Psalm 5 → 107
Reasoning: 9728 Output: 7278 Total: 17006
Argument
Short answer: Psalm 107 can be read as the corporate, historical “answer” to the personal, morning plea of Psalm 5. The prayer “Lead me… make your way straight” (Ps 5) is concretely realized four times over in Psalm 107 as God leads and delivers various groups who cry out, and then brings them to worship. This is supported by several unusually tight lexical ties (especially around ישר/נחה/עצה/מרה/פשע), plus shared motifs (cry → deliverance → praise; straight path; blessing the righteous; the fate of rebels), and by the way Psalm 107 dramatizes the principle Psalm 5 states: the Lord rejects the wicked but covers and blesses those who take refuge in him. Details (ranked by strength: rarer/shared roots and identical forms first) A) Same roots and same part of speech (and often very close contexts) - ישר/דרך (“straight way” as the explicit answer to “make straight the way”): - Ps 5:9 הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ - Ps 107:7 וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה; Ps 107:42 יְשָׁרִים Note: Psalm 107’s “דרך ישרה” is the narrative fulfillment of Psalm 5’s imperative “הַיְשַׁר … דַּרְכֶּךָ”. - נחה (“lead/guide” as petition answered): - Ps 5:9 נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ (Hiphil impv.) - Ps 107:30 וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם (Hiphil wayyiqtol) - פשע (transgression as cause of downfall): - Ps 5:11 בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ - Ps 107:17 אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם - מרה (rebellion against God): - Ps 5:11 כִּי מָרוּ בָךְ - Ps 107:11 כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל Same lexeme and person/number; Psalm 107 expands the consequence. - עצה (counsel; in 5 their own counsel destroys them; in 107 they spurn God’s): - Ps 5:11 יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם - Ps 107:11 וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ - שמח / רנן (rejoicing in deliverance): - Ps 5:12 וְיִשְׂמְחוּ … לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ - Ps 107:30 וַיִּשְׂמְחוּ; 107:42 וְיִשְׂמָחוּ; 107:22 בְּרִנָּה Same verb in both (וישמחו), with 107 adding the noun רִנָּה to match Ps 5’s ירננו. - ברך (blessing of the righteous made concrete): - Ps 5:13 אַתָּה תְבָרֵךְ צַדִּיק - Ps 107:38 וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד - חסד (covenant loyalty as theological center): - Ps 5:8 בְּרֹב חַסְדֶּךָ - Ps 107:1; 8; 15; 21; 31; 43 חַסְדּוֹ / חַסְדֵי יְהוָה 107 is an extended meditation on the “רֹב חסד” that Ps 5 invokes. B) Same roots but different parts of speech or form (still meaningful) - חפץ (desire/favor): - Ps 5:5 לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע - Ps 107:30 אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם Psalm 107’s rare phrase “מְחוֹז חֶפְצָם” (desired haven) nicely answers Psalm 5’s concern for God’s favor and will. - פה/לשון/גרון (mouth/throat imagery inverted): - Ps 5:10 קֶבֶר־פָּתוּחַ גְּרוֹנָם … לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן - Ps 107:42 וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ The wicked’s “open grave” throat (Ps 5) becomes “shut mouth” (Ps 107) after God’s saving reversals. C) Structural and stylistic continuities - Cry → divine hearing → straight path → worship: - Ps 5:2–4 pleads for God to “hear” the voice, a morning prayer expecting guidance; 5:9 asks for leading and a straight way; 5:8, 12–13 anticipate worship and joy. - Ps 107 repeats four times: distress → “they cried out” → he saves/leads → call to thank/praise (vv. 6–8; 13–15; 19–21; 28–32). The repeated “וַיִּצְעֲקוּ … יַצִּילֵם/יוֹשִׁיעֵם” is the narrative answer to “תשמע קולי … הקשיבה לקול שועי” (Ps 5:3–4). - Principle → case studies: - Psalm 5 states the principle: God rejects liars, bloodshed, and deceit; he blesses and shields the righteous, and the rebel falls by his own counsel. - Psalm 107 then displays it in four concrete vignettes (desert, prison, sickness, sea-storm) and in the closing reversals (107:33–41), culminating in the wise recognizing “חַסְדֵי יְהוָה” (107:43). - Worship setting: - Ps 5:8 envisions entering God’s house and bowing toward the holy temple. - Ps 107:22, 31–32 moves to public, communal worship: thanksgiving sacrifices, recounting God’s deeds “בִּקְהַל־עָם” and “בְּמוֹשַׁב זְקֵנִים,” a corporate fulfillment of the individual vow to worship. D) Narrative/logical sequence recognizable in Israelite life and memory - From individual morning petition to communal thanksgiving: It is natural in Israelite liturgy for a personal plea for guidance and protection (Ps 5) to be followed, after deliverance, by communal thanksgiving that recounts God’s saving acts (Ps 107), complete with thank-offerings (זִבְחֵי תוֹדָה, 107:22). - Exodus/return motifs: Psalm 107’s ingathering “וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם” and wilderness-to-city journey (vv. 3–7) echo national salvation patterns. That fits as a historical expansion of Psalm 5’s principles (“lead me in righteousness … make straight your way”) from the individual to the nation. - Justice reversals: Psalm 5 prays “הַאֲשִׁימֵם … יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם.” Psalm 107 shows such reversals enacted: humbled rebels, broken bars (vv. 10–16), confounded wisdom (v. 27), princes shamed and lost “בְּתֹהוּ לֹא־דָּרֶךְ” (v. 40), the needy raised (v. 41), “וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ” (v. 42). Why these links matter (weighting by rarity/precision) - The “lead/straight way” nexus (נחה + ישר/דרך) is unusually tight: the imperative petition in Ps 5 is mirrored by the narrative accomplishment in Ps 107 with both the same root-set and the rare collocation “דרך ישרה.” - The pairing of מרה/פשע/עצה across both psalms is not generic; it aligns the same moral diagnosis (rebellion, transgression, and counsel) with the same outcome (fall, stumbling, wandering), and in 107 it is explicitly tied to crying out and being delivered—i.e., the process Psalm 5 anticipates. - The mouth imagery inversion (open grave-throat vs shut mouth) is a striking rhetorical hinge. - The matched forms וְיִשְׂמְחוּ/וַיִּשְׂמְחוּ and the movement to רִנָּה/זִבְחֵי תוֹדָה show the praise Ps 5 envisions becoming the public thanksgiving Ps 107 commands. Conclusion Read this way, Psalm 107 “follows” Psalm 5 by: - answering its morning plea (lead me; make the way straight; judge rebels; bless the righteous), - demonstrating those requests realized in concrete communal experiences, - and culminating in the thanksgiving and public praise that Psalm 5 already anticipates. The cumulative lexical hooks (נחה; ישר/דרך; מרה; פשע; עצה; שמח/רנן; ברך; חסד) and the shared storyline (cry → leading on a straight way → safety → worship) make the pairing especially plausible.
Evaluation
Score: 6.8
Evaluated at: 2025-11-16T04:04:52 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 4160 Output: 8123 Total: 12283
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 5.5 / 10
Multiple text-anchored links (נחה + דרך ישרה; מרו/פשע; מוֹעֲצוֹת vs עֲצַת עֶלְיוֹן; cry→deliver→praise pattern) plausibly tie Ps 5 to 107, but many motifs are common and no editorial signal or counterpoints addressed.
Prompt
Consider Psalm 5 and Psalm 107 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 107 logically follows on from Psalm 5? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 5:
Psalm 5
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
אֶֽל־
הַנְּחִיל֗וֹת
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. אֲמָרַ֖י
הַאֲזִ֥ינָה ׀
יְהוָ֗ה
בִּ֣ינָה
הֲגִֽיגִי׃
3. הַקְשִׁ֤יבָה ׀
לְק֬וֹל
שַׁוְעִ֗י
מַלְכִּ֥י
וֵאלֹהָ֑י
כִּֽי־
אֵ֝לֶ֗יךָ
אֶתְפַּלָּֽל׃
4. יְֽהוָ֗ה
בֹּ֭קֶר
תִּשְׁמַ֣ע
קוֹלִ֑י
בֹּ֥קֶר
אֶֽעֱרָךְ־
לְ֝ךָ֗
וַאֲצַפֶּֽה׃
5. כִּ֤י ׀
לֹ֤א
אֵֽל־
חָפֵ֘ץ
רֶ֥שַׁע ׀
אָ֑תָּה
לֹ֖א
יְגֻרְךָ֣
רָֽע׃
6. לֹֽא־
יִתְיַצְּב֣וּ
הֽ֭וֹלְלִים
לְנֶ֣גֶד
עֵינֶ֑יךָ
שָׂ֝נֵ֗אתָ
כָּל־
פֹּ֥עֲלֵי
אָֽוֶן׃
7. תְּאַבֵּד֮
דֹּבְרֵ֢י
כָ֫זָ֥ב
אִישׁ־
דָּמִ֥ים
וּמִרְמָ֗ה
יְתָ֘עֵ֥ב ׀
יְהוָֽה׃
8. וַאֲנִ֗י
בְּרֹ֣ב
חַ֭סְדְּךָ
אָב֣וֹא
בֵיתֶ֑ךָ
אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה
אֶל־
הֵֽיכַל־
קָ֝דְשְׁךָ֗
בְּיִרְאָתֶֽךָ׃
9. יְהוָ֤ה ׀
נְחֵ֬נִי
בְצִדְקָתֶ֗ךָ
לְמַ֥עַן
שׁוֹרְרָ֑י
הושר
הַיְשַׁ֖ר
לְפָנַ֣י
דַּרְכֶּֽךָ׃
10. כִּ֤י
אֵ֪ין
בְּפִ֡יהוּ
נְכוֹנָה֮
קִרְבָּ֢ם
הַ֫וּ֥וֹת
קֶֽבֶר־
פָּת֥וּחַ
גְּרוֹנָ֑ם
לְ֝שׁוֹנָ֗ם
יַחֲלִֽיקוּן׃
11. הַֽאֲשִׁימֵ֨ם ׀
אֱֽלֹהִ֗ים
יִפְּלוּ֮
מִֽמֹּעֲצ֢וֹתֵ֫יהֶ֥ם
בְּרֹ֣ב
פִּ֭שְׁעֵיהֶם
הַדִּיחֵ֑מוֹ
כִּי־
מָ֥רוּ
בָֽךְ׃
12. וְיִשְׂמְח֨וּ
כָל־
ח֪וֹסֵי
בָ֡ךְ
לְעוֹלָ֣ם
יְ֭רַנֵּנוּ
וְתָסֵ֣ךְ
עָלֵ֑ימוֹ
וְֽיַעְלְצ֥וּ
בְ֝ךָ֗
אֹהֲבֵ֥י
שְׁמֶֽךָ׃
13. כִּֽי־
אַתָּה֮
תְּבָרֵ֢ךְ
צַ֫דִּ֥יק
יְהוָ֑ה
כַּ֝צִּנָּ֗ה
רָצ֥וֹן
תַּעְטְרֶֽנּוּ׃
Psalm 107:
Psalm 107
1. הֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
כִּי־
ט֑וֹב
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
2. יֹ֭אמְרוּ
גְּאוּלֵ֣י
יְהוָ֑ה
אֲשֶׁ֥ר
גְּ֝אָלָ֗ם
מִיַּד־
צָֽר׃
3. וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת
קִ֫בְּצָ֥ם
מִמִּזְרָ֥ח
וּמִֽמַּעֲרָ֑ב
מִצָּפ֥וֹן
וּמִיָּֽם׃
4. תָּע֣וּ
בַ֭מִּדְבָּר
בִּישִׁימ֣וֹן
דָּ֑רֶךְ
עִ֥יר
מ֝וֹשָׁ֗ב
לֹ֣א
מָצָֽאוּ׃
5. רְעֵבִ֥ים
גַּם־
צְמֵאִ֑ים
נַ֝פְשָׁ֗ם
בָּהֶ֥ם
תִּתְעַטָּֽף׃
6. וַיִּצְעֲק֣וּ
אֶל־
יְ֭הוָה
בַּצַּ֣ר
לָהֶ֑ם
מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם
יַצִּילֵֽם׃
7. וַ֭יַּֽדְרִיכֵם
בְּדֶ֣רֶךְ
יְשָׁרָ֑ה
לָ֝לֶ֗כֶת
אֶל־
עִ֥יר
מוֹשָֽׁב׃
8. יוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
חַסְדּ֑וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
לִבְנֵ֥י
אָדָֽם׃
9. כִּי־
הִ֭שְׂבִּיעַ
נֶ֣פֶשׁ
שֹׁקֵקָ֑ה
וְנֶ֥פֶשׁ
רְ֝עֵבָה
מִלֵּא־
טֽוֹב׃
10. יֹ֭שְׁבֵי
חֹ֣שֶׁךְ
וְצַלְמָ֑וֶת
אֲסִירֵ֖י
עֳנִ֣י
וּבַרְזֶֽל׃
11. כִּֽי־
הִמְר֥וּ
אִמְרֵי־
אֵ֑ל
וַעֲצַ֖ת
עֶלְי֣וֹן
נָאָֽצוּ׃
12. וַיַּכְנַ֣ע
בֶּעָמָ֣ל
לִבָּ֑ם
כָּ֝שְׁל֗וּ
וְאֵ֣ין
עֹזֵֽר׃
13. וַיִּזְעֲק֣וּ
אֶל־
יְ֭הוָה
בַּצַּ֣ר
לָהֶ֑ם
מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם
יוֹשִׁיעֵֽם׃
14. יֽ֭וֹצִיאֵם
מֵחֹ֣שֶׁךְ
וְצַלְמָ֑וֶת
וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם
יְנַתֵּֽק׃
15. יוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
חַסְדּ֑וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
לִבְנֵ֥י
אָדָֽם׃
16. כִּֽי־
שִׁ֭בַּר
דַּלְת֣וֹת
נְחֹ֑שֶׁת
וּבְרִיחֵ֖י
בַרְזֶ֣ל
גִּדֵּֽעַ׃
17. אֱ֭וִלִים
מִדֶּ֣רֶךְ
פִּשְׁעָ֑ם
וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗םt
יִתְעַנּֽוּ׃
18. כָּל־
אֹ֭כֶל
תְּתַעֵ֣ב
נַפְשָׁ֑ם
וַ֝יַּגִּ֗יעוּ
עַד־
שַׁ֥עֲרֵי
מָֽוֶת׃
19. וַיִּזְעֲק֣וּ
אֶל־
יְ֭הוָה
בַּצַּ֣ר
לָהֶ֑ם
מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם
יוֹשִׁיעֵֽם׃
20. יִשְׁלַ֣ח
דְּ֭בָרוֹ
וְיִרְפָּאֵ֑ם
וִֽ֝ימַלֵּ֗ט
מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃
8
21. יוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
חַסְדּ֑וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
לִבְנֵ֥י
אָדָֽם׃
8
22. וְ֭יִזְבְּחוּ
זִבְחֵ֣י
תוֹדָ֑ה
וִֽיסַפְּר֖וּ
מַעֲשָׂ֣יו
בְּרִנָּֽה׃
8
23. יוֹרְדֵ֣י
הַ֭יָּם
בָּאֳנִיּ֑וֹת
עֹשֵׂ֥י
מְ֝לָאכָ֗ה
בְּמַ֣יִם
רַבִּֽים׃
8
24. הֵ֣מָּה
רָ֭אוּ
מַעֲשֵׂ֣י
יְהוָ֑ה
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
בִּמְצוּלָֽה׃
8
25. וַיֹּ֗אמֶר
וַֽ֭יַּעֲמֵד
ר֣וּחַ
סְעָרָ֑ה
וַתְּרוֹמֵ֥ם
גַּלָּֽיו׃
8
26. יַעֲל֣וּ
שָׁ֭מַיִם
יֵרְד֣וּ
תְהוֹמ֑וֹת
נַ֝פְשָׁ֗ם
בְּרָעָ֥ה
תִתְמוֹגָֽג׃
27. יָח֣וֹגּוּ
וְ֭יָנוּעוּ
כַּשִּׁכּ֑וֹר
וְכָל־
חָ֝כְמָתָ֗ם
תִּתְבַּלָּֽע׃
28. וַיִּצְעֲק֣וּ
אֶל־
יְ֭הוָה
בַּצַּ֣ר
לָהֶ֑ם
וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם
יוֹצִיאֵֽם׃
29. יָקֵ֣ם
סְ֭עָרָה
לִדְמָמָ֑ה
וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ
גַּלֵּיהֶֽם׃
30. וַיִּשְׂמְח֥וּ
כִֽי־
יִשְׁתֹּ֑קוּ
וַ֝יַּנְחֵ֗ם
אֶל־
מְח֥וֹז
חֶפְצָֽם׃
31. יוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
חַסְדּ֑וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
לִבְנֵ֥י
אָדָֽם׃
32. וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ
בִּקְהַל־
עָ֑ם
וּבְמוֹשַׁ֖ב
זְקֵנִ֣ים
יְהַלְלֽוּהוּ׃
33. יָשֵׂ֣ם
נְהָר֣וֹת
לְמִדְבָּ֑ר
וּמֹצָ֥אֵי
מַ֝֗יִם
לְצִמָּאֽוֹן׃
34. אֶ֣רֶץ
פְּ֭רִי
לִמְלֵחָ֑ה
מֵ֝רָעַ֗ת
יֹ֣שְׁבֵי
בָֽהּ׃
35. יָשֵׂ֣ם
מִ֭דְבָּר
לַֽאֲגַם־
מַ֑יִם
וְאֶ֥רֶץ
צִ֝יָּ֗ה
לְמֹצָ֥אֵי
מָֽיִם׃
36. וַיּ֣וֹשֶׁב
שָׁ֣ם
רְעֵבִ֑ים
וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ
עִ֣יר
מוֹשָֽׁב׃
37. וַיִּזְרְע֣וּ
שָׂ֭דוֹת
וַיִּטְּע֣וּ
כְרָמִ֑ים
וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ
פְּרִ֣י
תְבֽוּאָה׃
38. וַיְבָרֲכֵ֣ם
וַיִּרְבּ֣וּ
מְאֹ֑ד
וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם
לֹ֣א
יַמְעִֽיט׃
39. וַיִּמְעֲט֥וּ
וַיָּשֹׁ֑חוּ
מֵעֹ֖צֶר
רָעָ֣ה
וְיָגֽוֹן׃
8
40. שֹׁפֵ֣ךְ
בּ֭וּז
עַל־
נְדִיבִ֑ים
וַ֝יַּתְעֵ֗ם
בְּתֹ֣הוּ
לֹא־
דָֽרֶךְ׃
41. וַיְשַׂגֵּ֣ב
אֶבְי֣וֹן
מֵע֑וֹנִי
וַיָּ֥שֶׂם
כַּ֝צֹּ֗אן
מִשְׁפָּחֽוֹת׃
42. יִרְא֣וּ
יְשָׁרִ֣ים
וְיִשְׂמָ֑חוּ
וְכָל־
עַ֝וְלָ֗ה
קָ֣פְצָה
פִּֽיהָ׃
43. מִי־
חָכָ֥ם
וְיִשְׁמָר־
אֵ֑לֶּה
וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ
חַֽסְדֵ֥י
יְהוָֽה׃