Psalm 7 → 18
Reasoning: 8768 Output: 9532 Total: 18300
Argument
Below are ways to argue that Psalm 18 “logically follows” Psalm 7, moving from plea-for-vindication to celebration-of-deliverance. I group the evidence by (A) historical/narrative logic, (B) form-critical sequence, (C) high‑value lexical/morphological links (rarer or identical forms first), and (D) motif-level continuities and reversals. A) Historical/narrative logic - Superscriptions connect both to the Saul crisis. Psalm 7 is “a Shiggaion of David” “concerning Cush the Benjaminite” (7:1). “Benjaminite” points to Saul’s tribe, and “Cush” is commonly read as a Saulide or court figure. Psalm 18 explicitly marks the resolution: “on the day the LORD delivered him from the hand of all his enemies and from the hand of Saul” (18:1). Thus Ps 7 fits the fugitive/appeal phase; Ps 18 the deliverance/thanksgiving phase. B) Form-critical sequence (lament → thanksgiving/todah) - Psalm 7 is an individual lament with protestation of innocence and appeal to divine judgment (“Shofet tsaddiq,” 7:12; “Shfateni,” 7:9; “Mishpat tsivita,” 7:7), crowned by a vow of praise (“Odeh … va’azammerah,” 7:18). - Psalm 18 is a royal thanksgiving/hymn that fulfills that vow (“Al-ken odekha baggoyim … uleshimkha azammerah,” 18:50). This matches the normal Israelite liturgical arc: crisis → appeal → vow → deliverance → public thanksgiving. C) High-value lexical/morphological links (rarer/identical forms first) - Identical form חִצָּיו “his arrows”: Ps 7:14 vs Ps 18:15. In 7 God “prepared instruments of death; his arrows for pursuers/burning he makes” (7:14); in 18 the arrows are fired in the theophany (“He sent his arrows and scattered them,” 18:15). 18 enacts what 7 anticipates. - Identical form מָגִנִּי “my shield”: Ps 7:11 vs Ps 18:3 (and 18:36 as מגן). The protector named in 7 becomes the experienced savior in 18. - Identical form וַאֲזַמְּרָה “I will sing/make music” (1cs cohortative): Ps 7:18; Ps 18:50. In 7 it is vowed; in 18 it is performed “among the nations.” - Identical divine epithet עֶלְיוֹן “Most High”: Ps 7:18; Ps 18:14. In 7 it frames praise; in 18 the Most High “gives his voice” in storm-theophany. - Identical word כְצִדְקִי “according to my righteousness”: Ps 7:9 (“Judge me, LORD, according to my righteousness”) and Ps 18:21 (“The LORD repaid me according to my righteousness”). The request of 7 is answered in 18. - Same root חל”ץ “deliver, draw out” in the same stem: Ps 7:5 וָאֲחַלְּצָה (Hiphil 1cs), Ps 18:20 יְחַלְּצֵנִי (Hiphil 3ms+1cs). A marked and relatively less common verb for deliverance appears in both. - Same root י-ש-ע “save”: Ps 7:2 הוֹשִׁיעֵנִי; Ps 18:4 אִוָּשֵׁעַ, 18:3 קֶרֶן יִשְׁעִי, 18:51 מַגְדִּיל יְשׁוּעֺת. In 7 it’s petition; in 18 it’s realized status. - Same root ג-מ-ל “repay”: Ps 7:5 אִם־גָּמַלְתִּי רָע (“if I have repaid with evil”), Ps 18:21 יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי (“the LORD repaid me according to my righteousness”). The forensic “recompense” category carries across both psalms. - Same root ת-מ-ם “blameless/integrity”: Ps 7:9 וּכְתֻמִּי עָלָי; Ps 18:24 וָאֶהְיֶה תָמִים עִמּוֹ; 18:26 “עם גבר תמים תתמם.” Innocence claimed in 7 is affirmed/celebrated in 18. - Hand/innocence lexeme: Ps 7:4 “אִם־יֶשׁ־עָוֶל בְּכַפָּי” vs Ps 18:21,25 “כְּבֹר יָדַי.” The same bodily locus of innocence (hands/palms) undergirds vindication and recompense. - Anger/nostril lexeme: Ps 7:7 “בְּאַפֶּךָ”; Ps 18:9 “עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ,” 18:16 “מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ.” The divine anger invoked in 7 materializes in 18’s storm-theophany. - Height lexeme מָרוֹם: Ps 7:8 “וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה”; Ps 18:17 “יִשְׁלַח מִמָּרוֹם.” In 7 God is bidden to mount the judicial throne “on high”; in 18 he acts “from on high” to rescue. - Nations/peoples: Ps 7:8 “וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ”; Ps 18:44 “תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם,” 18:50 “אוֹדְךָ בַגּוֹיִם.” The “assembly of peoples” around God’s tribunal (7) becomes the nations acknowledging David’s divinely granted rule (18). - Violence lexeme חָמָס: Ps 7:17 “וְעַל קָדְקֳדּוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד”; Ps 18:49 “מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי.” In 7 violence recoils on the wicked; in 18 the violent man is neutralized as David is delivered. D) Motif-level continuities and reversals (narrative payoff) - From being hunted to hunting: Ps 7:2 “מִכָּל־רֹדְפַי” (my pursuers), 7:6 “יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי” (let the enemy pursue my soul); Ps 18:38 “אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי” (I pursue my enemies). The subject of רדף flips—David is no longer prey but victor. This is a precise, elegant narrative reversal. - From being trampled to trampling: Ps 7:6 “וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי … לֶעָפָר יַשְׁכֵּן” (my life trampled to the ground; my glory in the dust); Ps 18:39 “יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי,” 18:43 “כְּעָפָר … אֲרִיקֵם,” a reversal: enemies are as dust beneath David’s feet. - Judicial appeal answered by theophany: Ps 7:7 “קוּמָה יְהוָה … הִנָּשֵׂא … וְעוּרָה אֵלַי” (Arise! Be exalted! Awake!); Ps 18:8–16 depicts the divine arising in storm/earthquake imagery (earth quakes, smoke from nostrils, thunder, lightning, arrows, seas exposed). Psalm 18 looks like the narrative answer God gives to Psalm 7’s summons to the divine judge/warrior. - Weaponry motif realized: Ps 7:13–14 God sharpens the sword, bends the bow, prepares “instruments of death,” “his arrows”; Ps 18:14–15 the LORD thunders and “sends his arrows,” scattering foes, and trains David’s hands for war (18:35), even bending a bow of bronze. The imprecation in 7 becomes execution in 18. - Salvation vocabulary from plea to report: Ps 7:2 “הוֹשִׁיעֵנִי … וְהַצִּילֵנִי” vs Ps 18:17–20, 49 “יִשְׁלַח מִמָּרוֹם … יַצִּילֵנִי … יְחַלְּצֵנִי … תַּצִּילֵנִי.” The same rescue verbs move from request to fulfilled narrative. - Integrity → recompense: Ps 7:4–5, 9 (innocence formulas; “if… then let the enemy…”) → Ps 18:21–26 (God repays according to righteousness; “I was blameless with him”). The moral claim of Psalm 7 receives divine ratification in Psalm 18. - Vow fulfilled: Ps 7:18 “אוֹדֶה … וַאֲזַמְּרָה שֵׁם־יְהוָה עֶלְיוֹן” → Ps 18:50 “עַל־כֵּן אודְךָ בַגּוֹיִם … וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה.” The same verbs (ידה, זמר) and “name” motif show vow and payment. - Divine anger motif amplified: Ps 7:12 “אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל־יוֹם” → Ps 18:8–16 the full storm-theophany of the “angry” divine warrior. 18 is a mythic expansion of the 7:12 claim. - High/Heights: Ps 7:8 summons God to the “height” (לַמָּרוֹם); Ps 18:10–11, 17 has the Most High bend the heavens and “send from on high”—precisely the movement the petition envisioned. E) Shared mythic/theological frame - Both psalms deploy divine warrior/judge imagery. Psalm 7 sketches the judge/warrior preparing weapons and convening peoples; Psalm 18 gives the classic West Semitic storm-theophany (quaking earth, smoke, thunder, lightning, arrows, waters laid bare). Read sequentially, 18 is the dramatic manifestation of the judge/warrior 7 invoked. F) Placement logic within a Davidic arc - In the early Davidic collection (Pss 3–18), psalms of peril and appeal (3–7) naturally culminate in the comprehensive royal thanksgiving of Psalm 18. That macro-structure mirrors the micro-movement from Psalm 7 to Psalm 18. Summary - Historically, Psalm 7 can belong to the Saul persecution, Psalm 18 to its resolution. - Form‑critically, 7’s lament + vow is paid in 18’s thanksgiving. - Linguistically, there are multiple exact or near-exact links—especially high-value ones: חִצָּיו; מָגִנִּי; וַאֲזַמְּרָה; עֶלְיוֹן; כְצִדְקִי; חל”ץ; י-ש-ע; ג-מ-ל; ת-מ-ם; “hands/palms” innocence; “anger/nostrils”; “height”; “nations/peoples”; “violence.” - Thematically, 18 realizes 7’s petitions: the hunted becomes the hunter; the trampling feared becomes trampling achieved; the divine judge summoned appears in power; the vow to praise is fulfilled in public thanksgiving. All of this makes a strong case that Psalm 18 “logically follows” Psalm 7 as the narrative and liturgical outcome of the earlier plea.
Evaluation
Score: 6.8
Evaluated at: 2025-11-23T03:57:14 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 4992 Output: 10393 Total: 15385
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 6.0 / 10
Multiple precise links—חִצָּיו, מָגִנִּי, כְצִדְקִי, עֶלְיוֹן, מִמָּרוֹם—and vow fulfillment (7:18→18:50) with plea→theophany sequence. But many motifs are common; ‘Cush=Saul’ is speculative; 2 Sam 22 explains Ps 18’s placement.
Prompt
Consider Psalm 7 and Psalm 18 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 18 logically follows on from Psalm 7? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 7:
Psalm 7
1. שִׁגָּי֗וֹן
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁר־
שָׁ֥ר
לַיהוָ֑ה
עַל־
דִּבְרֵי־
כ֝֗וּשׁ
בֶּן־
יְמִינִֽי׃
2. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
בְּךָ֣
חָסִ֑יתִי
הוֹשִׁיעֵ֥נִי
מִכָּל־
רֹ֝דְפַ֗י
וְהַצִּילֵֽנִי׃
3. פֶּן־
יִטְרֹ֣ף
כְּאַרְיֵ֣ה
נַפְשִׁ֑י
פֹּ֝רֵ֗ק
וְאֵ֣ין
מַצִּֽיל׃
4. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
אִם־
עָשִׂ֣יתִי
זֹ֑את
אִֽם־
יֶשׁ־
עָ֥וֶל
בְּכַפָּֽי׃
5. אִם־
גָּ֭מַלְתִּי
שֽׁוֹלְמִ֥י
רָ֑ע
וָאֲחַלְּצָ֖ה
צוֹרְרִ֣י
רֵיקָֽם׃
6. יִֽרַדֹּ֥ף
אוֹיֵ֨ב ׀
נַפְשִׁ֡י
וְיַשֵּׂ֗ג
וְיִרְמֹ֣ס
לָאָ֣רֶץ
חַיָּ֑י
וּכְבוֹדִ֓י ׀
לֶעָפָ֖ר
יַשְׁכֵּ֣ן
סֶֽלָה׃
7. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
בְּאַפֶּ֗ךָ
הִ֭נָּשֵׂא
בְּעַבְר֣וֹת
צוֹרְרָ֑י
וְע֥וּרָה
אֵ֝לַ֗י
מִשְׁפָּ֥ט
צִוִּֽיתָ׃
8. וַעֲדַ֣ת
לְ֭אֻמִּים
תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ
וְ֝עָלֶ֗יהָ
לַמָּר֥וֹם
שֽׁוּבָה׃
9. יְהוָה֮
יָדִ֢ין
עַ֫מִּ֥ים
שָׁפְטֵ֥נִי
יְהוָ֑ה
כְּצִדְקִ֖י
וּכְתֻמִּ֣י
עָלָֽי׃
10. יִגְמָר־
נָ֬א
רַ֨ע ׀
רְשָׁעִים֮
וּתְכוֹנֵ֢ן
צַ֫דִּ֥יק
וּבֹחֵ֣ן
לִ֭בּ֗וֹת
וּכְלָי֗וֹת
אֱלֹהִ֥ים
צַדִּֽיק׃
11. מָֽגִנִּ֥י
עַל־
אֱלֹהִ֑ים
מ֝וֹשִׁ֗יעַ
יִשְׁרֵי־
לֵֽב׃
12. אֱ֭לֹהִים
שׁוֹפֵ֣ט
צַדִּ֑יק
וְ֝אֵ֗ל
זֹעֵ֥ם
בְּכָל־
יֽוֹם׃
13. אִם־
לֹ֣א
יָ֭שׁוּב
חַרְבּ֣וֹ
יִלְט֑וֹשׁ
קַשְׁתּ֥וֹ
דָ֝רַ֗ךְ
וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
14. וְ֭לוֹ
הֵכִ֣ין
כְּלֵי־
מָ֑וֶת
חִ֝צָּ֗יו
לְֽדֹלְקִ֥ים
יִפְעָֽל׃
15. הִנֵּ֥ה
יְחַבֶּל־
אָ֑וֶן
וְהָרָ֥ה
עָ֝מָ֗ל
וְיָ֣לַד
שָֽׁקֶר׃
16. בּ֣וֹר
כָּ֭רָֽה
וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ
וַ֝יִּפֹּ֗ל
בְּשַׁ֣חַת
יִפְעָֽל׃
17. יָשׁ֣וּב
עֲמָל֣וֹ
בְרֹאשׁ֑וֹ
וְעַ֥ל
קָ֝דְקֳד֗וֹ
חֲמָס֥וֹ
יֵרֵֽד׃
18. אוֹדֶ֣ה
יְהוָ֣ה
כְּצִדְק֑וֹ
וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה
שֵֽׁם־
יְהוָ֥ה
עֶלְיֽוֹן׃
Psalm 18:
Psalm 18
1. לַמְנַצֵּ֤חַ ׀
לְעֶ֥בֶד
יְהוָ֗ה
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁ֤ר
דִּבֶּ֨ר ׀
לַיהוָ֗ה
אֶת־
דִּ֭בְרֵי
הַשִּׁירָ֣ה
הַזֹּ֑את
בְּי֤וֹם
הִֽצִּיל־
יְהוָ֘ה
אוֹת֥וֹ
מִכַּ֥ף
כָּל־
אֹ֝יְבָ֗יו
וּמִיַּ֥ד
שָׁאֽוּל׃
2. וַיֹּאמַ֡ר
אֶרְחָמְךָ֖
יְהוָ֣ה
חִזְקִֽי׃
3. יְהוָ֤ה ׀
סַֽלְעִֽmי
וּמְצוּדָתִ֗י
וּמְפַ֫לְטִ֥י
אֵלִ֣י
צ֖dוּרִי
אֶֽחֱסֶה־
בּ֑וֹ
מָֽגִנִּ֥י
וְקֶֽרֶן־
יִ֝שְׁעִ֗י
מִשְׂגַּבִּֽי׃
4. מְ֭הֻלָּל
אֶקְרָ֣א
יְהוָ֑ה
וּמִן־
אֹ֝יְבַ֗י
אִוָּשֵֽׁעַ׃
5. אֲפָפ֥וּנִי
חֶבְלֵי־
מָ֑וֶת
וְֽנַחֲלֵ֖י
בְלִיַּ֣עַל
יְבַֽעֲתֽוּנִי׃
6. חֶבְלֵ֣י
שְׁא֣וֹל
סְבָב֑וּנִי
קִ֝דְּמ֗וּנִי
מ֣וֹקְשֵׁי
מָֽוֶת׃
7. בַּצַּר־
לִ֤י ׀
אֶֽקֲcרָ֣א
יְהוָה֮
וְאֶל־
אֱלֹהַ֢י
אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ
יִשְׁמַ֣ע
מֵהֵיכָל֣וֹ
קוֹלִ֑י
וְ֝שַׁוְעָתִ֗י
לְפָנָ֤יו ׀
תָּב֬וֹא
בְאָזְנָֽיו׃
8. וַתִּגְעַ֬שׁ
וַתִּרְעַ֨שׁ ׀
הָאָ֗רֶץ
וּמוֹסְדֵ֣י
הָרִ֣ים
יִרְגָּ֑זוּ
וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ
כִּי־
חָ֥רָה
לֽוֹ׃
9. עָ֘לָ֤ה
עָשָׁ֨ן ׀
בְּאַפּ֗וֹ
וְאֵשׁ־
מִפִּ֥יו
תֹּאכֵ֑ל
גֶּ֝חָלִ֗ים
בָּעֲר֥וּ
מִמֶּֽנּוּ׃
10. וַיֵּ֣ט
שָׁ֭מַיִם
וַיֵּרַ֑ד
וַ֝עֲרָפֶ֗ל
תַּ֣חַת
רַגְלָֽיו׃
11. וַיִּרְכַּ֣ב
עַל־
כְּ֭רוּב
וַיָּעֹ֑ף
וַ֝יֵּ֗דֶא
עַל־
כַּנְפֵי־
רֽוּחַ׃
12. יָ֤שֶׁת
חֹ֨שֶׁךְ ׀
סִתְר֗וֹ
סְבִֽיבוֹתָ֥יו
סֻכָּת֑וֹ
חֶשְׁכַת־
מַ֝֗יִם
עָבֵ֥י
שְׁחָקִֽים׃
13. מִנֹּ֗גַהּ
נֶ֫גְדּ֥וֹ
עָבָ֥יו
עָבְר֑וּ
בָּ֝רָ֗ד
וְגַֽחֲלֵי־
אֵֽשׁ׃
14. וַיַּרְעֵ֬ם
בַּשָּׁמַ֨יִם ׀
יְֽהוָ֗ה
וְ֭עֶלְיוֹן
יִתֵּ֣ן
קֹל֑וֹ
בָּ֝רָ֗ד
וְגַֽחֲלֵי־
אֵֽשׁ׃
15. וַיִּשְׁלַ֣ח
חִ֭צָּיו
וַיְפִיצֵ֑ם
וּבְרָקִ֥ים
רָ֝ב
וַיְהֻמֵּֽם׃
16. וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀
אֲפִ֥יקֵי
מַ֗יִם
וַֽיִּגָּלוּ֮
מוֹסְד֢וֹת
תֵּ֫בֵ֥ל
מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣
יְהוָ֑ה
מִ֝נִּשְׁמַ֗ת
ר֣וּחַ
אַפֶּֽךָ׃
17. יִשְׁלַ֣ח
מִ֭מָּרוֹם
יִקָּחֵ֑נִי
יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי
מִמַּ֥יִם
רַבִּֽים׃
18. יַצִּילֵ֗נִי
מֵאֹיְבִ֥י
עָ֑ז
וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י
כִּֽי־
אָמְצ֥וּ
מִמֶּֽנִּי׃
19. יְקַדְּמ֥וּנִי
בְיוֹם־
אֵידִ֑י
וַֽיְהִי־
יְהוָ֖ה
לְמִשְׁעָ֣ן
לִֽי׃
20. וַיּוֹצִיאֵ֥נִי
לַמֶּרְחָ֑ב
יְ֝חַלְּצֵ֗נִי
כִ֘י
חָ֥פֵֽץ
בִּֽי׃
21. יִגְמְלֵ֣נִי
יְהוָ֣ה
כְּצִדְקִ֑י
כְּבֹ֥ר
יָ֝דַ֗י
יָשִׁ֥יב
לִֽי׃
22. כִּֽי־
שָׁ֭מַרְתִּי
דַּרְכֵ֣י
יְהוָ֑ה
וְלֹֽא־
רָ֝שַׁ֗עְתִּי
מֵאֱלֹהָֽי׃
23. כִּ֣י
כָל־
מִשְׁפָּטָ֣יו
לְנֶגְדִּ֑י
וְ֝חֻקֹּתָ֗יו
לֹא־
אָסִ֥יר
מֶֽנִּי׃
24. וָאֱהִ֣י
תָמִ֣ים
עִמּ֑וֹ
וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר
מֵעֲוֺנִֽי׃
25. וַיָּֽשֶׁב־
יְהוָ֣ה
לִ֣י
כְצִדְקִ֑י
כְּבֹ֥ר
יָ֝דַ֗י
לְנֶ֣גֶד
עֵינָֽיו׃
26. עִם־
חָסִ֥יד
תִּתְחַסָּ֑ד
עִם־
גְּבַ֥ר
תָּ֝מִ֗ים
תִּתַּמָּֽם׃
27. עִם־
נָבָ֥ר
תִּתְבָּרָ֑ר
וְעִם־
עִ֝קֵּ֗שׁ
תִּתְפַּתָּֽל׃
28. כִּֽי־
אַ֭תָּה
עַם־
עָנִ֣י
תוֹשִׁ֑יעַ
וְעֵינַ֖יִם
רָמ֣וֹת
תַּשְׁפִּֽיל׃
29. כִּֽי־
אַ֭תָּה
תָּאִ֣יר
נֵרִ֑י
יְהוָ֥ה
אֱ֝לֹהַ֗י
יַגִּ֥יהַּ
חָשְׁכִּֽי׃
30. כִּֽי־
בְ֭ךָ
אָרֻ֣ץ
גְּד֑וּד
וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י
אֲדַלֶּג־
שֽׁוּר׃
31. הָאֵל֮
תָּמִ֢ים
דַּ֫רְכּ֥וֹ
אִמְרַֽת־
יְהוָ֥ה
צְרוּפָ֑ה
מָגֵ֥ן
ה֝֗וּא
לְכֹ֤ל ׀
הַחֹסִ֬ים
בּֽוֹ׃
32. כִּ֤י
מִ֣י
אֱ֭לוֹהַּ
מִבַּלְעֲדֵ֣י
יְהוָ֑ה
וּמִ֥י
צ֝֗וּר
זוּלָתִ֥י
אֱלֹהֵֽינוּ׃
33. הָ֭אֵל
הַמְאַזְּרֵ֣נִי
חָ֑יִל
וַיִּתֵּ֖ן
תָּמִ֣ים
דַּרְכִּֽי׃
34. מְשַׁוֶּ֣ה
רַ֭גְלַי
כָּאַיָּל֑וֹת
וְעַ֥ל
בָּ֝מֹתַ֗י
יַעֲמִידֵֽנִי׃
35. מְלַמֵּ֣ד
יָ֭דַי
לַמִּלְחָמָ֑ה
וְֽנִחֲתָ֥ה
קֶֽשֶׁת־
נְ֝חוּשָׁ֗ה
זְרוֹעֹתָֽי׃
36. וַתִּתֶּן־
לִי֮
מָגֵ֢ן
יִ֫שְׁעֶ֥ךָ
וִֽימִינְךָ֥
תִסְעָדֵ֑נִי
וְֽעַנְוַתְךָ֥
תַרְבֵּֽנִי׃
37. תַּרְחִ֣יב
צַעֲדִ֣י
תַחְתָּ֑י
וְלֹ֥א
מָ֝עֲד֗וּ
קַרְסֻלָּֽי׃
38. אֶרְדּ֣וֹף
א֭וֹיְבַי
וְאַשִּׂיגֵ֑ם
וְלֹֽא־
אָ֝שׁוּב
עַד־
כַּלּוֹתָֽם׃
39. אֶ֭מְחָצֵם
וְלֹא־
יֻ֣כְלוּ
ק֑וּם
יִ֝פְּל֗וּ
תַּ֣חַת
רַגְלָֽי׃
40. וַתְּאַזְּרֵ֣נִי
חַ֭יִל
לַמִּלְחָמָ֑ה
תַּכְרִ֖יעַ
קָמַ֣י
תַּחְתָּֽי׃
41. וְֽאֹיְבַ֗י
נָתַ֣תָּה
לִּ֣י
עֹ֑רֶף
וּ֝מְשַׂנְאַ֗י
אַצְמִיתֵֽם׃
42. יְשַׁוְּע֥וּ
וְאֵין־
מוֹשִׁ֑יעַ
עַל־
יְ֝הוָ֗ה
וְלֹ֣א
עָנָֽם׃
43. וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם
כְּעָפָ֥ר
עַל־
פְּנֵי־
ר֑וּחַ
כְּטִ֖יט
חוּצ֣וֹת
אֲרִיקֵֽם׃
44. תְּפַלְּטֵנִי֮
מֵרִ֢יבֵ֫י
עָ֥ם
תְּ֭שִׂימֵנִי
לְרֹ֣אשׁ
גּוֹיִ֑ם
עַ֖ם
לֹא־
יָדַ֣עְתִּי
יַֽעַבְדֽוּנִי׃
45. לְשֵׁ֣מַֽע
אֹ֭זֶן
יִשָּׁ֣מְעוּ
לִ֑י
בְּנֵֽי־
נֵ֝כָ֗ר
יְכַחֲשׁוּ־
לִֽי׃
46. בְּנֵי־
נֵכָ֥ר
יִבֹּ֑לוּ
וְ֝יַחְרְג֗וּ
מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃
47. חַי־
יְ֭הוָה
וּבָר֣וּךְ
צוּרִ֑י
וְ֝יָר֗וּם
אֱלוֹהֵ֥י
יִשְׁעִֽי׃
48. הָאֵ֗ל
הַנּוֹתֵ֣ן
נְקָמ֣וֹת
לִ֑י
וַיַּדְבֵּ֖ר
עַמִּ֣ים
תַּחְתָּֽי׃
49. מְפַלְּטִ֗י
מֵאֹ֫יְבָ֥י
אַ֣ף
מִן־
קָ֭מַי
תְּרוֹמְמֵ֑נִי
מֵאִ֥ישׁ
חָ֝מָ֗ס
תַּצִּילֵֽנִי׃
50. עַל־
כֵּ֤ן ׀
אוֹדְךָ֖
בַגּוֹיִ֥ם ׀
יְהוָ֑ה
וּלְשִׁמְךָ֥
אֲזַמֵּֽרָה׃
51. מגדל
מַגְדִּיל֮
יְשׁוּע֢וֹת
מַ֫לְכּ֥וֹ
וְעֹ֤שֶׂה
חֶ֨סֶד ׀
לִמְשִׁיח֗וֹ
לְדָוִ֥ד
וּלְזַרְע֗וֹ
עַד־
עוֹלָֽם׃