Psalm 11 → 89
Reasoning: 10816 Output: 8192 Total: 19008
Argument
Here is a compact dossier of reasons a reader could argue that Psalm 89 “logically follows” Psalm 11. I’ve grouped the links by type and weighted them (roughly) by how strong they are under your criteria (rarity, identical forms, identical roots, same word class, etc.). High‑significance lexical/root catchwords (same roots or the same uncommon lexeme/phrase) - Throne in heaven: - Ps 11:4 “יהוה בשמים כסאו” (YHWH’s throne is in heaven). - Ps 89:15, 30, 45 “כִּסְאֶךָ/כִּסְאוֹ” (your/his throne); and the throne’s “מכון” (foundation). Same lexeme כסא; 89 develops 11’s terse line into a theology of the throne’s foundation and stability/instability. - “Face” + seeing (root חזה and lexeme פנים): - Ps 11:7 “יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ” (the upright will behold his face) – יֶחֱזוּ from חזה; rare poetic ending פנימו. - Ps 89:15–16 “חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ … בְּאוֹר פָנֶיךָ יְהַלֵּכוּן” and 89:20 “אָז דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן” (vision). Same root חזה (vision, 89:20) and same lexeme פנים in both psalms. Psalm 89 can be read as expanding 11:7: from “the upright will see his face” to a liturgical life “walking in the light of your face.” - Righteousness (root צדק): - Ps 11:7 “צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב” (YHWH is righteous; he loves righteous deeds). - Ps 89:15 “צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ,” 89:17 “וּבְצִדְקָתְךָ יָרֻמוּ.” Same root across both; 89 explicitly grounds God’s throne in צדק, answering 11’s anxiety about societal collapse with the moral bedrock of the throne. - “Sons of man” (identical phrase): - Ps 11:4 “בְּנֵי אָדָם.” - Ps 89:48 “כָּל בְּנֵי אָדָם.” Same phrase; both locate human frailty under God’s heavenly gaze. - Holy/holiness (root קדש): - Ps 11:4 “בְּהֵיכַל קָדְשׁו.” - Ps 89:6–8 “בִּקְהַל קְדֹשִׁים … בְּסוֹד־קְדֹשִׁים.” Same root; both place YHWH in a holy, celestial setting (temple/council). - Fire/fiery wrath: - Ps 11:6 “אֵשׁ … וְרוּחַ זִלְעָפוֹת.” - Ps 89:47 “תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ.” Same lexeme אֵשׁ; same idea of burning wrath. - David: - Ps 11 superscription “לְדָוִד.” - Ps 89 body: “לְדָוִד עַבְדִּי” (vv. 4, 21, 36, 50). Psalm 89 “answers” a Davidic psalm by rehearsing the Davidic covenant. Conceptual catchwords in the same semantic field (less weight than identical roots, but still pointed) - “Foundations” under threat versus “foundation” established: - Ps 11:3 “כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן” (if the foundations are destroyed…). - Ps 89:15 “מְכוֹן כִּסְאֶךָ” (foundation of your throne) and a flurry of כון/יכון/אָכין/תָּכִין “establish” verbs (89:3, 5, 37–38), plus “יְסַדְתָּם” (89:12). Different roots (שתת vs. כון/יסד), but the semantic antithesis is striking: 11 laments destroyed “foundations”; 89 answers with the establishment of heaven, earth, and the throne’s moral foundation—only then to lament the apparent collapse of the Davidic throne (89:40–46). This reads like a deliberate theological development of 11:3. - Heavenly enthronement and council: - Ps 11:4 “יהוה בשמים כסאו… עֵינָיו יֶחֱזוּ … יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם.” - Ps 89:6–9 “יוֹדוּ שָׁמַיִם… מִי בַשָּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהוה… אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁים.” Both stage God in heaven amid holy ones, surveying and ruling creation. - Light vs. darkness: - Ps 11:2 “לִירוֹת … בְּמוֹ־אֹפֶל” (to shoot in the dark). - Ps 89:16 “בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן” (they walk in the light of your face). 89 can be read as answering 11’s “darkness” with covenantal “light of face.” - Justice on the wicked: - Ps 11:5–6 divine testing and punitive rain of fire/sulfur. - Ps 89:10–11 cosmic victory over Sea/Rahab; later reversal where God empowers enemies (89:43–44). 89 universalizes and mythologizes 11’s judgment scene, then problematizes it historically—an intelligible theological “next step.” Narrative/formal logic: from individual trust to national covenant history - Form move: Psalm 11 is a short individual trust psalm under moral chaos; Psalm 89 is a maskil that turns the same trust into a communal, didactic rehearsal of God’s cosmic kingship and the Davidic covenant, culminating in a national lament. This is a recognizable move in Israelite liturgy: individual crisis → confession of God’s kingship → appeal to covenant → communal lament/petition. - Sequence-of-life logic: - 11: The righteous person refuses flight (“נודו הרכם צפור”), asserting that YHWH reigns and sees. - 89: The community tells the long story that underwrites that trust—creation, conquest of chaos (Rahab), election of David, oath, discipline, and current humiliation—then pleads for God to act “כְּמוֹ־אֵשׁ” (89:47) in light of his “אֱמוּנָה” and “חֶסֶד.” This is a natural pastoral/theological expansion of the stance taken in Psalm 11. A few specific, pointed correspondences that read like editorial “hooks” - 11:7 “יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ” → 89:16 “בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.” The promise of seeing God’s face becomes an everyday communal walking in that light. - 11:3 “הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן” → 89:15 “מְכוֹן כִּסְאֶךָ” and repeated כון/יכון/אָכין; then 89:45 “וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּ” (you hurled his throne to the ground). The problem of “foundations destroyed” is answered and then sharpened: God’s throne is morally founded—so why is David’s throne prostrate? - 11:4 God’s heavenly gaze testing “בְּנֵי אָדָם” → 89:48 human ephemerality “עַל־מַה־שָּׁוְא בָּרָאתָ כָּל־בְּנֵי־אָדָם.” The same phrase shifts from God’s scrutiny to human brevity, reinforcing the appeal for mercy. Mythic–historical memory links - Psalm 11:6 evokes Sodom (fire and brimstone). - Psalm 89:10–11 evokes the sea-conquest myth (Rahab, subduing the waves). Both deploy Israel’s standard “God judges the wicked/chaos” repertoire; 89 simply scales it up and historicizes it in the Davidic covenant. Smaller but suggestive ties - Hate/haters (root שנא): - 11:5 “שֹׂנְאָה נַפְשׁוֹ” of the violence‑lover. - 89:24 “וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף” regarding David’s enemies. Same root; God’s stance against the hateful/haters is consistent across personal and royal spheres. - Martial imagery escalation: - 11:2 bow and arrow in the dark. - 89:43–44 right hand of foes raised; sword turned back; defeat in battle. The battlefield broadens from ambushers to national warfare. How these links support a reading of 89 “following” 11 - Psalm 11 poses the problem (violent chaos; “foundations destroyed?”) and stakes the claim: trust the God enthroned in heaven; the upright will see his face. - Psalm 89 elaborates that claim in four dimensions: 1) Cosmically (heavens, sea, Rahab; throne’s moral foundation). 2) Liturgically (the holy council; the people walking in the light of his face). 3) Covenantly (oath to David; discipline without nullifying hesed). 4) Historically (present humiliation of the anointed and the plea “עד־מה יהוה”). It thus reads like the next, fuller act in the same theological drama, taking Ps 11’s aphoristic trust and working it through Israel’s myth and history. If you want to prioritize just a few anchors by your weighting scheme, the strongest are: - Identical lexemes or phrases: כסא/שמים; בני אדם; אש; קדש/קדשים. - Same roots with clear semantic carryover: חזה (יֶחֱזוּ ← חָזוֹן), צדק (צדיק/צדקות ← צדק/בצדקתך). - The “foundations” problem/answer set (השָּׁתוֹת ← מְכוֹן כִּסְאֶךָ with כון/יכון/אָכין/יְסַדְתָּם), conceptually tight even with different roots. - The face progression (יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ → בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן), which turns an eschatological promise into a communal, present tense way of life. On these grounds, reading Psalm 89 after Psalm 11 can feel less like a jump and more like a deliberate theological continuation.
Evaluation
Score: 6.5
Evaluated at: 2025-12-22T02:30:20 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 4416 Output: 9015 Total: 13431
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 3.5 / 10
Multiple precise overlaps (כיסא; פנים/חזה; צדק; קדש; אש; בני אדם) with ordering rationale, but most are common across Psalms; “foundations” uses different roots; no structural/editorial marker or adjacency. H0 not overcome.
Prompt
Consider Psalm 11 and Psalm 89 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 89 logically follows on from Psalm 11? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 11:
Psalm 11
1. לַמְנַצֵּ֗חַ
לְדָ֫וִ֥ד
בַּֽיהוָ֨ה ׀
חָסִ֗יתִי
אֵ֭יךְ
תֹּאמְר֣וּ
לְנַפְשִׁ֑י
נודו
נ֝֗וּדִי
הַרְכֶ֥ם
צִפּֽוֹר׃
2. כִּ֤י
הִנֵּ֪ה
הָרְשָׁעִ֡ים
יִדְרְכ֬וּן
קֶ֗שֶׁת
כּוֹנְנ֣וּ
חִצָּ֣ם
עַל־
יֶ֑תֶר
לִיר֥וֹת
בְּמוֹ־
אֹ֝֗פֶל
לְיִשְׁרֵי־
לֵֽב׃
3. כִּ֣י
הַ֭שָּׁתוֹת
יֵֽהָרֵס֑וּן
צַ֝דִּ֗יק
מַה־
פָּעָֽל׃
4. יְהוָ֤ה ׀
בְּֽהֵ֘יכַ֤ל
קָדְשׁ֗וֹ
יְהוָה֮
בַּשָּׁמַ֢יִם
כִּ֫סְא֥וֹ
עֵינָ֥יו
יֶחֱז֑וּ
עַפְעַפָּ֥יו
יִ֝בְחֲנ֗וּ
בְּנֵ֣י
אָדָֽם׃
5. יְהוָה֮
צַדִּ֢יק
יִ֫בְחָ֥ן
וְ֭רָשָׁע
וְאֹהֵ֣ב
חָמָ֑ס
שָֽׂנְאָ֥ה
נַפְשֽׁוֹ׃
6. יַמְטֵ֥ר
עַל־
רְשָׁעִ֗ים
פַּ֫חִ֥ים
אֵ֣שׁ
וְ֭גָפְרִית
וְר֥וּחַ
זִלְעָפ֗וֹת
מְנָ֣ת
כּוֹסָֽם׃
7. כִּֽי־
צַדִּ֣יק
יְ֭הוָה
צְדָק֣וֹת
אָהֵ֑ב
יָ֝שָׁ֗ר
יֶחֱז֥וּ
פָנֵֽימוֹ׃
Psalm 89:
Psalm 89
1. מַ֝שְׂכִּ֗יל
לְאֵיתָ֥ן
הָֽאֶזְרָחִֽי׃
2. חַֽסְדֵ֣י
יְ֭הוָה
עוֹלָ֣ם
אָשִׁ֑ירָה
לְדֹ֥ר
וָדֹ֓ר ׀
אוֹדִ֖יעַ
אֱמוּנָתְךָ֣
בְּפִֽי׃
3. כִּֽי־
אָמַ֗רְתִּי
ע֭וֹלָם
חֶ֣סֶד
יִבָּנֶ֑ה
שָׁמַ֓יִם ׀
תָּכִ֖ן
אֱמוּנָתְךָ֣
בָהֶֽם׃
4. כָּרַ֣תִּֽי
בְ֭רִית
לִבְחִירִ֑י
נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי
לְדָוִ֥ד
עַבְדִּֽי׃
5. עַד־
ע֭וֹלָם
אָכִ֣ין
זַרְעֶ֑ךָ
וּבָנִ֨יתִי
לְדֹר־
וָד֖וֹר
כִּסְאֲךָ֣
סֶֽלָה׃
6. וְי֘וֹד֤וּ
שָׁמַ֣יִם
פִּלְאֲךָ֣
יְהוָ֑ה
אַף־
אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗
בִּקְהַ֥ל
קְדֹשִֽׁים׃
7. כִּ֤י
מִ֣י
בַ֭שַּׁחַק
יַעֲרֹ֣ךְ
לַיהוָ֑ה
יִדְמֶ֥ה
לַ֝יהוָ֗ה
בִּבְנֵ֥י
אֵלִים׃
8. אֵ֣ל
נַ֭עֲרָץ
בְּסוֹד־
קְדֹשִׁ֣ים
רַבָּ֑ה
וְ֝נוֹרָ֗א
עַל־
כָּל־
סְבִיבָֽיו׃
9. יְהוָ֤ה ׀
אֱלֹ֘הֵ֤י
צְבָא֗וֹת
מִֽי־
כָֽמ֖וֹךָ
חֲסִ֥ין ׀
יָ֑הּ
וֶ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗
סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃
10. אַתָּ֣ה
מ֖dוֹשֵׁל
בְּגֵא֣וּת
הַיָּ֑ם
בְּשׂ֥וֹא
גַ֝לָּ֗יו
אַתָּ֥ה
תְשַׁבְּחֵֽם׃
11. אַתָּ֤ה
דִכִּ֣אתָ
כֶחָלָ֣ל
רָ֑הַב
בִּזְר֥וֹעַ
עֻ֝זְּךָ֗
פִּזַּ֥רְתָּ
אוֹיְבֶֽיךָ׃
12. לְךָ֣
שָׁ֭מַיִם
אַף־
לְךָ֥
אָ֑רֶץ
תֵּבֵ֥ל
וּ֝מְלֹאָ֗הּ
אַתָּ֥ה
יְסַדְתָּֽם׃
13. צָפ֣וֹן
וְ֭יָמִין
אַתָּ֣ה
בְרָאתָ֑ם
תָּב֥וֹר
וְ֝חֶרְמ֗וֹן
בְּשִׁמְךָ֥
יְרַנֵּֽנוּ׃
14. לְךָ֣
זְ֭רוֹעַ
עִם־
גְּבוּרָ֑ה
תָּעֹ֥ז
יָ֝דְךָ֗
תָּר֥וּם
יְמִינֶֽךָ׃
15. צֶ֣דֶק
וּ֭מִשְׁפָּט
מְכ֣וֹן
כִּסְאֶ֑ךָ
חֶ֥סֶד
וֶ֝אֱמֶ֗ת
יְֽקַדְּמ֥וּ
פָנֶֽיךָ׃
16. אַשְׁרֵ֣י
הָ֭עָם
יוֹדְעֵ֣י
תְרוּעָ֑ה
יְ֝הוָ֗ה
בְּֽאוֹר־
פָּנֶ֥יךָ
יְהַלֵּכֽוּן׃
17. בְּ֭שִׁמְךָ
יְגִיל֣וּן
כָּל־
הַיּ֑וֹם
וּבְצִדְקָתְךָ֥
יָרֽוּמוּ׃
18. כִּֽי־
תִפְאֶ֣רֶת
עֻזָּ֣מוֹ
אָ֑תָּה
וּ֝בִרְצֹנְךָ֗
תרים
תָּר֥וּם
קַרְנֵֽנוּ׃
19. כִּ֣י
לַֽ֭יהוָה
מָֽגִנֵּ֑נוּ
וְלִקְד֖וֹשׁ
יִשְׂרָאֵ֣ל
מַלְכֵּֽנוּ׃
20. אָ֤ז
דִּבַּ֥רְתָּֽ־
בְחָז֡וֹן
לַֽחֲסִידֶ֗יךָ
וַתֹּ֗אמֶר
שִׁוִּ֣יתִי
עֵ֭זֶר
עַל־
גִּבּ֑וֹר
הֲרִימ֖וֹתִי
בָח֣וּר
מֵעָֽם׃
21. מָ֭צָאתִי
דָּוִ֣ד
עַבְדִּ֑י
בְּשֶׁ֖מֶן
קָדְשִׁ֣י
מְשַׁחְתִּֽיו׃
22. אֲשֶׁ֣ר
יָ֭דִי
תִּכּ֣וֹן
עִמּ֑וֹ
אַף־
זְרוֹעִ֥י
תְאַמְּצֶֽנּוּ׃
23. לֹֽא־
יַשִּׁ֣א
אוֹיֵ֣ב
בּ֑וֹ
וּבֶן־
עַ֝וְלָ֗ה
לֹ֣א
יְעַנֶּֽנּוּ׃
24. וְכַתּוֹתִ֣י
מִפָּנָ֣יו
צָרָ֑יו
וּמְשַׂנְאָ֥יו
אֶגּֽוֹף׃
25. וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י
וְחַסְדִּ֣י
עִמּ֑וֹ
וּ֝בִשְׁמִ֗י
תָּר֥וּם
קַרְנֽוֹ׃
26. וְשַׂמְתִּ֣י
בַיָּ֣ם
יָד֑וֹ
וּֽבַנְּהָר֥וֹת
יְמִינֽוֹ׃
27. ה֣וּא
יִ֭קְרָאֵנִי
אָ֣בִי
אָ֑תָּה
אֵ֝לִ֗י
וְצ֣וּר
יְשׁוּעָתִֽי׃
28. אַף־
אָ֭נִי
בְּכ֣וֹר
אֶתְּנֵ֑הוּ
עֶ֝לְי֗וֹן
לְמַלְכֵי־
אָֽרֶץ׃
29. לְ֭עוֹלָ֗ם
אשמור־
אֶשְׁמָר־
ל֣וֹ
חַסְדִּ֑י
וּ֝בְרִיתִ֗י
נֶאֱמֶ֥נֶת
לֽוֹ׃
30. וְשַׂמְתִּ֣י
לָעַ֣ד
זַרְע֑וֹ
וְ֝כִסְא֗וֹ
כִּימֵ֥י
שָׁמָֽיִם׃
31. אִם־
יַֽעַזְב֣וּ
בָ֭נָיו
תּוֹרָתִ֑י
וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י
לֹ֣א
יֵלֵכֽוּן׃
32. אִם־
חֻקֹּתַ֥י
יְחַלֵּ֑לוּ
וּ֝מִצְוֺתַ֗י
לֹ֣א
יִשְׁמֹֽרוּ׃
33. וּפָקַדְתִּ֣י
בְשֵׁ֣בֶט
פִּשְׁעָ֑ם
וּבִנְגָעִ֥ים
עֲוֺנָֽם׃
34. וְ֭חַסְדִּי
לֹֽא־
אָפִ֣יר
מֵֽעִמּ֑וֹ
וְלֹֽא־
אֲ֝שַׁקֵּ֗ר
בֶּאֱמוּנָתִֽי׃
35. לֹא־
אֲחַלֵּ֥ל
בְּרִיתִ֑י
וּמוֹצָ֥א
שְׂ֝פָתַ֗י
לֹ֣א
אֲשַׁנֶּֽה׃
36. אַ֭חַת
נִשְׁבַּ֣עְתִּי
בְקָדְשִׁ֑י
אִֽם־
לְדָוִ֥ד
אֲכַזֵּֽב׃
37. זַ֭רְעוֹ
לְעוֹלָ֣ם
יִהְיֶ֑ה
וְכִסְא֖וֹ
כַשֶּׁ֣מֶשׁ
נֶגְדִּֽי׃
38. כְּ֭יָרֵחַ
יִכּ֣וֹן
עוֹלָ֑ם
וְעֵ֥ד
בַּ֝שַּׁ֗חַק
נֶאֱמָ֥ן
סֶֽלָה׃
39. וְאַתָּ֣ה
זָ֭נַחְתָּ
וַתִּמְאָ֑ס
הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ
עִם־
מְשִׁיחֶֽךָ׃
40. נֵ֭אַרְתָּה
בְּרִ֣ית
עַבְדֶּ֑ךָ
חִלַּ֖לְתָּ
לָאָ֣רֶץ
נִזְרֽוֹ׃
41. פָּרַ֥צְתָּ
כָל־
גְּדֵרֹתָ֑יו
שַׂ֖מְתָּ
מִבְצָרָ֣יו
מְחִתָּה׃
42. שַׁ֭סֻּהוּ
כָּל־
עֹ֣בְרֵי
דָ֑רֶךְ
הָיָ֥ה
חֶ֝רְפָּ֗ה
לִשְׁכֵֽנָיו׃
43. הֲ֭רִימוֹתָ
יְמִ֣ין
צָרָ֑יו
הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ
כָּל־
אוֹיְבָֽיו׃
44. אַף־
תָּ֭שִׁיב
צ֣וּר
חַרְבּ֑וֹ
וְלֹ֥א
הֲ֝קֵימֹת֗וֹ
בַּמִּלְחָמָֽה׃
45. הִשְׁבַּ֥תָּ
מִטְּהָר֑וֹ
וְ֝כִסְא֗וֹ
לָאָ֥רֶץ
מִגַּֽרְתָּה׃
46. הִ֭קְצַרְתָּ
יְמֵ֣י
עֲלוּמָ֑יו
הֶֽעֱטִ֨יתָ
עָלָ֖יו
בּוּשָׁ֣ה
סֶֽלָה׃
47. עַד־
מָ֣ה
יְ֭הוָה
תִּסָּתֵ֣ר
לָנֶ֑צַח
תִּבְעַ֖ר
כְּמוֹ־
אֵ֣שׁ
חֲמָתֶֽךָ׃
48. זְכָר־
אֲנִ֥י
מֶה־
חָ֑לֶד
עַל־
מַה־
שָּׁ֝֗וְא
בָּרָ֥אתָ
כָל־
בְּנֵי־
אָדָֽם׃
49. מִ֤י
גֶ֣בֶר
יִֽ֭חְיֶה
וְלֹ֣א
יִרְאֶה־
מָּ֑וֶת
יְמַלֵּ֨ט
נַפְשׁ֖וֹ
מִיַּד־
שְׁא֣וֹל
סֶֽלָה׃
50. אַיֵּ֤ה ׀
חֲסָדֶ֖יךָ
הָרִאשֹׁנִ֥ים ׀
אֲדֹנָ֑י
נִשְׁבַּ֥עְתָּ
לְ֝דָוִ֗ד
בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ׃
51. זְכֹ֣ר
אֲ֭דֹנָי
חֶרְפַּ֣ת
עֲבָדֶ֑יךָ
שְׂאֵתִ֥י
בְ֝חֵיקִ֗י
כָּל־
רַבִּ֥ים
עַמִּֽים׃
52. אֲשֶׁ֤ר
חֵרְפ֖וּ
אוֹיְבֶ֥יךָ ׀
יְהוָ֑ה
אֲשֶׁ֥ר
חֵ֝רְפ֗וּ
עִקְּב֥וֹת
מְשִׁיחֶֽךָ׃
53. בָּר֖וּךְ
יְהוָ֥ה
לְ֝עוֹלָ֗ם
אָ֘מֵ֥ן ׀
וְאָמֵֽן׃