Psalm 9 → 118
Reasoning: 8576 Output: 6986 Total: 15562
Argument
Short thesis: Psalm 9 is a vow-and-petition after deliverance that explicitly promises public thanksgiving “in the gates of Zion.” Psalm 118 is the public, processional thanksgiving that fulfills that vow: the speaker enters “the gates of righteousness,” gives thanks for being answered and not dying, and the congregation responds. Numerous shared Hebrew lexemes, rare collocations, motifs, and liturgical moves make 118 a natural sequel to 9. 1) Vow in Ps 9 → Fulfillment in Ps 118, anchored by identical “gate” language - Ps 9:14–15: “חָנֵּנִי … רְאֵה עָנְיִי … מְרוֹמְמִי מִשַׁעֲרֵי מָוֶת; לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָל־תְּהִלָּתֶיךָ; בְּשַׁעֲרֵי בַת־צִיּוֹן אָגִילָה בִישׁוּעָתֶךָ.” The speaker asks to be lifted “from the gates of death” so he can praise “in the gates of Daughter Zion.” - Ps 118:19–21: “פִּתְחוּ־לִי שַׁעֲרֵי־צֶדֶק … אוֹדֶה יָּהּ … אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי־לִי לִישׁוּעָה.” Identical form “שַׁעֲרֵי” (construct plural) reappears, but now as “gates of righteousness.” The vow “I will recount/praise” at the gates (Ps 9) is realized as “Open for me the gates … I will thank” (Ps 118). - The movement is coherent: from “gates of death” (Ps 9) to “gates of righteousness” and entry into the Temple precincts (Ps 118:20 “זֶה־הַשַּׁעַר לַיהוָה …”), culminating in altar service (118:27 “עַד־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”). 2) Distress → Deliverance → Thanksgiving: same storyline, same roots - Narrowness/distress: Ps 9:10 “מִשְׂגָּב … לְעִתּוֹת בַּצָּרָה”; Ps 118:5 “מִן־הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ.” Both use the צ־ר “narrow/pressure” root for trouble. - Rescue from death: Ps 9:14 “מִשַׁעֲרֵי מָוֶת”; Ps 118:17–18 “לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה … יִסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.” - Thanksgiving verbs and identical forms: - אודה “I will thank”: Ps 9:2 “אוֹדֶה יְהוָה”; Ps 118:19 “אוֹדֶה יָּהּ,” 118:21 “אוֹדְךָ.” - ספר “to recount”: Ps 9:2, 15 “אֲסַפְּרָה”; Ps 118:17 “וַאֲסַפֵּר.” - זמר “to sing”: Ps 9:3 “אֲזַמְּרָה”; Ps 118:14 “וְזִמְרָת יָּהּ” (same root as noun). - Joy-pair: Ps 9:3 “אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה,” Ps 118:24 “נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה.” The classic שׂמח/גיל pair recurs (order reversed), marking thanksgiving realized. 3) The Name of YHWH as the operative power - Ps 9:3 “אָזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן”; Ps 9:11 “וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ.” - Ps 118:10–12 the refrain “בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם” (3×), and 118:26 “בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה.” The trust in (and praise of) the Name in Ps 9 becomes victory “in the Name” in Ps 118. 4) Nations and mere mortals: same opponent set, same verdict - גּוֹיִם “nations”: Ps 9 is saturated with גּוֹיִם (vv. 6, 16, 18, 20–21); Ps 118:10–12 “כָּל־גּוֹיִם סְבָבוּנִי …” - אדם/אנוש “mere man”: Ps 9:20 “אַקּוּמָה יְהוָה אַל־יָעֹז אֱנוֹשׁ”; Ps 9:21 “יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה.” Ps 118:6, 8–9 opposes trust in YHWH to trust in “אָדָם/נְדִיבִים” and asks, “מַה־יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?” Both psalms contrast YHWH’s rule with the pretensions of mortals. - Judicial frame: Ps 9:5, 8–9 “לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ … יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק,” Ps 118 transposes judgment into public vindication: “יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה … עֹשָׂה חָיִל” (vv. 15–16). 5) Rare or marked lexemes that reappear - “נִפְלְאוֹתֶיךָ” (Ps 9:2) ↔ “נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ” (Ps 118:23), same rare root פ־ל־א for God’s “wonders.” - Identical construct “שַׁעֲרֵי” (Ps 9:15; Ps 118:19), a salient, spatial-liturgy marker. - Exaltation root רוּם: Ps 9:14 “מְרוֹמְמִי (you who lift me),” Ps 118:16 “יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה,” Ps 118:28 “אֲרוֹמְמֶךָּ.” - יְשׁוּעָה “salvation”: Ps 9:15 “בִּישׁוּעָתֶךָ,” Ps 118:14–15, 21 (4×), central to the thanksgiving. 6) From summons to sing (Ps 9) to the congregation’s response (Ps 118) - Ps 9:12 issues imperatives: “זַמְּרוּ לַיהוָה … הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.” - Ps 118 opens with, and sustains, congregational responses: “הוֹדוּ לַיהוָה … יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל … בֵּית־אַהֲרֹן … יִרְאֵי יְהוָה” (vv. 1–4), and later the priestly blessing from the sanctuary (v. 26 “בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה”). This reads like the liturgical realization of Ps 9’s call. 7) Life-sequence that fits ancient Israelite practice - Historical-liturgy arc: 1) Threat and victory over hostile nations (Ps 9; cf. Ps 118:10–12). 2) Vow to thank YHWH publicly at Zion’s gates (Ps 9:14–15). 3) Procession to the Temple, entry through the gates, corporate thanksgiving, and sacrificial festivity (Ps 118:19–27 “פִּתְחוּ־לִי שַׁעֲרֵי־צֶדֶק … אִסְרוּ־חַג … עַד־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”). This precisely matches the “todah” pattern: distress → cry → deliverance → public thanks and offering. 8) Additional thematic dovetailing - Trust: Ps 9:11 “וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ” → Ps 118:8–9 “טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם/בַּנְדִיבִים.” - Reversal/vindication: Ps 9:16–18 the nations fall into their own trap; Ps 118:22–23 “אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה”—the rejected becomes chief. Both celebrate God’s paradoxical justice. - Day of salvation celebrated: Ps 9 opens with resolved praise (vv. 2–3) and ends with judicial prayer (vv. 20–21); Ps 118 declares its realization: “זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה; נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ” (v. 24). Why these links are probative - Several are not just root-level but identical forms or fixed phrases: אודה; שַׁעֲרֵי; בְּשֵׁם יְהוָה; the שׂמח/גיל pair; multiple occurrences of גּוֹיִם; repeated יְשׁוּעָה. - The “gate” and “vow/fulfillment” motifs are structurally determinative, not merely verbal echoes. - The move from solo praise/call (Ps 9) to responsive liturgy with priests and people (Ps 118) maps cleanly onto an ancient Israelite thanksgiving procession culminating in sacrificial rites. In sum, Psalm 118 reads like the enacted answer to Psalm 9’s prayer and vow: the same speaker rescued from “gates of death” enters “the gates of righteousness,” thanks the God whose Name he trusted, and—before Israel, the house of Aaron, and the God-fearers—publicly recounts God’s wondrous salvation.
Evaluation
Score: 7.5
Evaluated at: 2025-12-06T04:15:55 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 3584 Output: 7803 Total: 11387
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 5.0 / 10
Multiple precise, verified links (gate vow→fulfillment; shared lexemes; distress→deliverance→thanks) suggest sequencing, but many are common todah/Hallel motifs; no explicit editorial marker; Book I–V gap allows alternative explanations.
Prompt
Consider Psalm 9 and Psalm 118 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 118 logically follows on from Psalm 9? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 9:
Psalm 9
1. לַ֭מְנַצֵּחַ
עַלְמ֥וּת
לַבֵּ֗ן
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. אוֹדֶ֣ה
יְ֭הוָה
בְּכָל־
לִבִּ֑י
אֲ֝סַפְּרָ֗ה
כָּל־
נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
3. אֶשְׂמְחָ֣ה
וְאֶעֶלְצָ֣ה
בָ֑ךְ
אֲזַמְּרָ֖ה
שִׁמְךָ֣
עֶלְיֽוֹן׃
4. בְּשׁוּב־
אוֹיְבַ֥י
אָח֑וֹר
יִכָּשְׁל֥וּ
וְ֝יֹאבְד֗וּ
מִפָּנֶֽיךָ׃
5. כִּֽי־
עָ֭שִׂיתָ
מִשְׁפָּטִ֣י
וְדִינִ֑י
יָשַׁ֥בְתָּ
לְ֝כִסֵּ֗א
שׁוֹפֵ֥ט
צֶֽדֶק׃
6. גָּעַ֣רְתָּ
ג֭וֹיִם
אִבַּ֣דְתָּ
רָשָׁ֑ע
שְׁמָ֥ם
מָ֝חִ֗יתָ
לְעוֹלָ֥ם
וָעֶֽד׃
7. הָֽאוֹיֵ֨ב ׀
תַּ֥מּוּ
חֳרָב֗וֹת
לָ֫נֶ֥צַח
וְעָרִ֥ים
נָתַ֑שְׁתָּ
אָבַ֖ד
זִכְרָ֣ם
הֵֽמָּה׃
8. וַֽ֭יהוָה
לְעוֹלָ֣ם
יֵשֵׁ֑ב
כּוֹנֵ֖ן
לַמִּשְׁפָּ֣ט
כִּסְאֽוֹ׃
9. וְה֗וּא
יִשְׁפֹּֽט־
תֵּבֵ֥ל
בְּצֶ֑דֶק
יָדִ֥ין
לְ֝אֻמִּ֗ים
בְּמֵישָֽׁtרִים׃
10. וִ֘יהִ֤י
יְהוָ֣ה
מִשְׂגָּ֣ב
לַדָּ֑ךְ
מִ֝שְׂגָּ֗ב
לְעִתּ֥וֹת
בַּצָּרָֽה׃
11. וְיִבְטְח֣וּ
בְ֭ךָ
יוֹדְעֵ֣י
שְׁמֶ֑ךָ
כִּ֤י
לֹֽא־
עָזַ֖בְתָּ
דֹרְשֶׁ֣יךָ
יְהוָֽה׃
12. זַמְּר֗וּ
לַ֭יהוָה
יֹשֵׁ֣ב
צִיּ֑וֹן
הַגִּ֥ידוּ
בָ֝עַמִּ֗ים
עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
13. כִּֽי־
דֹרֵ֣שׁ
דָּ֭מִים
אוֹתָ֣ם
זָכָ֑ר
לֹֽא־
שָׁ֝כַ֗ח
צַעֲקַ֥ת
עניים
עֲנָוִֽים׃
14. חָֽנְנֵ֬נִי
יְהוָ֗ה
רְאֵ֣ה
עָ֭נְיִי
מִשֹּׂנְאָ֑י
מְ֝רוֹמְמִ֗י
מִשַּׁ֥עֲרֵי
מָֽוֶת׃
15. לְמַ֥עַן
אֲסַפְּרָ֗ה
כָּֽל־
תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ
בְּשַֽׁעֲרֵ֥י
בַת־
צִיּ֑וֹן
אָ֝גִ֗ילָה
בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
16. טָבְע֣וּ
ג֭וֹיִם
בְּשַׁ֣חַת
עָשׂ֑וּ
בְּרֶֽשֶׁת־
ז֥וּ
טָ֝מָ֗נוּ
נִלְכְּדָ֥ה
רַגְלָֽם׃
17. נ֤וֹדַ֨ע ׀
יְהוָה֮
מִשְׁפָּ֢ט
עָ֫שָׂ֥ה
בְּפֹ֣עַל
כַּ֭פָּיו
נוֹקֵ֣שׁ
רָשָׁ֑ע
הִגָּי֥וֹן
סֶֽלָה׃
18. יָשׁ֣וּבוּ
רְשָׁעִ֣ים
לִשְׁא֑וֹלָה
כָּל־
גּ֝וֹיִ֗ם
שְׁכֵחֵ֥י
אֱלֹהִֽים׃
19. כִּ֤י
לֹ֣א
לָ֭נֶצַח
יִשָּׁכַ֣ח
אֶבְי֑וֹן
תִּקְוַ֥ת
ענוים
עֲ֝נִיִּ֗ים
תֹּאבַ֥ד
לָעַֽד׃
20. קוּמָ֣ה
יְ֭הוָה
אַל־
יָעֹ֣ז
אֱנ֑וֹשׁ
יִשָּׁפְט֥וּ
ג֝וֹיִ֗ם
עַל־
פָּנֶֽיךָ׃
21. שִׁ֘יתָ֤ה
יְהוָ֨ה ׀
מוֹרָ֗ה
לָ֫הֶ֥ם
יֵדְע֥וּ
גוֹיִ֑ם
אֱנ֖וֹשׁ
הֵ֣מָּה
סֶּֽלָה׃
Psalm 118:
Psalm 118
1. הוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
כִּי־
ט֑וֹב
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
2. יֹֽאמַר־
נָ֥א
יִשְׂרָאֵ֑ל
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
3. יֹֽאמְרוּ־
נָ֥א
בֵֽית־
אַהֲרֹ֑ן
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
4. יֹֽאמְרוּ־
נָ֭א
יִרְאֵ֣י
יְהוָ֑ה
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃
5. מִֽן־
הַ֭מֵּצַ֥ר
קָרָ֣אתִי
יָּ֑הּ
עָנָ֖נִי
בַמֶּרְחָ֣ב
יָֽהּ׃
6. יְהוָ֣ה
לִ֭י
לֹ֣א
אִירָ֑א
מַה־
יַּעֲשֶׂ֖ה
לִ֣י
אָדָֽם׃
7. יְהוָ֣ה
לִ֭י
בְּעֹזְרָ֑י
וַ֝אֲנִ֗י
אֶרְאֶ֥ה
בְשֹׂנְאָֽי׃
8. ט֗וֹב
לַחֲס֥וֹת
בַּיהוָ֑ה
מִ֝בְּטֹ֗חַ
בָּאָדָֽם׃
9. ט֗וֹב
לַחֲס֥וֹת
בַּיהוָ֑ה
מִ֝בְּטֹ֗חַ
בִּנְדִיבִֽים׃
10. כָּל־
גּוֹיִ֥ם
סְבָב֑וּנִי
בְּשֵׁ֥ם
יְ֝הוָ֗ה
כִּ֣י
אֲמִילַֽם׃
11. סַבּ֥וּנִי
גַם־
סְבָב֑וּנִי
בְּשֵׁ֥ם
יְ֝הוָ֗ה
כִּ֣י
אֲמִילַֽם׃
12. סַבּ֤וּנִי
כִדְבוֹרִ֗ים
דֹּ֭עֲכוּ
כְּאֵ֣שׁ
קוֹצִ֑ים
בְּשֵׁ֥ם
יְ֝הוָ֗ה
כִּ֣י
אֲמִילַֽם׃
13. דַּחֹ֣ה
דְחִיתַ֣נִי
לִנְפֹּ֑ל
וַ֖יהוָ֣ה
עֲזָרָֽנִי׃
14. עָזִּ֣י
וְזִמְרָ֣ת
יָ֑הּ
וַֽיְהִי־
לִ֝֗י
לִֽישׁוּעָֽה׃
15. ק֤וֹל ׀
רִנָּ֬ה
וִֽישׁוּעָ֗ה
בְּאָהֳלֵ֥י
צַדִּיקִ֑ים
יְמִ֥ין
יְ֝הוָה
עֹ֣שָׂה
חָֽיִל׃
16. יְמִ֣ין
יְ֭הוָה
רוֹמֵמָ֑ה
יְמִ֥ין
יְ֝הוָה
עֹ֣שָׂה
חָֽיִל׃
17. לֹֽא
אָמ֥וּת
כִּי־
אֶֽחְיֶ֑ה
וַ֝אֲסַפֵּ֗ר
מַֽעֲשֵׂ֥י
יָֽהּ׃
18. יַסֹּ֣ר
יִסְּרַ֣נִּי
יָּ֑הּ
וְ֝לַמָּ֗וֶת
לֹ֣א
נְתָנָֽנִי׃
19. פִּתְחוּ־
לִ֥י
שַׁעֲרֵי־
צֶ֑דֶק
אָֽבֹא־
בָ֝ם
אוֹדֶ֥ה
יָֽהּ׃
20. זֶֽה־
הַשַּׁ֥עַר
לַיהוָ֑ה
צַ֝דִּיקִ֗ים
יָבֹ֥אוּ
בֽוֹ׃
21. א֭וֹדְךָ
כִּ֣י
עֲנִיתָ֑נִי
וַתְּהִי־
לִ֝֗י
לִֽישׁוּעָֽה׃
22. אֶ֭בֶן
מָאֲס֣וּ
הַבּוֹנִ֑ים
הָ֝יְתָ֗ה
לְרֹ֣אשׁ
פִּנָּֽה׃
23. מֵאֵ֣ת
יְ֭הוָה
הָ֣יְתָה
זֹּ֑את
הִ֖יא
נִפְלָ֣את
בְּעֵינֵֽינוּ׃
24. זֶה־
הַ֭יּוֹם
עָשָׂ֣ה
יְהוָ֑ה
נָגִ֖ילָה
וְנִשְׂמְחָ֣ה
בֽוֹ׃
25. אָֽנָּ֣א
יְ֭הוָה
הוֹשִׁ֘יעָ֥ה
נָּ֑א
אָֽנָּ֥א
יְ֝הוָ֗ה
הַצְלִ֘יחָ֥ה
נָּֽא׃
26. בָּר֣וּךְ
הַ֭בָּא
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֑ה
בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם
מִבֵּ֥ית
יְהוָֽה׃
27. אֵ֤ל ׀
יְהוָה֮
וַיָּ֢אֶ֫ר
לָ֥נוּ
אִסְרוּ־
חַ֥ג
בַּעֲבֹתִ֑ים
עַד־
קַ֝רְנ֗וֹת
הַמִּזְבֵּֽחַ׃
28. אֵלִ֣י
אַתָּ֣ה
וְאוֹדֶ֑ךָּ
אֱ֝לֹהַ֗י
אֲרוֹמְמֶֽךָּ׃
29. הוֹד֣וּ
לַיהוָ֣ה
כִּי־
ט֑וֹב
כִּ֖י
לְעוֹלָ֣ם
חַסְדּֽוֹ׃