Psalm 10 → 37
Reasoning: 8704 Output: 7999 Total: 16703
Argument
Thesis: Psalm 37 reads like a deliberately framed answer to the complaint of Psalm 10. Psalm 10 laments the apparent impunity and prosperity of the rasha (wicked) and pleads for God to arise and judge; Psalm 37 replies in wisdom-instruction form: do not fret, trust and wait; God will cut off the wicked and secure the afflicted/righteous in the land. This “call-and-response” is supported by shared form, repeated and rare vocabulary, mirrored images, and a coherent life-setting. 1) Form and genre - Alphabetic design: Ps 9–10 together form an acrostic; Ps 37 is also an alphabetic psalm. That formal kinship already invites comparison and suggests editorial alignment of theme. - Genre progression: Ps 10 is an individual/community lament that ends in petition and confidence (10:12–18). Ps 37 is didactic wisdom that states the very outcomes Ps 10 prays for. The move from “Why are you far?” (10:1) to “Be still before YHWH … wait for Him” (37:7) is a classic lament-to-wisdom progression. 2) High‑value lexical links (rarer items, identical forms/collocations) - מזימות “schemes, plots”: • Ps 10:2, 4 בִּמְזִמּוֹת; כָּל־מְזִמּוֹתָיו • Ps 37:7 אִישׁ עֹשֵׂה מְזִמּוֹת Same uncommon noun, same semantic frame (wicked scheming). - “Break the arm” of the wicked (שָׁבַר + זְרוֹעַ): • Ps 10:15 שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע • Ps 37:17 זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה This is a strikingly specific image; Ps 37 turns the petition of Ps 10 into a declarative promise. - “Time of trouble” (בְּעֵת/לְעִתּוֹת צָרָה): • Ps 10:1 לְעִתּוֹת בַּצָּרָה • Ps 37:39 בְּעֵת צָרָה Near-identical collocation, moving from complaint about divine distance to assurance of divine help. - The afflicted/meek (עֲנִי/עֲנָוִים) as the focal victims/beneficiaries: • Ps 10:2, 9, 12, 17 consistent focus on עָנִי; 10:17 explicitly עֲנָוִים • Ps 37:11, 14 עֲנָוִים inherit; the wicked aim “to fell the poor and needy” Same social group, now vindicated. - “Not found” outcome for the wicked (מָצָא): • Ps 10:15 תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַּל תִּמְצָא • Ps 37:36 וָאֲבַקְּשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא Both conclude: the wicked cannot even be found. - The “hand” motif (יָד): • Ps 10:12 נְשָׂא יָדֶךָ (rise, lift Your hand) • Ps 37:24 יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ (YHWH upholds his hand) Petition in Ps 10 becomes provision in Ps 37. - “Anger/‘nose’” (אַף): • Ps 10:4 כְּגֹבַהּ אַפּוֹ (haughty “nose/anger” of the wicked) • Ps 37:8 הֶרֶף מֵאַף (you, cease from anger) A rhetorical correction: don’t respond to the wicked in kind. - “Bless/blessing” (ברך/ברכה): • Ps 10:3 וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה (perverse “blessing”) • Ps 37:22 מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ; 37:26 זַרְעוֹ לִבְרָכָה Ps 37 redefines blessing properly as God’s favor upon the righteous. 3) Thematic and phrase-level bridges (mirror/reversal) - “God hides/does not see” vs “God sees and judges”: • Ps 10:1 “Why do you stand far off? … hide Yourself in times of trouble”; 10:11 “He has hidden His face; He will never see” • Ps 10:14 counters already: “You have seen (רָאִיתָ), You behold (תַּבִּיט)” • Ps 37:6, 13, 33 God brings out your justice “like the noonday,” and “the Lord laughs, for He sees (רָאָה) that his day is coming”; “YHWH will not leave him in his hand … in judgment” The “hidden/absent” God of Ps 10:1–11 is openly seeing and judging in Ps 37. - “The wicked boast ‘I shall not be moved’” vs the truly upheld righteous: • Ps 10:6 בַּל־אֶמּוֹט לְדוֹר וָדוֹר • Ps 37:24–31 כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל … לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו The stability the wicked claim in Ps 10 is transferred to the righteous in Ps 37. - Ambush/watching the innocent: • Ps 10:8–10 יֵשֵׁב בְּמַאְרָב … יֶאֱרֹב … לַחֲטוֹף עָנִי • Ps 37:32 צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ Same predatory dynamic; Ps 37 promises divine non-abandonment in court (37:33). - Legal/judicial frame (מִשְׁפָּט): • Ps 10:5 “Your judgments are on high, out of his sight”; 10:18 “to judge the orphan and the oppressed” • Ps 37:6, 28, 30, 33 God loves justice; He brings forth your justice; He does not let the righteous be condemned Ps 37 answers Ps 10’s plea for visible, effective משפט. - Desire of the humble vs desires of your heart: • Ps 10:17 תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ (You have heard the desire of the humble) • Ps 37:4 וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ (He will give you the desires of your heart) Different roots (תאו vs שאל) but the same point: God attends to the longing of the afflicted/righteous. - Land/inheritance outcome: • Ps 10:16–18 YHWH is king forever; the nations/violent are removed “from His land” (מֵאַרְצוֹ); oppression ends “from the earth/land” (מִן־הָאָרֶץ) • Ps 37:9, 11, 22, 29, 34 refrain: יִירְשׁוּ־אָרֶץ; the meek inherit the land Ps 37 makes explicit the positive complement to Ps 10’s removal of oppressors: the afflicted/righteous inherit and dwell securely. - Waiting/trusting vs agitation: • Ps 10 opens with anguished “Why?” and a plea for God to arise (10:12). • Ps 37:3–8 answers with imperatives: “Trust in YHWH … commit your way … be still … wait … do not fret,” and explains why (the wicked will soon be no more, 37:10). 4) Conceptual sequence in an ancient Israelite life-setting - Court and gate: Ps 10 depicts the rasha using ambush, legal indifference, and predation on the poor (gates, villages, hidden places). Ps 37 frames the same conflict as a wisdom lesson to the threatened righteous: don’t retaliate; trust the Judge; He will not let you be condemned in court (37:33); He will make your משפט shine (37:6). - Land tenure: Ps 10 prays for the end of oppression “from the land”; Ps 37 develops the land promise—“inherit the land”—which in Israel’s covenantal imagination signals secure tenure, rest, and divine favor. - Theodicy resolution: Ps 10 articulates the classic problem “Why do the wicked prosper and God seems far?” Ps 37 responds with the classical wisdom answer: their success is brief (37:2, 10, 35–36); YHWH sees their “day” coming (37:13); the humble will receive lasting shalom and inheritance (37:11, 37, 39–40). 5) Summary: petition resolved by promise - Ps 10 petition: “Arise… lift Your hand… break the arm of the wicked… judge the orphan and oppressed… so that mortal terror may be no more from the land” (10:12, 15, 18). - Ps 37 promise: “The arms of the wicked will be broken (17); YHWH will bring out your justice (6), will not abandon you (28, 33), will help and deliver you (40); the meek will inherit the land (11, 29); in a little while the wicked are gone and cannot be found (10, 36).” Given the shared and even rare vocabulary (מזימות; שָׁבַר + זְרוֹעַ; בעת צרה), the mirrored images and legal motifs (משפט; ambush/watching; not-found outcome), the transfer of “stability” from wicked boast (Ps 10) to righteous reality (Ps 37), and the land-inheritance resolution, Psalm 37 reads naturally as a crafted, logical follow‑up to the crisis of Psalm 10.
Evaluation
Score: 7.5
Evaluated at: 2025-12-09T03:41:27 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 4480 Output: 8859 Total: 13339
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: Yes
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 6.5 / 10
Multiple precise links: מזימות (10:2,4;37:7), שׁבר זרוע (10:15;37:17), בעת צרה (10:1;37:39), “not found” (10:15;37:36), stability reversal (10:6;37:24,31). Coherent petition→promise rationale. Counter: many motifs common; acrostic kinship is generic.
Prompt
Consider Psalm 10 and Psalm 37 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 37 logically follows on from Psalm 10? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 10:
Psalm 10
1. לָמָ֣ה
יְ֭הוָה
תַּעֲמֹ֣ד
בְּרָח֑וֹק
תַּ֝עְלִ֗ים
לְעִתּ֥וֹת
בַּצָּרָֽה׃
2. בְּגַאֲוַ֣ת
רָ֭שָׁע
יִדְלַ֣ק
עָנִ֑י
יִתָּפְשׂ֓וּ ׀
בִּמְזִמּ֖וֹת
ז֣וּ
חָשָֽׁבוּ׃
3. כִּֽי־
הִלֵּ֣ל
רָ֭שָׁע
עַל־
תַּאֲוַ֣ת
נַפְשׁ֑וֹ
וּבֹצֵ֥עַ
בֵּ֝רֵ֗ךְ
נִ֘אֵ֥ץ ׀
יְהוָֽה׃
4. רָשָׁ֗ע
כְּגֹ֣בַהּ
אַ֭פּוֹ
בַּל־
יִדְרֹ֑שׁ
אֵ֥ין
אֱ֝לֹהִ֗ים
כָּל־
מְזִמּוֹתָֽיו׃
5. יָ֘חִ֤ילוּ
דרכו
דְרָכָ֨יו ׀
בְּכָל־
עֵ֗ת
מָר֣וֹם
מִ֭שְׁפָּטֶיךָ
מִנֶּגְדּ֑וֹ
כָּל־
צ֝וֹרְרָ֗יו
יָפִ֥יחַ
בָּהֶֽם׃
6. אָמַ֣ר
בְּ֭לִבּוֹ
בַּל־
אֶמּ֑וֹט
לְדֹ֥ר
וָ֝דֹ֗ר
אֲשֶׁ֣ר
לֹֽא־
בְרָֽע׃
7. אָלָ֤ה ׀
פִּ֣יהוּ
מָ֭לֵא
וּמִרְמ֣וֹת
וָתֹ֑ךְ
תַּ֥חַת
לְ֝שׁוֹנ֗וֹ
עָמָ֥ל
וָאָֽוֶן׃
8. יֵשֵׁ֤ב ׀
בְּמַאְרַ֬ב
חֲצֵרִ֗ים
בַּֽ֭מִּסְתָּרִים
יַהֲרֹ֣ג
נָקִ֑י
עֵ֝ינָ֗יו
לְֽחֵלְכָ֥ה
יִצְפֹּֽנוּ׃
9. יֶאֱרֹ֬ב
בַּמִּסְתָּ֨ר ׀
כְּאַרְיֵ֬ה
בְסֻכֹּ֗ה
יֶ֭אֱרֹב
לַחֲט֣וֹף
עָנִ֑י
יַחְטֹ֥ף
עָ֝נִ֗י
בְּמָשְׁכ֥וֹ
בְרִשְׁתּֽוֹ׃
10. ודכה
יִדְכֶּ֥ה
יָשֹׁ֑חַ
וְנָפַ֥ל
בַּ֝עֲצוּמָּ֗יו
חלכאים
חֵ֣יל
כָּאִֽים׃
11. אָמַ֣ר
בְּ֭לִבּוֹ
שָׁ֣כַֽח
אֵ֑ל
הִסְתִּ֥יר
פָּ֝נָ֗יו
בַּל־
רָאָ֥ה
לָנֶֽצַח׃
12. קוּמָ֤ה
יְהוָ֗ה
אֵ֭ל
נְשָׂ֣א
יָדֶ֑ךָ
אַל־
תִּשְׁכַּ֥ח
עניים
עֲנָוִֽים׃
13. עַל־
מֶ֤ה ׀
נִאֵ֖ץ
רָשָׁ֥ע ׀
אֱלֹהִ֑ים
אָמַ֥ר
בְּ֝לִבּ֗וֹ
לֹ֣א
תִדְרֹֽשׁ׃
14. רָאִ֡תָה
כִּֽי־
אַתָּ֤ה ׀
עָ֘מָ֤ל
וָכַ֨עַס ׀
תַּבִּיט֮
לָתֵ֢ת
בְּיָ֫דֶ֥ךָ
עָ֭לֶיךָ
יַעֲזֹ֣ב
חֵלֶ֑כָה
יָ֝ת֗וֹם
אַתָּ֤ה ׀
הָיִ֬יתָ
עוֹזֵֽר׃
15. שְׁ֭בֹר
זְר֣וֹעַ
רָשָׁ֑ע
וָ֝רָ֗ע
תִּֽדְרוֹשׁ־
רִשְׁע֥וֹ
בַל־
תִּמְצָֽא׃
16. יְהוָ֣ה
מֶ֭לֶךְ
עוֹלָ֣ם
וָעֶ֑ד
אָבְד֥וּ
ג֝וֹיִ֗ם
מֵֽאַרְצֽוֹ׃
17. תַּאֲוַ֬ת
עֲנָוִ֣ים
שָׁמַ֣עְתָּ
יְהוָ֑ה
תָּכִ֥ין
לִ֝בָּ֗ם
תַּקְשִׁ֥יב
אָזְנֶֽךָ׃
18. לִשְׁפֹּ֥ט
יָת֗וֹם
וָ֫דָ֥ךְ
בַּל־
יוֹסִ֥יף
ע֑וֹד
לַעֲרֹ֥ץ
אֱ֝נ֗וֹשׁ
מִן־
הָאָֽרֶץ׃
Psalm 37:
Psalm 37
1. לְדָוִ֨ד ׀
אַל־
תִּתְחַ֥ר
בַּמְּרֵעִ֑ים
אַל־
תְּ֝קַנֵּ֗א
בְּעֹשֵׂ֥י
עַוְלָֽה׃
2. כִּ֣י
כֶ֭חָצִיר
מְהֵרָ֣ה
יִמָּ֑לוּ
וּכְיֶ֥רֶק
דֶּ֝֗שֶׁא
יִבּוֹלֽוּן׃
3. בְּטַ֣ח
בַּֽ֭יהוָה
וַעֲשֵׂה־
ט֑וֹב
שְׁכָן־
אֶ֝֗רֶץ
וּרְעֵ֥ה
אֱמוּנָֽה׃
4. וְהִתְעַנַּ֥ג
עַל־
יְהוָ֑ה
וְיִֽתֶּן־
לְ֝ךָ֗
מִשְׁאֲלֹ֥ת
לִבֶּֽךָ׃
5. גּ֣וֹל
עַל־
יְהוָ֣ה
דַּרְכֶּ֑ךָ
וּבְטַ֥ח
עָ֝לָ֗יו
וְה֣וּא
יַעֲשֶֽׂה׃
6. וְהוֹצִ֣יא
כָא֣וֹר
צִדְקֶ֑ךָ
וּ֝מִשְׁפָּטֶ֗ךָ
כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
7. דּ֤וֹם ׀
לַיהוָה֮
וְהִתְח֢וֹלֵ֫ל
ל֥וֹ
אַל־
תִּ֭תְחַר
בְּמַצְלִ֣יחַ
דַּרְכּ֑וֹ
בְּ֝אִ֗ישׁ
עֹשֶׂ֥ה
מְזִמּֽוֹת׃
8. הֶ֣רֶף
מֵ֭אַף
וַעֲזֹ֣ב
חֵמָ֑ה
אַל־
תִּ֝תְחַ֗ר
אַךְ־
לְהָרֵֽעַ׃
9. כִּֽי־
מְ֭רֵעִים
יִכָּרֵת֑וּן
וְקֹוֵ֥י
יְ֝הוָ֗ה
הֵ֣מָּה
יִֽירְשׁוּ־
אָֽרֶץ׃
10. וְע֣וֹד
מְ֭עַט
וְאֵ֣ין
רָשָׁ֑ע
וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ
עַל־
מְקוֹמ֣וֹ
וְאֵינֶֽנּוּ׃
11. וַעֲנָוִ֥ים
יִֽירְשׁוּ־
אָ֑רֶץ
וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ
עַל־
רֹ֥ב
שָׁלֽוֹם׃
12. זֹמֵ֣ם
רָ֭שָׁע
לַצַּדִּ֑יק
וְחֹרֵ֖ק
עָלָ֣יו
שִׁנָּֽיו׃
13. אֲדֹנָ֥י
יִשְׂחַק־
ל֑וֹ
כִּֽי־
רָ֝אָ֗ה
כִּֽי־
יָבֹ֥א
יוֹמֽוֹ׃
14. חֶ֤רֶב ׀
פָּֽתְח֣וּ
רְשָׁעִים֮
וְדָרְכ֢וּ
קַ֫שְׁתָּ֥ם
לְ֭הַפִּיל
עָנִ֣י
וְאֶבְי֑וֹן
לִ֝טְב֗וֹחַ
יִשְׁרֵי־
דָֽרֶךְ׃
15. חַ֭רְבָּם
תָּב֣וֹא
בְלִבָּ֑ם
וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם
תִּשָּׁבַֽרְנָה׃
16. טוֹב־
מְ֭עַט
לַצַּדִּ֑יק
מֵ֝הֲמ֗וֹן
רְשָׁעִ֥ים
רַבִּֽים׃
17. כִּ֤י
זְרוֹע֣וֹת
רְ֭שָׁעִים
תִּשָּׁבַ֑רְנָה
וְסוֹמֵ֖ךְ
צַדִּיקִ֣ים
יְהוָֽה׃
18. יוֹדֵ֣עַ
יְ֭הוָה
יְמֵ֣י
תְמִימִ֑ם
וְ֝נַחֲלָתָ֗ם
לְעוֹלָ֥ם
תִּהְיֶֽה׃
19. לֹֽא־
יֵ֭בֹשׁוּ
בְּעֵ֣ת
רָעָ֑ה
וּבִימֵ֖י
רְעָב֣וֹן
יִשְׂבָּֽעוּ׃
20. כִּ֤י
רְשָׁעִ֨ים ׀
יֹאבֵ֗דוּ
וְאֹיְבֵ֣י
יְ֭הוָה
כִּיקַ֣ר
כָּרִ֑ים
כָּל֖וּ
בֶעָשָׁ֣ן
כָּֽלוּ׃
21. לֹוֶ֣ה
רָ֭שָׁע
וְלֹ֣א
יְשַׁלֵּ֑ם
וְ֝צַדִּ֗יק
חוֹנֵ֥ן
וְנוֹתֵֽן׃
22. כִּ֣י
מְ֭בֹרָכָיו
יִ֣ירְשׁוּ
אָ֑רֶץ
וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו
יִכָּרֵֽתוּ׃
23. מֵ֭יְהוָה
מִֽצְעֲדֵי־
גֶ֥בֶר
כּוֹנָ֗נוּ
וְדַרְכּ֥וֹ
יֶחְפָּֽץ׃
24. כִּֽי־
יִפֹּ֥ל
לֹֽא־
יוּטָ֑ל
כִּֽי־
יְ֝הוָ֗ה
סוֹמֵ֥ךְ
יָדֽוֹ׃
25. נַ֤עַר ׀
הָיִ֗יתִי
גַּם־
זָ֫קַ֥נְתִּי
וְֽלֹא־
רָ֭אִיתִי
צַדִּ֣יק
נֶעֱזָ֑ב
וְ֝זַרְע֗וֹ
מְבַקֶּשׁ־
לָֽחֶם׃
26. כָּל־
הַ֭יּוֹם
חוֹנֵ֣ן
וּמַלְוֶ֑ה
וְ֝זַרְע֗וֹ
לִבְרָכָֽה׃
27. ס֣וּר
מֵ֭רָע
וַעֲשֵׂה־
ט֗וֹב
וּשְׁכֹ֥ן
לְעוֹלָֽם׃
28. כִּ֤י
יְהוָ֨ה ׀
אֹ֘הֵ֤ב
מִשְׁפָּ֗ט
וְלֹא־
יַעֲזֹ֣ב
אֶת־
חֲ֭סִידָיו
לְעוֹלָ֣ם
נִשְׁמָ֑רוּ
וְזֶ֖רַע
רְשָׁעִ֣ים
נִכְרָֽת׃
29. צַדִּיקִ֥ים
יִֽירְשׁוּ־
אָ֑רֶץ
וְיִשְׁכְּנ֖וּ
לָעַ֣ד
עָלֶֽיהָ׃
30. פִּֽי־
צַ֭דִּיק
יֶהְגֶּ֣ה
חָכְמָ֑ה
וּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ
תְּדַבֵּ֥ר
מִשְׁפָּֽט׃
31. תּוֹרַ֣ת
אֱלֹהָ֣יו
בְּלִבּ֑וֹ
לֹ֖א
תִמְעַ֣ד
אֲשֻׁרָיו׃c
32. צוֹפֶ֣ה
רָ֭שָׁע
לַצַּדִּ֑יק
וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ
לַהֲמִיתוֹ׃
33. יְ֭הוָה
לֹא־
יַעַזְבֶ֣נּוּ
בְיָד֑וֹ
וְלֹ֥א
יַ֝רְשִׁיעֶ֗נּוּ
בְּהִשָּׁפְטֽוֹ׃
34. קַוֵּ֤ה
אֶל־
יְהוָ֨ה ׀
וּשְׁמֹ֬ר
דַּרְכּ֗וֹ
וִֽ֭ירוֹמִמְךָ
לָרֶ֣שֶׁת
אָ֑רֶץ
בְּהִכָּרֵ֖ת
רְשָׁעִ֣ים
תִּרְאֶֽה׃
35. רָ֭אִיתִי
רָשָׁ֣ע
עָרִ֑יץ
וּ֝מִתְעָרֶ֗ה
כְּאֶזְרָ֥ח
רַעֲנָֽן׃
36. וַ֭יַּֽעֲבֹר
וְהִנֵּ֣ה
אֵינֶ֑נּוּ
וָֽ֝אֲבַקְשֵׁ֗הוּ
וְלֹ֣א
נִמְצָֽא׃
37. שְׁמָר־
תָּ֭ם
וּרְאֵ֣ה
יָשָׁ֑ר
כִּֽי־
אַחֲרִ֖ית
לְאִ֣ישׁ
שָׁלֽוֹם׃
38. וּֽ֭פֹשְׁעִים
נִשְׁמְד֣וּ
יַחְדָּ֑ו
אַחֲרִ֖ית
רְשָׁעִ֣ים
נִכְרָֽתָה׃
39. וּתְשׁוּעַ֣ת
צַ֭דִּיקִים
מֵיְהוָ֑ה
מָֽ֝עוּזָּ֗ם
בְּעֵ֣ת
צָרָֽה׃
40. וַֽיַּעְזְרֵ֥ם
יְהוָ֗ה
וַֽיְפַלְּ֫טֵ֥ם
יְפַלְּטֵ֣ם
מֵ֭רְשָׁעִים
וְיוֹשִׁיעֵ֑ם
כִּי־
חָ֥סוּ
בֽוֹ׃