Psalm 6 → 78

Reasoning: 9216 Output: 10299 Total: 19515

Argument

Here are ways to argue that Psalm 78 “follows” Psalm 6—stylistically, lexically, thematically, and in terms of Israel’s life-history and liturgy. I highlight rarer/stronger links first, and note exact Hebrew forms where that strengthens the case.

1) A strong editorial seam: from “David” to “David”
- Psalm 6 is “לְדָוִד” (superscription).
- Psalm 78 climaxes with “וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ” (78:70–72).
- That is an unusually tight macro-link: the voice of David in Ps 6 is “answered” in Ps 78 by God’s historical choice of David to shepherd Israel “כְּתֹם לְבָבוֹ … יַנְחֵם” (78:72). In sequence, this reads as a theological resolution: David prays, and the narrative ends with David established as the shepherd-king.

2) Rare root-link: בהל “to be terrified”
- Psalm 6 twice: “נִבְהֲלוּ עֲצָמָי” (6:3), “וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד” (6:11).
- Psalm 78: “וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה” (78:33).
- This root is not common; the shared panic/terror frames both poems with the same emotional register of crisis under divine judgment.

3) Rare root-link: כעס “anger/provocation”
- Psalm 6: “עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי” (6:8).
- Psalm 78: “וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם” (78:58).
- Same root, different directions: in Ps 6 human “anger/grief” wastes the psalmist; in Ps 78 Israel “angers” God. Together they sketch a bidirectional anger dynamic that 78 then resolves with divine mercy (78:38).

4) Anger and wrath as a controlling motif
- Psalm 6 opens with the plea, “אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי” (6:2).
- Psalm 78 repeatedly narrates divine wrath: “וַיִּתְעַבָּר” (78:21, 59, 62), “חֲרוֹן אַפּוֹ” (78:49), “כָּל־חֲמָתוֹ” (78:38).
- Psalm 78 thus functions as the historical ground for David’s plea: when God “hears” rebellion (78:21, 59), anger follows; but when he is “רַחוּם” he restrains wrath (78:38)—the very mercy Ps 6 asks for.

5) “Hearing” as hinge word, with opposite outcomes
- Psalm 6: “שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִּי … תְּחִנָּתִי … תְּפִלָּתִי” (6:9–10) → mercy and deliverance.
- Psalm 78: “שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר” (78:21); “שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר” (78:59) → judgment.
- Placed together, 78 clarifies that what God “hears” (penitence vs rebellion) determines whether wrath or mercy follows, framing Ps 6’s plea within Israel’s historical experience.

6) “Return/turn” (שוב) network
- Psalm 6: “שׁוּבָה יְהוָה” (6:5); “יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ” (6:11).
- Psalm 78: “וְשָׁבוּ … וְשִׁחֲרוּ־אֵל” (78:34); “וַיָּשֻׁבוּ וַיְנַסּוּ־אֵל” (78:41); “וְלֹא יָשׁוּב” (78:39).
- Both psalms revolve around turning: Ps 6 asks God to “turn/return”; Ps 78 recounts Israel’s fickle “returns,” often insincere (78:36–37). The movement from an individual’s right turning (Ps 6) to a people’s wrong turning (Ps 78) is logical and didactic.

7) Salvation (ישע) and trust
- Psalm 6: “הוֹשִׁיעֵנִי” (6:5).
- Psalm 78: “וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ” (78:22).
- 78 supplies the negative foil to 6’s plea: the proper response to God’s saving acts is trust; Israel often did not.

8) Remembering vs forgetting (זכר/שכח), and the purpose of being spared from death
- Psalm 6: “כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה־לָךְ” (6:6).
- Psalm 78 is built on memory: “לֹא יִשְׁכְּחוּ” (78:7), “וַיִּשְׁכְּחוּ” (78:11), “לֹא זָכְרוּ” (78:42), “וַיִּזְכְּרוּ” (78:35), “וַיִּזְכֹּר” (78:39).
- Ps 6 argues for life so that God may be remembered and praised; Ps 78 shows that living memory and praise are sustained by teaching the next generation (78:1–8). This is a tight conceptual follow-on.

9) Praise/thanksgiving vocabulary and theme
- Psalm 6: “מִי יוֹדֶה־לָךְ” (6:6).
- Psalm 78: “מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה” (78:4); the choice of “יְהוּדָה” (78:68) itself echoes the root ידה “praise/thank.”
- 78 thus supplies the content and mechanism of the praise that 6 longs to offer.

10) Enemies shamed and driven back
- Psalm 6: “יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל־אֹיְבָי … יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע” (6:11).
- Psalm 78: “וַיַּךְ־צָרָיו אָחוֹר … חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ” (78:66); also “אֹיְבֵיהֶם” (78:53).
- 78 narrates at national scale what 6 anticipates at personal scale: enemies reversed, disgraced.

11) Night motif, reversed
- Psalm 6: the night is filled with tears: “בְּכָל־לַיְלָה … בְּדִמְעָתִי” (6:7).
- Psalm 78: the night is filled with guidance: “וְכָל־הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ” (78:14).
- Reading 78 after 6 shows God transforming the psalmist’s night of weeping into Israel’s night of light.

12) Death and “soul” (נפש)
- Psalm 6: “חַלְּצָה נַפְשִׁי” (6:5); “וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה” (6:4); the threat of “מָוֶת/שְׁאוֹל” (6:6).
- Psalm 78: “לֹא־חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם” (78:50); “וַיְכַל … יְמֵיהֶם … שְׁנוֹתָם” (78:33).
- The same life-and-death stakes in both: 6 pleads for rescue of the nefesh; 78 recounts when God did and did not spare the nefesh.

13) Superscriptions and performance setting
- Psalm 6: performance note (“לַמְנַצֵּחַ … בִּנְגִינוֹת עַל־הַשְּׁמִינִית”).
- Psalm 78: genre note (“מַשְׂכִּיל לְאָסָף”)—a didactic composition by a guild leader of temple music.
- Sequentially, a lament performed by/for the chief musician followed by a didactic “maskil” by Asaph fits a liturgical order: penitential prayer → communal instruction.

14) From individual lament to communal history
- Psalm 6 is a classic individual lament (sickness, enemies, plea, pivot to confidence).
- Psalm 78 is a classic communal “historical confession” (didactic rehearsal from Egypt to Zion-David).
- In Israel’s worship life (e.g., fasts, covenant renewals), a lament could be followed by historical exhortation (cf. the pattern in Neh 9). The move from “save me so I can praise you” (6) to “we will tell your praises to the next generation” (78:4–7) is a natural liturgical progression.

15) Rhetorical “How”-questions
- Psalm 6: “וְאַתָּה יְהוָה עַד־מָתָי” (6:4).
- Psalm 78: “כַּמָּה יַמְרֻהוּ” (78:40).
- Not identical, but the shared lament/exasperation formula ties the tone of 6 to the divine perspective in 78.

Summary rationale
- Lexically, the rarer and stronger links—especially בהל and כעס—plus the dense clusters around שמע, שוב, ישע, זכר/שכח, אף/חמה, and the enemies-shamed motif—create a credible web of continuity.
- Thematically, 78 functions as the large-scale answer and illustration to 6’s plea: it shows why God’s anger is feared, how mercy works, what “hearing” produces, and how praise is preserved by transmission, culminating in God’s choice of David—the very figure named in Psalm 6’s superscription.
- Liturgically and narratively, moving from an individual penitential lament (6) to a communal maskil that secures memory and obedience for the “דור אחרון” (78:6–8) is coherent and compelling.

These convergences don’t prove an ancient editor set them back-to-back, but they justify reading Psalm 78 as a logical follow-on to Psalm 6.

Evaluation

Score: 6.5

Evaluated at: 2025-11-20T04:19:23 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 3136 Output: 11114 Total: 14250

Vocabulary specificity: 4.0 / 10

Multiple accurate, specific links (בהל, כעס; שמע→ויתעבר vs שמע→רחמים; שוב network) and ordering rationale. But motifs are widely shared; no structural/editorial markers; different books weaken sequence claim.

Prompt

Consider Psalm 6 and Psalm 78 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 78 logically follows on from Psalm 6? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 6:
Psalm 6
1. לַמְנַצֵּ֣חַ
        בִּ֭נְגִינוֹת
        עַֽל־
        הַשְּׁמִינִ֗ית
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. יְֽהוָ֗ה
        אַל־
        בְּאַפְּךָ֥
        תוֹכִיחֵ֑נִי
        וְֽאַל־
        בַּחֲמָתְךָ֥
        תְיַסְּרֵֽנִי׃
3. חָנֵּ֥נִי
        יְהוָה֮
        כִּ֤י
        אֻמְלַ֫ל
        אָ֥נִי
        רְפָאֵ֥נִי
        יְהוָ֑ה
        כִּ֖י
        נִבְהֲל֣וּ
        עֲצָֽtמָי׃
4. וְ֭נַפְשִׁי
        נִבְהֲלָ֣ה
        מְאֹ֑ד
        ואת
        וְאַתָּ֥ה
        יְ֝הוָ֗ה
        עַד־
        מָתָֽי׃
5. שׁוּבָ֣ה
        יְ֭הוָה
        חַלְּצָ֣ה
        נַפְשִׁ֑י
        ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי
        לְמַ֣עַן
        חַסְדֶּֽךָ׃
6. כִּ֤י
        אֵ֣ין
        בַּמָּ֣וֶת
        זִכְרֶ֑ךָ
        בִּ֝שְׁא֗וֹל
        מִ֣י
        יֽוֹדֶה־
        לָּֽךְ׃
7. יָגַ֤עְתִּי ׀
        בְּֽאַנְחָתִ֗י
        אַשְׂחֶ֣ה
        בְכָל־
        לַ֭יְלָה
        מִטָּתִ֑י
        בְּ֝דִמְעָתִ֗י
        עַרְשִׂ֥י
        אַמְסֶֽה׃
8. עָֽשְׁשָׁ֣ה
        מִכַּ֣עַס
        עֵינִ֑י
        עָֽ֝תְקָ֗ה
        בְּכָל־
        צוֹרְרָֽי׃
9. ס֣וּרוּ
        מִ֭מֶּנִּי
        כָּל־
        פֹּ֣עֲלֵי
        אָ֑וֶן
        כִּֽי־
        שָׁמַ֥ע
        יְ֝הוָ֗ה
        ק֣וֹל
        בִּכְיִֽי׃
10. שָׁמַ֣ע
        יְ֭הוָה
        תְּחִנָּתִ֑י
        יְ֝הוָ֗ה
        תְּֽפִלָּתִ֥י
        יִקָּֽח׃
11. יֵבֹ֤שׁוּ ׀
        וְיִבָּהֲל֣וּ
        מְ֭אֹד
        כָּל־
        אֹיְבָ֑י
        יָ֝שֻׁ֗בוּ
        יֵבֹ֥שׁוּ
        רָֽגַע׃

Psalm 78:
Psalm 78
1. מַשְׂכִּ֗יל
        לְאָ֫סָ֥ף
        הַאֲזִ֣ינָה
        עַ֭מִּי
        תּוֹרָתִ֑י
        הַטּ֥וּ
        אָ֝זְנְכֶ֗ם
        לְאִמְרֵי
        פִֽי׃
2. אֶפְתְּחָ֣ה
        בְמָשָׁ֣ל
        פִּ֑י
        אַבִּ֥יעָה
        חִ֝יד֗וֹת
        מִנִּי־
        קֶֽדֶם׃
3. אֲשֶׁ֣ר
        שָׁ֭מַעְנוּ
        וַנֵּדָעֵ֑ם
        וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ
        סִפְּרוּ־
        לָֽנוּ׃
4. לֹ֤א
        נְכַחֵ֨ד ׀
        מִבְּנֵיהֶ֗ם
        לְד֥וֹר
        אַחֲר֗וֹן
        מְֽ֭סַפְּרִים
        תְּהִלּ֣וֹת
        יְהוָ֑ה
        וֶעֱזוּז֥וֹ
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        אֲשֶׁ֣ר
        עָשָֽׂה׃
5. וַיָּ֤קֶם
        עֵד֨וּת ׀
        בְּֽיַעֲקֹ֗ב
        וְתוֹרָה֮
        שָׂ֤ם
        בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל
        אֲשֶׁ֣ר
        צִ֭וָּה
        אֶת־
        אֲבוֹתֵ֑ינוּ
        לְ֝הוֹדִיעָ֗ם
        לִבְנֵיהֶֽם׃
6. לְמַ֤עַן
        יֵדְע֨וּ ׀
        דּ֣וֹר
        אַ֭חֲרוֹן
        בָּנִ֣ים
        יִוָּלֵ֑דוּ
        יָ֝קֻ֗מוּ
        וִֽיסַפְּר֥וּ
        לִבְנֵיהֶֽם׃
7. וְיָשִׂ֥ימוּ
        בֵֽאלֹהִ֗ים
        כִּ֫סְלָ֥ם
        וְלֹ֣א
        יִ֭שְׁכְּחוּ
        מַֽעַלְלֵי
        אֵ֑ל
        וּמִצְוֺתָ֥יו
        יִנְצֹֽרוּ׃
8. וְלֹ֤א
        יִהְי֨וּ ׀
        כַּאֲבוֹתָ֗ם
        דּוֹר֮
        סוֹרֵ֢ר
        וּמֹ֫רֶ֥ה
        דּ֭וֹר
        לֹא־
        הֵכִ֣ין
        לִבּ֑וֹ
        וְלֹא־
        נֶאֶמְנָ֖ה
        אֶת־
        אֵ֣ל
        רוּחֽוֹ׃
9. בְּֽנֵי־
        אֶפְרַ֗יִם
        נוֹשְׁקֵ֥י
        רוֹמֵי־
        קָ֑שֶׁת
        הָ֝פְכ֗וּ
        בְּי֣וֹם
        קְרָֽב׃
10. לֹ֣א
        שָׁ֭מְרוּ
        בְּרִ֣ית
        אֱלֹהִ֑ים
        וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ
        מֵאֲנ֥וּ
        לָלֶֽכֶת׃
11. וַיִּשְׁכְּח֥וּ
        עֲלִילוֹתָ֑יו
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        אֲשֶׁ֣ר
        הֶרְאָֽם׃
12. נֶ֣גֶד
        אֲ֭בוֹתָם
        עָ֣שָׂה
        פֶ֑לֶא
        בְּאֶ֖רֶץ
        מִצְרַ֣יִם
        שְׂדֵה־
        צֹֽעַן׃
13. בָּ֣קַע
        יָ֭ם
        וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם
        וַֽיַּצֶּב־
        מַ֥יִם
        כְּמוֹ־
        נֵcד׃
14. וַיַּנְחֵ֣ם
        בֶּעָנָ֣ן
        יוֹמָ֑ם
        וְכָל־
        הַ֝לַּ֗יְלָה
        בְּא֣וֹר
        אֵֽשׁ׃
15. יְבַקַּ֣ע
        צֻ֭רִים
        בַּמִּדְבָּ֑ר
        וַ֝יַּ֗שְׁקְ
        כִּתְהֹמ֥וֹת
        רַבָּֽה׃
16. וַיּוֹצִ֣א
        נוֹזְלִ֣ים
        מִסָּ֑לַע
        וַיּ֖וֹרֶד
        כַּנְּהָר֣וֹת
        מָֽיִם׃
17. וַיּוֹסִ֣יפוּ
        ע֖dוֹד
        לַחֲטֹא־
        ל֑וֹ
        לַֽמְר֥וֹת
        עֶ֝לְי֗וֹן
        בַּצִּיָּֽה׃
18. וַיְנַסּוּ־
        אֵ֥ל
        בִּלְבָבָ֑ם
        לִֽשְׁאָל־
        אֹ֥כֶל
        לְנַפְשָֽׁם׃
19. וַֽיְדַבְּר֗וּ
        בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים
        אָ֭מְרוּ
        הֲי֣וּכַל
        אֵ֑ל
        לַעֲרֹ֥ךְ
        שֻׁ֝לְחָ֗ן
        בַּמִּדְבָּֽר׃
20. הֵ֤ן
        הִכָּה־
        צ֨וּר ׀
        וַיָּז֣וּבוּ
        מַיִם֮
        וּנְחָלִ֢ים
        יִ֫שְׁטֹ֥פוּ
        הֲגַם־
        לֶ֭חֶם
        י֣וּכַל
        תֵּ֑ת
        אִם־
        יָכִ֖ין
        שְׁאֵ֣ר
        לְעַמּֽוֹ׃
21. לָכֵ֤ן ׀
        שָׁמַ֥ע
        יְהוָ֗ה
        וַֽיִּתְעַבָּ֥ר
        וְ֭אֵשׁ
        נִשְּׂקָ֣ה
        בְיַעֲקֹ֑ב
        וְגַם־
        אַ֝֗ף
        עָלָ֥ה
        בְיִשְׂרָאֵֽל׃
22. כִּ֤י
        לֹ֣א
        הֶ֭אֱמִינוּ
        בֵּאלֹהִ֑ים
        וְלֹ֥א
        בָ֝טְח֗וּ
        בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃
23. וַיְצַ֣ו
        שְׁחָקִ֣ים
        מִמָּ֑עַל
        וְדַלְתֵ֖י
        שָׁמַ֣יִם
        פָּתָֽח׃
24. וַיַּמְטֵ֬ר
        עֲלֵיהֶ֣ם
        מָ֣ן
        לֶאֱכֹ֑ל
        וּדְגַן־
        שָׁ֝מַ֗יִם
        נָ֣תַן
        לָֽמוֹ׃
25. לֶ֣חֶם
        אַ֭בִּירִים
        אָ֣כַל
        אִ֑ישׁ
        צֵידָ֬ה
        שָׁלַ֖ח
        לָהֶ֣ם
        לָשֹֽׂבַע׃
26. יַסַּ֣ע
        קָ֭דִים
        בַּשָּׁמָ֑יִם
        וַיְנַהֵ֖ג
        בְּעֻזּ֣וֹ
        תֵימָֽן׃
27. וַיַּמְטֵ֬ר
        עֲלֵיהֶ֣ם
        כֶּעָפָ֣ר
        שְׁאֵ֑ר
        וּֽכְח֥וֹל
        יַ֝מִּ֗ים
        ע֣וֹף
        כָּנָֽף׃
28. וַ֭יַּפֵּל
        בְּקֶ֣רֶב
        מַחֲנֵ֑הוּ
        סָ֝בִ֗יב
        לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃
29. וַיֹּאכְל֣וּ
        וַיִּשְׂבְּע֣וּ
        מְאֹ֑ד
        וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם
        יָבִ֥א
        לָהֶֽם׃
30. לֹא־
        זָ֥רוּ
        מִתַּאֲוָתָ֑ם
        ע֝֗וֹד
        אָכְלָ֥ם
        בְּפִיהֶֽם׃
31. וְאַ֤ף
        אֱלֹהִ֨ים ׀
        עָ֘לָ֤ה
        בָהֶ֗ם
        וַֽ֭יַּהֲרֹג
        בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם
        וּבַחוּרֵ֖י
        יִשְׂרָאֵ֣ל
        הִכְרִֽיעַ׃
32. בְּכָל־
        זֹ֥את
        חָֽטְאוּ־
        ע֑וֹד
        וְלֹֽא־
        הֶ֝אֱמִ֗ינוּ
        בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃
33. וַיְכַל־
        בַּהֶ֥בֶל
        יְמֵיהֶ֑ם
        וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם
        בַּבֶּהָלָֽה׃
34. אִם־
        הֲרָגָ֥ם
        וּדְרָשׁ֑וּהוּ
        וְ֝שָׁ֗בוּ
        וְשִֽׁחֲרוּ־
        אֵֽל׃
35. וַֽ֭יִּזְכְּרוּ
        כִּֽי־
        אֱלֹהִ֣ים
        צוּרָ֑ם
        וְאֵ֥ל
        עֶ֝לְיוֹן
        גֹּאֲלָֽם׃
36. וַיְפַתּ֥וּהוּ
        בְּפִיהֶ֑ם
        וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם
        יְכַזְּבוּ־
        לֽוֹ׃
37. וְ֭לִבָּם
        לֹא־
        נָכ֣וֹן
        עִמּ֑וֹ
        וְלֹ֥א
        נֶ֝אֶמְנ֗וּ
        בִּבְרִיתֽוֹ׃
38. וְה֤וּא
        רַח֨וּם ׀
        יְכַפֵּ֥ר
        עָוֺן֮
        וְֽלֹא־
        יַ֫שְׁחִ֥ית
        וְ֭הִרְבָּה
        לְהָשִׁ֣יב
        אַפּ֑וֹ
        וְלֹֽא־
        יָ֝עִיר
        כָּל־
        חֲמָתֽוֹ׃
39. וַ֭יִּזְכֹּר
        כִּי־
        בָשָׂ֣ר
        הֵ֑מָּה
        ר֥וּחַ
        ה֝וֹלֵ֗ךְ
        וְלֹ֣א
        יָשֽׁוּב׃
40. כַּ֭מָּה
        יַמְר֣וּהוּ
        בַמִּדְבָּ֑ר
        יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ
        בִּֽישִׁימֽוֹן׃
41. וַיָּשׁ֣וּבוּ
        וַיְנַסּ֣וּ
        אֵ֑ל
        וּקְד֖וֹשׁ
        יִשְׂרָאֵ֣ל
        הִתְווּ׃
42. לֹא־
        זָכְר֥וּ
        אֶת־
        יָד֑וֹ
        י֝֗וֹם
        אֲ‍ֽשֶׁר־
        פָּדָ֥ם
        מִנִּי־
        צָֽר׃
43. אֲשֶׁר־
        שָׂ֣ם
        בְּ֭מִצְרַיִם
        אֹֽתוֹתָ֑יו
        וּ֝מוֹפְתָ֗יו
        בִּשְׂדֵה־
        צֹֽעַן׃
44. וַיַּהֲפֹ֣ךְ
        לְ֭דָם
        יְאֹרֵיהֶ֑ם
        וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם
        בַּל־
        יִשְׁתָּיֽוּן׃
45. יְשַׁלַּ֬ח
        בָּהֶ֣ם
        עָ֭רֹב
        וַיֹּאכְלֵ֑ם
        וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ
        וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
46. וַיִּתֵּ֣ן
        לֶחָסִ֣יל
        יְבוּלָ֑ם
        וִֽ֝יגִיעָ֗ם
        לָאַרְבֶּֽה׃
47. יַהֲרֹ֣ג
        בַּבָּרָ֣ד
        גַּפְנָ֑ם
        וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם
        בַּֽחֲנָמַֽל׃
48. וַיַּסְגֵּ֣ר
        לַבָּרָ֣ד
        בְּעִירָ֑ם
        וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם
        לָרְשָׁפִֽים׃
49. יְשַׁלַּח־
        בָּ֨ם ׀
        חֲר֬וֹן
        אַפּ֗וֹ
        עֶבְרָ֣ה
        וָזַ֣עַם
        וְצָרָ֑ה
        מִ֝שְׁלַ֗חַת
        מַלְאֲכֵ֥י
        רָעִֽים׃
50. יְפַלֵּ֥ס
        נָתִ֗יב
        לְאַ֫פּ֥וֹ
        לֹא־
        חָשַׂ֣ךְ
        מִמָּ֣וֶת
        נַפְשָׁ֑ם
        וְ֝חַיָּתָ֗ם
        לַדֶּ֥בֶר
        הִסְגִּֽיר׃
51. וַיַּ֣ךְ
        כָּל־
        בְּכ֣וֹר
        בְּמִצְרָ֑יִם
        רֵאשִׁ֥ית
        א֝וֹנִ֗ים
        בְּאָהֳלֵי־
        חָֽם׃
52. וַיַּסַּ֣ע
        כַּצֹּ֣אן
        עַמּ֑וֹ
        וַֽיְנַהֲגֵ֥ם
        כַּ֝עֵ֗דֶר
        בַּמִּדְבָּֽר׃
53. וַיַּנְחֵ֣ם
        לָ֭בֶטַח
        וְלֹ֣א
        פָחָ֑דוּ
        וְאֶת־
        א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם
        כִּסָּ֥ה
        הַיָּֽם׃
54. וַ֭יְבִיאֵם
        אֶל־
        גְּב֣וּל
        קָדְשׁ֑וֹ
        הַר־
        זֶ֝֗ה
        קָנְתָ֥ה
        יְמִינֽוֹ׃
55. וַיְגָ֤רֶשׁ
        מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀
        גּוֹיִ֗ם
        וַֽ֭יַּפִּילֵם
        בְּחֶ֣בֶל
        נַחֲלָ֑ה
        וַיַּשְׁכֵּ֥ן
        בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם
        שִׁבְטֵ֥י
        יִשְׂרָאֵֽל׃
56. וַיְנַסּ֣וּ
        וַ֭יַּמְרוּ
        אֶת־
        אֱלֹהִ֣ים
        עֶלְי֑וֹן
        וְ֝עֵדוֹתָ֗יו
        לֹ֣א
        שָׁמָֽרוּ׃
57. וַיִּסֹּ֣גוּ
        וַֽ֭יִּבְגְּדוּ
        כַּאֲבוֹתָ֑ם
        נֶ֝הְפְּכ֗וּ
        כְּקֶ֣שֶׁת
        רְמִיָּֽה׃
58. וַיַּכְעִיס֥וּהוּ
        בְּבָמוֹתָ֑ם
        וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם
        יַקְנִיאֽוּהוּ׃
59. שָׁמַ֣ע
        אֱ֭לֹהִים
        וַֽיִּתְעַבָּ֑ר
        וַיִּמְאַ֥ס
        מְ֝אֹ֗ד
        בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
60. וַ֭יִּטֹּשׁ
        מִשְׁכַּ֣ן
        שִׁל֑וֹ
        אֹ֝֗הֶל
        שִׁכֵּ֥ן
        בָּאָדָֽם׃
61. וַיִּתֵּ֣ן
        לַשְּׁבִ֣י
        עֻזּ֑וֹ
        וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ
        בְיַד־
        צָֽר׃
62. וַיַּסְגֵּ֣ר
        לַחֶ֣רֶב
        עַמּ֑וֹ
        וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ
        הִתְעַבָּֽר׃
63. בַּחוּרָ֥יו
        אָֽכְלָה־
        אֵ֑שׁ
        וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו
        לֹ֣א
        הוּלָּֽלוּ׃
64. כֹּ֭הֲנָיו
        בַּחֶ֣רֶב
        נָפָ֑לוּ
        וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו
        לֹ֣א
        תִבְכֶּֽינָה׃
65. וַיִּקַ֖ץ
        כְּיָשֵׁ֥ן ׀
        אֲדֹנָ֑י
        כְּ֝גִבּ֗וֹר
        מִתְרוֹנֵ֥ן
        מִיָּֽיִן׃
66. וַיַּךְ־
        צָרָ֥יו
        אָח֑וֹר
        חֶרְפַּ֥ת
        ע֝וֹלָ֗ם
        נָ֣תַן
        לָֽמוֹ׃
67. וַ֭יִּמְאַס
        בְּאֹ֣הֶל
        יוֹסֵ֑ף
        וּֽבְשֵׁ֥בֶט
        אֶ֝פְרַ֗יִם
        לֹ֣א
        בָחָֽר׃
68. וַ֭יִּבְחַר
        אֶת־
        שֵׁ֣בֶט
        יְהוּדָ֑ה
        אֶֽת־
        הַ֥ר
        צִ֝יּ֗וֹן
        אֲשֶׁ֣ר
        אָהֵֽב׃
69. וַיִּ֣בֶן
        כְּמוֹ־
        רָ֭מִים
        מִקְדָּשׁ֑וֹ
        כְּ֝אֶ֗רֶץ
        יְסָדָ֥הּ
        לְעוֹלָֽם׃
70. וַ֭יִּבְחַר
        בְּדָוִ֣ד
        עַבְדּ֑וֹ
        וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ
        מִֽמִּכְלְאֹ֥ת
        צֹֽאן׃
71. מֵאַחַ֥ר
        עָל֗וֹת
        הֱבִ֫יא֥וֹ
        לִ֭רְעוֹת
        בְּיַעֲקֹ֣ב
        עַמּ֑וֹ
        וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל
        נַחֲלָתֽוֹ׃
72. וַ֭יִּרְעֵם
        כְּתֹ֣ם
        לְבָב֑וֹ
        וּבִתְבוּנ֖וֹת
        כַּפָּ֣יו
        יַנְחֵֽם׃