Psalm 9 → 37

Reasoning: 11264 Output: 8717 Total: 19981

Argument

Short answer: Psalm 37 reads like a wisdom commentary on Psalm 9’s theology. Psalm 9 announces and prays for YHWH’s just rule—especially His defense of the poor, His unfailing memory of their cry, and the certain downfall of the wicked. Psalm 37 then tells the faithful how to live in light of that truth: don’t fret over evildoers; trust, wait, and keep to the right path; the wicked will indeed be cut off and the humble will inherit the land. The linkage is strengthened by shared form (acrostic), repeated vocabulary and roots, the same paired motifs (righteous/poor vs. wicked; divine judgment; refuge/stronghold; “not forsaking” in “a time of trouble”), and a coherent progression from hymn/petition (Ps 9) to instruction (Ps 37).

Arguments in detail

1) Form and style
- Both are acrostics. Psalm 9 (with Psalm 10) forms an alphabetic acrostic; Psalm 37 is a complete alphabetic wisdom acrostic. The shared form is rare enough in the Psalter that its recurrence strengthens an editorial and conceptual linkage.
- Both are Davidic headings (לדוד). Common, but consistent.
- Movement of genre: Psalm 9 is praise + confidence + petition in the face of enemies; Psalm 37 is wisdom instruction that applies Psalm 9’s theology to daily conduct. That is a natural “follow-on” in logic: proclamation and prayer (9) -> how to live while waiting for it to play out (37).

2) Lexical and root-level ties (rarer and/or more distinctive items first)
- “Stronghold in time of trouble”
  - Ps 9:10 מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה
  - Ps 37:39 מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה
  Near-formulaic collocation “(ma’oz/misgav) + בעת/לעת(ות) צרה.” This is a distinctive pairing and appears in both.
- “Not forsaken” (root עזב) with the righteous/faithful
  - Ps 9:11 לֹא־עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ
  - Ps 37:25 לֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב; 37:28 לֹא־יַעֲזֹב אֶת־חֲסִידָיו; 37:33 יְהוָה לֹא־יַעַזְבֶנּוּ
  Same root, same theological point, repeated as assertion and assurance.
- Trust/hope vocabulary
  - בטח “trust”: Ps 9:11 יִבְטְחוּ בְךָ; Ps 37:3 בְּטַח; 37:5 וּבְטַח עָלָיו
  - קוה/תקוה “hope/wait”: Ps 9:19 תִּקְוַת עֲנִיִּים; Ps 37:9 קֹוֵי יְהוָה; 37:34 קַוֵּה אֶל־יְהוָה
  Both the root and the semantic field are carried forward from 9 to 37.
- Salvation/help (root ישע)
  - Ps 9:15 בִּישׁוּעָתֶךָ
  - Ps 37:39–40 וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה … וְיוֹשִׁיעֵם
- Exaltation (root רום) in deliverance
  - Ps 9:14 מְרֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת
  - Ps 37:34 וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ
- Judgment/justice cluster (שׁפט/מִשְׁפָּט; דִּין; צֶדֶק/צַדִּיק)
  - Ps 9:5–9;17 “עשית משפטי… שופט צדק… יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק… מִשְׁפָּט עָשָׂה”
  - Ps 37:6;28;30;33 “וּמִשְׁפָּטֶךָ כַצָּהֳרָיִם… יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט… לְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט… וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ”
  Psalm 37 reads as the lived implication of 9’s theology of divine judgment.
- Uprightness (ישר/מֵישָׁרִים)
  - Ps 9:9 בְּמֵישָׁרִים
  - Ps 37:14 יִשְׁרֵי־דָרֶךְ; 37:37 רְאֵה יָשָׁר
- The poor/humble set (עני/אביון/ענוים)
  - Ps 9:13;19 “צַעֲקַת עֲנִיִּים… לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן”
  - Ps 37:11 “וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ”; 37:14 “לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן”
  Psalm 37:11 is a direct development of Psalm 9’s concern that the afflicted not be forgotten: the anawim do more than survive—they inherit the land.
- The wicked’s end (אבד/כרת) and poetic justice
  - Ps 9:4;6–7;16–18 “יֹאבְדוּ… אִבַּדְתָּ רָשָׁע… טָבְעוּ גּוֹיִם… נִלְכְּדָה רַגְלָם… יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה”
  - Ps 37:9;15;20;22;28;34;38 “יִכָּרֵתוּן… חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם… רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ… יִכָּרֵתוּ… נִכְרָת… בְהִכָּרֵת רְשָׁעִים… אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה”
  The same fate in different imagery: in 9 they fall into their own pit; in 37 their sword pierces their own heart.
- “Establish” (כון)
  - Ps 9:8 כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ
  - Ps 37:23 מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי־גֶבֶר כּוֹנָנוּ
  The God who establishes His throne for judgment (Ps 9) establishes the steps of the faithful (Ps 37)—a tight theological and verbal bridge.
- Enemies (אויב)
  - Ps 9:4;7
  - Ps 37:20 “וְאֹיְבֵי יְהוָה… כָּלוּ”
- “Know/remember” (ידע/זכר/שכח) in judicial context
  - Ps 9:11–13 “יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ… אוֹתָם זָכָר; לֹא שָׁכַח”
  - Ps 37:18 “יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם”
  Both reflect YHWH’s mindful governance (He knows/remembers; He does not forget).

3) Motifs that form a coherent progression
- From Zion to the land
  - Ps 9:12 “זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן… בְּשַׁעֲרֵי בַת־צִיּוֹן”
  - Ps 37:3, 9, 11, 22, 29 “שְׁכָן־אֶרֶץ… יִירְשׁוּ־אָרֶץ… וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ”
  Logic: the God who dwells in Zion (9) secures the community’s dwelling/inheritance in the land (37).
- From prayer for judgment to instruction to wait for it
  - Ps 9 ends: “קוּמָה יְהוָה… יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם… שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם” (9:20–21)
  - Ps 37 responds: “דּוֹם לַיהוָה… אַל־תִּתְחַר… קַוֵּה אֶל־יְהוָה… וְהוֹצִיא… מִשְׁפָּטֶךָ” (37:7, 34, 6)
  The petition in 9 becomes the pastoral guidance in 37: wait, don’t burn with anger, trust; God’s judgment will appear like the noon sun.
- The poor’s cry and the meek’s inheritance
  - Ps 9:13, 19 insists the needy will not be forgotten.
  - Ps 37:11, 14 shows God turning that concern into durable blessing: the meek inherit; the wicked who target “עָנִי וְאֶבְיוֹן” are broken.

4) Event-sequence logic in an Israelite setting
- Battlefield to gate to land
  - Psalm 9 pictures national enemies routed, God enthroned in judgment, the psalmist rescued “from the gates of death” to praise “in the gates of Daughter Zion.” That is a classic post-deliverance frame.
  - Psalm 37 is the wisdom that follows deliverance: in the long run of community life at the city gate and in the land, don’t imitate oppressors; keep to justice; God sustains the righteous line (נַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה, 37:18) and cuts off the wicked line (כרת).
- Covenant story arc
  - 9 proclaims YHWH’s universal kingship and just rule from Zion.
  - 37 applies it to Deuteronomic promises: the righteous “inherit the land,” the wicked are “cut off,” echoing covenant blessings and curses (inheritance vs. excision).

5) Stylistic/verbal “echo chains” that feel intentional
- “Stronghold in a time of trouble” + “not forsaken” + “trust/hope” recurs with near-formulaic phrasing across both psalms (Ps 9:10–11; Ps 37:3–5, 25, 28–29, 39–40).
- “Poetic justice” scenes: trap/sword backfires (Ps 9:16; Ps 37:15).
- “Establish” throne/steps (Ps 9:8; Ps 37:23).
- “Raising up” from death’s gate to exaltation/inheritance (Ps 9:14; Ps 37:34).
- “Justice emerges” publicly (Ps 9:17; Ps 37:6).

Conclusion
If you read Psalm 37 after Psalm 9, you hear the same vocabulary, the same rare collocations, the same judge/righteous/poor vs. wicked polarity, and even the same grammatical roots (עזב; ישע; בטח; קוה/תקוה; שׁפט/מִשְׁפָּט; צדק/צדיק; ישר; אבד/כרת; כון). Psalm 9 lays the theological ground: YHWH is enthroned as just judge, a high stronghold for the oppressed in times of trouble, who will not forsake those who seek Him and will bring the wicked to ruin. Psalm 37 then shows how to live under that confession: trust, wait, do good, and you will dwell in the land; the meek—the very people Psalm 9 defended—will inherit it, while the evildoers’ end is sure. On form, vocabulary, motifs, and storyline, Psalm 37 can plausibly be read as the logical continuation of Psalm 9.

Evaluation

Score: 7.5

Evaluated at: 2025-12-04T03:49:08 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 4224 Output: 9572 Total: 13796

Vocabulary specificity: 6.0 / 10

Multiple precise links: misgav/ma’oz be’et tsarah (9:10; 37:39), ‘azav (9:11; 37:25,28,33), konen (9:8; 37:23), trap/sword backfire, and acrostic (9–10; 37). Weakness: motifs common; 9’s acrostic pairs with 10.

Prompt

Consider Psalm 9 and Psalm 37 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 37 logically follows on from Psalm 9? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 9:
Psalm 9
1. לַ֭מְנַצֵּחַ
        עַלְמ֥וּת
        לַבֵּ֗ן
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. אוֹדֶ֣ה
        יְ֭הוָה
        בְּכָל־
        לִבִּ֑י
        אֲ֝סַפְּרָ֗ה
        כָּל־
        נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
3. אֶשְׂמְחָ֣ה
        וְאֶעֶלְצָ֣ה
        בָ֑ךְ
        אֲזַמְּרָ֖ה
        שִׁמְךָ֣
        עֶלְיֽוֹן׃
4. בְּשׁוּב־
        אוֹיְבַ֥י
        אָח֑וֹר
        יִכָּשְׁל֥וּ
        וְ֝יֹאבְד֗וּ
        מִפָּנֶֽיךָ׃
5. כִּֽי־
        עָ֭שִׂיתָ
        מִשְׁפָּטִ֣י
        וְדִינִ֑י
        יָשַׁ֥בְתָּ
        לְ֝כִסֵּ֗א
        שׁוֹפֵ֥ט
        צֶֽדֶק׃
6. גָּעַ֣רְתָּ
        ג֭וֹיִם
        אִבַּ֣דְתָּ
        רָשָׁ֑ע
        שְׁמָ֥ם
        מָ֝חִ֗יתָ
        לְעוֹלָ֥ם
        וָעֶֽד׃
7. הָֽאוֹיֵ֨ב ׀
        תַּ֥מּוּ
        חֳרָב֗וֹת
        לָ֫נֶ֥צַח
        וְעָרִ֥ים
        נָתַ֑שְׁתָּ
        אָבַ֖ד
        זִכְרָ֣ם
        הֵֽמָּה׃
8. וַֽ֭יהוָה
        לְעוֹלָ֣ם
        יֵשֵׁ֑ב
        כּוֹנֵ֖ן
        לַמִּשְׁפָּ֣ט
        כִּסְאֽוֹ׃
9. וְה֗וּא
        יִשְׁפֹּֽט־
        תֵּבֵ֥ל
        בְּצֶ֑דֶק
        יָדִ֥ין
        לְ֝אֻמִּ֗ים
        בְּמֵישָֽׁtרִים׃
10. וִ֘יהִ֤י
        יְהוָ֣ה
        מִשְׂגָּ֣ב
        לַדָּ֑ךְ
        מִ֝שְׂגָּ֗ב
        לְעִתּ֥וֹת
        בַּצָּרָֽה׃
11. וְיִבְטְח֣וּ
        בְ֭ךָ
        יוֹדְעֵ֣י
        שְׁמֶ֑ךָ
        כִּ֤י
        לֹֽא־
        עָזַ֖בְתָּ
        דֹרְשֶׁ֣יךָ
        יְהוָֽה׃
12. זַמְּר֗וּ
        לַ֭יהוָה
        יֹשֵׁ֣ב
        צִיּ֑וֹן
        הַגִּ֥ידוּ
        בָ֝עַמִּ֗ים
        עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
13. כִּֽי־
        דֹרֵ֣שׁ
        דָּ֭מִים
        אוֹתָ֣ם
        זָכָ֑ר
        לֹֽא־
        שָׁ֝כַ֗ח
        צַעֲקַ֥ת
        עניים
        עֲנָוִֽים׃
14. חָֽנְנֵ֬נִי
        יְהוָ֗ה
        רְאֵ֣ה
        עָ֭נְיִי
        מִשֹּׂנְאָ֑י
        מְ֝רוֹמְמִ֗י
        מִשַּׁ֥עֲרֵי
        מָֽוֶת׃
15. לְמַ֥עַן
        אֲסַפְּרָ֗ה
        כָּֽל־
        תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ
        בְּשַֽׁעֲרֵ֥י
        בַת־
        צִיּ֑וֹן
        אָ֝גִ֗ילָה
        בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
16. טָבְע֣וּ
        ג֭וֹיִם
        בְּשַׁ֣חַת
        עָשׂ֑וּ
        בְּרֶֽשֶׁת־
        ז֥וּ
        טָ֝מָ֗נוּ
        נִלְכְּדָ֥ה
        רַגְלָֽם׃
17. נ֤וֹדַ֨ע ׀
        יְהוָה֮
        מִשְׁפָּ֢ט
        עָ֫שָׂ֥ה
        בְּפֹ֣עַל
        כַּ֭פָּיו
        נוֹקֵ֣שׁ
        רָשָׁ֑ע
        הִגָּי֥וֹן
        סֶֽלָה׃
18. יָשׁ֣וּבוּ
        רְשָׁעִ֣ים
        לִשְׁא֑וֹלָה
        כָּל־
        גּ֝וֹיִ֗ם
        שְׁכֵחֵ֥י
        אֱלֹהִֽים׃
19. כִּ֤י
        לֹ֣א
        לָ֭נֶצַח
        יִשָּׁכַ֣ח
        אֶבְי֑וֹן
        תִּקְוַ֥ת
        ענוים
        עֲ֝נִיִּ֗ים
        תֹּאבַ֥ד
        לָעַֽד׃
20. קוּמָ֣ה
        יְ֭הוָה
        אַל־
        יָעֹ֣ז
        אֱנ֑וֹשׁ
        יִשָּׁפְט֥וּ
        ג֝וֹיִ֗ם
        עַל־
        פָּנֶֽיךָ׃
21. שִׁ֘יתָ֤ה
        יְהוָ֨ה ׀
        מוֹרָ֗ה
        לָ֫הֶ֥ם
        יֵדְע֥וּ
        גוֹיִ֑ם
        אֱנ֖וֹשׁ
        הֵ֣מָּה
        סֶּֽלָה׃

Psalm 37:
Psalm 37
1. לְדָוִ֨ד ׀
        אַל־
        תִּתְחַ֥ר
        בַּמְּרֵעִ֑ים
        אַל־
        תְּ֝קַנֵּ֗א
        בְּעֹשֵׂ֥י
        עַוְלָֽה׃
2. כִּ֣י
        כֶ֭חָצִיר
        מְהֵרָ֣ה
        יִמָּ֑לוּ
        וּכְיֶ֥רֶק
        דֶּ֝֗שֶׁא
        יִבּוֹלֽוּן׃
3. בְּטַ֣ח
        בַּֽ֭יהוָה
        וַעֲשֵׂה־
        ט֑וֹב
        שְׁכָן־
        אֶ֝֗רֶץ
        וּרְעֵ֥ה
        אֱמוּנָֽה׃
4. וְהִתְעַנַּ֥ג
        עַל־
        יְהוָ֑ה
        וְיִֽתֶּן־
        לְ֝ךָ֗
        מִשְׁאֲלֹ֥ת
        לִבֶּֽךָ׃
5. גּ֣וֹל
        עַל־
        יְהוָ֣ה
        דַּרְכֶּ֑ךָ
        וּבְטַ֥ח
        עָ֝לָ֗יו
        וְה֣וּא
        יַעֲשֶֽׂה׃
6. וְהוֹצִ֣יא
        כָא֣וֹר
        צִדְקֶ֑ךָ
        וּ֝מִשְׁפָּטֶ֗ךָ
        כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
7. דּ֤וֹם ׀
        לַיהוָה֮
        וְהִתְח֢וֹלֵ֫ל
        ל֥וֹ
        אַל־
        תִּ֭תְחַר
        בְּמַצְלִ֣יחַ
        דַּרְכּ֑וֹ
        בְּ֝אִ֗ישׁ
        עֹשֶׂ֥ה
        מְזִמּֽוֹת׃
8. הֶ֣רֶף
        מֵ֭אַף
        וַעֲזֹ֣ב
        חֵמָ֑ה
        אַל־
        תִּ֝תְחַ֗ר
        אַךְ־
        לְהָרֵֽעַ׃
9. כִּֽי־
        מְ֭רֵעִים
        יִכָּרֵת֑וּן
        וְקֹוֵ֥י
        יְ֝הוָ֗ה
        הֵ֣מָּה
        יִֽירְשׁוּ־
        אָֽרֶץ׃
10. וְע֣וֹד
        מְ֭עַט
        וְאֵ֣ין
        רָשָׁ֑ע
        וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ
        עַל־
        מְקוֹמ֣וֹ
        וְאֵינֶֽנּוּ׃
11. וַעֲנָוִ֥ים
        יִֽירְשׁוּ־
        אָ֑רֶץ
        וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ
        עַל־
        רֹ֥ב
        שָׁלֽוֹם׃
12. זֹמֵ֣ם
        רָ֭שָׁע
        לַצַּדִּ֑יק
        וְחֹרֵ֖ק
        עָלָ֣יו
        שִׁנָּֽיו׃
13. אֲדֹנָ֥י
        יִשְׂחַק־
        ל֑וֹ
        כִּֽי־
        רָ֝אָ֗ה
        כִּֽי־
        יָבֹ֥א
        יוֹמֽוֹ׃
14. חֶ֤רֶב ׀
        פָּֽתְח֣וּ
        רְשָׁעִים֮
        וְדָרְכ֢וּ
        קַ֫שְׁתָּ֥ם
        לְ֭הַפִּיל
        עָנִ֣י
        וְאֶבְי֑וֹן
        לִ֝טְב֗וֹחַ
        יִשְׁרֵי־
        דָֽרֶךְ׃
15. חַ֭רְבָּם
        תָּב֣וֹא
        בְלִבָּ֑ם
        וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם
        תִּשָּׁבַֽרְנָה׃
16. טוֹב־
        מְ֭עַט
        לַצַּדִּ֑יק
        מֵ֝הֲמ֗וֹן
        רְשָׁעִ֥ים
        רַבִּֽים׃
17. כִּ֤י
        זְרוֹע֣וֹת
        רְ֭שָׁעִים
        תִּשָּׁבַ֑רְנָה
        וְסוֹמֵ֖ךְ
        צַדִּיקִ֣ים
        יְהוָֽה׃
18. יוֹדֵ֣עַ
        יְ֭הוָה
        יְמֵ֣י
        תְמִימִ֑ם
        וְ֝נַחֲלָתָ֗ם
        לְעוֹלָ֥ם
        תִּהְיֶֽה׃
19. לֹֽא־
        יֵ֭בֹשׁוּ
        בְּעֵ֣ת
        רָעָ֑ה
        וּבִימֵ֖י
        רְעָב֣וֹן
        יִשְׂבָּֽעוּ׃
20. כִּ֤י
        רְשָׁעִ֨ים ׀
        יֹאבֵ֗דוּ
        וְאֹיְבֵ֣י
        יְ֭הוָה
        כִּיקַ֣ר
        כָּרִ֑ים
        כָּל֖וּ
        בֶעָשָׁ֣ן
        כָּֽלוּ׃
21. לֹוֶ֣ה
        רָ֭שָׁע
        וְלֹ֣א
        יְשַׁלֵּ֑ם
        וְ֝צַדִּ֗יק
        חוֹנֵ֥ן
        וְנוֹתֵֽן׃
22. כִּ֣י
        מְ֭בֹרָכָיו
        יִ֣ירְשׁוּ
        אָ֑רֶץ
        וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו
        יִכָּרֵֽתוּ׃
23. מֵ֭יְהוָה
        מִֽצְעֲדֵי־
        גֶ֥בֶר
        כּוֹנָ֗נוּ
        וְדַרְכּ֥וֹ
        יֶחְפָּֽץ׃
24. כִּֽי־
        יִפֹּ֥ל
        לֹֽא־
        יוּטָ֑ל
        כִּֽי־
        יְ֝הוָ֗ה
        סוֹמֵ֥ךְ
        יָדֽוֹ׃
25. נַ֤עַר ׀
        הָיִ֗יתִי
        גַּם־
        זָ֫קַ֥נְתִּי
        וְֽלֹא־
        רָ֭אִיתִי
        צַדִּ֣יק
        נֶעֱזָ֑ב
        וְ֝זַרְע֗וֹ
        מְבַקֶּשׁ־
        לָֽחֶם׃
26. כָּל־
        הַ֭יּוֹם
        חוֹנֵ֣ן
        וּמַלְוֶ֑ה
        וְ֝זַרְע֗וֹ
        לִבְרָכָֽה׃
27. ס֣וּר
        מֵ֭רָע
        וַעֲשֵׂה־
        ט֗וֹב
        וּשְׁכֹ֥ן
        לְעוֹלָֽם׃
28. כִּ֤י
        יְהוָ֨ה ׀
        אֹ֘הֵ֤ב
        מִשְׁפָּ֗ט
        וְלֹא־
        יַעֲזֹ֣ב
        אֶת־
        חֲ֭סִידָיו
        לְעוֹלָ֣ם
        נִשְׁמָ֑רוּ
        וְזֶ֖רַע
        רְשָׁעִ֣ים
        נִכְרָֽת׃
29. צַדִּיקִ֥ים
        יִֽירְשׁוּ־
        אָ֑רֶץ
        וְיִשְׁכְּנ֖וּ
        לָעַ֣ד
        עָלֶֽיהָ׃
30. פִּֽי־
        צַ֭דִּיק
        יֶהְגֶּ֣ה
        חָכְמָ֑ה
        וּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ
        תְּדַבֵּ֥ר
        מִשְׁפָּֽט׃
31. תּוֹרַ֣ת
        אֱלֹהָ֣יו
        בְּלִבּ֑וֹ
        לֹ֖א
        תִמְעַ֣ד
        אֲשֻׁרָיו׃c
32. צוֹפֶ֣ה
        רָ֭שָׁע
        לַצַּדִּ֑יק
        וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ
        לַהֲמִיתוֹ׃
33. יְ֭הוָה
        לֹא־
        יַעַזְבֶ֣נּוּ
        בְיָד֑וֹ
        וְלֹ֥א
        יַ֝רְשִׁיעֶ֗נּוּ
        בְּהִשָּׁפְטֽוֹ׃
34. קַוֵּ֤ה
        אֶל־
        יְהוָ֨ה ׀
        וּשְׁמֹ֬ר
        דַּרְכּ֗וֹ
        וִֽ֭ירוֹמִמְךָ
        לָרֶ֣שֶׁת
        אָ֑רֶץ
        בְּהִכָּרֵ֖ת
        רְשָׁעִ֣ים
        תִּרְאֶֽה׃
35. רָ֭אִיתִי
        רָשָׁ֣ע
        עָרִ֑יץ
        וּ֝מִתְעָרֶ֗ה
        כְּאֶזְרָ֥ח
        רַעֲנָֽן׃
36. וַ֭יַּֽעֲבֹר
        וְהִנֵּ֣ה
        אֵינֶ֑נּוּ
        וָֽ֝אֲבַקְשֵׁ֗הוּ
        וְלֹ֣א
        נִמְצָֽא׃
37. שְׁמָר־
        תָּ֭ם
        וּרְאֵ֣ה
        יָשָׁ֑ר
        כִּֽי־
        אַחֲרִ֖ית
        לְאִ֣ישׁ
        שָׁלֽוֹם׃
38. וּֽ֭פֹשְׁעִים
        נִשְׁמְד֣וּ
        יַחְדָּ֑ו
        אַחֲרִ֖ית
        רְשָׁעִ֣ים
        נִכְרָֽתָה׃
39. וּתְשׁוּעַ֣ת
        צַ֭דִּיקִים
        מֵיְהוָ֑ה
        מָֽ֝עוּזָּ֗ם
        בְּעֵ֣ת
        צָרָֽה׃
40. וַֽיַּעְזְרֵ֥ם
        יְהוָ֗ה
        וַֽיְפַלְּ֫טֵ֥ם
        יְפַלְּטֵ֣ם
        מֵ֭רְשָׁעִים
        וְיוֹשִׁיעֵ֑ם
        כִּי־
        חָ֥סוּ
        בֽוֹ׃