Psalm 7 → 107

Reasoning: 7424 Output: 7190 Total: 14614

Argument

Short claim: Psalm 107 reads like a communal, liturgical “answer” to the personal judicial plea and vow of praise in Psalm 7. What Psalm 7 asks God to do (judge, save, reverse the schemes of the wicked, vindicate the upright, receive public thanks), Psalm 107 narrates God as having done—again and again—for the community.

Form and flow
- Lament-to-praise arc: Ps 7 is an individual complaint that ends in a vow of thanks (7:18). Ps 107 is a communal thanksgiving/todah that performs that vow in public (“יודו לה'…”, 107:1,8,15,21,31; “ויזבחו זבחי תודה”, 107:22) and in assemblies (107:32), i.e., the next step one would expect after 7’s vow.
- Judicial appeal → judicial deliverance: Ps 7 appeals to God as judge of peoples (7:8–10,12) and asks for the end of the wicked’s evil (7:10). Ps 107 depicts God’s concrete judgments and reversals in society and creation (107:33–41), including the public humbling of the powerful (107:40) and the raising of the poor (107:41), i.e., the outcome 7 requests.
- Volitives directed to God/people: Ps 7 has volitives to God (“קומה… הינשא… ועורה…”, 7:7) and a jussive (“יגמר־נא רע רשעים”, 7:10). Ps 107 has matching volitives to the congregation (“יודו… וירוממוהו… ויזבחו…”, 107:1,31–32,22), fitting the move from plea to public response.

Key vocabulary and root-links (weighted by rarity/significance)
High-significance (same root, same word class, often rare in Psalms)
- עליון “Most High”:
  - Ps 7:18 “שם יהוה עליון”
  - Ps 107:11 “ועצת עליון נאצו”
  Shared epithet ties the praise target of 7 to the God whose counsel is spurned (and then vindicated) in 107.
- עוֶל/עוּלָה “injustice” (same root, noun):
  - Ps 7:4 “אם יש־עול בכפי”
  - Ps 107:42 “וכל עוולה קפצה פיה”
  Direct justice theme-link: the “injustice” David denies in 7 is what is silenced in 107:42 by God’s interventions.
- שׁחת “pit/destruction” (same root, noun):
  - Ps 7:16 “בשחת יפעל”
  - Ps 107:20 “וימלט משחיתותם”
  The self-made pit in 7 becomes the “destructions/pits” from which God rescues in 107.
- ישר “upright/straight” (same root):
  - Ps 7:11 “מושיע ישרי־לב”
  - Ps 107:7 “בדרך ישרה”; 107:42 “יראו ישרים וישמחו”
  The upright of 7 receive the very “straight path” and rejoicing of 107.
- עמל “trouble/toil” (same root, noun):
  - Ps 7:15,17 “והרה עמל… ישוב עמלֹו”
  - Ps 107:12 “ויכנע בעמל לבם”
  The “toil/trouble” the wicked conceive in 7 bends back on them; in 107 God bends hearts down “with toil,” a judicial echo.

Medium-significance (same semantic field or same root but different class)
- ישע/הושיע “save/deliver”:
  - Ps 7:2 “הושיעני… והצילני”
  - Ps 107:6,13,19,28 “יצילם/יושיעם/יוציאם”
  The repeated rescue formula in 107 is the communal realization of 7’s individual plea.
- צר/צורר “foe/distress” (same root צר “narrow/pressure”):
  - Ps 7:5 “צוררי”
  - Ps 107:2 “מִיַּד־צר”; refrain “בַצר להם” (vv. 6,13,19,28)
  107’s “distress” language and “foe” frame match 7’s persecutors.
- מות “death”:
  - Ps 7:14 “כלי־מות”
  - Ps 107:18 “עד שערי מות”
  Same death-threat field.
- קהל/עדה “assembly”:
  - Ps 7:8 “ועדת לאמים תסובבך… למרום שובה”
  - Ps 107:32 “בקהַל־עם… במושב זקנים יהללוהו”
  Both envision God’s actions being adjudicated and praised before a public assembly.

Conceptual and structural ties
- Judge vs. chaos/mastery: Ps 7 enthrones the divine judge over the nations (7:8–9). Ps 107 shows that kingship/judgment in action over wilderness, prison, sickness, and sea (vv. 4–32), including classic chaos motifs (storm/tehom, 107:25–30). The enthroned judge of 7 becomes the cosmic ruler who commands sea and land in 107.
- Retributive reversal: Ps 7’s hallmark reversal (“בור כרה… ויפל”, 7:16; “ישוב עמלֹו על ראשו”, 7:17) is mirrored in 107’s landscape and social reversals (rivers→desert, desert→pools; nobles shamed, poor exalted, 107:33–41). 107:42 clinches the juridical point: “the upright see and rejoice, and all injustice shuts its mouth.”
- Heart/wisdom motif: Ps 7:10 “ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק” (God tests hearts); Ps 107 ends with a wisdom challenge “מי־חכם… ויתבוננו חסדי יהוה” (107:43). Since God examines inner reality (Ps 7), the wise should attend to and interpret his hesed in history (Ps 107).
- Vow and fulfillment: Ps 7’s vow “אודה יהוה כצדקו… אזמרה” (7:18) matches Ps 107’s repeated imperative/jussive “יודו… ויזבחו זבחי תודה… ויספרו מעשיו ברנה” (107:21–22), the formal completion of the todah process presupposed by lament.

Life-history/mythic sequencing
- From personal persecution to national restoration: Ps 7 (David vs. pursuers) stands at the “problem” end of Israel’s lament tradition. Ps 107 opens Book V with communal deliverances that read like a nationalized answer: gathered from the lands (107:3), led to a city (107:7,36), freed from iron bars (107:14,16), healed (107:20), brought through the sea-storm to the chosen haven (107:23–30). These are Exodus/exile-return motifs, i.e., the large-scale realization of the justice David seeks in 7:8–10.
- Assembly/public verdict: Ps 7 imagines God’s courtroom in the presence of peoples (7:8–9). Ps 107 shows the verdict acclaimed “בקהַל־עם… במושב זקנים” (107:32).

Why the sequence “7 → 107” makes sense
- Stylistically: both combine forensic/judicial language with volitives and end in praise; both use assembly settings.
- Lexically: shared and significant roots and nouns (עליון; עול/עוולה; שחת; ישר; עמל; ישע; צר; מות) create a real intertextual thread beyond generic vocabulary.
- Thematically: Ps 7 asks for righteous judgment, reversal of wickedness, and public praise; Ps 107 narrates those very reversals and commands that very praise.
- Canonically: Ps 107, the gateway to Book V, functions as a programmatic response to earlier Davidic pleas (exemplified by Ps 7), showcasing YHWH’s hesed as he judges and saves.

In short, if you read Ps 7 as the legal petition and vow, Ps 107 is the casebook of answered petitions—judgment enacted, the upright vindicated, the wicked silenced, and the community fulfilling the vowed thanksgiving.

Evaluation

Score: 6.5

Evaluated at: 2025-11-26T04:13:56 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 3264 Output: 8022 Total: 11286

Vocabulary specificity: 3.5 / 10

Many correct, specific links (עליון; עוול/עוולה; שחת; ישר; עמל; vow→todah; assembly) with plausible progression. But motifs/lexemes are common across Psalms; no counterpoints addressed; no editorial marker. H₀ weakened, not overturned.

Prompt

Consider Psalm 7 and Psalm 107 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 107 logically follows on from Psalm 7? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 7:
Psalm 7
1. שִׁגָּי֗וֹן
        לְדָ֫וִ֥ד
        אֲשֶׁר־
        שָׁ֥ר
        לַיהוָ֑ה
        עַל־
        דִּבְרֵי־
        כ֝֗וּשׁ
        בֶּן־
        יְמִינִֽי׃
2. יְהוָ֣ה
        אֱ֭לֹהַי
        בְּךָ֣
        חָסִ֑יתִי
        הוֹשִׁיעֵ֥נִי
        מִכָּל־
        רֹ֝דְפַ֗י
        וְהַצִּילֵֽנִי׃
3. פֶּן־
        יִטְרֹ֣ף
        כְּאַרְיֵ֣ה
        נַפְשִׁ֑י
        פֹּ֝רֵ֗ק
        וְאֵ֣ין
        מַצִּֽיל׃
4. יְהוָ֣ה
        אֱ֭לֹהַי
        אִם־
        עָשִׂ֣יתִי
        זֹ֑את
        אִֽם־
        יֶשׁ־
        עָ֥וֶל
        בְּכַפָּֽי׃
5. אִם־
        גָּ֭מַלְתִּי
        שֽׁוֹלְמִ֥י
        רָ֑ע
        וָאֲחַלְּצָ֖ה
        צוֹרְרִ֣י
        רֵיקָֽם׃
6. יִֽרַדֹּ֥ף
        אוֹיֵ֨ב ׀
        נַפְשִׁ֡י
        וְיַשֵּׂ֗ג
        וְיִרְמֹ֣ס
        לָאָ֣רֶץ
        חַיָּ֑י
        וּכְבוֹדִ֓י ׀
        לֶעָפָ֖ר
        יַשְׁכֵּ֣ן
        סֶֽלָה׃
7. ק֘וּמָ֤ה
        יְהוָ֨ה ׀
        בְּאַפֶּ֗ךָ
        הִ֭נָּשֵׂא
        בְּעַבְר֣וֹת
        צוֹרְרָ֑י
        וְע֥וּרָה
        אֵ֝לַ֗י
        מִשְׁפָּ֥ט
        צִוִּֽיתָ׃
8. וַעֲדַ֣ת
        לְ֭אֻמִּים
        תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ
        וְ֝עָלֶ֗יהָ
        לַמָּר֥וֹם
        שֽׁוּבָה׃
9. יְהוָה֮
        יָדִ֢ין
        עַ֫מִּ֥ים
        שָׁפְטֵ֥נִי
        יְהוָ֑ה
        כְּצִדְקִ֖י
        וּכְתֻמִּ֣י
        עָלָֽי׃
10. יִגְמָר־
        נָ֬א
        רַ֨ע ׀
        רְשָׁעִים֮
        וּתְכוֹנֵ֢ן
        צַ֫דִּ֥יק
        וּבֹחֵ֣ן
        לִ֭בּ֗וֹת
        וּכְלָי֗וֹת
        אֱלֹהִ֥ים
        צַדִּֽיק׃
11. מָֽגִנִּ֥י
        עַל־
        אֱלֹהִ֑ים
        מ֝וֹשִׁ֗יעַ
        יִשְׁרֵי־
        לֵֽב׃
12. אֱ֭לֹהִים
        שׁוֹפֵ֣ט
        צַדִּ֑יק
        וְ֝אֵ֗ל
        זֹעֵ֥ם
        בְּכָל־
        יֽוֹם׃
13. אִם־
        לֹ֣א
        יָ֭שׁוּב
        חַרְבּ֣וֹ
        יִלְט֑וֹשׁ
        קַשְׁתּ֥וֹ
        דָ֝רַ֗ךְ
        וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
14. וְ֭לוֹ
        הֵכִ֣ין
        כְּלֵי־
        מָ֑וֶת
        חִ֝צָּ֗יו
        לְֽדֹלְקִ֥ים
        יִפְעָֽל׃
15. הִנֵּ֥ה
        יְחַבֶּל־
        אָ֑וֶן
        וְהָרָ֥ה
        עָ֝מָ֗ל
        וְיָ֣לַד
        שָֽׁקֶר׃
16. בּ֣וֹר
        כָּ֭רָֽה
        וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ
        וַ֝יִּפֹּ֗ל
        בְּשַׁ֣חַת
        יִפְעָֽל׃
17. יָשׁ֣וּב
        עֲמָל֣וֹ
        בְרֹאשׁ֑וֹ
        וְעַ֥ל
        קָ֝דְקֳד֗וֹ
        חֲמָס֥וֹ
        יֵרֵֽד׃
18. אוֹדֶ֣ה
        יְהוָ֣ה
        כְּצִדְק֑וֹ
        וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה
        שֵֽׁם־
        יְהוָ֥ה
        עֶלְיֽוֹן׃

Psalm 107:
Psalm 107
1. הֹד֣וּ
        לַיהוָ֣ה
        כִּי־
        ט֑וֹב
        כִּ֖י
        לְעוֹלָ֣ם
        חַסְדּֽוֹ׃
2. יֹ֭אמְרוּ
        גְּאוּלֵ֣י
        יְהוָ֑ה
        אֲשֶׁ֥ר
        גְּ֝אָלָ֗ם
        מִיַּד־
        צָֽר׃
3. וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת
        קִ֫בְּצָ֥ם
        מִמִּזְרָ֥ח
        וּמִֽמַּעֲרָ֑ב
        מִצָּפ֥וֹן
        וּמִיָּֽם׃
4. תָּע֣וּ
        בַ֭מִּדְבָּר
        בִּישִׁימ֣וֹן
        דָּ֑רֶךְ
        עִ֥יר
        מ֝וֹשָׁ֗ב
        לֹ֣א
        מָצָֽאוּ׃
5. רְעֵבִ֥ים
        גַּם־
        צְמֵאִ֑ים
        נַ֝פְשָׁ֗ם
        בָּהֶ֥ם
        תִּתְעַטָּֽף׃
6. וַיִּצְעֲק֣וּ
        אֶל־
        יְ֭הוָה
        בַּצַּ֣ר
        לָהֶ֑ם
        מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם
        יַצִּילֵֽם׃
7. וַ֭יַּֽדְרִיכֵם
        בְּדֶ֣רֶךְ
        יְשָׁרָ֑ה
        לָ֝לֶ֗כֶת
        אֶל־
        עִ֥יר
        מוֹשָֽׁב׃
8. יוֹד֣וּ
        לַיהוָ֣ה
        חַסְדּ֑וֹ
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        לִבְנֵ֥י
        אָדָֽם׃
9. כִּי־
        הִ֭שְׂבִּיעַ
        נֶ֣פֶשׁ
        שֹׁקֵקָ֑ה
        וְנֶ֥פֶשׁ
        רְ֝עֵבָה
        מִלֵּא־
        טֽוֹב׃
10. יֹ֭שְׁבֵי
        חֹ֣שֶׁךְ
        וְצַלְמָ֑וֶת
        אֲסִירֵ֖י
        עֳנִ֣י
        וּבַרְזֶֽל׃
11. כִּֽי־
        הִמְר֥וּ
        אִמְרֵי־
        אֵ֑ל
        וַעֲצַ֖ת
        עֶלְי֣וֹן
        נָאָֽצוּ׃
12. וַיַּכְנַ֣ע
        בֶּעָמָ֣ל
        לִבָּ֑ם
        כָּ֝שְׁל֗וּ
        וְאֵ֣ין
        עֹזֵֽר׃
13. וַיִּזְעֲק֣וּ
        אֶל־
        יְ֭הוָה
        בַּצַּ֣ר
        לָהֶ֑ם
        מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם
        יוֹשִׁיעֵֽם׃
14. יֽ֭וֹצִיאֵם
        מֵחֹ֣שֶׁךְ
        וְצַלְמָ֑וֶת
        וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם
        יְנַתֵּֽק׃
15. יוֹד֣וּ
        לַיהוָ֣ה
        חַסְדּ֑וֹ
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        לִבְנֵ֥י
        אָדָֽם׃
16. כִּֽי־
        שִׁ֭בַּר
        דַּלְת֣וֹת
        נְחֹ֑שֶׁת
        וּבְרִיחֵ֖י
        בַרְזֶ֣ל
        גִּדֵּֽעַ׃
17. אֱ֭וִלִים
        מִדֶּ֣רֶךְ
        פִּשְׁעָ֑ם
        וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗םt
        יִתְעַנּֽוּ׃
18. כָּל־
        אֹ֭כֶל
        תְּתַעֵ֣ב
        נַפְשָׁ֑ם
        וַ֝יַּגִּ֗יעוּ
        עַד־
        שַׁ֥עֲרֵי
        מָֽוֶת׃
19. וַיִּזְעֲק֣וּ
        אֶל־
        יְ֭הוָה
        בַּצַּ֣ר
        לָהֶ֑ם
        מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם
        יוֹשִׁיעֵֽם׃
20. יִשְׁלַ֣ח
        דְּ֭בָרוֹ
        וְיִרְפָּאֵ֑ם
        וִֽ֝ימַלֵּ֗ט
        מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃
        8
21. יוֹד֣וּ
        לַיהוָ֣ה
        חַסְדּ֑וֹ
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        לִבְנֵ֥י
        אָדָֽם׃
        8
22. וְ֭יִזְבְּחוּ
        זִבְחֵ֣י
        תוֹדָ֑ה
        וִֽיסַפְּר֖וּ
        מַעֲשָׂ֣יו
        בְּרִנָּֽה׃
        8
23. יוֹרְדֵ֣י
        הַ֭יָּם
        בָּאֳנִיּ֑וֹת
        עֹשֵׂ֥י
        מְ֝לָאכָ֗ה
        בְּמַ֣יִם
        רַבִּֽים׃
        8
24. הֵ֣מָּה
        רָ֭אוּ
        מַעֲשֵׂ֣י
        יְהוָ֑ה
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        בִּמְצוּלָֽה׃
        8
25. וַיֹּ֗אמֶר
        וַֽ֭יַּעֲמֵד
        ר֣וּחַ
        סְעָרָ֑ה
        וַתְּרוֹמֵ֥ם
        גַּלָּֽיו׃
        8
26. יַעֲל֣וּ
        שָׁ֭מַיִם
        יֵרְד֣וּ
        תְהוֹמ֑וֹת
        נַ֝פְשָׁ֗ם
        בְּרָעָ֥ה
        תִתְמוֹגָֽג׃
27. יָח֣וֹגּוּ
        וְ֭יָנוּעוּ
        כַּשִּׁכּ֑וֹר
        וְכָל־
        חָ֝כְמָתָ֗ם
        תִּתְבַּלָּֽע׃
28. וַיִּצְעֲק֣וּ
        אֶל־
        יְ֭הוָה
        בַּצַּ֣ר
        לָהֶ֑ם
        וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם
        יוֹצִיאֵֽם׃
29. יָקֵ֣ם
        סְ֭עָרָה
        לִדְמָמָ֑ה
        וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ
        גַּלֵּיהֶֽם׃
30. וַיִּשְׂמְח֥וּ
        כִֽי־
        יִשְׁתֹּ֑קוּ
        וַ֝יַּנְחֵ֗ם
        אֶל־
        מְח֥וֹז
        חֶפְצָֽם׃
31. יוֹד֣וּ
        לַיהוָ֣ה
        חַסְדּ֑וֹ
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        לִבְנֵ֥י
        אָדָֽם׃
32. וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ
        בִּקְהַל־
        עָ֑ם
        וּבְמוֹשַׁ֖ב
        זְקֵנִ֣ים
        יְהַלְלֽוּהוּ׃
33. יָשֵׂ֣ם
        נְהָר֣וֹת
        לְמִדְבָּ֑ר
        וּמֹצָ֥אֵי
        מַ֝֗יִם
        לְצִמָּאֽוֹן׃
34. אֶ֣רֶץ
        פְּ֭רִי
        לִמְלֵחָ֑ה
        מֵ֝רָעַ֗ת
        יֹ֣שְׁבֵי
        בָֽהּ׃
35. יָשֵׂ֣ם
        מִ֭דְבָּר
        לַֽאֲגַם־
        מַ֑יִם
        וְאֶ֥רֶץ
        צִ֝יָּ֗ה
        לְמֹצָ֥אֵי
        מָֽיִם׃
36. וַיּ֣וֹשֶׁב
        שָׁ֣ם
        רְעֵבִ֑ים
        וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ
        עִ֣יר
        מוֹשָֽׁב׃
37. וַיִּזְרְע֣וּ
        שָׂ֭דוֹת
        וַיִּטְּע֣וּ
        כְרָמִ֑ים
        וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ
        פְּרִ֣י
        תְבֽוּאָה׃
38. וַיְבָרֲכֵ֣ם
        וַיִּרְבּ֣וּ
        מְאֹ֑ד
        וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם
        לֹ֣א
        יַמְעִֽיט׃
39. וַיִּמְעֲט֥וּ
        וַיָּשֹׁ֑חוּ
        מֵעֹ֖צֶר
        רָעָ֣ה
        וְיָגֽוֹן׃
        8
40. שֹׁפֵ֣ךְ
        בּ֭וּז
        עַל־
        נְדִיבִ֑ים
        וַ֝יַּתְעֵ֗ם
        בְּתֹ֣הוּ
        לֹא־
        דָֽרֶךְ׃
41. וַיְשַׂגֵּ֣ב
        אֶבְי֣וֹן
        מֵע֑וֹנִי
        וַיָּ֥שֶׂם
        כַּ֝צֹּ֗אן
        מִשְׁפָּחֽוֹת׃
42. יִרְא֣וּ
        יְשָׁרִ֣ים
        וְיִשְׂמָ֑חוּ
        וְכָל־
        עַ֝וְלָ֗ה
        קָ֣פְצָה
        פִּֽיהָ׃
43. מִי־
        חָכָ֥ם
        וְיִשְׁמָר־
        אֵ֑לֶּה
        וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ
        חַֽסְדֵ֥י
        יְהוָֽה׃