Psalm 12 → 31
Reasoning: 10048 Output: 5604 Total: 15652
Argument
Here are lines of argument—moving from broad form to fine-grained Hebrew—that make Psalm 31 a logical “follow‑on” to Psalm 12. 1) Macro-movement: from breakdown under arrogant tongues (Ps 12) to deliverance from slander and an exhortation to the faithful (Ps 31) - Psalm 12 laments a society overrun by deceitful, boastful speech; the “faithful” have disappeared and the poor are plundered. God answers with a promise to arise and guard. - Psalm 31 narrates what it looks like when that promise takes hold in an individual life: YHWH becomes refuge and deliverer, silences lying lips, hides the faithful from the strife of tongues, and ends with a public exhortation to the very groups Psalm 12 said had vanished (חסידים; אמונים). - The last line of Psalm 12 “all around the wicked prowl” (סביב רשעים יתהלכון, 12:9) contrasts with Psalm 31’s “you set my feet in a broad place” (העמדת במרחב רגלי, 31:9) and its “terror on every side” (מגור מסביב, 31:14) being overcome—an experiential realization of the protection promised in Psalm 12:8. 2) Identical and rare lexemes (highest weight) - אמונים “the faithful”: - Psalm 12:2 פסו אמונים מבני אדם “the faithful have vanished from humankind.” - Psalm 31:24 אמונים נצר יהוה “the LORD preserves the faithful.” The exact form אֱמוּנִים occurs in both and is comparatively rare; Psalm 31 explicitly answers Psalm 12’s crisis. - נצר “to guard, preserve”: - Psalm 12:8 תצרנו מן הדור זו לעולם “you will guard him from this generation forever.” - Psalm 31:24 אמונים נצר יהוה “the LORD preserves the faithful.” Same root, different forms, same semantic field; 31 states as present habit what 12 promised as future protection. - Cluster “lips/tongue/speech,” with strong overlap in diction: - Psalm 12: שפת חלקות; לשון מדברת גדולות; אמרו ללשוננו נגביר (vv. 3–5). - Psalm 31: תאלמנה שפתי שקר; מריב לשונות; הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז (vv. 19, 21). The same nouns (שפת; לשון) recur; the verbs of speaking (דבר) recur; Psalm 31’s “silence the lying lips” (תאלמנה) is the functional counterpart to Psalm 12’s “may YHWH cut off all smooth lips” (יכרֵת). - שוא “falsehood/vanity”: - Psalm 12:3 שוא ידברו איש את רעהו. - Psalm 31:7 השומרים הבלי־שוא (hevel + shav is a marked collocation). - בני אדם “sons of men”: - Psalm 12:2, 9; Psalm 31:20 (נגד בני אדם). Psalm 31’s public vindication “before the sons of men” answers Psalm 12’s social collapse “among the sons of men.” 3) Shared lemmas with close semantic answer/response (medium-high weight) - חסיד “pious/loyal one”: - Psalm 12:2 גמר חסיד “the loyal has come to an end.” - Psalm 31:24 אהבו את יהוה כל חסידיו “love YHWH, all his loyal ones.” Psalm 31 not only reintroduces the חסידים; it addresses and mobilizes them. - ישע “save/deliver”: - Psalm 12:6 אשית בישע “I will set him in deliverance.” - Psalm 31:3, 17 להושיעני; הושיעֵנִי. The divine promise of saving action in 12 becomes petition and realized help in 31. - רשע “wicked”: - Psalm 12:9 סביב רשעים יתהלכון. - Psalm 31:18 יבושו רשעים ידמו לשאול. The wicked who strutted in 12 are shamed to silence in 31. - עני/אביון “poor/afflicted”: - Psalm 12:6 משוד עניים מאנקת אביונים. - Psalm 31:8 ראית את עניי. The general plight of the poor in 12 is personalized in 31. - לב “heart”: - Psalm 12:3 בלב ולב ידברו (duplicity). - Psalm 31:25 ויאמץ לבבכם (strengthened, unified heart for those who hope in YHWH). 4) Stylistic/formal affinities - Superscriptional match: both are “למנצח מזמור לדוד” (12 adds the performance note על־השמינית). This frames them as Davidic, liturgical pieces suitable for sequence. - Genre sequence typical in Israelite worship: communal lament with divine oracle (Psalm 12: God’s “Now I will arise,” vv. 6–8) followed by individual lament/trust that culminates in praise and wisdom exhortation to the community (Psalm 31: doxology and paraenesis, vv. 22–25). This is a common liturgical progression: crisis → oracle/promise → individual experience of deliverance → communal instruction. 5) Thematic and imagistic “call-and-response” - Arrogant speech vs. silenced speech: - 12’s proud tongues: “Our tongue we will make strong; who is lord over us?” (מי אדון לנו, 12:5). - 31’s confession: “I said, You are my God” (אלֹהַי אתה, 31:15), and its prayer, “Let the lying lips be silenced” (תאלמנה שפתי שקר, 31:19). The usurping “lordship” of the tongue in 12 meets the renewed lordship of YHWH in 31. - Encirclement vs. spaciousness: - 12:9 the wicked move “around” (סביב). - 31:14 “terror on every side” (מגור מסביב) is countered by 31:9 “You set my feet in a broad place” (במרחב). - God’s word vs. human words: - 12:7 contrasts “utterances of YHWH—pure, seven-times refined” with human double-talk. - 31:22 “Blessed be YHWH, for he has shown his loyal-love wondrously to me in a besieged city,” and 31:23 “You heard the voice of my supplications”—YHWH’s faithful action validates his pure utterance. 6) Historical-life setting plausibility - Psalm 12 sketches social injustice and verbal oppression (“plundering of the poor,” boastful and manipulative discourse). The divine oracle (12:6–8) promises intervention. - Psalm 31 fits life after that oracle: the speaker navigates slander (דיבת רבים, 31:14), legal/forensic hostility (ריב לשונות, 31:21), and even siege (בעיר מצור, 31:22). YHWH’s protection—hiding the faithful “from the strife of tongues” (31:21)—is precisely the remedy needed after Psalm 12’s linguistic violence. 7) Tightest “hinge” lines (if you need just a few) - 12:2 “פסו אמונים” ⇔ 31:24 “אמונים נצר יהוה.” - 12:8 “תצרנו מן הדור זו לעולם” ⇔ 31:24 “נֹצֵר” (same root), plus 31:21 “תִּצְפְּנֵם… מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת.” - 12:3–5 “שפת… לשון… ידברו” (arrogant, deceitful speech) ⇔ 31:19 “תאלמנה שפתי שקר… הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז.” Bottom line On both macro-plot and micro-lexical levels, Psalm 31 reads like an intentional sequel to Psalm 12: it answers the social collapse under corrupt speech by depicting YHWH’s realized protection of the faithful, silencing of lying lips, and restoration of a community of חסידים/אמונים—terms and even forms echoed verbatim from Psalm 12.
Evaluation
Score: 7.8
Evaluated at: 2026-01-11T02:34:24 (UTC)
Evaluator model: gpt-5
Evaluator version: v2
Reasoning: 3648 Output: 6437 Total: 10085
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: No
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 6.5 / 10
Rich, accurate correspondences (אמונים; נצר; lips/tongue cluster; בני אדם; שוא) with clear answer-lines (פסו אמונים ⇔ אמונים נצר יהוה). Superscriptions match. But no cross-psalm structural marker; motifs partly common—so not decisive.
Prompt
Consider Psalm 12 and Psalm 31 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 31 logically follows on from Psalm 12? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 12:
Psalm 12
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
עַֽל־
הַשְּׁמִינִ֗ית
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. הוֹשִׁ֣יעָה
יְ֭הוָה
כִּי־
גָמַ֣ר
חָסִ֑יד
כִּי־
פַ֥סּוּ
אֱ֝מוּנִ֗ים
מִבְּנֵ֥י
אָדָֽם׃
3. שָׁ֤וְא ׀
יְֽדַבְּרוּ֮
אִ֤ישׁ
אֶת־
רֵ֫עֵ֥הוּ
שְׂפַ֥ת
חֲלָק֑וֹת
בְּלֵ֖ב
וָלֵ֣ב
יְדַבֵּֽרוּ׃
4. יַכְרֵ֣ת
יְ֭הוָה
כָּל־
שִׂפְתֵ֣י
חֲלָק֑וֹת
לָ֝שׁ֗וֹן
מְדַבֶּ֥רֶת
גְּדֹלֽוֹת׃
5. אֲשֶׁ֤ר
אָֽמְר֨וּ ׀
לִלְשֹׁנֵ֣נוּ
נַ֭גְבִּיר
שְׂפָתֵ֣ינוּ
אִתָּ֑נוּ
מִ֖י
אָד֣וֹן
לָֽנוּ׃
6. מִשֹּׁ֥ד
עֲנִיִּים֮
מֵאַנְקַ֢ת
אֶבְי֫וֹנִ֥ים
עַתָּ֣ה
אָ֭קוּם
יֹאמַ֣ר
יְהוָ֑ה
אָשִׁ֥ית
בְּ֝יֵ֗שַׁע
יָפִ֥יחַֽ
לֽוֹ׃
7. אִֽמֲר֣וֹת
יְהוָה֮
אֲמָר֢וֹת
טְהֹ֫ר֥וֹת
כֶּ֣סֶף
צָ֭רוּף
בַּעֲלִ֣יל
לָאָ֑רֶץ
מְ֝זֻקָּ֗ק
שִׁבְעָתָֽיִם׃
8. אַתָּֽה־
יְהוָ֥ה
תִּשְׁמְרֵ֑ם
תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀
מִן־
הַדּ֖וֹר
ז֣וּ
לְעוֹלָֽם׃
9. סָבִ֗יב
רְשָׁעִ֥ים
יִתְהַלָּכ֑וּן
כְּרֻ֥ם
זֻ֝לּ֗וּת
לִבְנֵ֥י
אָדָֽם׃
Psalm 31:
Psalm 31
1. לַמְנַצֵּ֗חַ
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד׃
2. בְּךָֽ־t
יְהוָ֣ה
חָ֭סִיתִי
אַל־
אֵב֣וֹשָׁה
לְעוֹלָ֑ם
בְּצִדְקָתְךָ֥
פַלְּטֵֽנִי׃
3. הַטֵּ֤ה
אֵלַ֨י ׀
אָזְנְךָ֮
מְהֵרָ֢ה
הַצִּ֫ילֵ֥נִי
הֱיֵ֤ה
לִ֨י ׀
לְֽצוּר־
מָ֭עוֹז
לְבֵ֥ית
מְצוּד֗וֹת
לְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃
4. כִּֽי־
סַלְעִ֣י
וּמְצוּדָתִ֣י
אָ֑תָּה
וּלְמַ֥עַן
שִׁ֝מְךָ֗
תַּֽנְחֵ֥נִי
וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃
5. תּוֹצִיאֵ֗נִי
מֵרֶ֣שֶׁת
ז֭וּ
טָ֣מְנוּ
לִ֑י
כִּֽי־
אַ֝תָּה
מָֽעוּזִּי׃
6. בְּיָדְךָ֮
אַפְקִ֢יד
ר֫וּחִ֥י
פָּדִ֖יתָה
אוֹתִ֥י
יְהוָ֗ה
אֵ֣ל
אֱמֶֽת׃
7. שָׂנֵ֗אתִי
הַשֹּׁמְרִ֥ים
הַבְלֵי־
שָׁ֑וא
וַ֝אֲנִ֗י
אֶל־
יְהוָ֥ה
בָּטָֽחְתִּי׃
8. אָגִ֥ילָה
וְאֶשְׂמְחָ֗ה
בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ
אֲשֶׁ֣ר
רָ֭אִיתָ
אֶת־
עָנְיִ֑י
יָ֝דַ֗עְתָּ
בְּצָר֥וֹת
נַפְשִֽׁי׃
9. וְלֹ֣א
הִ֭סְגַּרְתַּנִי
בְּיַד־
אוֹיֵ֑ב
הֶֽעֱמַ֖דְתָּ
בַמֶּרְחָ֣ב
רַגְלָֽי׃
10. חָנֵּ֥נִי
יְהוָה֮
כִּ֤י
צַ֫ר־
לִ֥י
עָשְׁשָׁ֖ה
בְכַ֥עַס
עֵינִ֗י
נַפְשִׁ֥י
וּבִטְנִֽי׃
11. כִּ֤י
כָל֪וּ
בְיָג֡וֹן
חַיַּי֮
וּשְׁנוֹתַ֢י
בַּאֲנָ֫חָ֥ה
כָּשַׁ֣ל
בַּעֲוֺנִ֣י
כֹחִ֑י
וַעֲצָמַ֥י
עָשֵֽׁשׁוּ׃
12. מִכָּל־
צֹרְרַ֨י
הָיִ֪יתִי
חֶרְפָּ֡ה
וְלִשֲׁכֵנַ֨י ׀
מְאֹד֮
וּפַ֢חַד
לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י
רֹאַ֥י
בַּח֑וּץ
נָדְד֥וּ
מִמֶּֽנִּי׃
13. נִ֭שְׁכַּחְתִּי
כְּמֵ֣ת
מִלֵּ֑ב
הָ֝יִ֗יתִי
כִּכְלִ֥י
אֹבֵֽד׃
14. כִּ֤י
שָׁמַ֨עְתִּי ׀
דִּבַּ֥ת
רַבִּים֮
מָג֢וֹר
מִסָּ֫בִ֥יב
בְּהִוָּסְדָ֣ם
יַ֣חַד
עָלַ֑י
לָקַ֖חַת
נַפְשִׁ֣י
זָמָֽמוּ׃
15. וַאֲנִ֤י ׀
עָלֶ֣יךָ
בָטַ֣חְתִּי
יְהוָ֑ה
אָ֝מַ֗רְתִּי
אֱלֹהַ֥י
אָֽתָּה׃
16. בְּיָדְךָ֥
עִתֹּתָ֑י
הַצִּ֘ילֵ֤נִי
מִיַּד־
א֝וֹיְבַ֗י
וּמֵרֹדְפָֽי׃
17. הָאִ֣ירָה
פָ֭נֶיךָ
עַל־
עַבְדֶּ֑ךָ
ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי
בְחַסְדֶּֽךָ׃
18. יְֽהוָ֗ה
אַל־
אֵ֭בוֹשָׁה
כִּ֣י
קְרָאתִ֑יךָ
יֵבֹ֥שׁוּ
רְ֝שָׁעִ֗ים
יִדְּמ֥וּ
לִשְׁאֽוֹל׃
19. תֵּ֥אָלַ֗מְנָה
שִׂפְתֵ֫י
שָׁ֥קֶר
הַדֹּבְר֖וֹת
עַל־
צַדִּ֥יק
עָתָ֗ק
בְּגַאֲוָ֥ה
וָבtוּז׃
20. מָ֤ה
רַֽב־
טוּבְךָ֮
אֲשֶׁר־
צָפַ֢נְתָּ
לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ
פָּ֭עַלְתָּ
לַחֹסִ֣ים
בָּ֑ךְ
נֶ֝֗גֶד
בְּנֵ֣י
אָדָם׃
21. תַּסְתִּירֵ֤ם ׀
בְּסֵ֥תֶר
פָּנֶיךָ֮
מֵֽרֻכְסֵ֫י
אִ֥ישׁ
תִּצְפְּנֵ֥ם
בְּסֻכָּ֗ה
מֵרִ֥יב
לְשֹׁנֽוֹת׃
22. בָּר֥וּךְ
יְהוָ֑ה
כִּ֥י
הִפְלִ֘יא
חַסְדּ֥וֹ
לִ֝֗י
בְּעִ֣יר
מָצֽוֹר׃
23. וַאֲנִ֤י ׀
אָ֘מַ֤רְתִּי
בְחָפְזִ֗י
נִגְרַזְתִּי֮
מִנֶּ֢גֶד
עֵ֫ינֶ֥יךָ
אָכֵ֗ן
שָׁ֭מַעְתָּ
ק֥וֹל
תַּחֲנוּנַ֗י
בְּשַׁוְּעִ֥י
אֵלֶֽיךָ׃
24. אֶֽהֱב֥וּ
אֶת־
יְהוָ֗ה
כָּֽל־
חֲסִ֫ידָ֥יו
אֱ֭מוּנִים
נֹצֵ֣ר
יְהוָ֑ה
וּמְשַׁלֵּ֥ם
עַל־
יֶ֝֗תֶר
עֹשֵׂ֥ה
גַאֲוָֽה׃
25. חִ֭זְקוּ
וְיַאֲמֵ֣ץ
לְבַבְכֶ֑ם
כָּל־
הַ֝מְיַחֲלִ֗ים
לַיהוָֽה׃