Psalm 7 → 105
Reasoning: 9216 Output: 7394 Total: 16610
Argument
Here are lines of argument, moving from strong lexical links to broader thematic and form-critical continuities, that can justify reading Psalm 105 as a logical follow-on to Psalm 7. 1) Vow to praise → communal summons to praise (identical lexemes) - Ps 7 ends with an individual vow of praise: “אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם־יְהוָה עֶלְיוֹן” (7:18). - Ps 105 opens by turning that vow into a communal imperative sequence: “הוֹדוּ לַיהוָה … קִרְאוּ בִשְׁמוֹ … שִׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ …” (105:1–2). - Identical root and part of speech for “sing/praise”: וַאֲזַמְּרָה (7:18, Piel 1cs) ↔ זַמְּרוּ־לוֹ (105:2, Piel 2mp). - “Name” theme carries over directly: “שֵׁם־יְהוָה” (7:18) ↔ “קִרְאוּ בִשְׁמוֹ … הִתְהַלְלוּ בְשֵׁם קָדְשׁוֹ” (105:1, 3). 2) Judicial scene in Ps 7 realized historically in Ps 105 (shared “mishpat” cluster) - Ps 7 invokes YHWH as judge: “מִשְׁפָּט צִוִּיתָ” (7:7), “יְהוָה יָדִין עַמִּים” (7:9), “אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק” (7:12). - Ps 105 asserts and displays those judgments: “וּמִשְׁפְּטֵי־פִיו” (105:5), “מִשְׁפָּטָיו בְּכָל־הָאָרֶץ” (105:7), then narrates the plagues (105:27–36). - Same noun mishpat appears in both; the rare collocation “צִוָּה” with divine decrees links them: “מִשְׁפָּט צִוִּיתָ” (7:7) ↔ “דָבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר” (105:8). 3) From “judge the nations” to “among the nations” (identical nation-terms) - Ps 7 imagines a cosmic court with the peoples present: “וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָ” (7:8); “יְהוָה יָדִין עַמִּים” (7:9). - Ps 105 places God’s acts before those same audiences: “הוֹדִיעוּ בָּעַמִּים עֲלִילוֹתָיו” (105:1); and uses the same nouns: עַמִּים (105:20), לְאֻמִּים (105:44). - Identical forms of these rarer ethnonyms (עַמִּים; לְאֻמִּים) strengthen the linkage. 4) Divine testing and moral integrity (conceptual pairing with rare “testing” verbs) - Ps 7 appeals to the God “בֹּחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת” (7:10) and to personal integrity “כְּצִדְקִי … וּכְתֻמִּי” (7:9). - Ps 105 showcases that divine proving in history: Joseph is refined by God’s word, “אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ” (105:19). Though a different verb (צרף vs בחן), both are technical “testing” terms for moral/spiritual assay, bridging individual appeal (Ps 7) and corporate memory (Ps 105). 5) God’s weapons and God’s plagues (forensic imagery becomes narrative) - Ps 7 depicts YHWH as a warrior-judge: “חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ … קַשְׁתּוֹ דָרַךְ … הֵכִין כְּלֵי־מָוֶת; חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל” (7:13–14). - Ps 105 narrates those “weapons” as historical judgments: darkness, blood, frogs, swarms, hail-fire, locusts, death of the firstborn (105:27–36). The plagues function as YHWH’s forensic instruments against oppressors, answering the plea for an end to “רַע רְשָׁעִים” (7:10). 6) Deliverance from pursuers to Exodus deliverance (shared soteriological grammar) - Ps 7 asks: “הוֹשִׁיעֵנִי … וְהַצִּילֵנִי … מִכָּל־רֹדְפַי” (7:2–3) and names God “מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי־לֵב” (7:11). - Ps 105 shows that saving action on a national scale: God protects the patriarchs (105:14–15), sends Joseph and then Moses (105:17, 26), and “וַּיּוֹצִיאֵם” (105:37, 43). The individual cry for rescue is thus “answered” by the story of corporate rescue. 7) The “Name” and holiness (from individual doxology to communal proclamation) - Ps 7:18 praises “שֵׁם־יְהוָה עֶלְיוֹן.” - Ps 105 bids the community to “קִרְאוּ בִשְׁמוֹ … הִתְהַלְלוּ בְשֵׁם קָדְשׁוֹ” (105:1, 3). The rare emphasis on “the Name” (שֵׁם) as the object of praise/doctrinal identity carries straight through. 8) From threatened honor to bestowed inheritance (retribution principle scaled up) - Ps 7 fears the psalmist’s “כְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן” (7:6), then asserts retribution (“יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְּרֹאשׁוֹ” 7:17). - Ps 105 applies retribution covenantally: oppressors are struck (plagues), while Israel receives “אַרְצוֹת גּוֹיִם … עֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ” (105:44)—the wicked lose, the covenant people inherit. 9) Form-critical/liturgical logic: lament → thanksgiving history - Ps 7 is an individual lament with oath of innocence, imprecation, and vow of praise—classic form that expects a subsequent thanksgiving. - Ps 105 is a communal hymn/history (Hodayah) whose opening imperatives, recital of mighty deeds, and purpose clause (“בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו” 105:45) fit perfectly as the liturgical fulfillment of Ps 7’s vow: what the individual promised (7:18), the congregation now performs (105:1–3), grounding the praise in remembered salvation-judgments. 10) Mythic-court to historical-court - Ps 7 summons a divine court scene: “קֻמָה יְהוָה … וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָ … יְהוָה יָדִין עַמִּים” (7:7–9). - Ps 105 supplies the “case law”: the covenant, oath to the patriarchs, and the Exodus trials/punishments are the concrete judgments “בְּכָל־הָאָרֶץ” (105:7) that justify the praise. Bottom line - Lexically, the identical and relatively marked items—זמר, שֵׁם, מִשְׁפָּט, צִוָּה, עַמִּים/לְאֻמִּים—tie the psalms together. - Formally, an individual lament with a vow of praise (Ps 7) naturally “hands the microphone” to a communal thanksgiving/history (Ps 105). - Thematically, Ps 105 narrates exactly the kind of universal judging and saving that Ps 7 petitions YHWH to enact, turning plea into praise and private assurance into public proclamation.
Evaluation
Score: 6.0
Evaluated at: 2025-11-26T04:11:26 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 2752 Output: 8218 Total: 10970
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 3.5 / 10
Multiple correct, text-anchored links (zmr/shem; mishpat; amim/le’umim; testing) with verse refs and a plausible vow→thanksgiving rationale. But vocabulary is common, distance is vast, no editorial markers, and counterpoints unaddressed.
Prompt
Consider Psalm 7 and Psalm 105 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 105 logically follows on from Psalm 7? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 7:
Psalm 7
1. שִׁגָּי֗וֹן
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁר־
שָׁ֥ר
לַיהוָ֑ה
עַל־
דִּבְרֵי־
כ֝֗וּשׁ
בֶּן־
יְמִינִֽי׃
2. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
בְּךָ֣
חָסִ֑יתִי
הוֹשִׁיעֵ֥נִי
מִכָּל־
רֹ֝דְפַ֗י
וְהַצִּילֵֽנִי׃
3. פֶּן־
יִטְרֹ֣ף
כְּאַרְיֵ֣ה
נַפְשִׁ֑י
פֹּ֝רֵ֗ק
וְאֵ֣ין
מַצִּֽיל׃
4. יְהוָ֣ה
אֱ֭לֹהַי
אִם־
עָשִׂ֣יתִי
זֹ֑את
אִֽם־
יֶשׁ־
עָ֥וֶל
בְּכַפָּֽי׃
5. אִם־
גָּ֭מַלְתִּי
שֽׁוֹלְמִ֥י
רָ֑ע
וָאֲחַלְּצָ֖ה
צוֹרְרִ֣י
רֵיקָֽם׃
6. יִֽרַדֹּ֥ף
אוֹיֵ֨ב ׀
נַפְשִׁ֡י
וְיַשֵּׂ֗ג
וְיִרְמֹ֣ס
לָאָ֣רֶץ
חַיָּ֑י
וּכְבוֹדִ֓י ׀
לֶעָפָ֖ר
יַשְׁכֵּ֣ן
סֶֽלָה׃
7. ק֘וּמָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
בְּאַפֶּ֗ךָ
הִ֭נָּשֵׂא
בְּעַבְר֣וֹת
צוֹרְרָ֑י
וְע֥וּרָה
אֵ֝לַ֗י
מִשְׁפָּ֥ט
צִוִּֽיתָ׃
8. וַעֲדַ֣ת
לְ֭אֻמִּים
תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ
וְ֝עָלֶ֗יהָ
לַמָּר֥וֹם
שֽׁוּבָה׃
9. יְהוָה֮
יָדִ֢ין
עַ֫מִּ֥ים
שָׁפְטֵ֥נִי
יְהוָ֑ה
כְּצִדְקִ֖י
וּכְתֻמִּ֣י
עָלָֽי׃
10. יִגְמָר־
נָ֬א
רַ֨ע ׀
רְשָׁעִים֮
וּתְכוֹנֵ֢ן
צַ֫דִּ֥יק
וּבֹחֵ֣ן
לִ֭בּ֗וֹת
וּכְלָי֗וֹת
אֱלֹהִ֥ים
צַדִּֽיק׃
11. מָֽגִנִּ֥י
עַל־
אֱלֹהִ֑ים
מ֝וֹשִׁ֗יעַ
יִשְׁרֵי־
לֵֽב׃
12. אֱ֭לֹהִים
שׁוֹפֵ֣ט
צַדִּ֑יק
וְ֝אֵ֗ל
זֹעֵ֥ם
בְּכָל־
יֽוֹם׃
13. אִם־
לֹ֣א
יָ֭שׁוּב
חַרְבּ֣וֹ
יִלְט֑וֹשׁ
קַשְׁתּ֥וֹ
דָ֝רַ֗ךְ
וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
14. וְ֭לוֹ
הֵכִ֣ין
כְּלֵי־
מָ֑וֶת
חִ֝צָּ֗יו
לְֽדֹלְקִ֥ים
יִפְעָֽל׃
15. הִנֵּ֥ה
יְחַבֶּל־
אָ֑וֶן
וְהָרָ֥ה
עָ֝מָ֗ל
וְיָ֣לַד
שָֽׁקֶר׃
16. בּ֣וֹר
כָּ֭רָֽה
וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ
וַ֝יִּפֹּ֗ל
בְּשַׁ֣חַת
יִפְעָֽל׃
17. יָשׁ֣וּב
עֲמָל֣וֹ
בְרֹאשׁ֑וֹ
וְעַ֥ל
קָ֝דְקֳד֗וֹ
חֲמָס֥וֹ
יֵרֵֽד׃
18. אוֹדֶ֣ה
יְהוָ֣ה
כְּצִדְק֑וֹ
וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה
שֵֽׁם־
יְהוָ֥ה
עֶלְיֽוֹן׃
Psalm 105:
Psalm 105
1. הוֹד֣וּ
לַ֭יהוָה
קִרְא֣וּ
בִשְׁמ֑וֹ
הוֹדִ֥יעוּ
בָ֝עַמִּ֗ים
עֲלִילוֹתָֽיו׃
2. שִֽׁירוּ־
ל֭וֹ
זַמְּרוּ־
ל֑וֹ
שִׂ֝֗יחוּ
בְּכָל־
נִפְלְאוֹתָֽיו׃
3. הִֽ֭תְהַלְלוּ
בְּשֵׁ֣ם
קָדְשׁ֑וֹ
יִ֝שְׂמַ֗ח
לֵ֤ב ׀
מְבַקְשֵׁ֬י
יְהוָֽה׃
4. דִּרְשׁ֣וּ
יְהוָ֣ה
וְעֻזּ֑וֹ
בַּקְּשׁ֖וּ
פָנָ֣יו
תָּמִֽיד׃
5. זִכְר֗וּ
נִפְלְאוֹתָ֥יו
אֲשֶׁר־
עָשָׂ֑ה
מֹ֝פְתָ֗יו
וּמִשְׁפְּטֵי־
פִֽיו׃
6. זֶ֭רַע
אַבְרָהָ֣ם
עַבְדּ֑וֹ
בְּנֵ֖י
יַעֲקֹ֣ב
בְּחִירָֽיו׃
7. ה֭וּא
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵ֑ינוּ
בְּכָל־
הָ֝אָ֗רֶץ
מִשְׁפָּטָֽיו׃
8. זָכַ֣ר
לְעוֹלָ֣ם
בְּרִית֑וֹ
דָּבָ֥ר
צִ֝וָּ֗ה
לְאֶ֣לֶף
דּֽוֹר׃
9. אֲשֶׁ֣ר
כָּ֭רַת
אֶת־
אַבְרָהָ֑ם
וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ
לְיִשְׂחָֽק׃
10. וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ
לְיַעֲקֹ֣ב
לְחֹ֑ק
לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל
בְּרִ֣ית
עוֹלָֽם׃
11. לֵאמֹ֗ר
לְךָ֗
אֶתֵּ֥ן
אֶת־
אֶֽרֶץ־
כְּנָ֑עַן
חֶ֝֗בֶל
נַחֲלַתְכֶֽם׃
12. בִּֽ֭הְיוֹתָם
מְתֵ֣י
מִסְפָּ֑ר
כִּ֝מְעַ֗ט
וְגָרִ֥ים
בָּֽהּ׃
13. וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ
מִגּ֣וֹי
אֶל־
גּ֑וֹי
מִ֝מַּמְלָכָ֗ה
אֶל־
עַ֥ם
אַחֵֽר׃
14. לֹֽא־
הִנִּ֣יחַ
אָדָ֣ם
לְעָשְׁקָ֑ם
וַיּ֖וֹכַח
עֲלֵיהֶ֣ם
מְלָכִֽים׃
15. אַֽל־
תִּגְּע֥וּ
בִמְשִׁיחָ֑י
וְ֝לִנְבִיאַי
אַל־
תָּרֵֽעוּ׃
16. וַיִּקְרָ֣א
רָ֭עָב
עַל־
הָאָ֑רֶץ
כָּֽל־
מַטֵּה־
לֶ֥חֶם
שָׁבָֽר׃
17. שָׁלַ֣ח
לִפְנֵיהֶ֣ם
אִ֑ישׁ
לְ֝עֶ֗בֶד
נִמְכַּ֥ר
יוֹסֵֽף׃
18. עִנּ֣וּ
בַכֶּ֣בֶל
רגליו
רַגְל֑וֹ
בַּ֝רְזֶ֗ל
בָּ֣אָה
נַפְשֽׁוֹ׃
19. עַד־
עֵ֥ת
בֹּֽא־
דְבָר֑וֹ
אִמְרַ֖ת
יְהוָ֣ה
צְרָפָֽתְהוּ׃
20. שָׁ֣לַח
מֶ֭לֶךְ
וַיַּתִּירֵ֑הוּ
מֹשֵׁ֥ל
עַ֝מִּ֗ים
וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃
21. שָׂמ֣וֹ
אָד֣וֹן
לְבֵית֑וֹ
וּ֝מֹשֵׁ֗ל
בְּכָל־
קִנְיָנֽוֹ׃
22. לֶאְסֹ֣ר
שָׂרָ֣יו
בְּנַפְשׁ֑וֹ
וּזְקֵנָ֥יו
יְחַכֵּֽם׃
23. וַיָּבֹ֣א
יִשְׂרָאֵ֣ל
מִצְרָ֑יִם
וְ֝יַעֲקֹ֗ב
גָּ֣ר
בְּאֶֽרֶץ־
חָֽם׃
24. וַיֶּ֣פֶר
אֶת־
עַמּ֣וֹ
מְאֹ֑ד
וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ
מִצָּרָֽיו׃
25. הָפַ֣ךְ
לִ֭בָּם
לִשְׂנֹ֣א
עַמּ֑וֹ
לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל
בַּעֲבָדָֽיו׃
26. שָׁ֭לַח
מֹשֶׁ֣ה
עַבְדּ֑וֹ
אַ֝הֲרֹ֗ן
אֲשֶׁ֣ר
בָּֽחַר־
בּֽוֹ׃
27. שָֽׂמוּ־
בָ֭ם
דִּבְרֵ֣י
אֹתוֹתָ֑יו
וּ֝מֹפְתִ֗ים
בְּאֶ֣רֶץ
חָֽם׃
28. שָׁ֣לַֽח
חֹ֭שֶׁךְ
וַיַּחְשִׁ֑ךְ
וְלֹֽא־
מָ֝ר֗וּ
אֶת־
דברוו
דְּבָרֽוֹ׃
29. הָפַ֣ךְ
אֶת־
מֵימֵיהֶ֣ם
לְדָ֑ם
וַ֝יָּ֗מֶת
אֶת־
דְּגָתָֽם׃
30. שָׁרַ֣ץ
אַרְצָ֣ם
צְפַרְדְּעִ֑ים
בְּ֝חַדְרֵ֗י
מַלְכֵיהֶֽם׃
31. אָ֭מַר
וַיָּבֹ֣א
עָרֹ֑ב
כִּ֝נִּ֗ים
בְּכָל־
גְּבוּלָֽם׃
32. נָתַ֣ן
גִּשְׁמֵיהֶ֣ם
בָּרָ֑ד
אֵ֖שׁ
לֶהָב֣וֹת
בְּאַרְצָֽם׃
33. וַיַּ֣ךְ
גַּ֭פְנָם
וּתְאֵנָתָ֑ם
וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר
עֵ֣ץ
גְּבוּלָֽם׃
34. אָ֭מַר
וַיָּבֹ֣א
אַרְבֶּ֑ה
וְ֝יֶ֗לֶק
וְאֵ֣ין
מִסְפָּֽר׃
35. וַיֹּ֣אכַל
כָּל־
עֵ֣שֶׂב
בְּאַרְצָ֑ם
וַ֝יֹּ֗אכַל
פְּרִ֣י
אַדְמָתָֽם׃
36. וַיַּ֣ךְ
כָּל־
בְּכ֣וֹר
בְּאַרְצָ֑ם
רֵ֝אשִׁ֗ית
לְכָל־
אוֹנָֽם׃
37. וַֽ֭יּוֹצִיאֵם
בְּכֶ֣סֶף
וְזָהָ֑ב
וְאֵ֖ין
בִּשְׁבָטָ֣יו
כּוֹשֵֽׁל׃
38. שָׂמַ֣ח
מִצְרַ֣יִם
בְּצֵאתָ֑ם
כִּֽי־
נָפַ֖ל
פַּחְדָּ֣ם
עֲלֵיהֶֽם׃
39. פָּרַ֣שׂ
עָנָ֣ן
לְמָסָ֑ךְ
וְ֝אֵ֗שׁ
לְהָאִ֥יר
לָֽיְלָה׃
40. שָׁאַ֣ל
וַיָּבֵ֣א
שְׂלָ֑ו
וְלֶ֥חֶם
שָׁ֝מַ֗יִם
יַשְׂבִּיעֵֽם׃
41. פָּ֣תַח
צ֭וּר
וַיָּז֣וּבוּ
מָ֑יִם
הָ֝לְכ֗וּ
בַּצִּיּ֥וֹת
נָהָֽר׃
42. כִּֽי־
זָ֭כַר
אֶת־
דְּבַ֣ר
קָדְשׁ֑וֹ
אֶֽת־
אַבְרָהָ֥ם
עַבְדּֽוֹ׃
43. וַיּוֹצִ֣א
עַמּ֣וֹ
בְשָׂשׂ֑וֹן
בְּ֝רִנָּ֗ה
אֶת־
בְּחִירָֽיו׃
44. וַיִּתֵּ֣ן
לָ֭הֶם
אַרְצ֣וֹת
גּוֹיִ֑ם
וַעֲמַ֖ל
לְאֻמִּ֣ים
יִירָֽשׁוּ׃
45. בַּעֲב֤וּר ׀
יִשְׁמְר֣וּ
חֻ֭קָּיו
וְתוֹרֹתָ֥יו
יִנְצֹ֗רוּ
הַֽלְלוּ־
יָֽהּ׃