Psalm 7 → 50

Reasoning: 7168 Output: 5510 Total: 12678

Argument

Here are lines of argument—textual, formal, and contextual—that make Psalm 50 a natural “follow‑on” to Psalm 7.

1) A rare, tightly matched threat formula is answered
- Ps 7:3: “פן יטרף כאריה נפשי … ואין מציל” (lest he tear like a lion … with no rescuer).
- Ps 50:22: “פן אטרף ואין מציל” (lest I tear, and there is no rescuer).
- Same root טרף; same yiqtol threat formula; identical clause ואין מציל. In Ps 7 the danger is predatory tearing; Ps 50 makes God the subject of that tearing if the audience “forgets God.” That is a conspicuous lexical and conceptual echo, suggesting Ps 50 is God’s answer to the danger feared in Ps 7.

2) Courtroom/judgment vocabulary escalates from plea to theophany
- Ps 7:7–9: “קומה … ועורה אלי משפט צוית … יהוה ידין עמים … שפטני יהוה.” The psalmist calls God to rise and enact the judgment He has “commanded.”
- Ps 50:1–6, 4, 6: “אל אלהים יהוה דבר … יקרא אל–השמים … ואל–הארץ לדין עמו … כי–אלוהים שופט הוא.” This is the arrival of the Judge and the convening of court. The decree invoked in Ps 7 becomes an enacted theophany in Ps 50.

3) The assembly requested in Ps 7 becomes the assembly summoned in Ps 50
- Ps 7:8: “ועדת לאמים תסובבך” (an assembly of peoples surrounds You).
- Ps 50:4–5: “יקרא אל–השמים … ואל–הארץ לדין עמו. אספו–לי חסידי” (gather my faithful). Both stage a formal convening around God for judgment.

4) God’s silence vs. God’s rising in anger
- Ps 7:7, 12: “קומה … באפך …” and “אל זועם בכל–יום” (rise in wrath; God is angry daily).
- Ps 50:3, 21: “יבוא אלהינו ואל יחרש … אש לפניו תאכל” versus “אלה עשית ואחרשתי … אוכיחך” (I was silent; now I will reprove). The plea for a non‑silent, wrathful intervention in Ps 7 is dramatically realized in Ps 50.

5) “Thanksgiving/vow” closure in Ps 7 is thematized and specified in Ps 50
- Ps 7:18: “אודה יהוה כצדקו, ואזמרה שם יהוה עליון.” Vow of thanksgiving/praise.
- Ps 50:14–15, 23: “זבח לאלוהים תודה, ושלם לעליון נדריך … זובח תודה יכבדנני.” Exactly the cultic act implied by Ps 7 is now defined: what God wants is a thanksgiving offering and fulfillment of vows to Elyon. Note the shared epithet עליון (Ps 7:18; Ps 50:14).

6) Same (and relatively marked) verb חלץ in the same stem and person
- Ps 7:5: “ואחלצה” (Hiphil 1cs; I delivered/stripped).
- Ps 50:15: “אחלצך” (Hiphil 1cs; I will deliver you). The same verb in the same stem/person moves from the psalmist’s contested self‑claim in Ps 7 to God’s promised action in Ps 50, tightening the rhetorical sequence: true deliverance is God’s to grant.

7) Shared righteousness/judgment lexicon
- Ps 7:9–12, 18: צדק/צדיק; “שפטני … כצדקי … אלוהים צדיק.”
- Ps 50:6: “ויגידו שמים צדקו … אלוהים שופט הוא.” The heavens testify to God’s צדק, the very attribute invoked in Ps 7.

8) From individual litigant to covenant lawsuit (ריב) against the community
- Ps 7 is an individual lament with oath of innocence (אם־clauses in 7:4–6) and imprecation/self‑curse—classic lawsuit posture.
- Ps 50 is a full covenant lawsuit: God summons witnesses (heaven and earth, 50:4), addresses His people directly (“שמע עמי,” 50:7), rebukes ritualism and intra‑community crimes, and pronounces sentence (50:21–22). Ps 50 reads like God’s formal response to the legal appeal of Ps 7.

9) Theophany on Zion answers the “Most High” doxology
- Ps 7:18 closes with praise of “יהוה עליון.”
- Ps 50:1–2 opens with Zion theophany: “מציון מכלל־יפי אלוהים הופיע.” The Most High praised in Ps 7 appears from Zion in Ps 50 to judge.

10) “Call and response” pattern is completed
- Ps 7 repeatedly “calls” on God: “קומה,” “ועורה.”
- Ps 50 is structured by divine speech and summons: “דבר … ויקרא ארץ … יקרא אל–השמים … שמע עמי … אוכיחך.” The God who was invoked now speaks and calls all parties to account.

11) Lion/predator imagery reframed
- Ps 7:3: the psalmist fears being torn by a predator.
- Ps 50:22: the predator is God Himself against covenant‑breakers. The reframe answers the moral question of Ps 7: the true tearer to fear is the Judge, not merely human enemies.

12) Life‑setting plausibility in Israelite worship
- Ps 7 ends with a vow to praise; the next natural step in Israelite practice would be to bring a thanksgiving (תודה) and fulfill vows at the sanctuary (cf. Levitical “toda” rites).
- Ps 50 is an Asaphite liturgical/prophetic piece centered on Zion that defines acceptable thanksgiving/vow‑payment. Editorially placing Ps 50 after Ps 7 mirrors the worshipper’s pathway from lawsuit and deliverance to public thanksgiving before the assembled community.

13) Additional smaller echoes
- Common judicial roots דין/שפט and nouns משפט/דין (7:7–9; 50:4, 6).
- Shared terms for the moral divide: צדיק/רשע (7:10–12; 50:16).
- Selah punctuates judicial affirmations in both (7:6; 50:6).

Synthesis: Psalm 7 petitions God to rise, convene court, end the wicked’s threat, vindicate the blameless, and vows public thanks to Elyon. Psalm 50 narrates that very court: the Judge arrives in Zion, summons heaven and earth, addresses His covenant people, exposes true and false worship, threatens to “tear” with none to rescue (echoing Ps 7), and concludes by specifying the thanksgiving/vow worship He accepts. The lexical hooks (especially יטרף/אטרף … ואין מציל and Hiphil חלץ), the courtroom frame, the Zion theophany, and the vow/thanksgiving theme together make a strong case that Psalm 50 can be read as the logical and liturgical sequel to Psalm 7.

Evaluation

Score: 7.5

Evaluated at: 2025-11-24T04:06:54 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 3456 Output: 6331 Total: 9787

Vocabulary specificity: 7.5 / 10

Strong, specific echo פן יטרף/אטרף … ואין מציל (7:3; 50:22) plus courtroom/assembly/vow links with correct refs; no errors. Yet many motifs are common and no counterarguments addressed.

Prompt

Consider Psalm 7 and Psalm 50 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 50 logically follows on from Psalm 7? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 7:
Psalm 7
1. שִׁגָּי֗וֹן
        לְדָ֫וִ֥ד
        אֲשֶׁר־
        שָׁ֥ר
        לַיהוָ֑ה
        עַל־
        דִּבְרֵי־
        כ֝֗וּשׁ
        בֶּן־
        יְמִינִֽי׃
2. יְהוָ֣ה
        אֱ֭לֹהַי
        בְּךָ֣
        חָסִ֑יתִי
        הוֹשִׁיעֵ֥נִי
        מִכָּל־
        רֹ֝דְפַ֗י
        וְהַצִּילֵֽנִי׃
3. פֶּן־
        יִטְרֹ֣ף
        כְּאַרְיֵ֣ה
        נַפְשִׁ֑י
        פֹּ֝רֵ֗ק
        וְאֵ֣ין
        מַצִּֽיל׃
4. יְהוָ֣ה
        אֱ֭לֹהַי
        אִם־
        עָשִׂ֣יתִי
        זֹ֑את
        אִֽם־
        יֶשׁ־
        עָ֥וֶל
        בְּכַפָּֽי׃
5. אִם־
        גָּ֭מַלְתִּי
        שֽׁוֹלְמִ֥י
        רָ֑ע
        וָאֲחַלְּצָ֖ה
        צוֹרְרִ֣י
        רֵיקָֽם׃
6. יִֽרַדֹּ֥ף
        אוֹיֵ֨ב ׀
        נַפְשִׁ֡י
        וְיַשֵּׂ֗ג
        וְיִרְמֹ֣ס
        לָאָ֣רֶץ
        חַיָּ֑י
        וּכְבוֹדִ֓י ׀
        לֶעָפָ֖ר
        יַשְׁכֵּ֣ן
        סֶֽלָה׃
7. ק֘וּמָ֤ה
        יְהוָ֨ה ׀
        בְּאַפֶּ֗ךָ
        הִ֭נָּשֵׂא
        בְּעַבְר֣וֹת
        צוֹרְרָ֑י
        וְע֥וּרָה
        אֵ֝לַ֗י
        מִשְׁפָּ֥ט
        צִוִּֽיתָ׃
8. וַעֲדַ֣ת
        לְ֭אֻמִּים
        תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ
        וְ֝עָלֶ֗יהָ
        לַמָּר֥וֹם
        שֽׁוּבָה׃
9. יְהוָה֮
        יָדִ֢ין
        עַ֫מִּ֥ים
        שָׁפְטֵ֥נִי
        יְהוָ֑ה
        כְּצִדְקִ֖י
        וּכְתֻמִּ֣י
        עָלָֽי׃
10. יִגְמָר־
        נָ֬א
        רַ֨ע ׀
        רְשָׁעִים֮
        וּתְכוֹנֵ֢ן
        צַ֫דִּ֥יק
        וּבֹחֵ֣ן
        לִ֭בּ֗וֹת
        וּכְלָי֗וֹת
        אֱלֹהִ֥ים
        צַדִּֽיק׃
11. מָֽגִנִּ֥י
        עַל־
        אֱלֹהִ֑ים
        מ֝וֹשִׁ֗יעַ
        יִשְׁרֵי־
        לֵֽב׃
12. אֱ֭לֹהִים
        שׁוֹפֵ֣ט
        צַדִּ֑יק
        וְ֝אֵ֗ל
        זֹעֵ֥ם
        בְּכָל־
        יֽוֹם׃
13. אִם־
        לֹ֣א
        יָ֭שׁוּב
        חַרְבּ֣וֹ
        יִלְט֑וֹשׁ
        קַשְׁתּ֥וֹ
        דָ֝רַ֗ךְ
        וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
14. וְ֭לוֹ
        הֵכִ֣ין
        כְּלֵי־
        מָ֑וֶת
        חִ֝צָּ֗יו
        לְֽדֹלְקִ֥ים
        יִפְעָֽל׃
15. הִנֵּ֥ה
        יְחַבֶּל־
        אָ֑וֶן
        וְהָרָ֥ה
        עָ֝מָ֗ל
        וְיָ֣לַד
        שָֽׁקֶר׃
16. בּ֣וֹר
        כָּ֭רָֽה
        וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ
        וַ֝יִּפֹּ֗ל
        בְּשַׁ֣חַת
        יִפְעָֽל׃
17. יָשׁ֣וּב
        עֲמָל֣וֹ
        בְרֹאשׁ֑וֹ
        וְעַ֥ל
        קָ֝דְקֳד֗וֹ
        חֲמָס֥וֹ
        יֵרֵֽד׃
18. אוֹדֶ֣ה
        יְהוָ֣ה
        כְּצִדְק֑וֹ
        וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה
        שֵֽׁם־
        יְהוָ֥ה
        עֶלְיֽוֹן׃

Psalm 50:
Psalm 50
1. מִזְמ֗וֹר
        לְאָ֫סָ֥ף
        אֵ֤ל ׀
        אֱ‍ֽלֹהִ֡ים
        יְֽהוָ֗ה
        דִּבֶּ֥ר
        וַיִּקְרָא־
        אָ֑רֶץ
        מִמִּזְרַח־
        שֶׁ֝֗מֶשׁ
        עַד־
        מְבֹאֽוֹ׃
2. מִצִיּ֥וֹן
        מִכְלַל־
        יֹ֗פִי
        אֱלֹהִ֥ים
        הוֹפִֽיעַ׃
3. יָ֤בֹ֥א
        אֱלֹהֵ֗ינוּ
        וְֽאַל־
        יֶ֫חֱרַ֥שׁ
        אֵשׁ־
        לְפָנָ֥יו
        תֹּאכֵ֑ל
        וּ֝סְבִיבָ֗יו
        נִשְׂעֲרָ֥ה
        מְאֹֽד׃
4. יִקְרָ֣א
        אֶל־
        הַשָּׁמַ֣יִם
        מֵעָ֑ל
        וְאֶל־
        הָ֝אָ֗רֶץ
        לָדִ֥ין
        עַמּֽוֹ׃
5. אִסְפוּ־
        לִ֥י
        חֲסִידָ֑י
        כֹּרְתֵ֖י
        בְרִיתִ֣י
        עֲלֵי־
        זָֽבַח׃
6. וַיַּגִּ֣ידוּ
        שָׁמַ֣יִם
        צִדְק֑וֹ
        כִּֽי־
        אֱלֹהִ֓ים ׀
        שֹׁפֵ֖ט
        ה֣וּא
        סֶֽלָה׃
7. שִׁמְעָ֤ה
        עַמִּ֨י ׀
        וַאֲדַבֵּ֗רָה
        יִ֭שְׂרָאֵל
        וְאָעִ֣ידָה
        בָּ֑ךְ
        אֱלֹהִ֖ים
        אֱלֹהֶ֣יךָ
        אָנֹֽכִי׃
8. לֹ֣א
        עַל־
        זְ֭בָחֶיךָ
        אוֹכִיחֶ֑ךָ
        וְעוֹלֹתֶ֖יךָ
        לְנֶגְדִּ֣י
        תָמִֽיד׃
9. לֹא־
        אֶקַּ֣ח
        מִבֵּיתְךָ֣
        פָ֑ר
        מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ
        עַתּוּדִֽים׃
10. כִּי־
        לִ֥י
        כָל־
        חַיְתוֹ־
        יָ֑עַר
        בְּ֝הֵמ֗וֹת
        בְּהַרְרֵי־
        אָֽלֶף׃
11. יָ֭דַעְתִּי
        כָּל־
        ע֣וֹף
        הָרִ֑ים
        וְזִ֥יז
        שָׂ֝דַ֗י
        עִמָּדִֽי׃
12. אִם־
        אֶ֭רְעַב
        לֹא־
        אֹ֣מַר
        לָ֑ךְ
        כִּי־
        לִ֥י
        תֵ֝בֵ֗ל
        וּמְלֹאָֽהּ׃
13. הַֽ֭אוֹכַל
        בְּשַׂ֣ר
        אַבִּירִ֑ים
        וְדַ֖ם
        עַתּוּדִ֣ים
        אֶשְׁתֶּֽה׃
14. זְבַ֣ח
        לֵאלֹהִ֣ים
        תּוֹדָ֑ה
        וְשַׁלֵּ֖ם
        לְעֶלְי֣וֹן
        נְדָרֶֽיךָ׃
15. וּ֭קְרָאֵנִי
        בְּי֣וֹם
        צָרָ֑ה
        אֲ֝חַלֶּצְךָ֗
        וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃
16. וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀
        אָ֘מַ֤ר
        אֱלֹהִ֗ים
        מַה־
        לְּ֭ךָ
        לְסַפֵּ֣ר
        חֻקָּ֑י
        וַתִּשָּׂ֖א
        בְרִיתִ֣י
        עֲלֵי־
        פִֽיךָ׃
17. וְ֭אַתָּה
        שָׂנֵ֣אתָ
        מוּסָ֑ר
        וַתַּשְׁלֵ֖ךְ
        דְּבָרַ֣י
        אַחֲרֶֽיךָ׃
18. אִם־
        רָאִ֣יתָ
        גַ֭נָּב
        וַתִּ֣רֶץ
        עִמּ֑וֹ
        וְעִ֖ם
        מְנָאֲפִ֣ים
        חֶלְקֶֽךָ׃
19. פִּ֭יךָ
        שָׁלַ֣חְתָּ
        בְרָעָ֑ה
        וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗
        תַּצְמִ֥יד
        מִרְמָֽה׃
20. תֵּ֭שֵׁב
        בְּאָחִ֣יךָ
        תְדַבֵּ֑ר
        בְּבֶֽן־
        אִ֝מְּךָ֗
        תִּתֶּן־
        דֹּֽפִי׃
21. אֵ֤לֶּה
        עָשִׂ֨יתָ ׀
        וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי
        דִּמִּ֗יתָ
        הֱֽיוֹת־
        אֶֽהְיֶ֥ה
        כָמ֑וֹךָ
        אוֹכִיחֲךָ֖
        וְאֶֽעֶרְכָ֣ה
        לְעֵינֶֽיךָ׃
22. בִּֽינוּ־
        נָ֣א
        זֹ֭את
        שֹׁכְחֵ֣י
        אֱל֑וֹהַּ
        פֶּן־
        אֶ֝טְרֹ֗ף
        וְאֵ֣ין
        מַצִּֽיל׃
23. זֹבֵ֥חַ
        תּוֹדָ֗ה
        יְֽכַבְּ֫דָ֥נְנִי
        וְשָׂ֥ם
        דֶּ֑רֶךְ
        אַ֝רְאֶ֗נּוּ
        בְּיֵ֣שַׁע
        אֱלֹהִֽים׃