Psalm 9 → 113

Argument generated 2025-12-04T03:12:01

Argument model gpt-5

Pair ID 1304

Reasoning: 9664 Output: 4978 Total: 14642

Argument

Here are several independent lines of argument—lexical, formal, thematic, and ritual—that can justify reading Psalm 113 as a logical “follow‑on” to Psalm 9.

1) Direct lexical bridges (identical or near‑identical Hebrew, with rarer items emphasized)
- אביון “poor” (identical form, same word class and sense)
  - Ps 9:19 כי לא לנצח ישכח אביון
  - Ps 113:7 מאשפת ירים אביון
  This is a relatively marked noun and functions programmatically in both psalms.
- דך/דל “crushed/poor” (near‑synonymic pair from the same semantic field of social vulnerability)
  - Ps 9:10 משגב לדך
  - Ps 113:7 מקימי מעפר דל
- רו״ם “raise/exalt” (same root, multiple realizations)
  - Ps 9:14 מרוממי משערי מות
  - Ps 113:4 רם על כל גוים יהוה; 113:7 ירים אביון
- יש״ב “sit/dwell” (same root, both for YHWH’s enthronement and for seating the lowly)
  - Ps 9:5 ישבת… לשבת; 9:8 יהוה לעולם ישב; 9:12 זמרו ליהוה יושב ציון
  - Ps 113:5 המגביהי לשבת; 113:8–9 להושיבי… מושיבי
  The play that YHWH “sits” enthroned and also “seats” the lowly is a deliberate conceptual thread.
- שם יהוה “the name of YHWH” (same lexeme and focus)
  - Ps 9:3 אזמרה שמך עליון; 9:11 יודעי שמך…; 9:12 זמרו ליהוה… הגידו בעמים עלילותיו
  - Ps 113:1–3 הללו… את שם יהוה; יהי שם יהוה מבורך… מהולל שם יהוה
- הל״ל “praise” (same root, different forms)
  - Ps 9:15 אספרה כל תהלתיך (tehillah, noun from הל״ל)
  - Ps 113:1–3 הללו, מהולל (imperative and passive participle of הל״ל)
- גוים “nations” (identical form; central to both)
  - Ps 9:6,16,18,20
  - Ps 113:4 רם על כל גוים יהוה
- עולם/לעד/לנצח “forever/everlasting” (temporal horizon)
  - Ps 9:6 לעולם ועד; 9:8 לעולם; 9:19 תאבד לעד; 9:19 לא לנצח
  - Ps 113:2 מעתה ועד עולם

2) Form and style: a common hymn‑logic
- Call to praise + reasons:
  - Ps 9 opens with personal praise and vows (אודה… אספרה… אזמרה) and moves to imperatives to the community (זמרו… הגידו).
  - Ps 113 begins with communal imperatives (הללו… הללו… הללו) and then strings relative/participle clauses giving the reasons (המגביהי… המשפילי… מקימי… מושיבי).
- Enthronement/judicial throne:
  - Ps 9:5,8–9 (ישבת… לכסא שופט צדק; יהוה לעולם ישב) explicitly enthrones YHWH as judge.
  - Ps 113:5–6 (המגביהי לשבת… המשפילי לראות) enthrones YHWH “on high,” while stressing his condescension to see.
  Same root יש״ב underwrites both the heavenly throne and YHWH’s active “seating” of the lowly.
- “High–low” reversal as stylistic engine:
  - Ps 9: enemies fall; the wicked are trapped; the humble/poor are not forgotten; the speaker is lifted from the gates of death to the gates of Zion.
  - Ps 113: the transcendent One “raises from dust,” “lifts from the ash‑heap,” seats with nobles; the barren becomes a joyous mother.
  The shared reversal motif is expressed with overlapping roots (רו״ם; יש״ב) and lexemes from the poverty field (דך/דל; אביון).

3) Thematic progression: Psalm 113 as the realized answer to Psalm 9’s program
- From petition and vow to accomplished praise among the nations:
  - Ps 9:12 “זמרו ליהוה יושב ציון; הגידו בעמים עלילותיו” is a programmatic summons to proclaim YHWH’s deeds among the nations.
  - Ps 113:1–4 enacts that program: continual, global praise of “the name of YHWH… from the rising of the sun to its setting,” with the explicit universal: “רם על כל גוים יהוה.”
- From judgment over the nations to acknowledged supremacy over the nations:
  - Ps 9:20–21 “קומה יהוה… ישפטו גוים… שיתה יהוה מורא להם; ידעו גוים אנוש המה.”
  - Ps 113:4 telegraphs the outcome: YHWH is already “exalted above all nations,” his glory “above the heavens.” What Ps 9 asks the nations to learn becomes axiomatic in Ps 113.
- From “not forgetting the afflicted” to concrete social reversals:
  - Ps 9:10,13,19: YHWH is a fortress for the crushed (דך), does not forget the cry of the עניים/ענוים, and the אביון will not be forgotten forever.
  - Ps 113:7–9 specifies exactly how that non‑forgetting looks: raising the דל/אביון and transforming barrenness into motherhood. It is the narrative fulfilment of Ps 9’s assurances.

4) Intertextual anchor: the Hannah tradition (1 Samuel 2) as shared source
- Ps 113:7–8 quotes/paraphrases 1 Sam 2:8 almost verbatim: “מקימי מעפר דל; מאשפת ירים אביון; להושיבי עם נדיבים…”
- Ps 9 shares Hannah’s theological grammar: joy in salvation (Ps 9:3,15 אעלצה… אגילה בישועתך), reversals of strong and weak, YHWH’s universal judging throne (cf. 1 Sam 2:10).
Taken together, both psalms draw on the same early royal/doctrinal complex: YHWH’s kingship manifests in overturning human status and securing the lowly.

5) Spatial and social arc: from gates to house, from city to world
- Ps 9 moves the speaker from “gates of death” to “the gates of Daughter Zion” (9:14–15), i.e., from mortal peril into the public, civic locus of praise.
- Ps 113 continues that arc into the domestic sphere and fertility: “מושיבי עקרת הבית… אם הבנים שמחה” (113:9). The praise that began in Zion’s gates now permeates Israel’s homes.
- Ps 113 simultaneously scales up from Zion to the whole world: “ממזרח־שמש עד־מבואו” and “על כל גוים,” answering Ps 9’s concern with the nations.

6) Liturgical/life‑cycle logic
- Ps 9 reads like a thanksgiving/victory hymn: YHWH has judged enemies, vindicated the oppressed, and the community is summoned to proclaim his deeds.
- Ps 113 is a paradigmatic Hallel hymn, sung at festivals (notably Passover) in homes and in temple, whose content (exalting the lowly, granting children) matches the social aftermath of deliverance: stability, dignity, and fertility.
- Thus a natural sequence suggests itself: deliverance and verdict (Ps 9) → universalized, continual hallel celebrating the same divine character in ordinary life (Ps 113).

7) Micro‑links that read as deliberate “joins”
- Ps 9:3 “אזמרה שמך עליון” → Ps 113:1–3 “הללו… את שם יהוה… יהי שם יהוה מבורך… מהולל שם יהוה” (the vowed praise of the Name becomes communal, unceasing praise of the Name).
- Ps 9:15 “אגילה בישועתך” → Ps 113:9 “אם־הבנים שמחה” (joy in salvation widens into domestic joy and fecundity).
- Ps 9:5,8–9 enthronement language with יש״ב → Ps 113:5–6 “המגביהי לשבת… המשפילי לראות” and 113:8–9 “להושיבי… מושיבי” (same root carries the whole “from his throne he makes them sit” logic).

Putting it all together
- On the level of diction (especially the shared and relatively marked אביון; the dense reuse of יש״ב and רו״ם; the concentration on שם יהוה and הל״ל/תהלה), on the level of form (call to praise + rationale; enthronement trope; reversal motif), and on the level of theology (judgment of nations; protection and elevation of the poor; the Name’s worldwide renown), Psalm 113 reads like the liturgical, universalized realization of what Psalm 9 asks for and celebrates in a particular instance.
- In narrative terms: Ps 9’s courtroom/victory scene in Zion leads naturally into Ps 113’s doxology that extends from Zion’s gates to every sunrise and into every house—precisely the sort of “follow‑on” a redactor might intend to show how a single deliverance becomes a perpetual, worldwide hallel.

Evaluation

Score: 6.5

Evaluated at: 2025-12-06T04:10:04 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 3776 Output: 5803 Total: 9579

Checklist

Has verse refs: Yes
Factual error detected: No
Only generic motifs: No
Counterargument considered: No
LXX/MT numbering acknowledged: No

Vocabulary specificity: 4.0 / 10

Multiple accurate verse-level links (אביון; דל/דך; ישב; רום) and a plausible progression, but much vocabulary is stock, and key counterpoints (Ps 9–10 acrostic pairing; Hallel distance) are ignored. No cap.

Prompt

Consider Psalm 9 and Psalm 113 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 113 logically follows on from Psalm 9? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 9:
Psalm 9
1. לַ֭מְנַצֵּחַ
        עַלְמ֥וּת
        לַבֵּ֗ן
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. אוֹדֶ֣ה
        יְ֭הוָה
        בְּכָל־
        לִבִּ֑י
        אֲ֝סַפְּרָ֗ה
        כָּל־
        נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
3. אֶשְׂמְחָ֣ה
        וְאֶעֶלְצָ֣ה
        בָ֑ךְ
        אֲזַמְּרָ֖ה
        שִׁמְךָ֣
        עֶלְיֽוֹן׃
4. בְּשׁוּב־
        אוֹיְבַ֥י
        אָח֑וֹר
        יִכָּשְׁל֥וּ
        וְ֝יֹאבְד֗וּ
        מִפָּנֶֽיךָ׃
5. כִּֽי־
        עָ֭שִׂיתָ
        מִשְׁפָּטִ֣י
        וְדִינִ֑י
        יָשַׁ֥בְתָּ
        לְ֝כִסֵּ֗א
        שׁוֹפֵ֥ט
        צֶֽדֶק׃
6. גָּעַ֣רְתָּ
        ג֭וֹיִם
        אִבַּ֣דְתָּ
        רָשָׁ֑ע
        שְׁמָ֥ם
        מָ֝חִ֗יתָ
        לְעוֹלָ֥ם
        וָעֶֽד׃
7. הָֽאוֹיֵ֨ב ׀
        תַּ֥מּוּ
        חֳרָב֗וֹת
        לָ֫נֶ֥צַח
        וְעָרִ֥ים
        נָתַ֑שְׁתָּ
        אָבַ֖ד
        זִכְרָ֣ם
        הֵֽמָּה׃
8. וַֽ֭יהוָה
        לְעוֹלָ֣ם
        יֵשֵׁ֑ב
        כּוֹנֵ֖ן
        לַמִּשְׁפָּ֣ט
        כִּסְאֽוֹ׃
9. וְה֗וּא
        יִשְׁפֹּֽט־
        תֵּבֵ֥ל
        בְּצֶ֑דֶק
        יָדִ֥ין
        לְ֝אֻמִּ֗ים
        בְּמֵישָֽׁtרִים׃
10. וִ֘יהִ֤י
        יְהוָ֣ה
        מִשְׂגָּ֣ב
        לַדָּ֑ךְ
        מִ֝שְׂגָּ֗ב
        לְעִתּ֥וֹת
        בַּצָּרָֽה׃
11. וְיִבְטְח֣וּ
        בְ֭ךָ
        יוֹדְעֵ֣י
        שְׁמֶ֑ךָ
        כִּ֤י
        לֹֽא־
        עָזַ֖בְתָּ
        דֹרְשֶׁ֣יךָ
        יְהוָֽה׃
12. זַמְּר֗וּ
        לַ֭יהוָה
        יֹשֵׁ֣ב
        צִיּ֑וֹן
        הַגִּ֥ידוּ
        בָ֝עַמִּ֗ים
        עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
13. כִּֽי־
        דֹרֵ֣שׁ
        דָּ֭מִים
        אוֹתָ֣ם
        זָכָ֑ר
        לֹֽא־
        שָׁ֝כַ֗ח
        צַעֲקַ֥ת
        עניים
        עֲנָוִֽים׃
14. חָֽנְנֵ֬נִי
        יְהוָ֗ה
        רְאֵ֣ה
        עָ֭נְיִי
        מִשֹּׂנְאָ֑י
        מְ֝רוֹמְמִ֗י
        מִשַּׁ֥עֲרֵי
        מָֽוֶת׃
15. לְמַ֥עַן
        אֲסַפְּרָ֗ה
        כָּֽל־
        תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ
        בְּשַֽׁעֲרֵ֥י
        בַת־
        צִיּ֑וֹן
        אָ֝גִ֗ילָה
        בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
16. טָבְע֣וּ
        ג֭וֹיִם
        בְּשַׁ֣חַת
        עָשׂ֑וּ
        בְּרֶֽשֶׁת־
        ז֥וּ
        טָ֝מָ֗נוּ
        נִלְכְּדָ֥ה
        רַגְלָֽם׃
17. נ֤וֹדַ֨ע ׀
        יְהוָה֮
        מִשְׁפָּ֢ט
        עָ֫שָׂ֥ה
        בְּפֹ֣עַל
        כַּ֭פָּיו
        נוֹקֵ֣שׁ
        רָשָׁ֑ע
        הִגָּי֥וֹן
        סֶֽלָה׃
18. יָשׁ֣וּבוּ
        רְשָׁעִ֣ים
        לִשְׁא֑וֹלָה
        כָּל־
        גּ֝וֹיִ֗ם
        שְׁכֵחֵ֥י
        אֱלֹהִֽים׃
19. כִּ֤י
        לֹ֣א
        לָ֭נֶצַח
        יִשָּׁכַ֣ח
        אֶבְי֑וֹן
        תִּקְוַ֥ת
        ענוים
        עֲ֝נִיִּ֗ים
        תֹּאבַ֥ד
        לָעַֽד׃
20. קוּמָ֣ה
        יְ֭הוָה
        אַל־
        יָעֹ֣ז
        אֱנ֑וֹשׁ
        יִשָּׁפְט֥וּ
        ג֝וֹיִ֗ם
        עַל־
        פָּנֶֽיךָ׃
21. שִׁ֘יתָ֤ה
        יְהוָ֨ה ׀
        מוֹרָ֗ה
        לָ֫הֶ֥ם
        יֵדְע֥וּ
        גוֹיִ֑ם
        אֱנ֖וֹשׁ
        הֵ֣מָּה
        סֶּֽלָה׃

Psalm 113:
Psalm 113
1. הַ֥לְלוּ
        יָ֨הּ ׀
        הַ֭לְלוּ
        עַבְדֵ֣י
        יְהוָ֑ה
        הַֽ֝לְלוּ
        אֶת־
        שֵׁ֥ם
        יְהוָֽה׃
2. יְהִ֤י
        שֵׁ֣ם
        יְהוָ֣ה
        מְבֹרָ֑ךְ
        מֵֽ֝עַתָּ֗ה
        וְעַד־
        עוֹלָֽם׃
3. מִמִּזְרַח־
        שֶׁ֥מֶשׁ
        עַד־
        מְבוֹא֑וֹ
        מְ֝הֻלָּ֗ל
        שֵׁ֣ם
        יְהוָֽה׃
4. רָ֖ם
        עַל־
        כָּל־
        גּוֹיִ֥ם ׀
        יְהוָ֑ה
        עַ֖ל
        הַשָּׁמַ֣יִם
        כְּבוֹדֽוֹ׃
5. מִ֭י
        כַּיהוָ֣ה
        אֱלֹהֵ֑ינוּ
        הַֽמַּגְבִּיהִ֥י
        לָשָֽׁבֶת׃
6. הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י
        לִרְא֑וֹת
        בַּשָּׁמַ֥יִם
        וּבָאָֽרֶץ׃
7. מְקִֽימִ֣י
        מֵעָפָ֣ר
        דָּ֑ל
        מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת
        יָרִ֥ים
        אֶבְיֽוֹן׃
8. לְהוֹשִׁיבִ֥י
        עִם־
        נְדִיבִ֑ים
        עִ֝֗ם
        נְדִיבֵ֥י
        עַמּֽוֹ׃
9. מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀
        עֲקֶ֬רֶת
        הַבַּ֗יִת
        אֵֽם־
        הַבָּנִ֥ים
        שְׂמֵחָ֗ה
        הַֽלְלוּ־
        יָֽהּ׃