Psalm 7 → 56
Reasoning: 10688 Output: 4840 Total: 15528
Argument
Here are lines of argument—textual, formal, and historical—that can justify reading Psalm 56 as a logical follow‑on to Psalm 7. Historical/situational logic (superscriptions) - Psalm 7: “concerning the words of Cush the Benjaminite” points into the Saul crisis (Saul is a Benjaminite), when David is hounded within Israel (1 Sam 18–20). - Psalm 56: “when the Philistines seized him in Gath” is the next stage of that same flight (1 Sam 21). In the David story, conflict with a Benjaminite court is followed by flight to Philistine territory. Thus 56 naturally follows 7 in life‑setting. Form-critical trajectory (lament → trust/vow → deliverance) - Both are individual laments. Psalm 7 features protestation of innocence (7:4–5), urgent petition, and imprecation, ending with praise (7:18). Psalm 56 carries the same lament elements but moves into repeated trust/confidence formulas (“לא אירא”) and an explicit vow of thanksgiving with deliverance language (“הצלת נפשי ממות… אשׁלם תודות”—56:13–14). Read sequentially, 56 sounds like a further development and partial resolution of 7’s plea. Shared lexicon and phrases (rarer/marked items first; identical forms matter) - מרום “on high/Most High”: 7:8 “ועליה למרום שובה” and 56:3 “רבים לוחמים לי מרום.” Identical spelling, and in both contexts tied to divine elevation/appeal to the Most High. - עמים “peoples/nations”: 7:8–9 (“ועדת לאומים… יהוה ידין עמים”) and 56:8 (“באַף עמים הורד אלהים”). Both laments unusually widen to a judgment‑of‑nations frame. - בְאַף “in anger”: 7:7 “קומה יהוה באפך” and 56:8 “באַף עמים הורד אלהים.” The same prepositional phrase marks the divine warrior/judge motif. - אוֹן “iniquity”: 7:15 “יחבל און” and 56:8 “על־און פלט־למו.” The noun און is less common than עון; the match is notable. - שוב “turn back/return” applied to enemies: 7:17 “ישוב עמלו בראשו” and 56:10 “אז ישובו אויבי אחור.” Same root used for retributive reversal. - אויב “enemy”: 7:6 (singular) and 56:10 (plural). - נפש “soul/life”: 7:2, 6 under threat; 56:14 “הצלת נפשי ממות,” the deliverance sought in 7 is stated as granted or anticipated in 56. - נצל “deliver”: 7:2 “והצלני” (petition); 56:14 “הצלת” (perfect of fulfillment). - דבר “word, words”: the superscription of 7 is “על דברי כוש,” while 56 foregrounds “דבר” both as God’s “word” to be praised (56:5, 11) and as the enemy’s “words” that are twisted against the psalmist (56:6 “כל היום דברי יעצבו”). Both psalms revolve around “words,” but 56 refracts it: human words against me versus God’s word for me. - כל־יום/בכל־יום “all day/every day”: 56 repeats “כל־היום” for the foe’s pressure (vv. 2, 3, 6); 7:12 says “אל זועם בכל־יום,” pitching God’s daily anger over against the foe’s daily harassment. - Trust/refuge formulae: 7:2 “בך חסיתי”; 56:4 “אני אליך אבטח,” 56:5, 12 “באלוהים בטחתי.” Same semantic slot, with 56 intensifying it by the refrain “לא אירא.” Shared images and motifs (showing continuity, then resolution) - Predation/devouring: 7:2–3 “כאריה יטרף נפשי… ואין מציל”; 56:2–3 “שְׁאָפַנִי… שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי” (pant/devour). Same predatory threat, different verbs. - Ambush vs. stalking steps: 7:16 “בור כרָה… ויפל בשחת” (trap that backfires); 56:7 “יגורו… יצפונו… עקבי ישמרו” (they lurk and track my steps) + 56:10 “אז ישובו אויבי אחור” (the reversal realized). - Feet/ground: 7:6 fears trampling to the ground (“וירמס לארץ חיי… לעפר ישכן”); 56:14 thanks for steady feet (“רגלי מדחי… להתהלך לפני אלהים”). 56 answers the fear of 7 with firm footing before God. - Court motif expanded to world‑scope: 7:7–12 calls God to rise, convene the peoples, and judge; 56:8 asks God to bring down peoples in anger. The same judicial/warrior frame recurs, with 56 assuming or reporting the outcome. - Divine knowledge as judicial basis: 7:10 “בוחן לבבות וכליות” (tester of hearts and kidneys) parallels 56:9 “נֹדִי ספרתָה… דמעתי בנאדך… הלא בספרתך” (God’s meticulous record). Both invoke YHWH’s perfect knowledge to ground vindication. Stylistic links - Imperatives and volitives aimed at divine action: 7:7 “קומה… הנשא… ועורה”; 56:8 “באַף עמים הורד” (imperative), concluding with vow language 56:13 “אשׁלם תודות.” - Alternation of divine names and praise: 7 alternates יהוה/אלהים and ends “ואזמרה שם יהוה עליון”; 56 alternates “באלוהים אהלל דבר / ביהוה אהלל דבר,” mirroring the praise cadence and Most High theme (עליון/מרום). Logical storyline from 7 to 56 - Psalm 7 voices innocence and pleads for God to arise, judge the peoples, reverse the enemy’s plot, and save the psalmist from being torn with no rescuer. - Psalm 56, set in the next historical phase of the same flight, re‑uses the same vocabulary and motifs, but moves from petition to confident refrain (“לא אירא… מה יעשה בשר/אדם לי”) and to realized or assured deliverance (“הצלת נפשי ממות… רגלי מדחי… אשׁלם תודות”). It reads like the answer or continuation of Psalm 7’s prayer. In short: the superscriptional life‑sequence (Benjaminite hostility → Philistine capture), the identical or marked vocabulary (מרום; עמים; בְאַף; אוֹן; שוב; נפש; נצל; דבר; כל־יום), the shared imagery (predation, ambush, trampling vs. firm footing), and the common form (lament → judgment appeal → praise/vow), all converge to make Psalm 56 a natural next step after Psalm 7—picking up its tensions and pushing them toward trust, reversal, and thanksgiving.
Evaluation
Score: 7.6
Evaluated at: 2025-11-24T04:14:06 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 3584 Output: 5672 Total: 9256
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 4.5 / 10
Several precise, verifiable correspondences (מרום; עמים; באף; און; שוב; נצל; דבר) and superscriptional sequencing; coherent plea→trust progression. Counter: many motifs are common; מרום in 56:3 debated; non-adjacent ordering. No caps.
Prompt
Consider Psalm 7 and Psalm 56 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 56 logically follows on from Psalm 7? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 7:
Psalm 7
1. שִׁגָּי֗וֹן
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁר־
שָׁ֥ר
לַיהוָ֑ה
עַל־
דִּבְרֵי־
כ֝֗וּשׁ
בֶּן־
יְמִינִֽי׃
2. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
בְּךָ֣
חָסִ֑יתִי
הוֹשִׁיעֵ֥נִי
מִכָּל־
רֹ֝דְפַ֗י
וְהַצִּילֵֽנִי׃
3. פֶּן־
יִטְרֹ֣ף
כְּאַרְיֵ֣ה
נַפְשִׁ֑י
פֹּ֝רֵ֗ק
וְאֵ֣ין
מַצִּֽיל׃
4. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
אִם־
עָשִׂ֣יתִי
זֹ֑את
אִֽם־
יֶשׁ־
עָ֥וֶל
בְּכַפָּֽי׃
5. אִם־
גָּ֭מַלְתִּי
שֽׁוֹלְמִ֥י
רָ֑ע
וָאֲחַלְּצָ֖ה
צוֹרְרִ֣י
רֵיקָֽם׃
6. יִֽרַדֹּ֥ף
אוֹיֵ֨ב ׀
נַפְשִׁ֡י
וְיַשֵּׂ֗ג
וְיִרְמֹ֣ס
לָאָ֣רֶץ
חַיָּ֑י
וּכְבוֹדִ֓י ׀
לֶעָפָ֖ר
יַשְׁכֵּ֣ן
סֶֽלָה׃
7. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
בְּאַפֶּ֗ךָ
הִ֭נָּשֵׂא
בְּעַבְר֣וֹת
צוֹרְרָ֑י
וְע֥וּרָה
אֵ֝לַ֗י
מִשְׁפָּ֥ט
צִוִּֽיתָ׃
8. וַעֲדַ֣ת
לְ֭אֻמִּים
תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ
וְ֝עָלֶ֗יהָ
לַמָּר֥וֹם
שֽׁוּבָה׃
9. יְהוָה֮
יָדִ֢ין
עַ֫מִּ֥ים
שָׁפְטֵ֥נִי
יְהוָ֑ה
כְּצִדְקִ֖י
וּכְתֻמִּ֣י
עָלָֽי׃
10. יִגְמָר־
נָ֬א
רַ֨ע ׀
רְשָׁעִים֮
וּתְכוֹנֵ֢ן
צַ֫דִּ֥יק
וּבֹחֵ֣ן
לִ֭בּ֗וֹת
וּכְלָי֗וֹת
אֱלֹהִ֥ים
צַדִּֽיק׃
11. מָֽגִנִּ֥י
עַל־
אֱלֹהִ֑ים
מ֝וֹשִׁ֗יעַ
יִשְׁרֵי־
לֵֽב׃
12. אֱ֭לֹהִים
שׁוֹפֵ֣ט
צַדִּ֑יק
וְ֝אֵ֗ל
זֹעֵ֥ם
בְּכָל־
יֽוֹם׃
13. אִם־
לֹ֣א
יָ֭שׁוּב
חַרְבּ֣וֹ
יִלְט֑וֹשׁ
קַשְׁתּ֥וֹ
דָ֝רַ֗ךְ
וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
14. וְ֭לוֹ
הֵכִ֣ין
כְּלֵי־
מָ֑וֶת
חִ֝צָּ֗יו
לְֽדֹלְקִ֥ים
יִפְעָֽל׃
15. הִנֵּ֥ה
יְחַבֶּל־
אָ֑וֶן
וְהָרָ֥ה
עָ֝מָ֗ל
וְיָ֣לַד
שָֽׁקֶר׃
16. בּ֣וֹר
כָּ֭רָֽה
וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ
וַ֝יִּפֹּ֗ל
בְּשַׁ֣חַת
יִפְעָֽל׃
17. יָשׁ֣וּב
עֲמָל֣וֹ
בְרֹאשׁ֑וֹ
וְעַ֥ל
קָ֝דְקֳד֗וֹ
חֲמָס֥וֹ
יֵרֵֽד׃
18. אוֹדֶ֣ה
יְהוָ֣ה
כְּצִדְק֑וֹ
וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה
שֵֽׁם־
יְהוָ֥ה
עֶלְיֽוֹן׃
Psalm 56:
Psalm 56
1. לַמְנַצֵּ֤חַ ׀
עַל־
י֬וֹנַת
אֵ֣לֶם
רְ֭חֹקִים
לְדָוִ֣ד
מִכְתָּ֑ם
בֶּֽאֱחֹ֨ז
אֹת֖וֹ
פְלִשְׁתִּ֣ים
בְּגַֽת׃
2. חָנֵּ֣נִי
אֱ֭לֹהִים
כִּֽי־
שְׁאָפַ֣נִי
אֱנ֑וֹשׁ
כָּל־
הַ֝יּ֗וֹם
לֹחֵ֥ם
יִלְחָצֵֽנִי׃
3. שָׁאֲפ֣וּ
שׁ֭וֹרְרַי
כָּל־
הַיּ֑וֹם
כִּֽי־
רַבִּ֨ים
לֹחֲמִ֖ים
לִ֣י
מָרֽוֹם׃
4. י֥וֹם
אִירָ֑א
אֲ֝נִ֗י
אֵלֶ֥יךָ
אֶבְטָֽח׃
5. בֵּאלֹהִים֮
אֲהַלֵּ֢ל
דְּבָ֫ר֥וֹ
בֵּאלֹהִ֣ים
בָּ֭טַחְתִּי
לֹ֣א
אִירָ֑א
מַה־
יַּעֲשֶׂ֖ה
בָשָׂ֣ר
לִֽי׃
6. כָּל־
הַ֭יּוֹם
דְּבָרַ֣י
יְעַצֵּ֑בוּ
עָלַ֖י
כָּל־
מַחְשְׁבֹתָ֣ם
לָרָֽע׃
7. יָג֤וּרוּ ׀
יצפינו
יִצְפּ֗וֹנוּ
הֵ֭מָּה
עֲקֵבַ֣י
יִשְׁמֹ֑רוּ
כַּ֝אֲשֶׁ֗ר
קִוּ֥וּ
נַפְשִֽׁי׃
8. עַל־
אָ֥וֶן
פַּלֶּט־
לָ֑מוֹ
בְּ֝אַ֗ף
עַמִּ֤ים ׀
הוֹרֵ֬ד
אֱלֹהִֽים׃
9. נֹדִי֮
סָפַ֢רְתָּ֫ה
אָ֥תָּה
שִׂ֣ימָה
דִמְעָתִ֣י
בְנֹאדֶ֑ךָ
הֲ֝לֹ֗א
בְּסִפְרָתֶֽךָ׃
10. אָ֥֨ז
יָ֘שׁ֤וּבוּ
אוֹיְבַ֣י
אָ֭חוֹר
בְּי֣וֹם
אֶקְרָ֑א
זֶה־
יָ֝דַ֗עְתִּי
כִּֽי־
אֱלֹהִ֥ים
לִֽי׃
11. בֵּֽ֭אלֹהִים
אֲהַלֵּ֣ל
דָּבָ֑ר
בַּ֝יהוָ֗ה
אֲהַלֵּ֥ל
דָּבָֽר׃
12. בֵּֽאלֹהִ֣ים
בָּ֭טַחְתִּי
לֹ֣א
אִירָ֑א
מַה־
יַּעֲשֶׂ֖ה
אָדָ֣םt
לִֽי׃
13. עָלַ֣י
אֱלֹהִ֣ים
נְדָרֶ֑יךָ
אֲשַׁלֵּ֖ם
תּוֹדֹ֣ת
לָֽךְ׃
14. כִּ֤י
הִצַּ֪לְתָּ
נַפְשִׁ֡י
מִמָּוֶת֮
הֲלֹ֥א
רַגְלַ֗י
מִ֫דֶּ֥חִי
לְ֭הִֽתְהַלֵּךְ
לִפְנֵ֣י
אֱלֹהִ֑ים
בְּ֝א֗וֹר
הַֽחַיִּֽים׃