתה יהוה מחסי, עליון שמת מעונך” (91:9). The identical opening formula כי אתה יהוה + predicate links the conclusions of both psalms and foregrounds YHWH as the sole ground of security. - “Dwelling” root י־ש־ב and cognate lodging: - Psalm 4: “תושיבני” (Hifil, 4:9). - Psalm 91: title line “יושב בסתר עליון” (91:1), plus “מעונך … אהלך” (91:9–10) and “יתלונן” (91:1, rare hitpolel from לון, to spend the night). Psalm 91 expands Psalm 4’s “you make me dwell in safety” into a full lexicon of sanctuary-dwelling/lodging. - “Lift” נשא in parallel prepositional frames: - Psalm 4: “נשה עלינו אור פניך” (4:7; vocalized commonly נשא—lift up upon us the light of your face). - Psalm 91: “על כפים ישאונך” (91:12). Same root נשא with על + object in both; Psalm 4 asks God to lift his face upon us, Psalm 91 promises being lifted up by angelic hands. 4) Thematic development of images from 4 to 91 - Night peace becomes comprehensive protection: - Psalm 4 ends with undisturbed sleep; Psalm 91 details protection from “פחד לילה … חץ יומם … דבר … קטב צהרים” (91:5–6), i.e., from threats of every time-slot (night/dawn/midday). - From general safety to concrete refuge imagery: - Psalm 4: “לבטח תושיבני” (safe dwelling). - Psalm 91: “מחסי ומצודתי … בצל שדי … תחת כנפיו תחסה … צנה וסחרה אמתו … מלאכיו יצוה לך” (91:2–4, 11). The abstract assurance of 4 is elaborated in 91 with fortress, shadow, wings, shield, angels—classic sanctuary-protection metaphors. - From social pressure to visible reversal: - Psalm 4: “רבים אומרים מי יראנו טוב” (4:7); “בני איש … תאהבון ריק תבקשו כזב” (4:3). - Psalm 91: “יפול מצידך אלף ורבבה מימינך … רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה” (91:7–8). The “many” who doubt or oppose in Psalm 4 are answered in Psalm 91 by the sight of their downfall and the vindication of the faithful. 5) Cultic/liturgical logic in an ancient Israelite setting - Psalm 4’s call to worship: “זבחו זבחי־צדק, ובטחו אל יהוה” (4:6) suggests a temple setting in which the petitioner asks for God’s favor and instructs others. - Psalm 91 reads like the priestly/wisdom reassurance delivered at or from the sanctuary (note the sanctuary epithets “עליון,” “שדי,” and the divine oracle in 91:14–16). It is easy to imagine Psalm 91 as a liturgical “answer” pronounced over the one who has come with Psalm 4’s plea and sacrifices. - Daily life sequence: Psalm 4 is an evening/bedtime psalm; Psalm 91 is traditionally used for nighttime protection and travel. The movement “I lie down in peace” (4) → “you will not fear the terror by night … angels will guard you” (91) is the natural next step. 6) Mythic and symbolic deepening - Psalm 4 hints at opposition and deceit (ריק/כזב). Psalm 91 escalates to cosmic hazards—pestilence, “קטב,” lion, cobra, dragon (91:6, 13)—mythic images of chaos subdued by God. The sequel magnifies the same trust into victory over larger, even mythic, threats. 7) Summative chain of echoes (most probative items first) - Exact call–answer roots in inverse order: בקרָאי ענני / יקראני ואענהו (4:2, 91:15). - Same “distress” noun: בצר / בצרה (4:2, 91:15). - Identical clause head: כי אתה יהוה … (4:9, 91:9). - Trust root repeated across both in primary clauses: ובטחו / אבטח / לבטח (4:6, 4:9; 91:2). - Dwelling/sleep lexicon: תושיבני ~ יושב/מעון/יתלונן/אהל (4:9; 91:1, 9–10). - Night motif carried forward: אשכבה ואישן → לא תירא מפחד לילה (4:9 → 91:5). - נשא “lift” with על + object in both: נשא עלינו / ישאונך על כפים (4:7; 91:12). - “Many” in 4 answered by mass-fall/vindication in 91: רבים אומרים / יפל מצדך אלף … ושלומת רשעים תראה (4:7; 91:7–8). Conclusion Read this way, Psalm 91 functions as the liturgical and theological answer to Psalm 4. The petitioner who, at night, pleads for an answer and confesses trust (Psalm 4) is met with a priestly-oracular assurance that God will answer, protect through the night and day, and grant secure dwelling (Psalm 91). The connection is not merely thematic; it is anchored in shared and sometimes identical Hebrew formulas, roots, and motifs (קרא/ענה; בצר/בצרה; בטח; כי אתה יהוה; ישב/תושיבני; נשא), as well as in the natural sequence of Israelite worship and daily life from evening plea to granted protection.
Evaluation
Score: 7.5
Evaluated at: 2025-11-11T03:43:47 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 4224 Output: 5304 Total: 9528
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 4.5 / 10
Strong textual echoes: inverted קרא/ענה (4:2; 91:15), night/lodging lexemes, ישב/מעון/אהל, and parallel כי אתה יהוה clauses. Coherent sequence. However, motifs recur widely, and Ps 90–91 form a stronger recognized pair.
Prompt
Consider Psalm 4 and Psalm 91 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 91 logically follows on from Psalm 4? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 4:
Psalm 4
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
בִּנְגִינ֗וֹת
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. בְּקָרְאִ֡י
עֲנֵ֤נִי ׀
אֱלֹ֘הֵ֤י
צִדְקִ֗י
בַּ֭צָּר
הִרְחַ֣בְתָּ
לִּ֑י
חָ֝נֵּ֗נִי
וּשְׁמַ֥ע
תְּפִלָּתִֽי׃
3. בְּנֵ֥י
אִ֡ישׁ
עַד־
מֶ֬ה
כְבוֹדִ֣י
לִ֭כְלִמָּה
תֶּאֱהָב֣וּן
רִ֑יק
תְּבַקְשׁ֖וּ
כָזָ֣ב
סֶֽלָה׃
4. וּדְע֗וּ
כִּֽי־
הִפְלָ֣ה
יְ֭הוָה
חָסִ֣יד
ל֑וֹ
יְהוָ֥ה
יִ֝שְׁמַ֗ע
בְּקָרְאִ֥י
אֵלָֽיו׃
5. רִגְז֗וּ
וְֽאַל־
תֶּ֫חֱטָ֥אוּ
אִמְר֣וּ
בִ֭לְבַבְכֶם
עַֽל־
מִשְׁכַּבְכֶ֗ם
וְדֹ֣מּוּ
סֶֽלָה׃
6. זִבְח֥וּ
זִבְחֵי־
צֶ֑דֶק
וּ֝בִטְח֗וּ
אֶל־
יְהוָֽה׃
7. רַבִּ֥ים
אֹמְרִים֮
מִֽי־
יַרְאֵ֢נ֫וּ
ט֥וֹב
נְֽסָה־
עָ֭לֵינוּ
א֨וֹר
פָּנֶ֬יךָ
יְהוָֽה׃
8. נָתַ֣תָּה
שִׂמְחָ֣ה
בְלִבִּ֑י
מֵעֵ֬ת
דְּגָנָ֖ם
וְתִֽירוֹשָׁ֣ם
רָֽבּוּ׃
9. בְּשָׁל֣וֹם
יַחְדָּו֮
אֶשְׁכְּבָ֢ה
וְאִ֫ישָׁ֥ן
כִּֽי־
אַתָּ֣ה
יְהוָ֣ה
לְבָדָ֑ד
לָ֝בֶ֗טַח
תּוֹשִׁיבֵֽנִי׃
Psalm 91:
Psalm 91
1. יֹ֭שֵׁב
בְּסֵ֣תֶר
עֶלְי֑וֹן
בְּצֵ֥ל
שַׁ֝דַּ֗י
יִתְלוֹנָֽן׃
2. אֹמַ֗ר
לַֽ֭יהוָה
מַחְסִ֣י
וּמְצוּדָתִ֑י
אֱ֝לֹהַ֗י
אֶבְטַח־
בּֽוֹ׃
3. כִּ֤י
ה֣וּא
יַ֭צִּֽילְךָ
מִפַּ֥ח
יָק֗וּשׁ
מִדֶּ֥בֶר
הַוּֽוֹת׃
4. בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀
יָ֣סֶךְ
לָ֭ךְ
וְתַֽחַת־
כְּנָפָ֣יו
תֶּחְסֶ֑ה
צִנָּ֖ה
וְֽסֹחֵרָ֣ה
אֲמִתּֽוֹ׃
5. לֹא־
תִ֭ירָא
מִפַּ֣חַד
לָ֑יְלָה
מֵ֝חֵ֗ץ
יָע֥וּף
יוֹמָֽם׃
6. מִ֭דֶּבֶר
בָּאֹ֣פֶל
יַהֲלֹ֑ךְ
מִ֝קֶּ֗טֶב
יָשׁ֥וּד
צָהֳרָֽיִם׃
7. יִפֹּ֤ל
מִצִּדְּךָ֨ ׀
אֶ֗לֶף
וּרְבָבָ֥ה
מִימִינֶ֑ךָ
אֵ֝לֶ֗יךָ
לֹ֣א
יִגָּֽשׁ׃
8. רַ֭ק
בְּעֵינֶ֣יךָ
תַבִּ֑יט
וְשִׁלֻּמַ֖ת
רְשָׁעִ֣ים
תִּרְאֶֽה׃
9. כִּֽי־
אַתָּ֣ה
יְהוָ֣ה
מַחְסִ֑י
עֶ֝לְי֗וֹן
שַׂ֣מְתָּ
מְעוֹנֶֽךָ׃
10. לֹֽא־
תְאֻנֶּ֣ה
אֵלֶ֣יךָ
רָעָ֑ה
וְ֝נֶ֗גַע
לֹא־
יִקְרַ֥ב
בְּאָהֳלֶֽךָ׃
11. כִּ֣י
מַ֭לְאָכָיו
יְצַוֶּה־
לָּ֑ךְ
לִ֝שְׁמָרְךָ֗
בְּכָל־
דְּרָכֶֽיךָ׃
12. עַל־
כַּפַּ֥יִם
יִשָּׂא֑וּנְךָ
פֶּן־
תִּגֹּ֖ף
בָּאֶ֣בֶן
רַגְלֶֽךָ׃
13. עַל־
שַׁ֣חַל
וָפֶ֣תֶן
תִּדְרֹ֑ךְ
תִּרְמֹ֖ס
כְּפִ֣יר
וְתַנִּֽין׃
14. כִּ֤י
בִ֣י
חָ֭שַׁק
וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ
אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ
כִּֽי־
יָדַ֥ע
שְׁמִֽי׃
15. יִקְרָאֵ֨נִי ׀
וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ
עִמּֽוֹ־
אָנֹכִ֥י
בְצָרָ֑ה
אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ
וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃
16. אֹ֣רֶךְ
יָ֭מִים
אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ
וְ֝אַרְאֵ֗הוּ
בִּֽישׁוּעָתִֽי׃