Psalm 7 → 35
Reasoning: 11008 Output: 7272 Total: 18280
Argument
Short thesis: Psalm 35 reads like a developed “second act” to Psalm 7. The same speaker, the same adversarial situation, the same divine Judge-Warrior are in view; but in Psalm 35 the legal summons and divine arming sought in Psalm 7 are pressed further into an explicit rîb (“lawsuit”) and into concrete execution of verdict, with the public thanksgiving promised in Psalm 7 now actively envisaged. 1) Form and setting: same genre, same movement - Both are individual laments with a forensic frame (law-court verbs, oath/plea of innocence), martial-theophany summons, imprecations against persecutors, and a vow of praise at the end. - Court scene → verdict → praise: - Psalm 7: summons the Judge (7:7–9), states innocence (7:4–6), articulates retribution (7:15–17), vows praise (7:18). - Psalm 35: the trial becomes explicit (35:1 rîb; 35:11–12 false witnesses), the divine-warrior executes (35:2–6; angel of YHWH pursues), and the vow of public praise is elaborated (35:18, 27–28). - Private plea moving to public praise: - Psalm 7: “I will thank YHWH according to his righteousness; I will sing…” (7:18). - Psalm 35: “I will thank you in the great assembly; among a mighty people I will praise you” (35:18). This feels like the fulfillment/expansion of the vow. 2) High-salience lexical matches (identical or near-identical forms; rarer items first) - Identical imperatives for the theophany: - קוּמָה “Arise!”: Ps 7:7 ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה; Ps 35:2 וְ֝ק֗וּמָה בְּעֶזְרָתִי. - עוּר/הָעִירָה “Awake/rouse” with משפט: Ps 7:7 וְע֥וּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט; Ps 35:23 הָעִ֣ירָה וְ֭הָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִ֑י. Same root and same “judgment” collocate. - Identical plea to be judged: - שָׁפְטֵנִי “Judge me”: Ps 7:9 שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה; Ps 35:24 שָׁפְטֵ֣נִי כְ֭צִדְקְךָ יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֗י. - Note the logical development: Ps 7 bases it on “my righteousness” (כְּצִדְקִי, 7:9), Ps 35 on “your righteousness” (כְצִדְקְךָ, 35:24), then vows to proclaim God’s righteousness (35:28). That is a meaningful, theological progression. - Persecution lexeme, identical form: - רֹדְפַי “my pursuers”: Ps 7:2 מִכָּל־רֹדְפַי; Ps 35:3 לִקְרַאת רֹדְפָי. This exact form ties the speakers and situations. - Pit-trap complex (rare collocation of roots חפר + שַׁחַת + נפל): - Ps 7:15–16 בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ … וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת; Ps 35:7–8 חִנָּם טָמְנוּ־לִי שַׁחַת … חָפְרוּ לְנַפְשִׁי … בְּשׁוֹאָה יִפָּל־בָּהּ. The shared dig/pit/fall cluster—especially חפר + שחת + נפל—strongly marks direct intertext. - Divine-warrior arming: - Ps 7:13–14 חרב, קשת, חִצָּיו… כְּלֵי־מָוֶת; Ps 35:2–3 מָגֵן וְצִנָּה… חֲנִית. The motif is continuous: in 7 YHWH prepares weapons; in 35 he lifts shield and spear. - Shield lexeme: - Ps 7:11 מָגִנִּי עַל־אֱלֹהִים; Ps 35:2 הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה. - Angel of YHWH implementing judgment (rare in Psalms): - Ps 35:5–6 וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה … רֹדְפָם. This enacts the retribution principle stated in Ps 7:15–17. - Retributive rebound (same idea, same verbs): - Ps 7:17 יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ …; Ps 35:8 וְרִשְׁתּוֹ … תִּלְכְּד֑וֹ … יִפָּל־בָּהּ. What the wicked set becomes their own downfall in both. - Rescue/salvation vocabulary: - Ps 7:2 הוֹשִׁיעֵנִי … וְהַצִּילֵנִי; 7:11 מוֹשִׁיעַ; Ps 35:3 יְשֻׁעָתֵךְ אֲנִי; 35:9 תָּגִיל … בִּישׁוּעָתוֹ; 35:10 מַצִּיל. Same root-field (י-ש-ע/נצל) and same function. - Lion imagery against the “soul”: - Ps 7:3 פֶּן־יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי; Ps 35:17 מִכְּפִירִים יְחִידָתִי. Same predatory threat, same life-in-danger motif. - Justice/rightness vocabulary and praise: - Ps 7:9–12 צֶדֶק/צַדִּיק (x4) culminating in 7:18 אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ; Ps 35:24–28 צִדְקְךָ … לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ. Both end with praise framed by “righteousness.” - Innocence vs. betrayal (same concept, overlapping lexemes): - Ps 7:5 אִם־גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע (“if I repaid with evil one at peace with me”); Ps 35:12 יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה (“they repay me evil for good”). The motif and even the repay-lexemes (גמל/שלם) interlock. - “Without cause”: - Ps 7:5 רֵיקָם; Ps 35:7, 19 חִנָּם (x2). The claim of baseless hostility progresses from 7’s oath-conditions to 35’s explicit allegations. 3) Thematic logic: how Psalm 35 advances Psalm 7 - From calling the Judge to engaging the Advocate: Psalm 7 asks God to “arise/awake” and judge; Psalm 35 opens with legal language addressed to God as litigant on the psalmist’s behalf: רִיבָה יְהוָה אֶת־יְרִיבַי (“plead/contend, YHWH, with my contenders,” 35:1). This is an explicit rîb-lawsuit, matching and advancing the courtroom of Psalm 7 (7:7–9). - From principle to execution: Psalm 7 states the principle of retribution (pit, fall, mischief back on the head); Psalm 35 asks that principle to be enacted: the angel of YHWH now “drives” and “pursues” (35:5–6), and the trapper falls into his net (35:8). - From general slander to named forensic wrongs: Psalm 7 is “concerning the words of Cush the Benjaminite” (slanderous speech); Psalm 35 names the court offense: עֵדֵי חָמָס (“violent/false witnesses,” 35:11). - From private vow to communal fulfillment: Psalm 7 ends with “I will praise” (7:18); Psalm 35 specifies the venue and scale—“in the great assembly; among a mighty people” (35:18)—and doubles down with continuous praise (35:27–28). That is a natural continuation. 4) Narrative/historical plausibility - Both psalms fit a Davidic crisis marked by baseless persecution from Saul’s circle (Benjaminite in Ps 7 superscription), false accusation, and betrayal by those once treated kindly (Ps 7:5; Ps 35:12–14). This provides a plausible life-sequence: oath of innocence and call for divine adjudication (Ps 7) followed by a legal fight with false witnesses and a call for God to prosecute the case (Ps 35). 5) Motif networks spanning both psalms (showing editorial coherence) - Forensic: רִיב / מִשְׁפָּט / דִּין / שָׁפַט / צֶדֶק. - Pursuit/hunt: רדף; אַרְיֵה/כְּפִירִים; בּוֹר/שַׁחַת; חָפַר; נָפַל; רֶשֶׁת. - Divine warrior: קוּמָה / עוּר; מָגֵן/צִנָּה; חֲנִית; חֶרֶב/קֶשֶׁת/חִצִּים; מַלְאַךְ יְהוָה. - Rescue/praise: הוֹשִׁיעַ/יְשׁוּעָה/הִצִּיל; אוֹדֶה/תְּהִלָּה/זַמֵּר; צֶדֶק as the content of praise. Why this makes “Psalm 35 after Psalm 7” logical - The most probative links are the identical high-value forms (קוּמָה; רֹדְפַי; שָׁפְטֵנִי), the rare pit-trap collocation (חפר + שַׁחַת + נפל), and the shared theophany-forensic script (עוּר/הָעִירָה + מִשְׁפָּט). These are not generic overlaps but a tightly shared lexicon and scene. - The rhetorical progression is coherent: Psalm 7 convenes the court and frames the principle; Psalm 35 prosecutes the case to verdict and envisages its public acknowledgment. In other words, Psalm 35 is what it looks like when the petitions and principles of Psalm 7 are pressed into a concrete legal-litigative and liturgical outcome.
Evaluation
Score: 6.5
Evaluated at: 2025-11-24T03:46:32 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 3904 Output: 8117 Total: 12021
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 5.5 / 10
Multiple exact lexeme overlaps (קומה; עוּר+משפט; שָׁפְטֵנִי; רֹדְפַי) plus pit–trap triad (חפר+שחת+נפל) and coherent progression. However, most motifs are common lament stock; no editorial linkage; counterpoints unaddressed.
Prompt
Consider Psalm 7 and Psalm 35 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 35 logically follows on from Psalm 7? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 7:
Psalm 7
1. שִׁגָּי֗וֹן
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁר־
שָׁ֥ר
לַיהוָ֑ה
עַל־
דִּבְרֵי־
כ֝֗וּשׁ
בֶּן־
יְמִינִֽי׃
2. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
בְּךָ֣
חָסִ֑יתִי
הוֹשִׁיעֵ֥נִי
מִכָּל־
רֹ֝דְפַ֗י
וְהַצִּילֵֽנִי׃
3. פֶּן־
יִטְרֹ֣ף
כְּאַרְיֵ֣ה
נַפְשִׁ֑י
פֹּ֝רֵ֗ק
וְאֵ֣ין
מַצִּֽיל׃
4. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
אִם־
עָשִׂ֣יתִי
זֹ֑את
אִֽם־
יֶשׁ־
עָ֥וֶל
בְּכַפָּֽי׃
5. אִם־
גָּ֭מַלְתִּי
שֽׁוֹלְמִ֥י
רָ֑ע
וָאֲחַלְּצָ֖ה
צוֹרְרִ֣י
רֵיקָֽם׃
6. יִֽרַדֹּ֥ף
אוֹיֵ֨ב ׀
נַפְשִׁ֡י
וְיַשֵּׂ֗ג
וְיִרְמֹ֣ס
לָאָ֣רֶץ
חַיָּ֑י
וּכְבוֹדִ֓י ׀
לֶעָפָ֖ר
יַשְׁכֵּ֣ן
סֶֽלָה׃
7. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
בְּאַפֶּ֗ךָ
הִ֭נָּשֵׂא
בְּעַבְר֣וֹת
צוֹרְרָ֑י
וְע֥וּרָה
אֵ֝לַ֗י
מִשְׁפָּ֥ט
צִוִּֽיתָ׃
8. וַעֲדַ֣ת
לְ֭אֻמִּים
תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ
וְ֝עָלֶ֗יהָ
לַמָּר֥וֹם
שֽׁוּבָה׃
9. יְהוָה֮
יָדִ֢ין
עַ֫מִּ֥ים
שָׁפְטֵ֥נִי
יְהוָ֑ה
כְּצִדְקִ֖י
וּכְתֻמִּ֣י
עָלָֽי׃
10. יִגְמָר־
נָ֬א
רַ֨ע ׀
רְשָׁעִים֮
וּתְכוֹנֵ֢ן
צַ֫דִּ֥יק
וּבֹחֵ֣ן
לִ֭בּ֗וֹת
וּכְלָי֗וֹת
אֱלֹהִ֥ים
צַדִּֽיק׃
11. מָֽגִנִּ֥י
עַל־
אֱלֹהִ֑ים
מ֝וֹשִׁ֗יעַ
יִשְׁרֵי־
לֵֽב׃
12. אֱ֭לֹהִים
שׁוֹפֵ֣ט
צַדִּ֑יק
וְ֝אֵ֗ל
זֹעֵ֥ם
בְּכָל־
יֽוֹם׃
13. אִם־
לֹ֣א
יָ֭שׁוּב
חַרְבּ֣וֹ
יִלְט֑וֹשׁ
קַשְׁתּ֥וֹ
דָ֝רַ֗ךְ
וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
14. וְ֭לוֹ
הֵכִ֣ין
כְּלֵי־
מָ֑וֶת
חִ֝צָּ֗יו
לְֽדֹלְקִ֥ים
יִפְעָֽל׃
15. הִנֵּ֥ה
יְחַבֶּל־
אָ֑וֶן
וְהָרָ֥ה
עָ֝מָ֗ל
וְיָ֣לַד
שָֽׁקֶר׃
16. בּ֣וֹר
כָּ֭רָֽה
וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ
וַ֝יִּפֹּ֗ל
בְּשַׁ֣חַת
יִפְעָֽל׃
17. יָשׁ֣וּב
עֲמָל֣וֹ
בְרֹאשׁ֑וֹ
וְעַ֥ל
קָ֝דְקֳד֗וֹ
חֲמָס֥וֹ
יֵרֵֽד׃
18. אוֹדֶ֣ה
יְהוָ֣ה
כְּצִדְק֑וֹ
וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה
שֵֽׁם־
יְהוָ֥ה
עֶלְיֽוֹן׃
Psalm 35:
Psalm 35
1. לְדָוִ֨ד ׀
רִיבָ֣ה
יְ֭הוָה
אֶת־
יְרִיבַ֑י
לְ֝חַ֗ם
אֶת־
לֹֽחֲמָֽי׃
2. הַחֲזֵ֣ק
מָגֵ֣ן
וְצִנָּ֑ה
וְ֝ק֗וּמָה
בְּעֶזְרָתִֽי׃
3. וְהָ֘רֵ֤ק
חֲנִ֣ית
וּ֭סְגֹר
לִקְרַ֣את
רֹדְפָ֑י
אֱמֹ֥ר
לְ֝נַפְשִׁ֗י
יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ
אָֽנִי׃
4. יֵבֹ֣שׁוּ
וְיִכָּלְמוּ֮
מְבַקְשֵׁ֢י
נַ֫פְשִׁ֥י
יִסֹּ֣גוּ
אָח֣וֹר
וְיַחְפְּר֑וּ
חֹ֝שְׁבֵ֗י
רָעָתִֽי׃
5. יִֽהְי֗וּ
כְּמֹ֥ץ
לִפְנֵי־
ר֑וּחַ
וּמַלְאַ֖ךְ
יְהוָ֣ה
דּוֹחֶֽה׃
6. יְֽהִי־
דַרְכָּ֗ם
חֹ֥שֶׁךְ
וַחֲלַקְלַקּ֑וֹת
וּמַלְאַ֥ךְ
יְ֝הוָ֗ה
רֹדְפָֽם׃
7. כִּֽי־
חִנָּ֣ם
טָֽמְנוּ־
לִ֭י
שַׁ֣חַת
רִשְׁתָּ֑ם
חִ֝נָּ֗ם
חָפְר֥וּ
לְנַפְשִֽׁי׃
8. תְּבוֹאֵ֣הוּ
שׁוֹאָה֮
לֹֽא־
יֵ֫דָ֥ע
וְרִשְׁתּ֣וֹ
אֲשֶׁר־
טָמַ֣ן
תִּלְכְּד֑וֹ
בְּ֝שׁוֹאָ֗ה
יִפָּל־
בָּֽהּ׃
9. וְ֭נַפְשִׁי
תָּגִ֣יל
בַּיהוָ֑ה
תָּ֝שִׂישׂ
בִּישׁוּעָתֽוֹ׃
10. כָּ֥ל
עַצְמוֹתַ֨י ׀
תֹּאמַרְנָה֮
יְהוָ֗ה
מִ֥י
כָ֫מ֥וֹךָ
מַצִּ֣יל
עָ֭נִי
מֵחָזָ֣ק
מִמֶּ֑נּוּ
וְעָנִ֥י
וְ֝אֶבְי֗וֹן
מִגֹּזְלֽוֹ׃
11. יְ֭קוּמוּן
עֵדֵ֣י
חָמָ֑ס
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־
יָ֝דַ֗עְתִּי
יִשְׁאָלֽוּנִי׃
12. יְשַׁלְּמ֣וּנִי
רָ֭עָה
תַּ֥חַת
טוֹבָ֗ה
שְׁכ֣וֹל
לְנַפְשִֽׁי׃
13. וַאֲנִ֤י ׀
בַּחֲלוֹתָ֡ם
לְב֬וּשִׁי
שָׂ֗ק
עִנֵּ֣יתִי
בַצּ֣וֹם
נַפְשִׁ֑י
וּ֝תְפִלָּתִ֗י
עַל־
חֵיקִ֥י
תָשֽׁוּב׃
14. כְּרֵֽעַ־
כְּאָ֣ח
לִ֭י
הִתְהַלָּ֑כְתִּי
כַּאֲבֶל־
אֵ֝֗ם
קֹדֵ֥ר
שַׁחֽוֹתִי׃
15. וּבְצַלְעִי֮
שָׂמְח֢וּ
וְֽנֶאֱ֫סָ֥פוּ
נֶאֶסְפ֬וּ
עָלַ֣י
נֵ֭כִים
וְלֹ֣א
יָדַ֑עְתִּי
קָֽרְע֥וּ
וְלֹא־
דָֽמּוּ׃
16. בְּ֭חַנְפֵי
לַעֲגֵ֣י
מָע֑וֹג
חָרֹ֖ק
עָלַ֣י
שִׁנֵּֽימוֹ׃
17. אֲדֹנָי֮
כַּמָּ֢ה
תִ֫רְאֶ֥ה
הָשִׁ֣יבָה
נַ֭פְשִׁי
מִשֹּׁאֵיהֶ֑ם
מִ֝כְּפִירִ֗ים
יְחִידָתִֽי׃
18. א֭וֹדְךָ
בְּקָהָ֣ל
רָ֑ב
בְּעַ֖ם
עָצ֣וּם
אֲהַֽלְלֶֽךָּ׃
19. אַֽל־
יִשְׂמְחוּ־
לִ֣י
אֹיְבַ֣י
שֶׁ֑קֶר
שֹׂנְאַ֥י
חִ֝נָּ֗ם
יִקְרְצוּ־
עָֽיִן׃
20. כִּ֤י
לֹ֥א
שָׁל֗וֹם
יְדַ֫בֵּ֥רוּ
וְעַ֥ל
רִגְעֵי־
אֶ֑רֶץ
דִּבְרֵ֥י
מִ֝רְמוֹת
יַחֲשֹׁבֽוּן׃
21. וַיַּרְחִ֥יבוּ
עָלַ֗י
פִּ֫יהֶ֥ם
אָ֭מְרוּ
הֶאָ֣ח ׀
הֶאָ֑ח
רָאֲתָ֥ה
עֵינֵֽינוּ׃
22. רָאִ֣יתָה
יְ֭הוָה
אַֽל־
תֶּחֱרַ֑שׁ
אֲ֝דֹנָ֗י
אֲל־
תִּרְחַ֥ק
מִמֶּֽנִּי׃
23. הָעִ֣ירָה
וְ֭הָקִיצָה
לְמִשְׁפָּטִ֑י
אֱלֹהַ֖י
וַֽאדֹנָ֣י
לְרִיבִֽי׃
24. שָׁפְטֵ֣נִי
כְ֭צִדְקְךָ
יְהוָ֥ה
אֱלֹהָ֗י
וְאַל־
יִשְׂמְחוּ־
לִֽי׃
25. אַל־
יֹאמְר֣וּ
בְ֭לִבָּם
הֶאָ֣ח
נַפְשֵׁ֑נוּ
אַל־
יֹ֝אמְר֗וּ
בִּֽלַּעֲנֽוּהוּ׃
26. יֵ֘בֹ֤שׁוּ
וְיַחְפְּר֨וּ ׀
יַחְדָּו֮
שְׂמֵחֵ֢י
רָעָ֫תִ֥י
יִֽלְבְּשׁוּ־
בֹ֥שֶׁת
וּכְלִמָּ֑ה
הַֽמַּגְדִּtילִ֥ים
עָלָֽי׃
27. יָרֹ֣נּוּ
וְיִשְׂמְחוּ֮
חֲפֵצֵ֢י
צִ֫דְקִ֥י
וְיֹאמְר֣וּ
תָ֭מִיד
יִגְדַּ֣ל
יְהוָ֑ה
הֶ֝חָפֵ֗ץ
שְׁל֣וֹם
עַבְדּֽוֹ׃
28. וּ֭לְשׁוֹנִי
תֶּהְגֶּ֣ה
צִדְקֶ֑ךָ
כָּל־
הַ֝יּוֹם
תְּהִלָּתֶֽךָ׃