Psalm 12 → 10
Reasoning: 11264 Output: 4907 Total: 16171
Argument
Short answer: Even though Psalm 10 is canonically linked with Psalm 9, there are enough high‑value lexical hooks, theme echoes, and form‑progressions that one can read Psalm 10 as a logical sequel to Psalm 12. Psalm 12 diagnoses a society where truth and loyalty have collapsed and records a divine promise to arise for the oppressed; Psalm 10 then shows that broken world in action, details the oppressor’s mindset and tactics, and turns the promise into prayer for judgment, ending with a kingship confession that answers the boast of Psalm 12. High‑significance lexical links (rarer words, identical forms, same word class) - יפיח (identical orthographic form from פוח, rare in Psalms): Ps 12:6 “אשית בישע יפיח לו”; Ps 10:5 “כל צורריו יפיח בהם.” The same rare verb binds the divine promise to the concrete situation of the wicked “puffing/sneering.” - אקום / קומה (same root קום): Ps 12:6 “עתה אקום יאמר יהוה” is answered by Ps 10:12 “קומה יהוה… נשא ידך.” The petition of 10 picks up the oracle of 12. - דור / לדור: Ps 12:8 “תצרנו מן הדור זו לעולם” pairs with Ps 10:6 “לדור ודור בל אמוט.” Both frame the conflict as a generational reality; 10 voice‑acts the very presumption 12 says God will guard from. - זו demonstrative: Ps 12:8 “מן הדור זו”; Ps 10:2 “במזימות זו חשבו.” Not frequent; it works as a small editorial seam. - Speech‑organ lexemes, same word class: “שפת/לשון” in Ps 12:3–4,5 (“שפת חלקות… לשון מדברת גדלות”) and Ps 10:7 (“אלה פיהו מלא… תחת לשונו”). Both psalms target the mouth/tongue as the oppressor’s weapon. - לב lexeme repeated: Ps 12:3 “בלב ולב ידברו”; Ps 10:6, 11, 13 “אמר בלבו,” 10:17 “תכין לבם.” The interior heart‑speech of the wicked in 10 fleshes out the duplicity of 12. - Shared social vocabulary, same roots/classes: עני/עניים (Ps 12:6; Ps 10:2, 9), אביון (Ps 12:6), דך/חלכה/יתום (Ps 10:10, 14, 18). The cluster roots the two psalms in the same social crisis. - רשע/רשעים (Ps 12:9; Ps 10 throughout) and height imagery from רום/גבה/גדלות (Ps 12:4 “גדלות”; Ps 10:2 “בגאוה,” 10:4 “כגבה אפו,” 10:5 “מרום משפטיך”). The same semantic field of arrogant elevation runs through both. Theme‑by‑theme continuities and direct answer lines - The boast vs. the answer: - Ps 12:5: “מי אדון לנו?” The wicked deny any overlord. - Ps 10:16: “יהוה מלך עולם ועד.” Psalm 10 closes by answering the boast of 12 with an explicit enthronement confession: there is indeed a Lord/King. - God’s involvement denied vs. affirmed: - Ps 10 puts in the wicked’s mouth: “אין אלהים” (10:4), “לא תדרש” (10:13), “שכח אל… בל יראה לנצח” (10:11). - Ps 12 counters with God’s pure, trustworthy speech and promise: “אמרות יהוה… טהורות” (12:7), “עתה אקום” (12:6), “אתה יהוה תשמרם… תצרנו” (12:8). Psalm 10 then makes that promise a prayer: “תדרש רשעו” (10:15), “ראיתה… תביט לתת בידך” (10:14), “תקשיב אזנך” (10:17). - From speech‑sins to violent deeds: - Ps 12 concentrates on verbal crimes: “שוא ידברו… שפת חלקות… לשון מדברת גדלות.” - Ps 10 shows the next step: the word becomes predation—ambush, murder, trapping the poor (10:8–10)—while keeping the speech motif (10:7). This is a logical narrative progression: lies/boasts (Ps 12) metastasize into violence (Ps 10). - Matching judgments on the instruments of evil: - Ps 12:4 “יכרת יהוה כל שפתי חלקות… לשון מדברת גדלות.” - Ps 10:15 “שבור זרוע רשע.” The tongue/lips vs. the arm: parallel, concrete retribution on the body parts the wicked use. Form and structure - Both are individual laments with a confidence turn, but arranged to interlock: - Psalm 12: complaint about social falsehood (vv. 2–5) → divine oracle “עתה אקום” (v. 6) → trust in God’s keeping (vv. 7–8) → notice that wicked still prowl (v. 9). - Psalm 10 then reads naturally as the follow‑up to that v. 9: it opens with “למה… תעמד ברחוק… תעלים לעיתות בצרה” (10:1), i.e., while the wicked still “walk around” (12:9), why are you far? It proceeds to a full dossier on the oppressor (10:2–11), then petitions matching the oracle’s verb (10:12 “קומה”), and closes with confidence/kingship (10:16–18)—the enacted fulfillment of 12’s promise. - Ring of key motifs from end to start: - 12:9 “סביב רשעים יתהלכון” describes the environment; 10 immediately supplies the scenes “במסתרים… יארב… יחטף עני.” - 12:8 “תצרנו מן הדור זו לעולם” promises protection; 10:18 prays for the outcome: “בל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ.” Rhetorical and theological through‑lines - Word vs. Word: Psalm 12 contrasts human speech (שוא/חלקות/גדלות) with God’s pure speech (אמרות… טהורות). Psalm 10 picks up human speech again (אלה/מרמות/תחת לשונו עמל) and then pleads for God to “listen” (תקשיב אזנך), effectively asking God’s pure Word to prevail over corrupt words. - Divine Warrior “arise” formula: The oracle “עתה אקום” (Ps 12:6) and the congregational cry “קומה יהוה” (Ps 10:12) echo the ark/war‑cry tradition (Num 10:35). Read sequentially, 12 gives the promise; 10 is the liturgical activation of that promise in a concrete crisis. Historical/sociological fit - Both psalms inhabit the same social world: the collapse of covenantal fidelity (חסיד/אמונים have “ceased,” 12:2), resulting in predation upon the vulnerable (עני/אביון/יתום/דך, 12:6; 10:2, 8–10, 14, 18). Psalm 10 reads as a case file for the generalized diagnosis in 12. Why this counts as “logical follow‑on” - A single rare verb (יפיח) in identical form, the shared rise‑formula (קום), and a direct boast/answer pair (“מי אדון לנו” → “יהוה מלך עולם ועד”) are strong redactional seams by the criteria you set (rarity; identical forms; same word class). - Thematic progression moves sensibly: 12 = societal analysis + divine promise; 10 = on‑the‑ground depiction + petition for implementation + doxological answer. - Even the generational language is picked up and inverted: 12 promises guarding “מן הדור זו לעולם,” while 10 voices the wicked’s fantasy of unshakable stability “לדור ודור בל אמוט,” only to be overturned by the kingship confession and the prayer that “לא יוסיף עוד” (10:18). In sum: Read in sequence, Psalm 12 names the disease (lying lips and arrogant words), records God’s pledge to arise for the poor, and admits the wicked still prowl; Psalm 10 then shows those prowlers at work, converts the pledge into prayer (“קומה”), and ends by asserting the very lordship the wicked denied—making Psalm 10 a coherent, even artfully stitched, follow‑on to Psalm 12.
Evaluation
Score: 7.8
Evaluated at: 2026-01-07T02:35:30 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 3136 Output: 5757 Total: 8893
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: Yes
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 6.0 / 10
Precise links: identical יפיח (12:6; 10:5), rise-formula (12:6 ↔ 10:12), and boast/answer “מי אדון לנו” (12:5) ↔ “יהוה מלך עולם ועד” (10:16), plus lexeme clusters. Still, many motifs are common; Ps 9–10 pairing remains strong.
Prompt
Consider Psalm 12 and Psalm 10 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 10 logically follows on from Psalm 12? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 12:
Psalm 12
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
עַֽל־
הַשְּׁמִינִ֗ית
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. הוֹשִׁ֣יעָה
יְ֭הוָה
כִּי־
גָמַ֣ר
חָסִ֑יד
כִּי־
פַ֥סּוּ
אֱ֝מוּנִ֗ים
מִבְּנֵ֥י
אָדָֽם׃
3. שָׁ֤וְא ׀
יְֽדַבְּרוּ֮
אִ֤ישׁ
אֶת־
רֵ֫עֵ֥הוּ
שְׂפַ֥ת
חֲלָק֑וֹת
בְּלֵ֖ב
וָלֵ֣ב
יְדַבֵּֽרוּ׃
4. יַכְרֵ֣ת
יְ֭הוָה
כָּל־
שִׂפְתֵ֣י
חֲלָק֑וֹת
לָ֝שׁ֗וֹן
מְדַבֶּ֥רֶת
גְּדֹלֽוֹת׃
5. אֲשֶׁ֤ר
אָֽמְר֨וּ ׀
לִלְשֹׁנֵ֣נוּ
נַ֭גְבִּיר
שְׂפָתֵ֣ינוּ
אִתָּ֑נוּ
מִ֖י
אָד֣וֹן
לָֽנוּ׃
6. מִשֹּׁ֥ד
עֲנִיִּים֮
מֵאַנְקַ֢ת
אֶבְי֫וֹנִ֥ים
עַתָּ֣ה
אָ֭קוּם
יֹאמַ֣ר
יְהוָ֑ה
אָשִׁ֥ית
בְּ֝יֵ֗שַׁע
יָפִ֥יחַֽ
לֽוֹ׃
7. אִֽמֲר֣וֹת
יְהוָה֮
אֲמָר֢וֹת
טְהֹ֫ר֥וֹת
כֶּ֣סֶף
צָ֭רוּף
בַּעֲלִ֣יל
לָאָ֑רֶץ
מְ֝זֻקָּ֗ק
שִׁבְעָתָֽיִם׃
8. אַתָּֽה־
יְהוָ֥ה
תִּשְׁמְרֵ֑ם
תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀
מִן־
הַדּ֖וֹר
ז֣וּ
לְעוֹלָֽם׃
9. סָבִ֗יב
רְשָׁעִ֥ים
יִתְהַלָּכ֑וּן
כְּרֻ֥ם
זֻ֝לּ֗וּת
לִבְנֵ֥י
אָדָֽם׃
Psalm 10:
Psalm 10
1. לָמָ֣ה
יְ֭הוָה
תַּעֲמֹ֣ד
בְּרָח֑וֹק
תַּ֝עְלִ֗ים
לְעִתּ֥וֹת
בַּצָּרָֽה׃
2. בְּגַאֲוַ֣ת
רָ֭שָׁע
יִדְלַ֣ק
עָנִ֑י
יִתָּפְשׂ֓וּ ׀
בִּמְזִמּ֖וֹת
ז֣וּ
חָשָֽׁבוּ׃
3. כִּֽי־
הִלֵּ֣ל
רָ֭שָׁע
עַל־
תַּאֲוַ֣ת
נַפְשׁ֑וֹ
וּבֹצֵ֥עַ
בֵּ֝רֵ֗ךְ
נִ֘אֵ֥ץ ׀
יְהוָֽה׃
4. רָשָׁ֗ע
כְּגֹ֣בַהּ
אַ֭פּוֹ
בַּל־
יִדְרֹ֑שׁ
אֵ֥ין
אֱ֝לֹהִ֗ים
כָּל־
מְזִמּוֹתָֽיו׃
5. יָ֘חִ֤ילוּ
דרכו
דְרָכָ֨יו ׀
בְּכָל־
עֵ֗ת
מָר֣וֹם
מִ֭שְׁפָּטֶיךָ
מִנֶּגְדּ֑וֹ
כָּל־
צ֝וֹרְרָ֗יו
יָפִ֥יחַ
בָּהֶֽם׃
6. אָמַ֣ר
בְּ֭לִבּוֹ
בַּל־
אֶמּ֑וֹט
לְדֹ֥ר
וָ֝דֹ֗ר
אֲשֶׁ֣ר
לֹֽא־
בְרָֽע׃
7. אָלָ֤ה ׀
פִּ֣יהוּ
מָ֭לֵא
וּמִרְמ֣וֹת
וָתֹ֑ךְ
תַּ֥חַת
לְ֝שׁוֹנ֗וֹ
עָמָ֥ל
וָאָֽוֶן׃
8. יֵשֵׁ֤ב ׀
בְּמַאְרַ֬ב
חֲצֵרִ֗ים
בַּֽ֭מִּסְתָּרִים
יַהֲרֹ֣ג
נָקִ֑י
עֵ֝ינָ֗יו
לְֽחֵלְכָ֥ה
יִצְפֹּֽנוּ׃
9. יֶאֱרֹ֬ב
בַּמִּסְתָּ֨ר ׀
כְּאַרְיֵ֬ה
בְסֻכֹּ֗ה
יֶ֭אֱרֹב
לַחֲט֣וֹף
עָנִ֑י
יַחְטֹ֥ף
עָ֝נִ֗י
בְּמָשְׁכ֥וֹ
בְרִשְׁתּֽוֹ׃
10. ודכה
יִדְכֶּ֥ה
יָשֹׁ֑חַ
וְנָפַ֥ל
בַּ֝עֲצוּמָּ֗יו
חלכאים
חֵ֣יל
כָּאִֽים׃
11. אָמַ֣ר
בְּ֭לִבּוֹ
שָׁ֣כַֽח
אֵ֑ל
הִסְתִּ֥יר
פָּ֝נָ֗יו
בַּל־
רָאָ֥ה
לָנֶֽצַח׃
12. קוּמָ֤ה
יְהוָ֗ה
אֵ֭ל
נְשָׂ֣א
יָדֶ֑ךָ
אַל־
תִּשְׁכַּ֥ח
עניים
עֲנָוִֽים׃
13. עַל־
מֶ֤ה ׀
נִאֵ֖ץ
רָשָׁ֥ע ׀
אֱלֹהִ֑ים
אָמַ֥ר
בְּ֝לִבּ֗וֹ
לֹ֣א
תִדְרֹֽשׁ׃
14. רָאִ֡תָה
כִּֽי־
אַתָּ֤ה ׀
עָ֘מָ֤ל
וָכַ֨עַס ׀
תַּבִּיט֮
לָתֵ֢ת
בְּיָ֫דֶ֥ךָ
עָ֭לֶיךָ
יַעֲזֹ֣ב
חֵלֶ֑כָה
יָ֝ת֗וֹם
אַתָּ֤ה ׀
הָיִ֬יתָ
עוֹזֵֽר׃
15. שְׁ֭בֹר
זְר֣וֹעַ
רָשָׁ֑ע
וָ֝רָ֗ע
תִּֽדְרוֹשׁ־
רִשְׁע֥וֹ
בַל־
תִּמְצָֽא׃
16. יְהוָ֣ה
מֶ֭לֶךְ
עוֹלָ֣ם
וָעֶ֑ד
אָבְד֥וּ
ג֝וֹיִ֗ם
מֵֽאַרְצֽוֹ׃
17. תַּאֲוַ֬ת
עֲנָוִ֣ים
שָׁמַ֣עְתָּ
יְהוָ֑ה
תָּכִ֥ין
לִ֝בָּ֗ם
תַּקְשִׁ֥יב
אָזְנֶֽךָ׃
18. לִשְׁפֹּ֥ט
יָת֗וֹם
וָ֫דָ֥ךְ
בַּל־
יוֹסִ֥יף
ע֑וֹד
לַעֲרֹ֥ץ
אֱ֝נ֗וֹשׁ
מִן־
הָאָֽרֶץ׃