Psalm 6 → 89

Reasoning: 10368 Output: 7944 Total: 18312

Argument

Thesis: Psalm 89 can be read as a large-scale sequel to Psalm 6. What is personal and immediate in Psalm 6 (David’s sickness-lament and plea for mercy “for your hesed”) is taken up in Psalm 89 as a communal, dynastic crisis centered on God’s sworn “hesed” to David. The two psalms share distinctive lament diction and motifs (especially death/Sheol, shame, anger, “how long”), while Psalm 89 both amplifies and problematizes Psalm 6’s confident resolution by setting it in the history of the Davidic covenant.

Key lexical ties (rarer → common; identical forms > same root > same idea)
- Sheol and Death:
  - שאוֹל: Ps 6:6 בִשְׁאוֹל; Ps 89:49 מִיַּד־שְׁאוֹל. Identical noun, same pointing class.
  - מָוֶת: Ps 6:6 בַּמָּוֶת; Ps 89:49 לֹא יִרְאֶה־מָּוֶת. Identical noun.
  - Function: both pose the same rhetorical problem: death/Sheol interrupts praise (6:6 “In death there is no remembrance… who will praise you?”) and is inescapable (89:49 “Who can live and not see death… deliver his nefesh from Sheol?”).
- Praise vocabulary from ידה:
  - Ps 6:6 מִי יוֹדֶה־לָךְ; Ps 89:6–7 וְיוֹדוּ שָׁמַיִם… “yodū.” Same root and semantic field (confessing/praising).
- Hesed as the ground of appeal:
  - Ps 6:5 לְמַעַן חַסְדֶּךָ (motive clause for rescue).
  - Ps 89:2–3, 15, 25, 29, 34, 50 חֶסֶד/חֲסָדֶיךָ saturate the psalm; v.50 explicitly: “Where are your former חסדים?” Same noun; Psalm 89 is the expansion of the very attribute invoked in Psalm 6.
- Wrath/anger:
  - Ps 6:2 בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי; Ps 89:47 תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ. Same noun חֵמָה, same addressee, same peril.
- Shame vocabulary:
  - Ps 6:11 יֵבֹשׁוּ… (×2); Ps 89:46 בּוּשָׁה. Same root בוש; Psalm 6 expects enemies to be shamed; Psalm 89 laments the king’s shame (reversal).
- Enemies/adversaries:
  - Ps 6:8, 11 צֹרְרַי/אֹיְבַי; Ps 89:23–24, 43 צָרָיו/אוֹיְבָיו. Identical lexical field; in 89 the enemies are even “made glad” (43), an ironic inversion of 6’s finale.
- Nefesh + deliverance:
  - Ps 6:5 חַלְּצָה נַפְשִׁי; Ps 89:49 יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. Same noun נֶפֶשׁ with rescue verbs; and 89:27 “צוּר יְשׁוּעָתִי” matches 6:5 הוֹשִׁיעֵנִי (root ישע).
- “How long?” lament refrain:
  - Ps 6:4 וְאַתָּה יְהוָה עַד־מָתָי; Ps 89:47 עַד־מָה יְהוָה. Same lament formula addressed to YHWH.
- “Remember” lexeme:
  - Ps 6:6 “זִכְרֶךָ” (your remembrance) in the death/praise argument; Ps 89:47–51 זְכֹר… זְכָר־אֲדֹנָי… (imperatives). Same root זכר, both tied to the life/death problem and covenant memory.

Form and stylistic affinities
- Both are laments with the classic moves:
  - Address + complaint + petition + motive (hesed) + “How long?” + enemies + resolution/praise.
  - Ps 6 closes with sudden confidence (“YHWH has heard… my enemies will be shamed”), Ps 89 embeds a long hymn/covenant oracle (vv. 2–38) but then turns to complaint using the same lament turns (“You have spurned… how long?” vv. 39–47), ending with a doxology (v. 53).
- Superscriptions indicate cultivated liturgical use:
  - Ps 6: performance markers (“למנצח… בנגינות… על־השמינית”).
  - Ps 89: מַשְׂכִּיל (didactic/skillful song). Both are crafted for formal worship contexts, not private poetry.

Davidic thread (explicit continuity of subject)
- Ps 6: “לְדָוִד” (David speaks in the first person in sickness and threat).
- Ps 89: God’s sworn oath to “דָוִד עַבְדִּי” (vv. 4, 21, 36, 50) is the theological answer to David’s plea for hesed in Ps 6. Psalm 89 is, in effect, the communal memory and challenge built around God’s response to the Davidic plight Psalm 6 represents.

Narrative/theological logic from Ps 6 to Ps 89
- From personal peril to dynastic peril:
  - Ps 6: David pleads for his life (“rescue my nefesh… for your hesed; in Sheol there is no praise”).
  - Ps 89: the community pleads for the Davidic king’s life/throne (“You shortened his days… covered him with shame… who can escape death/Sheol?”), invoking the same hesed that Ps 6 invoked.
- From confident reversal to perplexing reversal:
  - Ps 6 ends: enemies will be reversed (“they will turn back, be shamed in a moment”).
  - Ps 89 laments the reversed reversal: “You have raised the hand of his foes, made all his enemies rejoice” (v. 43). This reads as the next chapter in the story: the expected pattern of deliverance is now under question at the national level.
- From “save me for your hesed” to “where are your former heseds?”:
  - Ps 6’s rationale (“לְמַעַן חַסְדֶּךָ”) becomes Ps 89’s controlling theme (vv. 2–3, 15, 25, 29, 34) and urgent question (v. 50 “אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים”).
- Discipline under wrath:
  - Ps 6: “Do not rebuke me in your anger, nor chasten me in your wrath” (תוכיחני… תיסרני).
  - Ps 89: covenant stipulates discipline for David’s sons (vv. 31–33, “with a rod… with plagues”) yet without canceling hesed (vv. 34–36). Ps 89 thus frames Ps 6’s experience of sickness/chastening within the covenantal pedagogy.

Mythic and imagistic coherence
- Waters and death:
  - Ps 6 uses overwhelming water as distress image (“I flood my bed with tears”) and argues from death/Sheol.
  - Ps 89 expands the watery/death horizon mythically (sea, waves, Rahab, vv. 10–11) and cosmologically (heavens/earth), grounding the same plea in God’s cosmic kingship: the God who subdues the Sea can subdue death/Sheol and enemies. The move is from micro (tears/Sheol) to macro (Sea/Rahab/Sheol).

Liturgical-life sequence plausibility (ancient Israel)
- Individual lament in sickness or personal crisis (Ps 6) naturally precedes a communal liturgy rehearsing God’s kingship and the Davidic covenant (Ps 89), perhaps at a royal festival or communal crisis. The personal “How long?” of a Davidic psalmist grows into the nation’s “How long?” when the Davidic throne is humiliated.

Why Ps 89 “follows” Ps 6
- Shared rare lemmas (שְׁאוֹל; מָוֶת; בוש; חֵמָה; ידה; זכר) and identical lament formulas (“עד־מתי/עד־מה”) anchor the two texts in the same rhetorical and theological world.
- Psalm 89 explicitly takes up Psalm 6’s key ground for appeal—hesed—and makes it the covenantal/dynastic test case.
- The movement from David’s personal deliverance expectation (Ps 6’s confident ending) to the community’s experience of delayed reversal (Ps 89’s complaint) is a coherent next step in a storyline of David → Davidic house.
- Performance and form signal that both are crafted for worship settings where such a progression (from individual lament to communal covenant-plea and doxology) is liturgically natural.

Concise picture: Psalm 6 asks for rescue from death for the sake of God’s hesed; Psalm 89 answers by singing of that hesed, recalling God’s oath to David, then pressing the same “how long?” and death/Sheol questions at the scale of the dynasty when experience collides with promise. That is a logical and textured “follow-on.”

Evaluation

Score: 6.6

Evaluated at: 2025-11-21T03:36:05 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 3520 Output: 8773 Total: 12293

Vocabulary specificity: 3.5 / 10

Accurate, multiple verse-level correspondences (Sheol/Death, hesed, “how long”, ydh, bosh, hemah) and a coherent personal-to-dynastic rationale; but these motifs are common in laments, and Book-division weakens deliberate sequence. No cap.

Prompt

Consider Psalm 6 and Psalm 89 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 89 logically follows on from Psalm 6? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 6:
Psalm 6
1. לַמְנַצֵּ֣חַ
        בִּ֭נְגִינוֹת
        עַֽל־
        הַשְּׁמִינִ֗ית
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. יְֽהוָ֗ה
        אַל־
        בְּאַפְּךָ֥
        תוֹכִיחֵ֑נִי
        וְֽאַל־
        בַּחֲמָתְךָ֥
        תְיַסְּרֵֽנִי׃
3. חָנֵּ֥נִי
        יְהוָה֮
        כִּ֤י
        אֻמְלַ֫ל
        אָ֥נִי
        רְפָאֵ֥נִי
        יְהוָ֑ה
        כִּ֖י
        נִבְהֲל֣וּ
        עֲצָֽtמָי׃
4. וְ֭נַפְשִׁי
        נִבְהֲלָ֣ה
        מְאֹ֑ד
        ואת
        וְאַתָּ֥ה
        יְ֝הוָ֗ה
        עַד־
        מָתָֽי׃
5. שׁוּבָ֣ה
        יְ֭הוָה
        חַלְּצָ֣ה
        נַפְשִׁ֑י
        ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי
        לְמַ֣עַן
        חַסְדֶּֽךָ׃
6. כִּ֤י
        אֵ֣ין
        בַּמָּ֣וֶת
        זִכְרֶ֑ךָ
        בִּ֝שְׁא֗וֹל
        מִ֣י
        יֽוֹדֶה־
        לָּֽךְ׃
7. יָגַ֤עְתִּי ׀
        בְּֽאַנְחָתִ֗י
        אַשְׂחֶ֣ה
        בְכָל־
        לַ֭יְלָה
        מִטָּתִ֑י
        בְּ֝דִמְעָתִ֗י
        עַרְשִׂ֥י
        אַמְסֶֽה׃
8. עָֽשְׁשָׁ֣ה
        מִכַּ֣עַס
        עֵינִ֑י
        עָֽ֝תְקָ֗ה
        בְּכָל־
        צוֹרְרָֽי׃
9. ס֣וּרוּ
        מִ֭מֶּנִּי
        כָּל־
        פֹּ֣עֲלֵי
        אָ֑וֶן
        כִּֽי־
        שָׁמַ֥ע
        יְ֝הוָ֗ה
        ק֣וֹל
        בִּכְיִֽי׃
10. שָׁמַ֣ע
        יְ֭הוָה
        תְּחִנָּתִ֑י
        יְ֝הוָ֗ה
        תְּֽפִלָּתִ֥י
        יִקָּֽח׃
11. יֵבֹ֤שׁוּ ׀
        וְיִבָּהֲל֣וּ
        מְ֭אֹד
        כָּל־
        אֹיְבָ֑י
        יָ֝שֻׁ֗בוּ
        יֵבֹ֥שׁוּ
        רָֽגַע׃

Psalm 89:
Psalm 89
1. מַ֝שְׂכִּ֗יל
        לְאֵיתָ֥ן
        הָֽאֶזְרָחִֽי׃
2. חַֽסְדֵ֣י
        יְ֭הוָה
        עוֹלָ֣ם
        אָשִׁ֑ירָה
        לְדֹ֥ר
        וָדֹ֓ר ׀
        אוֹדִ֖יעַ
        אֱמוּנָתְךָ֣
        בְּפִֽי׃
3. כִּֽי־
        אָמַ֗רְתִּי
        ע֭וֹלָם
        חֶ֣סֶד
        יִבָּנֶ֑ה
        שָׁמַ֓יִם ׀
        תָּכִ֖ן
        אֱמוּנָתְךָ֣
        בָהֶֽם׃
4. כָּרַ֣תִּֽי
        בְ֭רִית
        לִבְחִירִ֑י
        נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי
        לְדָוִ֥ד
        עַבְדִּֽי׃
5. עַד־
        ע֭וֹלָם
        אָכִ֣ין
        זַרְעֶ֑ךָ
        וּבָנִ֨יתִי
        לְדֹר־
        וָד֖וֹר
        כִּסְאֲךָ֣
        סֶֽלָה׃
6. וְי֘וֹד֤וּ
        שָׁמַ֣יִם
        פִּלְאֲךָ֣
        יְהוָ֑ה
        אַף־
        אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗
        בִּקְהַ֥ל
        קְדֹשִֽׁים׃
7. כִּ֤י
        מִ֣י
        בַ֭שַּׁחַק
        יַעֲרֹ֣ךְ
        לַיהוָ֑ה
        יִדְמֶ֥ה
        לַ֝יהוָ֗ה
        בִּבְנֵ֥י
        אֵלִים׃
8. אֵ֣ל
        נַ֭עֲרָץ
        בְּסוֹד־
        קְדֹשִׁ֣ים
        רַבָּ֑ה
        וְ֝נוֹרָ֗א
        עַל־
        כָּל־
        סְבִיבָֽיו׃
9. יְהוָ֤ה ׀
        אֱלֹ֘הֵ֤י
        צְבָא֗וֹת
        מִֽי־
        כָֽמ֖וֹךָ
        חֲסִ֥ין ׀
        יָ֑הּ
        וֶ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗
        סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃
10. אַתָּ֣ה
        מ֖dוֹשֵׁל
        בְּגֵא֣וּת
        הַיָּ֑ם
        בְּשׂ֥וֹא
        גַ֝לָּ֗יו
        אַתָּ֥ה
        תְשַׁבְּחֵֽם׃
11. אַתָּ֤ה
        דִכִּ֣אתָ
        כֶחָלָ֣ל
        רָ֑הַב
        בִּזְר֥וֹעַ
        עֻ֝זְּךָ֗
        פִּזַּ֥רְתָּ
        אוֹיְבֶֽיךָ׃
12. לְךָ֣
        שָׁ֭מַיִם
        אַף־
        לְךָ֥
        אָ֑רֶץ
        תֵּבֵ֥ל
        וּ֝מְלֹאָ֗הּ
        אַתָּ֥ה
        יְסַדְתָּֽם׃
13. צָפ֣וֹן
        וְ֭יָמִין
        אַתָּ֣ה
        בְרָאתָ֑ם
        תָּב֥וֹר
        וְ֝חֶרְמ֗וֹן
        בְּשִׁמְךָ֥
        יְרַנֵּֽנוּ׃
14. לְךָ֣
        זְ֭רוֹעַ
        עִם־
        גְּבוּרָ֑ה
        תָּעֹ֥ז
        יָ֝דְךָ֗
        תָּר֥וּם
        יְמִינֶֽךָ׃
15. צֶ֣דֶק
        וּ֭מִשְׁפָּט
        מְכ֣וֹן
        כִּסְאֶ֑ךָ
        חֶ֥סֶד
        וֶ֝אֱמֶ֗ת
        יְֽקַדְּמ֥וּ
        פָנֶֽיךָ׃
16. אַשְׁרֵ֣י
        הָ֭עָם
        יוֹדְעֵ֣י
        תְרוּעָ֑ה
        יְ֝הוָ֗ה
        בְּֽאוֹר־
        פָּנֶ֥יךָ
        יְהַלֵּכֽוּן׃
17. בְּ֭שִׁמְךָ
        יְגִיל֣וּן
        כָּל־
        הַיּ֑וֹם
        וּבְצִדְקָתְךָ֥
        יָרֽוּמוּ׃
18. כִּֽי־
        תִפְאֶ֣רֶת
        עֻזָּ֣מוֹ
        אָ֑תָּה
        וּ֝בִרְצֹנְךָ֗
        תרים
        תָּר֥וּם
        קַרְנֵֽנוּ׃
19. כִּ֣י
        לַֽ֭יהוָה
        מָֽגִנֵּ֑נוּ
        וְלִקְד֖וֹשׁ
        יִשְׂרָאֵ֣ל
        מַלְכֵּֽנוּ׃
20. אָ֤ז
        דִּבַּ֥רְתָּֽ־
        בְחָז֡וֹן
        לַֽחֲסִידֶ֗יךָ
        וַתֹּ֗אמֶר
        שִׁוִּ֣יתִי
        עֵ֭זֶר
        עַל־
        גִּבּ֑וֹר
        הֲרִימ֖וֹתִי
        בָח֣וּר
        מֵעָֽם׃
21. מָ֭צָאתִי
        דָּוִ֣ד
        עַבְדִּ֑י
        בְּשֶׁ֖מֶן
        קָדְשִׁ֣י
        מְשַׁחְתִּֽיו׃
22. אֲשֶׁ֣ר
        יָ֭דִי
        תִּכּ֣וֹן
        עִמּ֑וֹ
        אַף־
        זְרוֹעִ֥י
        תְאַמְּצֶֽנּוּ׃
23. לֹֽא־
        יַשִּׁ֣א
        אוֹיֵ֣ב
        בּ֑וֹ
        וּבֶן־
        עַ֝וְלָ֗ה
        לֹ֣א
        יְעַנֶּֽנּוּ׃
24. וְכַתּוֹתִ֣י
        מִפָּנָ֣יו
        צָרָ֑יו
        וּמְשַׂנְאָ֥יו
        אֶגּֽוֹף׃
25. וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י
        וְחַסְדִּ֣י
        עִמּ֑וֹ
        וּ֝בִשְׁמִ֗י
        תָּר֥וּם
        קַרְנֽוֹ׃
26. וְשַׂמְתִּ֣י
        בַיָּ֣ם
        יָד֑וֹ
        וּֽבַנְּהָר֥וֹת
        יְמִינֽוֹ׃
27. ה֣וּא
        יִ֭קְרָאֵנִי
        אָ֣בִי
        אָ֑תָּה
        אֵ֝לִ֗י
        וְצ֣וּר
        יְשׁוּעָתִֽי׃
28. אַף־
        אָ֭נִי
        בְּכ֣וֹר
        אֶתְּנֵ֑הוּ
        עֶ֝לְי֗וֹן
        לְמַלְכֵי־
        אָֽרֶץ׃
29. לְ֭עוֹלָ֗ם
        אשמור־
        אֶשְׁמָר־
        ל֣וֹ
        חַסְדִּ֑י
        וּ֝בְרִיתִ֗י
        נֶאֱמֶ֥נֶת
        לֽוֹ׃
30. וְשַׂמְתִּ֣י
        לָעַ֣ד
        זַרְע֑וֹ
        וְ֝כִסְא֗וֹ
        כִּימֵ֥י
        שָׁמָֽיִם׃
31. אִם־
        יַֽעַזְב֣וּ
        בָ֭נָיו
        תּוֹרָתִ֑י
        וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י
        לֹ֣א
        יֵלֵכֽוּן׃
32. אִם־
        חֻקֹּתַ֥י
        יְחַלֵּ֑לוּ
        וּ֝מִצְוֺתַ֗י
        לֹ֣א
        יִשְׁמֹֽרוּ׃
33. וּפָקַדְתִּ֣י
        בְשֵׁ֣בֶט
        פִּשְׁעָ֑ם
        וּבִנְגָעִ֥ים
        עֲוֺנָֽם׃
34. וְ֭חַסְדִּי
        לֹֽא־
        אָפִ֣יר
        מֵֽעִמּ֑וֹ
        וְלֹֽא־
        אֲ֝שַׁקֵּ֗ר
        בֶּאֱמוּנָתִֽי׃
35. לֹא־
        אֲחַלֵּ֥ל
        בְּרִיתִ֑י
        וּמוֹצָ֥א
        שְׂ֝פָתַ֗י
        לֹ֣א
        אֲשַׁנֶּֽה׃
36. אַ֭חַת
        נִשְׁבַּ֣עְתִּי
        בְקָדְשִׁ֑י
        אִֽם־
        לְדָוִ֥ד
        אֲכַזֵּֽב׃
37. זַ֭רְעוֹ
        לְעוֹלָ֣ם
        יִהְיֶ֑ה
        וְכִסְא֖וֹ
        כַשֶּׁ֣מֶשׁ
        נֶגְדִּֽי׃
38. כְּ֭יָרֵחַ
        יִכּ֣וֹן
        עוֹלָ֑ם
        וְעֵ֥ד
        בַּ֝שַּׁ֗חַק
        נֶאֱמָ֥ן
        סֶֽלָה׃
39. וְאַתָּ֣ה
        זָ֭נַחְתָּ
        וַתִּמְאָ֑ס
        הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ
        עִם־
        מְשִׁיחֶֽךָ׃
40. נֵ֭אַרְתָּה
        בְּרִ֣ית
        עַבְדֶּ֑ךָ
        חִלַּ֖לְתָּ
        לָאָ֣רֶץ
        נִזְרֽוֹ׃
41. פָּרַ֥צְתָּ
        כָל־
        גְּדֵרֹתָ֑יו
        שַׂ֖מְתָּ
        מִבְצָרָ֣יו
        מְחִתָּה׃
42. שַׁ֭סֻּהוּ
        כָּל־
        עֹ֣בְרֵי
        דָ֑רֶךְ
        הָיָ֥ה
        חֶ֝רְפָּ֗ה
        לִשְׁכֵֽנָיו׃
43. הֲ֭רִימוֹתָ
        יְמִ֣ין
        צָרָ֑יו
        הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ
        כָּל־
        אוֹיְבָֽיו׃
44. אַף־
        תָּ֭שִׁיב
        צ֣וּר
        חַרְבּ֑וֹ
        וְלֹ֥א
        הֲ֝קֵימֹת֗וֹ
        בַּמִּלְחָמָֽה׃
45. הִשְׁבַּ֥תָּ
        מִטְּהָר֑וֹ
        וְ֝כִסְא֗וֹ
        לָאָ֥רֶץ
        מִגַּֽרְתָּה׃
46. הִ֭קְצַרְתָּ
        יְמֵ֣י
        עֲלוּמָ֑יו
        הֶֽעֱטִ֨יתָ
        עָלָ֖יו
        בּוּשָׁ֣ה
        סֶֽלָה׃
47. עַד־
        מָ֣ה
        יְ֭הוָה
        תִּסָּתֵ֣ר
        לָנֶ֑צַח
        תִּבְעַ֖ר
        כְּמוֹ־
        אֵ֣שׁ
        חֲמָתֶֽךָ׃
48. זְכָר־
        אֲנִ֥י
        מֶה־
        חָ֑לֶד
        עַל־
        מַה־
        שָּׁ֝֗וְא
        בָּרָ֥אתָ
        כָל־
        בְּנֵי־
        אָדָֽם׃
49. מִ֤י
        גֶ֣בֶר
        יִֽ֭חְיֶה
        וְלֹ֣א
        יִרְאֶה־
        מָּ֑וֶת
        יְמַלֵּ֨ט
        נַפְשׁ֖וֹ
        מִיַּד־
        שְׁא֣וֹל
        סֶֽלָה׃
50. אַיֵּ֤ה ׀
        חֲסָדֶ֖יךָ
        הָרִאשֹׁנִ֥ים ׀
        אֲדֹנָ֑י
        נִשְׁבַּ֥עְתָּ
        לְ֝דָוִ֗ד
        בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ׃
51. זְכֹ֣ר
        אֲ֭דֹנָי
        חֶרְפַּ֣ת
        עֲבָדֶ֑יךָ
        שְׂאֵתִ֥י
        בְ֝חֵיקִ֗י
        כָּל־
        רַבִּ֥ים
        עַמִּֽים׃
52. אֲשֶׁ֤ר
        חֵרְפ֖וּ
        אוֹיְבֶ֥יךָ ׀
        יְהוָ֑ה
        אֲשֶׁ֥ר
        חֵ֝רְפ֗וּ
        עִקְּב֥וֹת
        מְשִׁיחֶֽךָ׃
53. בָּר֖וּךְ
        יְהוָ֥ה
        לְ֝עוֹלָ֗ם
        אָ֘מֵ֥ן ׀
        וְאָמֵֽן׃