Psalm 5 → 106

Reasoning: 13696 Output: 8083 Total: 21779

Argument

Here are ways to argue that Psalm 106 “logically follows” Psalm 5, by linking their diction, roots, motifs, and implied life-settings. I list the strongest (shared forms/collocations), then shared roots/ideas, then structural/liturgical logic.

Most probative overlaps (identical or near-identical words/collocations)
- יתעב “abhor” (rare verb, same form/root):
  - Ps 5:7 יְתָעֵב יְהוָה “YHWH abhors”
  - Ps 106:40 וַיְתָעֵב אֶת־נַחֲלָתוֹ “He abhorred his heritage”
- “רֹב חסד” collocation:
  - Ps 5:8 בְרֹב חַסְדְּךָ “in the abundance of your hesed”
  - Ps 106:7 רֹב חֲסָדֶיךָ “the abundance of your hesed” (2ms); and 106:45 כְּרֹב חֲסָדָיו “according to the abundance of his heseds”
- קָדְשְׁךָ “your holy [X]” (identical consonantal form):
  - Ps 5:8 הֵיכַל־קָדְשְׁךָ “your holy temple”
  - Ps 106:47 לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ “your holy name”
- רָצוֹן “favor/goodwill”:
  - Ps 5:13 כַּצִּנָּה רָצוֹן “favor as a shield”
  - Ps 106:4 בִּרְצוֹן עַמֶּךָ “with the favor of your people”
- שֵם “name”:
  - Ps 5:12 אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ “those who love your name”
  - Ps 106:8 לְמַעַן שְׁמוֹ “for the sake of his name”; 106:47 לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ “to your holy name”
- פָּלַל “pray/intercede”:
  - Ps 5:3 אֶתְפַּלָּל “I will pray”
  - Ps 106:30 וַיְפַלֵּל (Pinhas “interceded/prayed”)
- מָרוּ “rebel” (same root, same basic form across the psalm):
  - Ps 5:11 כִּי־מָרוּ בָךְ “for they rebelled against you”
  - Ps 106:7, 33, 43 וַיַּמְרוּ/הִמְרוּ “they rebelled”
- דָמִים “blood”:
  - Ps 5:7 אִישׁ־דָּמִים “a man of bloodshed”
  - Ps 106:38 דָּם נָקִי … בַּדָּמִים “innocent blood … with blood”
- שָׁמַע “hear”:
  - Ps 5:4 בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי “in the morning you hear my voice”
  - Ps 106:44 בְּשָׁמְעוֹ אֶת־רִנָּתָם “when he heard their cry”
- לְעוֹלָם “forever”:
  - Ps 5:12 לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ “forever they will sing”
  - Ps 106:1 כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; 106:31 עַד־עוֹלָם; 106:48 מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם

Shared roots/ideas (same root or clear semantic echo)
- צדק “righteousness/right”:
  - Ps 5:9 נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ “lead me in your righteousness”; 5:13 תְּבָרֵךְ צַדִּיק “you bless the righteous”
  - Ps 106:3 עֹשֵׂה צְדָקָה “one who does righteousness”; 106:31 וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה “it was reckoned to him as righteousness”
- רנ”ן “ring out/cry aloud”:
  - Ps 5:12 יְרַנֵּנוּ “they will shout for joy”
  - Ps 106:44 רִנָּתָם “their ringing cry”
- שחה “prostrate/bow” as worship—but to opposite objects:
  - Ps 5:8 אֶשְׁתַּחֲוֶה … קָדְשֶׁךָ “I will bow toward your holy temple”
  - Ps 106:19 וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה “they bowed to a molten image”
- עֵצָה/מוֹעֵצָה “counsel”:
  - Ps 5:11 יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם “let them fall by their counsels”
  - Ps 106:13 לֹא־חִכּוּ לַעֲצָתוֹ “they did not wait for his counsel”; 106:43 יַמְרוּ בַעֲצָתָם “they rebelled by their counsel”
- Guidance/way:
  - Ps 5:9 הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ “make your way straight before me”
  - Ps 106:9–10 God “led them” through the sea and “saved them” (יּוֹלִיכֵם … וַיּוֹשִׁיעֵם)
- Blessing and praise:
  - Ps 5:13 תְּבָרֵךְ צַדִּיק “you bless the righteous”
  - Ps 106:3 beatitude for the righteous; 106:48 בָּרוּךְ יְהוָה “blessed be YHWH”

Conceptual/theological sequencing (how 106 “answers” or develops 5)
- From individual morning prayer to communal confession and doxology:
  - Ps 5 is a dawn petition by a righteous individual seeking guidance, entry to worship, separation from the wicked, and protection/blessing.
  - Ps 106 narrates, on a national scale, the very principles Ps 5 claims: God hears (106:44), abhors evildoers (shared יתעב), blesses/dooms according to righteousness/wickedness (106:3, 18), and finally gathers the faithful for praise (106:47–48).
- Proper worship vs misdirected worship:
  - Ps 5:8 depicts proper prostration toward God’s holy house; Ps 106:19–20 recounts Israel’s misdirected prostration to the calf. Read together, 106 supplies the negative historical case Ps 5 warned against (“לא יגרך רע”; 5:5).
- “Counsel” and waiting:
  - Ps 5:4 “I arrange and watch” (אֶעֱרָךְ… וַאֲצַפֶּה) and 5:9 “lead me … make straight your way” show patient, obedient orientation.
  - Ps 106:13 “they did not wait for his counsel” and 106:43 “they rebelled by their counsel” show the opposite posture—the very downfall Ps 5 prays the wicked would meet (יפלו ממועצותיהם).
- “Rebellion” as the defining charge:
  - Ps 5:11 “for they have rebelled against you” becomes the leitmotif of Ps 106’s history (7, 33, 43). Psalm 106 reads like the national-scale proof of Ps 5’s thesis about the fate of rebels.
- Ethical bifurcation realized:
  - Ps 5 contrasts צדיק vs רשע/דמים; Ps 106 shows the righteous exemplar (Pinhas; 106:30–31) and the fate of the רְשָׁעִים (consumed by fire; 106:18) and “men of blood” (child sacrifice; 106:37–38).
- Name, holiness, and praise converge:
  - Ps 5 ends with the joy of “those who love your name” (5:12).
  - Ps 106 aims at the gathering “to give thanks to your holy name” and to boast in his praise (106:47), then concludes with an all-people doxology (106:48). It is the corporate enactment of Ps 5’s envisioned praise.
- Sanctuary presence vs exile:
  - Ps 5:8 “I will enter your house … holy temple” presumes nearness to God.
  - Ps 106:27, 35–41 narrates the dispersion among the nations as the consequence of sin. Since “evil cannot sojourn with you” (5:5), 106 shows the historical outworking: the sinful are expelled from God’s presence and land, until mercy regathers them (106:46–47).

Liturgical/historical plausibility
- A plausible worship flow is: morning individual prayer (Ps 5) → communal assembly that publicly confesses national sin and extols God’s saving hesed (Ps 106). The vocabulary links (חֶסֶד in “abundance,” קָדְשְׁךָ, שֵׁם, צֶדֶק/צְדָקָה, פָּלַל, מָרוּ, דָּמִים) and the thematic reversals (proper vs improper worship; waiting for counsel vs rejecting it) make Ps 106 feel like a didactic, national-scale “answer” to Ps 5’s program.

Bottom line
- On the level of rare/shared lexemes (יתעב; רֹב־חסד; קָדְשְׁךָ), on the level of repeated roots (מרה; פלל; צדק; שמע; רנן; שם), and on the level of motifs (right worship, counsel, hearing, righteousness vs wickedness, blessing and doxology), Psalm 106 reads as the historical, communal elaboration—and therefore a logical sequel—to the personal, morning ethic and plea of Psalm 5.

Evaluation

Score: 6.0

Evaluated at: 2025-11-16T04:03:52 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 4736 Output: 8902 Total: 13638

Vocabulary specificity: 4.5 / 10

Multiple specific, correct overlaps (esp. rare יתעב; counsel motif across 5:11 and 106:13,43) and plausible sequencing, but most lexemes are common; no editorial linkage; counterpoints unaddressed. No cap.

Prompt

Consider Psalm 5 and Psalm 106 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 106 logically follows on from Psalm 5? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 5:
Psalm 5
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
        אֶֽל־
        הַנְּחִיל֗וֹת
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. אֲמָרַ֖י
        הַאֲזִ֥ינָה ׀
        יְהוָ֗ה
        בִּ֣ינָה
        הֲגִֽיגִי׃
3. הַקְשִׁ֤יבָה ׀
        לְק֬וֹל
        שַׁוְעִ֗י
        מַלְכִּ֥י
        וֵאלֹהָ֑י
        כִּֽי־
        אֵ֝לֶ֗יךָ
        אֶתְפַּלָּֽל׃
4. יְֽהוָ֗ה
        בֹּ֭קֶר
        תִּשְׁמַ֣ע
        קוֹלִ֑י
        בֹּ֥קֶר
        אֶֽעֱרָךְ־
        לְ֝ךָ֗
        וַאֲצַפֶּֽה׃
5. כִּ֤י ׀
        לֹ֤א
        אֵֽל־
        חָפֵ֘ץ
        רֶ֥שַׁע ׀
        אָ֑תָּה
        לֹ֖א
        יְגֻרְךָ֣
        רָֽע׃
6. לֹֽא־
        יִתְיַצְּב֣וּ
        הֽ֭וֹלְלִים
        לְנֶ֣גֶד
        עֵינֶ֑יךָ
        שָׂ֝נֵ֗אתָ
        כָּל־
        פֹּ֥עֲלֵי
        אָֽוֶן׃
7. תְּאַבֵּד֮
        דֹּבְרֵ֢י
        כָ֫זָ֥ב
        אִישׁ־
        דָּמִ֥ים
        וּמִרְמָ֗ה
        יְתָ֘עֵ֥ב ׀
        יְהוָֽה׃
8. וַאֲנִ֗י
        בְּרֹ֣ב
        חַ֭סְדְּךָ
        אָב֣וֹא
        בֵיתֶ֑ךָ
        אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה
        אֶל־
        הֵֽיכַל־
        קָ֝דְשְׁךָ֗
        בְּיִרְאָתֶֽךָ׃
9. יְהוָ֤ה ׀
        נְחֵ֬נִי
        בְצִדְקָתֶ֗ךָ
        לְמַ֥עַן
        שׁוֹרְרָ֑י
        הושר
        הַיְשַׁ֖ר
        לְפָנַ֣י
        דַּרְכֶּֽךָ׃
10. כִּ֤י
        אֵ֪ין
        בְּפִ֡יהוּ
        נְכוֹנָה֮
        קִרְבָּ֢ם
        הַ֫וּ֥וֹת
        קֶֽבֶר־
        פָּת֥וּחַ
        גְּרוֹנָ֑ם
        לְ֝שׁוֹנָ֗ם
        יַחֲלִֽיקוּן׃
11. הַֽאֲשִׁימֵ֨ם ׀
        אֱ‍ֽלֹהִ֗ים
        יִפְּלוּ֮
        מִֽמֹּעֲצ֢וֹתֵ֫יהֶ֥ם
        בְּרֹ֣ב
        פִּ֭שְׁעֵיהֶם
        הַדִּיחֵ֑מוֹ
        כִּי־
        מָ֥רוּ
        בָֽךְ׃
12. וְיִשְׂמְח֨וּ
        כָל־
        ח֪וֹסֵי
        בָ֡ךְ
        לְעוֹלָ֣ם
        יְ֭רַנֵּנוּ
        וְתָסֵ֣ךְ
        עָלֵ֑ימוֹ
        וְֽיַעְלְצ֥וּ
        בְ֝ךָ֗
        אֹהֲבֵ֥י
        שְׁמֶֽךָ׃
13. כִּֽי־
        אַתָּה֮
        תְּבָרֵ֢ךְ
        צַ֫דִּ֥יק
        יְהוָ֑ה
        כַּ֝צִּנָּ֗ה
        רָצ֥וֹן
        תַּעְטְרֶֽנּוּ׃

Psalm 106:
Psalm 106
1. הַֽלְלְויָ֨הּc ׀
        הוֹד֣וּ
        לַיהוָ֣ה
        כִּי־
        ט֑וֹב
        כִּ֖י
        לְעוֹלָ֣ם
        חַסְדּֽוֹ׃
2. מִ֗י
        יְ֭מַלֵּל
        גְּבוּר֣וֹת
        יְהוָ֑ה
        יַ֝שְׁמִ֗יעַ
        כָּל־
        תְּהִלָּתֽוֹ׃
3. אַ֭שְׁרֵי
        שֹׁמְרֵ֣י
        מִשְׁפָּ֑ט
        עֹשֵׂ֖ה
        צְדָקָ֣ה
        בְכָל־
        עֵֽת׃
4. זָכְרֵ֣נִי
        יְ֭הוָה
        בִּרְצ֣וֹן
        עַמֶּ֑ךָ
        פָּ֝קְדֵ֗נִי
        בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
5. לִרְא֤וֹת ׀
        בְּט֘וֹבַ֤ת
        בְּחִירֶ֗יךָ
        לִ֭שְׂמֹחַ
        בְּשִׂמְחַ֣ת
        גּוֹיֶ֑ךָ
        לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל
        עִם־
        נַחֲלָתֶֽךָ׃
6. חָטָ֥אנוּ
        עִם־
        אֲבוֹתֵ֗ינוּ
        הֶעֱוִ֥ינוּ
        הִרְשָֽׁעְנוּ׃
7. אֲב֘וֹתֵ֤ינוּ
        בְמִצְרַ֨יִם ׀
        לֹא־
        הִשְׂכִּ֬ילוּ
        נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ
        לֹ֣א
        זָ֭כְרוּ
        אֶת־
        רֹ֣ב
        חֲסָדֶ֑יךָ
        וַיַּמְר֖וּ
        עַל־
        יָ֣ם
        בְּיַם־
        סֽוּף׃
8. וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם
        לְמַ֣עַן
        שְׁמ֑וֹ
        לְ֝הוֹדִ֗יעַ
        אֶת־
        גְּבוּרָתֽוֹ׃
9. וַיִּגְעַ֣ר
        בְּיַם־
        ס֭וּף
        וַֽיֶּחֱרָ֑ב
        וַיּוֹלִיכֵ֥ם
        בַּ֝תְּהֹמ֗וֹת
        כַּמִּדְבָּֽר׃
10. וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם
        מִיַּ֣ד
        שׂוֹנֵ֑א
        וַ֝יִּגְאָלֵ֗ם
        מִיַּ֥ד
        אוֹיֵֽב׃
11. וַיְכַסּוּ־
        מַ֥יִם
        צָרֵיהֶ֑ם
        אֶחָ֥ד
        מֵ֝הֶ֗ם
        לֹ֣א
        נוֹתָֽר׃
12. וַיַּאֲמִ֥ינוּ
        בִדְבָרָ֑יו
        יָ֝שִׁ֗ירוּ
        תְּהִלָּתֽוֹ׃
13. מִֽ֭הֲרוּ
        שָׁכְח֣וּ
        מַעֲשָׂ֑יו
        לֹֽא־
        חִ֝כּ֗וּ
        לַעֲצָתֽוֹ׃
14. וַיִּתְאַוּ֣וּ
        תַ֭אֲוָה
        בַּמִּדְבָּ֑ר
        וַיְנַסּוּ־
        אֵ֝֗ל
        בִּֽישִׁימֽוֹן׃
15. וַיִּתֵּ֣ן
        לָ֭הֶם
        שֶׁאֱלָתָ֑ם
        וַיְשַׁלַּ֖ח
        רָז֣וֹן
        בְּנַפְשָֽׁם׃
16. וַיְקַנְא֣וּ
        לְ֭מֹשֶׁה
        בַּֽמַּחֲנֶ֑ה
        לְ֝אַהֲרֹ֗ן
        קְד֣וֹשׁ
        יְהוָֽה׃
17. תִּפְתַּח־
        אֶ֭רֶץ
        וַתִּבְלַ֣ע
        דָּתָ֑ן
        וַ֝תְּכַ֗ס
        עַל־
        עֲדַ֥ת
        אֲבִירָֽם׃
18. וַתִּבְעַר־
        אֵ֥שׁ
        בַּעֲדָתָ֑ם
        לֶ֝הָבָ֗ה
        תְּלַהֵ֥ט
        רְשָׁעִֽים׃
19. יַעֲשׂוּ־
        עֵ֥גֶל
        בְּחֹרֵ֑ב
        וַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּ
        לְמַסֵּכָֽה׃
20. וַיָּמִ֥ירוּ
        אֶת־
        כְּבוֹדָ֑ם
        בְּתַבְנִ֥ית
        שׁ֝֗וֹר
        אֹכֵ֥ל
        עֵֽשֶׂב׃
21. שָׁ֭כְחוּ
        אֵ֣ל
        מוֹשִׁיעָ֑ם
        עֹשֶׂ֖ה
        גְדֹל֣וֹת
        בְּמִצְרָֽיִם׃
22. נִ֭פְלָאוֹת
        בְּאֶ֣רֶץ
        חָ֑ם
        נ֝וֹרָא֗וֹת
        עַל־
        יַם־
        סֽוּף׃
23. וַיֹּ֗אמֶר
        לְֽהַשְׁמִ֫ידָ֥ם
        לוּלֵ֡י
        מֹ֘שֶׁ֤ה
        בְחִיר֗וֹ
        עָמַ֣ד
        בַּפֶּ֣רֶץ
        לְפָנָ֑יו
        לְהָשִׁ֥יב
        חֲ֝מָת֗וֹ
        מֵֽהַשְׁחִֽית׃
24. וַֽ֭יִּמְאֲסוּ
        בְּאֶ֣רֶץ
        חֶמְדָּ֑ה
        לֹֽא־
        הֶ֝אֱמִ֗ינוּ
        לִדְבָרֽוֹ׃
25. וַיֵּרָגְנ֥וּ
        בְאָהֳלֵיהֶ֑ם
        לֹ֥א
        שָׁ֝מְע֗וּ
        בְּק֣וֹל
        יְהוָֽה׃
26. וַיִשָּׂ֣א
        יָד֣וֹ
        לָהֶ֑ם
        לְהַפִּ֥יל
        א֝וֹתָ֗ם
        בַּמִּדְבָּֽר׃
27. וּלְהַפִּ֣יל
        זַ֭רְעָם
        בַּגּוֹיִ֑ם
        וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם
        בָּאֲרָצֽוֹת׃
28. וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ
        לְבַ֣עַל
        פְּע֑וֹר
        וַ֝יֹּאכְל֗וּ
        זִבְחֵ֥י
        מֵתִֽים׃
29. וַ֭יַּכְעִיסוּ
        בְּמַֽעַלְלֵיהֶ֑ם
        וַתִּפְרָץ־
        בָּ֝֗ם
        מַגֵּפָֽה׃
30. וַיַּעֲמֹ֣ד
        פִּֽ֭ינְחָס
        וַיְפַלֵּ֑ל
        וַ֝תֵּעָצַ֗ר
        הַמַּגֵּפָֽה׃
31. וַתֵּחָ֣שֶׁב
        ל֭וֹ
        לִצְדָקָ֑ה
        לְדֹ֥ר
        וָ֝דֹ֗ר
        עַד־
        עוֹלָֽם׃
32. וַ֭יַּקְצִיפוּ
        עַל־
        מֵ֥י
        מְרִיבָ֑ה
        וַיֵּ֥רַע
        לְ֝מֹשֶׁ֗ה
        בַּעֲבוּרָֽם׃
33. כִּֽי־
        הִמְר֥וּ
        אֶת־
        רוּח֑וֹ
        וַ֝יְבַטֵּ֗א
        בִּשְׂפָתָֽיו׃
34. לֹֽא־
        הִ֭שְׁמִידוּ
        אֶת־
        הָֽעַמִּ֑ים
        אֲשֶׁ֤ר
        אָמַ֖ר
        יְהוָ֣ה
        לָהֶֽם׃
35. וַיִּתְעָרְב֥וּ
        בַגּוֹיִ֑ם
        וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ
        מַֽעֲשֵׂיהֶֽם׃
36. וַיַּעַבְד֥וּ
        אֶת־
        עֲצַבֵּיהֶ֑ם
        וַיִּהְי֖וּ
        לָהֶ֣ם
        לְמוֹקֵֽשׁ׃
37. וַיִּזְבְּח֣וּ
        אֶת־
        בְּ֭נֵיהֶם
        וְאֶת־
        בְּנֽוֹתֵיהֶ֗ם
        לַשֵּֽׁדִים׃
38. וַיִּֽשְׁפְּכ֨וּ
        דָ֪ם
        נָקִ֡י
        דַּם־
        בְּנֵ֘יהֶ֤ם
        וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗ם
        אֲשֶׁ֣ר
        זִ֭בְּחוּ
        לַעֲצַבֵּ֣י
        כְנָ֑עַן
        וַתֶּחֱנַ֥ף
        הָ֝אָ֗רֶץ
        בַּדָּמִֽים׃
39. וַיִּטְמְא֥וּ
        בְמַעֲשֵׂיהֶ֑ם
        וַ֝יִּזְנ֗וּ
        בְּמַ֥עַלְלֵיהֶֽם׃
40. וַיִּֽחַר־
        אַ֣ף
        יְהוָ֣ה
        בְּעַמּ֑וֹ
        וַ֝יְתָעֵ֗ב
        אֶת־
        נַחֲלָתֽוֹ׃
41. וַיִּתְּנֵ֥ם
        בְּיַד־
        גּוֹיִ֑ם
        וַֽיִּמְשְׁל֥וּ
        בָ֝הֶ֗ם
        שֹׂנְאֵיהֶֽם׃
42. וַיִּלְחָצ֥וּם
        אוֹיְבֵיהֶ֑ם
        וַ֝יִּכָּנְע֗וּ
        תַּ֣חַת
        יָדָֽם׃
43. פְּעָמִ֥ים
        רַבּ֗וֹת
        יַצִּ֫ילֵ֥ם
        וְ֭הֵמָּה
        יַמְר֣וּ
        בַעֲצָתָ֑ם
        וַ֝יָּמֹ֗כּוּ
        בַּעֲוֺנָֽם׃
44. וַ֭יַּרְא
        בַּצַּ֣ר
        לָהֶ֑ם
        בְּ֝שָׁמְע֗וֹ
        אֶת־
        רִנָּתָֽם׃
45. וַיִּזְכֹּ֣ר
        לָהֶ֣ם
        בְּרִית֑וֹ
        וַ֝יִּנָּחֵ֗ם
        כְּרֹ֣ב
        חסדו
        חֲסָדָֽיו׃
46. וַיִּתֵּ֣ן
        אוֹתָ֣ם
        לְרַחֲמִ֑ים
        לִ֝פְנֵ֗י
        כָּל־
        שׁוֹבֵיהֶֽם׃
47. הוֹשִׁיעֵ֨נוּ ׀
        יְה֘וָ֤ה
        אֱלֹהֵ֗ינוּ
        וְקַבְּצֵנוּ֮
        מִֽן־
        הַגּ֫וֹיִ֥ם
        לְ֭הֹדוֹת
        לְשֵׁ֣ם
        קָדְשֶׁ֑ךָ
        לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ
        בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃
48. בָּ֤רֽtוּךְ־
        יְהוָ֨ה
        אֱלֹהֵ֪י
        יִשְׂרָאֵ֡ל
        מִן־
        הָ֤עוֹלָ֨ם ׀
        וְעַ֬ד
        הָעוֹלָ֗ם
        וְאָמַ֖ר
        כָּל־
        הָעָ֥ם
        אָמֵ֗ן
        הַֽלְלוּ־
        יָֽהּ׃