Psalm 8 → 78
Reasoning: 10176 Output: 10378 Total: 20554
Argument
Short thesis: Psalm 78 can be read as a historical, didactic unpacking of Psalm 8. Psalm 8 praises the Creator who dignifies humankind and grants dominion over creation; Psalm 78 shows what that looks like in Israel’s actual story—how God’s “hand” and “strength” act in history, how humans (and especially the Davidic king) are meant to exercise that God-given rule, and how enemies are subdued. The connection is reinforced by a network of shared and thematically paired Hebrew words, roots, images, and motifs. 1) Large‑scale logic - From cosmic to historical: Psalm 8 surveys creation and humanity’s exalted place within it; Psalm 78 recounts the central “creation‑like” intervention in Israel’s history (Exodus–wilderness–land–kingship), presenting concrete instances of the “works of [God’s] fingers/hands” that Psalm 8 hymns in general. - From “what is man?” to “who is the man?”: Psalm 8 asks מה־אֱנוֹשׁ … וּבֶן־אָדָם (8:5) and declares that God has crowned humanity with כָבוֹד וְהָדָר and made him rule (תַּמְשִׁילֵהוּ) the creatures (8:6–9). Psalm 78 ends by identifying a particular “man” who exemplifies that vocation: David, the shepherd‑king who “shepherded them with integrity of heart; with skillful hands he guided them” (וַיִּרְעֵם … וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם; 78:72). - From cosmic enemies to historical enemies: Psalm 8 says God “silences enemy and avenger” (לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, 8:3). Psalm 78 narrates God’s defeat of Egypt (plagues, sea, 78:43–53) and later enemies (78:66), matching the programmatic claim of 8:3 with historical exempla. - From creational dominion to national shepherding: The dominion over creatures in Psalm 8 (especially צֹנֶה “sheep”) becomes a metaphor for leading people: God leads his people “like sheep” (כַּצֹּאן, 78:52), and then David does (78:70–72). Psalm 78 thus enacts Psalm 8’s dominion principle in Israel’s polity. 2) Lexical and root ties with higher significance (identical or rare lexemes first) - עֹז “strength” - Psalm 8:3 yissadta ‘oz (יִסַּדְתָּ עֹז) “you established strength” (rare pairing). - Psalm 78 repeatedly: וְעֱזוּזוֹ (78:4), בְּעֻזּוֹ (78:26), עֻזּוֹ (78:61). The same noun frames God’s action: He establishes strength (Ps 8) and deploys it in history (Ps 78). - צֹאן “sheep” - Psalm 8:8 צֹנֶה וַאֲלָפִים. - Psalm 78:52 וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ; 78:70 “from the sheepfolds” (מִמִּכְלְאֹת צֹאן). Identical noun becomes the hinge from creaturely dominion to shepherding the people. - אויב “enemy” - Psalm 8:3 אוֹיֵב. - Psalm 78:53 אוֹיְבֵיהֶם; 78:66 צָרָיו (syn.), narrating the promised silencing/defeat. - עָבַר “to pass, cross” - Psalm 8:9 עֹבֵר אֹרְחוֹת יַמִּים, “passing through the paths of the seas” (fish). - Psalm 78:13 וַיַּעֲבִירֵם, “He caused them to pass” through the sea (Israel). Same root, same sea context; fish in 8 “naturally” traverse the sea; in 78 God makes humans cross supernaturally. - יָם “sea” - Psalm 8:9 יַמִּים “seas” with the rare phrase אֹרְחוֹת יַמִּים “paths of the seas.” - Psalm 78:13–16, 53, 27: the sea is split; enemies drowned; quail “like sand of the seas.” Psalm 78 concretizes the oceanic mastery presupposed in Psalm 8. - יָד / אֶצְבַּע “hand/finger” + מַעֲשֶׂה “work” - Psalm 8:4–7 “the work of your fingers” (מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ); “the works of your hands” (מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ). - Psalm 78:42 “they did not remember His hand” (לֹא־זָכְרוּ אֶת־יָדוֹ); 78:43–51 recounts the plagues—cf. Exod 8:15 (Heb. 8:19), “the finger of God,” which Psalm 78 is summarizing. Psalm 78 thus narrates the very “works of [God’s] hand/fingers” that Psalm 8 praises in the abstract. - ז־כ־ר “remember” - Psalm 8:5 תִזְכְּרֶנּוּ “you remember him [enosh]”. - Psalm 78:7 לֹא יִשְׁכְּחוּ; 78:11 וַיִּשְׁכְּחוּ; 78:35–39 וַיִּזְכְּרוּ … וַיִּזְכֹּר; 78:42 לֹא־זָכְרוּ. Psalm 8 depicts God’s remembering man; Psalm 78 explores whether man remembers God and His hand. - י־ס־ד “found/establish” - Psalm 8:3 יִסַּדְתָּ עֹז “you established strength.” - Psalm 78:69 יְסָדָהּ לְעוֹלָם “He founded [the earth] forever,” in a verse that links sanctuary and cosmos. The foundational verb ties God’s cosmic founding with historical cultic establishment. - מ־שׁ־ל (two senses) - Psalm 8:7 תַּמְשִׁילֵהוּ “you made him rule” (Hifil, governance). - Psalm 78:2 מָשָׁל “parable” (noun). Same root, different class. The dominion (משל) celebrated in Ps 8 is taught/explained (משל) in Ps 78. - פֶּה/פִּי “mouth” - Psalm 8:3 מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים; praise from “mouths” establishes strength. - Psalm 78:1–2 הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי … אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִי. Instruction from the psalmist’s mouth establishes the next generation. The performative function of speech is parallel. 3) Thematic and imagistic dovetailing - Heavens and earth, cosmic temple to historical sanctuary: - Psalm 8:2 “Give your majesty over the heavens” (תְּנָה הוֹדְךָ עַל־הַשָּׁמָיִם); moon and stars “established” (כּוֹנָנְתָּ). - Psalm 78:23–25, 26 “opened the doors of heaven,” “grain of heaven,” winds from heaven; 78:69 “He built his sanctuary like the heights, like the earth He founded forever.” Psalm 78 presents the sanctuary as a microcosm of the cosmos lauded in Psalm 8. - Catalogs: creatures vs. wonders - Psalm 8 lists realms/creatures under human rule (flocks, cattle, beasts, birds, fish). - Psalm 78 lists God’s mighty works (sea, cloud, fire, manna, quail, water from rock, plagues). The two catalogs map dominion in nature (Ps 8) to dominion in history (Ps 78). - Children and generations: - Psalm 8:3 invokes “infants and sucklings” as paradoxical bearers of strength that silences enemies. - Psalm 78:4–8 is all about not hiding from “their children,” transmitting praise so a future “generation” will trust God—another way children become God’s means of “silencing the enemy” (cf. 8:3) through faithful memory. - Sea paths motif: - Psalm 8:9 “fish … passing through the paths of the seas” (עֹבֵר אֹרְחוֹת יַמִּים) is a rare phrase. - Psalm 78:13 depicts God creating a new path through the sea for people (וַיַּעֲבִירֵם … וַיַּצֶּב־מַיִם כְּמוֹ־נֵד), turning cosmic order into salvific history. - Human dignity and frailty: - Psalm 8:5–6 human is remembered by God and crowned with glory and honor. - Psalm 78:39 God “remembered that they are flesh” (כִּי־בָשָׂר הֵמָּה), a wind that passes—tempering the optimism of Psalm 8 with realism, and explaining the need for a righteous shepherd‑king (David). 4) Event‑sequence and Israel’s shared myth‑history - Creation/exodus typology: Psalm 8’s creation gaze flows “logically” into Psalm 78’s exodus narrative, the Bible’s paradigmatic “new creation” (sea subdued, people formed, wilderness provision, land given, sanctuary built, king installed). The sequence mirrors Ancient Israel’s liturgical memory: creation -> exodus -> Zion -> David. - Enemy subdual: Psalm 8’s aim “to silence enemy and avenger” is carried out in Psalm 78—first Egypt (plagues/sea), then later foes (78:66)—a standard mythopoeic pattern of YHWH the warrior subduing chaos/enemies. 5) Stylistic/formal echoes - Inclusio of praise vs. didactic preface, both oriented to YHWH’s name: Psalm 8 is framed by “YHWH our Lord, how majestic is your name in all the earth” (8:2, 10), while Psalm 78’s preface commits to “recounting the praises of YHWH” (תְּהִלּוֹת יְהוָה, 78:4) to all generations. The telos of both is doxology that covers earth and endures through time. - Both are carefully structured and cumulative: Psalm 8 moves from heavens→man→animals→sea; Psalm 78 moves chronologically through Israel’s foundational story to the Davidic resolution—an appropriate narrative “follow‑on” to Psalm 8’s theological prologue. In sum: The two psalms share key lexemes (notably עֹז, צֹאן, אוֹיֵב, יָד/מַעֲשֶׂה, עָבַר, זָכַר), cognate roots (מ־שׁ־ל, י־ס־ד), and distinctive images (mouth/children; sea paths; heavens/sanctuary). Psalm 78 takes Psalm 8’s creational anthropology and doxology and shows it “at work” in Israel’s memory: God’s “hand/fingers” act; enemies are silenced; sheep are led; and the human vocation to rule comes to focus in Davidic shepherd‑kingship. On these grounds, one can argue that Psalm 78 logically follows on from Psalm 8.
Evaluation
Score: 2.0
Evaluated at: 2025-11-30T04:11:36 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 3264 Output: 11197 Total: 14461
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: Yes
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 3.0 / 10
Flags: misquote
Exod 8:15 (Heb. 8:19) inversion is a factual error → MAX 2. Many links are common motifs/roots; no editorial marker; sea/exodus links fit Pss 77, 105–106 equally.
Prompt
Consider Psalm 8 and Psalm 78 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 78 logically follows on from Psalm 8? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 8:
Psalm 8
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
עַֽל־
הַגִּתִּ֗ית
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. יְהוָ֤ה
אֲדֹנֵ֗ינוּ
מָֽה־
אַדִּ֣יר
שִׁ֭מְךָ
בְּכָל־
הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֥ר
תְּנָ֥ה
ה֝וֹדְךָ֗
עַל־
הַשָּׁמָֽיִם׃
3. מִפִּ֤י
עֽוֹלְלִ֨ים ׀
וְֽיֹנְקִים֮
יִסַּ֢דְתָּ֫
עֹ֥ז
לְמַ֥עַן
צוֹרְרֶ֑יךָ
לְהַשְׁבִּ֥ית
א֝וֹיֵ֗ב
וּמִתְנַקֵּֽtם׃
4. כִּֽי־
אֶרְאֶ֣ה
שָׁ֭מֶיךָ
מַעֲשֵׂ֣י
אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ
יָרֵ֥חַ
וְ֝כוֹכָבִ֗ים
אֲשֶׁ֣ר
כּוֹנָֽנְתָּה׃
5. מָֽה־
אֱנ֥וֹשׁ
כִּֽי־
תִזְכְּרֶ֑נּוּ
וּבֶן־
אָ֝דָ֗ם
כִּ֣י
תִפְקְדֶֽנּוּ׃
6. וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ
מְּ֭עַט
מֵאֱלֹהִ֑ים
וְכָב֖וֹד
וְהָדָ֣ר
תְּעַטְּרֵֽהוּ׃
7. תַּ֭מְשִׁילֵהוּ
בְּמַעֲשֵׂ֣י
יָדֶ֑יךָ
כֹּ֝ל
שַׁ֣תָּה
תַֽחַת־
רַגְלָֽיו׃
8. צֹנֶ֣ה
וַאֲלָפִ֣ים
כֻּלָּ֑ם
וְ֝גַ֗ם
בַּהֲמ֥וֹת
שָׂדָֽי׃
9. צִפּ֣וֹר
שָׁ֭מַיִם
וּדְגֵ֣י
הַיָּ֑ם
עֹ֝בֵ֗ר
אָרְחֽmוֹת
יַמִּֽים׃
10. יְהוָ֥ה
אֲדֹנֵ֑ינוּ
מָֽה־
אַדִּ֥יר
שִׁ֝מְךָ֗
בְּכָל־
הָאָֽרֶץ׃
Psalm 78:
Psalm 78
1. מַשְׂכִּ֗יל
לְאָ֫סָ֥ף
הַאֲזִ֣ינָה
עַ֭מִּי
תּוֹרָתִ֑י
הַטּ֥וּ
אָ֝זְנְכֶ֗ם
לְאִמְרֵי
פִֽי׃
2. אֶפְתְּחָ֣ה
בְמָשָׁ֣ל
פִּ֑י
אַבִּ֥יעָה
חִ֝יד֗וֹת
מִנִּי־
קֶֽדֶם׃
3. אֲשֶׁ֣ר
שָׁ֭מַעְנוּ
וַנֵּדָעֵ֑ם
וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ
סִפְּרוּ־
לָֽנוּ׃
4. לֹ֤א
נְכַחֵ֨ד ׀
מִבְּנֵיהֶ֗ם
לְד֥וֹר
אַחֲר֗וֹן
מְֽ֭סַפְּרִים
תְּהִלּ֣וֹת
יְהוָ֑ה
וֶעֱזוּז֥וֹ
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
אֲשֶׁ֣ר
עָשָֽׂה׃
5. וַיָּ֤קֶם
עֵד֨וּת ׀
בְּֽיַעֲקֹ֗ב
וְתוֹרָה֮
שָׂ֤ם
בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל
אֲשֶׁ֣ר
צִ֭וָּה
אֶת־
אֲבוֹתֵ֑ינוּ
לְ֝הוֹדִיעָ֗ם
לִבְנֵיהֶֽם׃
6. לְמַ֤עַן
יֵדְע֨וּ ׀
דּ֣וֹר
אַ֭חֲרוֹן
בָּנִ֣ים
יִוָּלֵ֑דוּ
יָ֝קֻ֗מוּ
וִֽיסַפְּר֥וּ
לִבְנֵיהֶֽם׃
7. וְיָשִׂ֥ימוּ
בֵֽאלֹהִ֗ים
כִּ֫סְלָ֥ם
וְלֹ֣א
יִ֭שְׁכְּחוּ
מַֽעַלְלֵי
אֵ֑ל
וּמִצְוֺתָ֥יו
יִנְצֹֽרוּ׃
8. וְלֹ֤א
יִהְי֨וּ ׀
כַּאֲבוֹתָ֗ם
דּוֹר֮
סוֹרֵ֢ר
וּמֹ֫רֶ֥ה
דּ֭וֹר
לֹא־
הֵכִ֣ין
לִבּ֑וֹ
וְלֹא־
נֶאֶמְנָ֖ה
אֶת־
אֵ֣ל
רוּחֽוֹ׃
9. בְּֽנֵי־
אֶפְרַ֗יִם
נוֹשְׁקֵ֥י
רוֹמֵי־
קָ֑שֶׁת
הָ֝פְכ֗וּ
בְּי֣וֹם
קְרָֽב׃
10. לֹ֣א
שָׁ֭מְרוּ
בְּרִ֣ית
אֱלֹהִ֑ים
וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ
מֵאֲנ֥וּ
לָלֶֽכֶת׃
11. וַיִּשְׁכְּח֥וּ
עֲלִילוֹתָ֑יו
וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
אֲשֶׁ֣ר
הֶרְאָֽם׃
12. נֶ֣גֶד
אֲ֭בוֹתָם
עָ֣שָׂה
פֶ֑לֶא
בְּאֶ֖רֶץ
מִצְרַ֣יִם
שְׂדֵה־
צֹֽעַן׃
13. בָּ֣קַע
יָ֭ם
וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם
וַֽיַּצֶּב־
מַ֥יִם
כְּמוֹ־
נֵcד׃
14. וַיַּנְחֵ֣ם
בֶּעָנָ֣ן
יוֹמָ֑ם
וְכָל־
הַ֝לַּ֗יְלָה
בְּא֣וֹר
אֵֽשׁ׃
15. יְבַקַּ֣ע
צֻ֭רִים
בַּמִּדְבָּ֑ר
וַ֝יַּ֗שְׁקְ
כִּתְהֹמ֥וֹת
רַבָּֽה׃
16. וַיּוֹצִ֣א
נוֹזְלִ֣ים
מִסָּ֑לַע
וַיּ֖וֹרֶד
כַּנְּהָר֣וֹת
מָֽיִם׃
17. וַיּוֹסִ֣יפוּ
ע֖dוֹד
לַחֲטֹא־
ל֑וֹ
לַֽמְר֥וֹת
עֶ֝לְי֗וֹן
בַּצִּיָּֽה׃
18. וַיְנַסּוּ־
אֵ֥ל
בִּלְבָבָ֑ם
לִֽשְׁאָל־
אֹ֥כֶל
לְנַפְשָֽׁם׃
19. וַֽיְדַבְּר֗וּ
בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים
אָ֭מְרוּ
הֲי֣וּכַל
אֵ֑ל
לַעֲרֹ֥ךְ
שֻׁ֝לְחָ֗ן
בַּמִּדְבָּֽר׃
20. הֵ֤ן
הִכָּה־
צ֨וּר ׀
וַיָּז֣וּבוּ
מַיִם֮
וּנְחָלִ֢ים
יִ֫שְׁטֹ֥פוּ
הֲגַם־
לֶ֭חֶם
י֣וּכַל
תֵּ֑ת
אִם־
יָכִ֖ין
שְׁאֵ֣ר
לְעַמּֽוֹ׃
21. לָכֵ֤ן ׀
שָׁמַ֥ע
יְהוָ֗ה
וַֽיִּתְעַבָּ֥ר
וְ֭אֵשׁ
נִשְּׂקָ֣ה
בְיַעֲקֹ֑ב
וְגַם־
אַ֝֗ף
עָלָ֥ה
בְיִשְׂרָאֵֽל׃
22. כִּ֤י
לֹ֣א
הֶ֭אֱמִינוּ
בֵּאלֹהִ֑ים
וְלֹ֥א
בָ֝טְח֗וּ
בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃
23. וַיְצַ֣ו
שְׁחָקִ֣ים
מִמָּ֑עַל
וְדַלְתֵ֖י
שָׁמַ֣יִם
פָּתָֽח׃
24. וַיַּמְטֵ֬ר
עֲלֵיהֶ֣ם
מָ֣ן
לֶאֱכֹ֑ל
וּדְגַן־
שָׁ֝מַ֗יִם
נָ֣תַן
לָֽמוֹ׃
25. לֶ֣חֶם
אַ֭בִּירִים
אָ֣כַל
אִ֑ישׁ
צֵידָ֬ה
שָׁלַ֖ח
לָהֶ֣ם
לָשֹֽׂבַע׃
26. יַסַּ֣ע
קָ֭דִים
בַּשָּׁמָ֑יִם
וַיְנַהֵ֖ג
בְּעֻזּ֣וֹ
תֵימָֽן׃
27. וַיַּמְטֵ֬ר
עֲלֵיהֶ֣ם
כֶּעָפָ֣ר
שְׁאֵ֑ר
וּֽכְח֥וֹל
יַ֝מִּ֗ים
ע֣וֹף
כָּנָֽף׃
28. וַ֭יַּפֵּל
בְּקֶ֣רֶב
מַחֲנֵ֑הוּ
סָ֝בִ֗יב
לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃
29. וַיֹּאכְל֣וּ
וַיִּשְׂבְּע֣וּ
מְאֹ֑ד
וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם
יָבִ֥א
לָהֶֽם׃
30. לֹא־
זָ֥רוּ
מִתַּאֲוָתָ֑ם
ע֝֗וֹד
אָכְלָ֥ם
בְּפִיהֶֽם׃
31. וְאַ֤ף
אֱלֹהִ֨ים ׀
עָ֘לָ֤ה
בָהֶ֗ם
וַֽ֭יַּהֲרֹג
בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם
וּבַחוּרֵ֖י
יִשְׂרָאֵ֣ל
הִכְרִֽיעַ׃
32. בְּכָל־
זֹ֥את
חָֽטְאוּ־
ע֑וֹד
וְלֹֽא־
הֶ֝אֱמִ֗ינוּ
בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃
33. וַיְכַל־
בַּהֶ֥בֶל
יְמֵיהֶ֑ם
וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם
בַּבֶּהָלָֽה׃
34. אִם־
הֲרָגָ֥ם
וּדְרָשׁ֑וּהוּ
וְ֝שָׁ֗בוּ
וְשִֽׁחֲרוּ־
אֵֽל׃
35. וַֽ֭יִּזְכְּרוּ
כִּֽי־
אֱלֹהִ֣ים
צוּרָ֑ם
וְאֵ֥ל
עֶ֝לְיוֹן
גֹּאֲלָֽם׃
36. וַיְפַתּ֥וּהוּ
בְּפִיהֶ֑ם
וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם
יְכַזְּבוּ־
לֽוֹ׃
37. וְ֭לִבָּם
לֹא־
נָכ֣וֹן
עִמּ֑וֹ
וְלֹ֥א
נֶ֝אֶמְנ֗וּ
בִּבְרִיתֽוֹ׃
38. וְה֤וּא
רַח֨וּם ׀
יְכַפֵּ֥ר
עָוֺן֮
וְֽלֹא־
יַ֫שְׁחִ֥ית
וְ֭הִרְבָּה
לְהָשִׁ֣יב
אַפּ֑וֹ
וְלֹֽא־
יָ֝עִיר
כָּל־
חֲמָתֽוֹ׃
39. וַ֭יִּזְכֹּר
כִּי־
בָשָׂ֣ר
הֵ֑מָּה
ר֥וּחַ
ה֝וֹלֵ֗ךְ
וְלֹ֣א
יָשֽׁוּב׃
40. כַּ֭מָּה
יַמְר֣וּהוּ
בַמִּדְבָּ֑ר
יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ
בִּֽישִׁימֽוֹן׃
41. וַיָּשׁ֣וּבוּ
וַיְנַסּ֣וּ
אֵ֑ל
וּקְד֖וֹשׁ
יִשְׂרָאֵ֣ל
הִתְווּ׃
42. לֹא־
זָכְר֥וּ
אֶת־
יָד֑וֹ
י֝֗וֹם
אֲֽשֶׁר־
פָּדָ֥ם
מִנִּי־
צָֽר׃
43. אֲשֶׁר־
שָׂ֣ם
בְּ֭מִצְרַיִם
אֹֽתוֹתָ֑יו
וּ֝מוֹפְתָ֗יו
בִּשְׂדֵה־
צֹֽעַן׃
44. וַיַּהֲפֹ֣ךְ
לְ֭דָם
יְאֹרֵיהֶ֑ם
וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם
בַּל־
יִשְׁתָּיֽוּן׃
45. יְשַׁלַּ֬ח
בָּהֶ֣ם
עָ֭רֹב
וַיֹּאכְלֵ֑ם
וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ
וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
46. וַיִּתֵּ֣ן
לֶחָסִ֣יל
יְבוּלָ֑ם
וִֽ֝יגִיעָ֗ם
לָאַרְבֶּֽה׃
47. יַהֲרֹ֣ג
בַּבָּרָ֣ד
גַּפְנָ֑ם
וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם
בַּֽחֲנָמַֽל׃
48. וַיַּסְגֵּ֣ר
לַבָּרָ֣ד
בְּעִירָ֑ם
וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם
לָרְשָׁפִֽים׃
49. יְשַׁלַּח־
בָּ֨ם ׀
חֲר֬וֹן
אַפּ֗וֹ
עֶבְרָ֣ה
וָזַ֣עַם
וְצָרָ֑ה
מִ֝שְׁלַ֗חַת
מַלְאֲכֵ֥י
רָעִֽים׃
50. יְפַלֵּ֥ס
נָתִ֗יב
לְאַ֫פּ֥וֹ
לֹא־
חָשַׂ֣ךְ
מִמָּ֣וֶת
נַפְשָׁ֑ם
וְ֝חַיָּתָ֗ם
לַדֶּ֥בֶר
הִסְגִּֽיר׃
51. וַיַּ֣ךְ
כָּל־
בְּכ֣וֹר
בְּמִצְרָ֑יִם
רֵאשִׁ֥ית
א֝וֹנִ֗ים
בְּאָהֳלֵי־
חָֽם׃
52. וַיַּסַּ֣ע
כַּצֹּ֣אן
עַמּ֑וֹ
וַֽיְנַהֲגֵ֥ם
כַּ֝עֵ֗דֶר
בַּמִּדְבָּֽר׃
53. וַיַּנְחֵ֣ם
לָ֭בֶטַח
וְלֹ֣א
פָחָ֑דוּ
וְאֶת־
א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם
כִּסָּ֥ה
הַיָּֽם׃
54. וַ֭יְבִיאֵם
אֶל־
גְּב֣וּל
קָדְשׁ֑וֹ
הַר־
זֶ֝֗ה
קָנְתָ֥ה
יְמִינֽוֹ׃
55. וַיְגָ֤רֶשׁ
מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀
גּוֹיִ֗ם
וַֽ֭יַּפִּילֵם
בְּחֶ֣בֶל
נַחֲלָ֑ה
וַיַּשְׁכֵּ֥ן
בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם
שִׁבְטֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל׃
56. וַיְנַסּ֣וּ
וַ֭יַּמְרוּ
אֶת־
אֱלֹהִ֣ים
עֶלְי֑וֹן
וְ֝עֵדוֹתָ֗יו
לֹ֣א
שָׁמָֽרוּ׃
57. וַיִּסֹּ֣גוּ
וַֽ֭יִּבְגְּדוּ
כַּאֲבוֹתָ֑ם
נֶ֝הְפְּכ֗וּ
כְּקֶ֣שֶׁת
רְמִיָּֽה׃
58. וַיַּכְעִיס֥וּהוּ
בְּבָמוֹתָ֑ם
וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם
יַקְנִיאֽוּהוּ׃
59. שָׁמַ֣ע
אֱ֭לֹהִים
וַֽיִּתְעַבָּ֑ר
וַיִּמְאַ֥ס
מְ֝אֹ֗ד
בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
60. וַ֭יִּטֹּשׁ
מִשְׁכַּ֣ן
שִׁל֑וֹ
אֹ֝֗הֶל
שִׁכֵּ֥ן
בָּאָדָֽם׃
61. וַיִּתֵּ֣ן
לַשְּׁבִ֣י
עֻזּ֑וֹ
וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ
בְיַד־
צָֽר׃
62. וַיַּסְגֵּ֣ר
לַחֶ֣רֶב
עַמּ֑וֹ
וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ
הִתְעַבָּֽר׃
63. בַּחוּרָ֥יו
אָֽכְלָה־
אֵ֑שׁ
וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו
לֹ֣א
הוּלָּֽלוּ׃
64. כֹּ֭הֲנָיו
בַּחֶ֣רֶב
נָפָ֑לוּ
וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו
לֹ֣א
תִבְכֶּֽינָה׃
65. וַיִּקַ֖ץ
כְּיָשֵׁ֥ן ׀
אֲדֹנָ֑י
כְּ֝גִבּ֗וֹר
מִתְרוֹנֵ֥ן
מִיָּֽיִן׃
66. וַיַּךְ־
צָרָ֥יו
אָח֑וֹר
חֶרְפַּ֥ת
ע֝וֹלָ֗ם
נָ֣תַן
לָֽמוֹ׃
67. וַ֭יִּמְאַס
בְּאֹ֣הֶל
יוֹסֵ֑ף
וּֽבְשֵׁ֥בֶט
אֶ֝פְרַ֗יִם
לֹ֣א
בָחָֽר׃
68. וַ֭יִּבְחַר
אֶת־
שֵׁ֣בֶט
יְהוּדָ֑ה
אֶֽת־
הַ֥ר
צִ֝יּ֗וֹן
אֲשֶׁ֣ר
אָהֵֽב׃
69. וַיִּ֣בֶן
כְּמוֹ־
רָ֭מִים
מִקְדָּשׁ֑וֹ
כְּ֝אֶ֗רֶץ
יְסָדָ֥הּ
לְעוֹלָֽם׃
70. וַ֭יִּבְחַר
בְּדָוִ֣ד
עַבְדּ֑וֹ
וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ
מִֽמִּכְלְאֹ֥ת
צֹֽאן׃
71. מֵאַחַ֥ר
עָל֗וֹת
הֱבִ֫יא֥וֹ
לִ֭רְעוֹת
בְּיַעֲקֹ֣ב
עַמּ֑וֹ
וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל
נַחֲלָתֽוֹ׃
72. וַ֭יִּרְעֵם
כְּתֹ֣ם
לְבָב֑וֹ
וּבִתְבוּנ֖וֹת
כַּפָּ֣יו
יַנְחֵֽם׃