Psalm 12 → 78

Reasoning: 13120 Output: 9727 Total: 22847

Argument

Short thesis: Read together, Psalm 12 names the crisis (a deceitful, faithless generation and arrogant speech) and asks God to arise; Psalm 78 is a deliberate answer: God “arises” by establishing his reliable testimony and by reciting his saving history to form a faithful generation, ending with God’s provision of righteous leadership (Zion/David). The two psalms are tied by repeated roots, shared motifs about speech, heart, keeping/guarding, “generation,” and salvation.

1) Strong lexical “chain-links” (identical roots/word classes; rarer or marked items noted)
- אמר (sayings/utterances; same noun class)
  - Ps 12:7 אִמֲרוֹת יְהוָה … טְהֹרוֹת (“the sayings of YHWH are pure”)
  - Ps 78:1 לְאִמְרֵי־פִי (“to the sayings of my mouth”)
  Weight: high. The rare noun אִמְרָה explicitly bridges “pure divine sayings” (Ps 12) to Asaph’s didactic “sayings” (Ps 78).

- קום (arise/establish)
  - Ps 12:6 עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה (“Now I will arise, says YHWH”)
  - Ps 78:5 וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב (“He raised/established a testimony in Jacob”)
  Weight: high. Psalm 78 depicts how God “arises”: by setting up his abiding edut (testimony).

- שמר / נצר (keep/guard)
  - Ps 12:8 אַתָּה יְהוָה תִּשְׁמְרֵם; תִּצְּרֶנּוּ (“you will keep/guard [them/him]”)
  - Ps 78:7 וּמִצְוֺתָיו יִנְצֹרוּ; Ps 78:10, 56 לֹא שָׁמְרוּ (“they will keep” / “they did not keep”)
  Weight: high. Exact roots recur; Psalm 78 contrasts the ideal (“keep”) with Israel’s failure, answering Ps 12’s prayer that God guard a faithful remnant.

- אמן (faith/faithful)
  - Ps 12:2 פַסּוּ אֱמוּנִים (“the faithful have vanished”)
  - Ps 78:22 לֹא הֶאֱמִינוּ; Ps 78:8 לֹא־נֶאֶמְנָה; Ps 78:37 לֹא נֶאֶמְנוּ (“did not believe / were not faithful”)
  Weight: high. The crisis of vanished אֱמוּנִים in Ps 12 is unfolded historically in Ps 78.

- לשון / דבר (tongue/speech)
  - Ps 12:3–5 שְׂפַת חֲלָקוֹת … לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (“flattering lips … a tongue speaking great things”)
  - Ps 78:19 וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים; Ps 78:36 וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ־לוֹ (“they spoke against God … with their tongue they lied to him”)
  Weight: high for lexeme identity (לשון, דבר); Psalm 78 shows the same speech-sin Ps 12 laments.

- דור (generation)
  - Ps 12:8 מִן־הַדּוֹר זוּ (“from this generation”)
  - Ps 78:4, 6, 8 לְדוֹר אַחֲרוֹן … דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה
  Weight: high. Psalm 78 explicitly addresses, contrasts, and aims to reform “generation(s),” i.e., the very problem in Ps 12.

- לב (heart)
  - Ps 12:3 בְּלֵב וָלֵב (“with a double heart” – rare collocation)
  - Ps 78:8, 18, 37, 72 לֵב/לֵבָב (“did not set their heart,” “their heart was not steadfast,” concluding with דָּוִד … כְּתֹם לְבָבוֹ “integrity of heart”)
  Weight: high. Psalm 78 resolves Ps 12’s “double heart” with David’s “integrity of heart.”

- ישע (salvation)
  - Ps 12:6 אָשִׁית בְּיֵשַׁע (“I will set in salvation”)
  - Ps 78:22 בִּישׁוּעָתוֹ (“his salvation”)
  Weight: high.

- הלך (walk)
  - Ps 12:9 רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן (“the wicked walk about”)
  - Ps 78:10 מֵאֲנוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרָתוֹ (“they refused to walk in his Torah”)
  Weight: medium–high.

- אָדוֹן / אֲדֹנָי
  - Ps 12:5 מִי אָדוֹן לָנוּ (“Who is lord over us?” – arrogant claim)
  - Ps 78:65 כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי (“the Lord awoke as one sleeping”)
  Weight: medium. Psalm 78 answers Ps 12’s boast: the Lord is indeed Master, and he rises to act.

- סָבִיב
  - Ps 12:9 סָבִיב רְשָׁעִים
  - Ps 78:28 סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו
  Weight: low–medium (adverbial overlap).

2) Thematic and logical progression (form/idea)
- From corrupt speech to faithful instruction:
  - Ps 12 laments lying lips, double hearts, and boastful tongues; counters them with “pure sayings” of YHWH (אמרות … טהרות).
  - Ps 78 opens by summoning Israel to hear Torah and the “sayings of my mouth” (תּוֹרָתִי … לְאִמְרֵי־פִי), i.e., it supplies the very speech that is pure and trustworthy, then charges fathers to transmit this testimony to the next generation so that they “keep” (נצר/שמר) and “believe” (אמן).
- From “Now I will arise” (Ps 12:6) to the concrete rising:
  - Ps 78:5 “He raised (ויקם) a testimony” and then narrates the saving rise of God in history (plagues, sea, manna, quail, guidance, conquest), realizing Ps 12’s promise “I will set in salvation.”
- From “this generation” (דור זו) to forming a different generation:
  - Ps 78’s purpose clause (vv. 6–8) is to create a future generation that will hope in God, remember, and keep—precisely the remedy to Ps 12’s faithless “generation.”
- From double heart to integrity:
  - Ps 12:3 exposes “a double heart”; Ps 78 ends with David who shepherds “with integrity of heart” (כְּתֹם לְבָבוֹ), providing the positive antitype and a leadership solution to Ps 12’s social collapse.
- From “Who is lord over us?” to the Lord who awakens and chooses:
  - Ps 12:5’s defiant question is answered in Ps 78:65–72: the Lord awakens, smites enemies, rejects Ephraim, chooses Zion and David.

3) Stylistic/formal fit
- Lament to didactic “maskil”: Moving from a lament over societal breakdown (Ps 12) to a didactic historical recital (Ps 78) mirrors an Israelite liturgical logic: crisis → catechesis. The maskil frames the antidote to the culture of lies—catechetical retelling of God’s deeds and commands.
- Superscriptional bracket with David:
  - Ps 12 is “of David”; Ps 78 concludes with the divine choice of David. This provides an inclusio-like editorial arc: David’s voice names the problem; Asaph’s instruction leads to Davidic resolution.

4) Shared mytho‑historical frame
- Ps 12:6 promises God’s arising to secure the oppressed; Ps 78 supplies the canonical exempla of that rise (Exodus, wilderness provision, conquest) and connects it to institutional stability (Zion/temple; Davidic shepherding). This is the standard Israelite pattern of answering present crisis by remembering foundational salvation history.

Bottom line: On both lexical and conceptual grounds—especially the high‑weight links (אמר/אִמְרָה; קום; שמר/נצר; אמן; לשון/דבר; לב; דור; ישע)—Psalm 78 reads like the narrative, pedagogical answer to Psalm 12’s lament: God arises by establishing his testimony; the community must hear and transmit those pure sayings so that a new, faithful generation walks in them, under the shepherding of David.

Evaluation

Score: 6.5

Evaluated at: 2026-01-20T02:37:45 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 2752 Output: 10566 Total: 13318

Vocabulary specificity: 4.0 / 10

Multiple precise lexical links (אמר/אִמְרָה; אָקוּם/וַיָּקֶם; דור; שמר/נצר; אמן) and a plausible crisis→catechesis progression. Yet most lexemes are common in Psalms; no structural/editorial signal; counterpoints unaddressed.

Prompt

Consider Psalm 12 and Psalm 78 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 78 logically follows on from Psalm 12? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 12:
Psalm 12
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
        עַֽל־
        הַשְּׁמִינִ֗ית
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. הוֹשִׁ֣יעָה
        יְ֭הוָה
        כִּי־
        גָמַ֣ר
        חָסִ֑יד
        כִּי־
        פַ֥סּוּ
        אֱ֝מוּנִ֗ים
        מִבְּנֵ֥י
        אָדָֽם׃
3. שָׁ֤וְא ׀
        יְֽדַבְּרוּ֮
        אִ֤ישׁ
        אֶת־
        רֵ֫עֵ֥הוּ
        שְׂפַ֥ת
        חֲלָק֑וֹת
        בְּלֵ֖ב
        וָלֵ֣ב
        יְדַבֵּֽרוּ׃
4. יַכְרֵ֣ת
        יְ֭הוָה
        כָּל־
        שִׂפְתֵ֣י
        חֲלָק֑וֹת
        לָ֝שׁ֗וֹן
        מְדַבֶּ֥רֶת
        גְּדֹלֽוֹת׃
5. אֲשֶׁ֤ר
        אָֽמְר֨וּ ׀
        לִלְשֹׁנֵ֣נוּ
        נַ֭גְבִּיר
        שְׂפָתֵ֣ינוּ
        אִתָּ֑נוּ
        מִ֖י
        אָד֣וֹן
        לָֽנוּ׃
6. מִשֹּׁ֥ד
        עֲנִיִּים֮
        מֵאַנְקַ֢ת
        אֶבְי֫וֹנִ֥ים
        עַתָּ֣ה
        אָ֭קוּם
        יֹאמַ֣ר
        יְהוָ֑ה
        אָשִׁ֥ית
        בְּ֝יֵ֗שַׁע
        יָפִ֥יחַֽ
        לֽוֹ׃
7. אִֽמֲר֣וֹת
        יְהוָה֮
        אֲמָר֢וֹת
        טְהֹ֫ר֥וֹת
        כֶּ֣סֶף
        צָ֭רוּף
        בַּעֲלִ֣יל
        לָאָ֑רֶץ
        מְ֝זֻקָּ֗ק
        שִׁבְעָתָֽיִם׃
8. אַתָּֽה־
        יְהוָ֥ה
        תִּשְׁמְרֵ֑ם
        תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀
        מִן־
        הַדּ֖וֹר
        ז֣וּ
        לְעוֹלָֽם׃
9. סָבִ֗יב
        רְשָׁעִ֥ים
        יִתְהַלָּכ֑וּן
        כְּרֻ֥ם
        זֻ֝לּ֗וּת
        לִבְנֵ֥י
        אָדָֽם׃

Psalm 78:
Psalm 78
1. מַשְׂכִּ֗יל
        לְאָ֫סָ֥ף
        הַאֲזִ֣ינָה
        עַ֭מִּי
        תּוֹרָתִ֑י
        הַטּ֥וּ
        אָ֝זְנְכֶ֗ם
        לְאִמְרֵי
        פִֽי׃
2. אֶפְתְּחָ֣ה
        בְמָשָׁ֣ל
        פִּ֑י
        אַבִּ֥יעָה
        חִ֝יד֗וֹת
        מִנִּי־
        קֶֽדֶם׃
3. אֲשֶׁ֣ר
        שָׁ֭מַעְנוּ
        וַנֵּדָעֵ֑ם
        וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ
        סִפְּרוּ־
        לָֽנוּ׃
4. לֹ֤א
        נְכַחֵ֨ד ׀
        מִבְּנֵיהֶ֗ם
        לְד֥וֹר
        אַחֲר֗וֹן
        מְֽ֭סַפְּרִים
        תְּהִלּ֣וֹת
        יְהוָ֑ה
        וֶעֱזוּז֥וֹ
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        אֲשֶׁ֣ר
        עָשָֽׂה׃
5. וַיָּ֤קֶם
        עֵד֨וּת ׀
        בְּֽיַעֲקֹ֗ב
        וְתוֹרָה֮
        שָׂ֤ם
        בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל
        אֲשֶׁ֣ר
        צִ֭וָּה
        אֶת־
        אֲבוֹתֵ֑ינוּ
        לְ֝הוֹדִיעָ֗ם
        לִבְנֵיהֶֽם׃
6. לְמַ֤עַן
        יֵדְע֨וּ ׀
        דּ֣וֹר
        אַ֭חֲרוֹן
        בָּנִ֣ים
        יִוָּלֵ֑דוּ
        יָ֝קֻ֗מוּ
        וִֽיסַפְּר֥וּ
        לִבְנֵיהֶֽם׃
7. וְיָשִׂ֥ימוּ
        בֵֽאלֹהִ֗ים
        כִּ֫סְלָ֥ם
        וְלֹ֣א
        יִ֭שְׁכְּחוּ
        מַֽעַלְלֵי
        אֵ֑ל
        וּמִצְוֺתָ֥יו
        יִנְצֹֽרוּ׃
8. וְלֹ֤א
        יִהְי֨וּ ׀
        כַּאֲבוֹתָ֗ם
        דּוֹר֮
        סוֹרֵ֢ר
        וּמֹ֫רֶ֥ה
        דּ֭וֹר
        לֹא־
        הֵכִ֣ין
        לִבּ֑וֹ
        וְלֹא־
        נֶאֶמְנָ֖ה
        אֶת־
        אֵ֣ל
        רוּחֽוֹ׃
9. בְּֽנֵי־
        אֶפְרַ֗יִם
        נוֹשְׁקֵ֥י
        רוֹמֵי־
        קָ֑שֶׁת
        הָ֝פְכ֗וּ
        בְּי֣וֹם
        קְרָֽב׃
10. לֹ֣א
        שָׁ֭מְרוּ
        בְּרִ֣ית
        אֱלֹהִ֑ים
        וּ֝בְתוֹרָת֗וֹ
        מֵאֲנ֥וּ
        לָלֶֽכֶת׃
11. וַיִּשְׁכְּח֥וּ
        עֲלִילוֹתָ֑יו
        וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו
        אֲשֶׁ֣ר
        הֶרְאָֽם׃
12. נֶ֣גֶד
        אֲ֭בוֹתָם
        עָ֣שָׂה
        פֶ֑לֶא
        בְּאֶ֖רֶץ
        מִצְרַ֣יִם
        שְׂדֵה־
        צֹֽעַן׃
13. בָּ֣קַע
        יָ֭ם
        וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם
        וַֽיַּצֶּב־
        מַ֥יִם
        כְּמוֹ־
        נֵcד׃
14. וַיַּנְחֵ֣ם
        בֶּעָנָ֣ן
        יוֹמָ֑ם
        וְכָל־
        הַ֝לַּ֗יְלָה
        בְּא֣וֹר
        אֵֽשׁ׃
15. יְבַקַּ֣ע
        צֻ֭רִים
        בַּמִּדְבָּ֑ר
        וַ֝יַּ֗שְׁקְ
        כִּתְהֹמ֥וֹת
        רַבָּֽה׃
16. וַיּוֹצִ֣א
        נוֹזְלִ֣ים
        מִסָּ֑לַע
        וַיּ֖וֹרֶד
        כַּנְּהָר֣וֹת
        מָֽיִם׃
17. וַיּוֹסִ֣יפוּ
        ע֖dוֹד
        לַחֲטֹא־
        ל֑וֹ
        לַֽמְר֥וֹת
        עֶ֝לְי֗וֹן
        בַּצִּיָּֽה׃
18. וַיְנַסּוּ־
        אֵ֥ל
        בִּלְבָבָ֑ם
        לִֽשְׁאָל־
        אֹ֥כֶל
        לְנַפְשָֽׁם׃
19. וַֽיְדַבְּר֗וּ
        בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים
        אָ֭מְרוּ
        הֲי֣וּכַל
        אֵ֑ל
        לַעֲרֹ֥ךְ
        שֻׁ֝לְחָ֗ן
        בַּמִּדְבָּֽר׃
20. הֵ֤ן
        הִכָּה־
        צ֨וּר ׀
        וַיָּז֣וּבוּ
        מַיִם֮
        וּנְחָלִ֢ים
        יִ֫שְׁטֹ֥פוּ
        הֲגַם־
        לֶ֭חֶם
        י֣וּכַל
        תֵּ֑ת
        אִם־
        יָכִ֖ין
        שְׁאֵ֣ר
        לְעַמּֽוֹ׃
21. לָכֵ֤ן ׀
        שָׁמַ֥ע
        יְהוָ֗ה
        וַֽיִּתְעַבָּ֥ר
        וְ֭אֵשׁ
        נִשְּׂקָ֣ה
        בְיַעֲקֹ֑ב
        וְגַם־
        אַ֝֗ף
        עָלָ֥ה
        בְיִשְׂרָאֵֽל׃
22. כִּ֤י
        לֹ֣א
        הֶ֭אֱמִינוּ
        בֵּאלֹהִ֑ים
        וְלֹ֥א
        בָ֝טְח֗וּ
        בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃
23. וַיְצַ֣ו
        שְׁחָקִ֣ים
        מִמָּ֑עַל
        וְדַלְתֵ֖י
        שָׁמַ֣יִם
        פָּתָֽח׃
24. וַיַּמְטֵ֬ר
        עֲלֵיהֶ֣ם
        מָ֣ן
        לֶאֱכֹ֑ל
        וּדְגַן־
        שָׁ֝מַ֗יִם
        נָ֣תַן
        לָֽמוֹ׃
25. לֶ֣חֶם
        אַ֭בִּירִים
        אָ֣כַל
        אִ֑ישׁ
        צֵידָ֬ה
        שָׁלַ֖ח
        לָהֶ֣ם
        לָשֹֽׂבַע׃
26. יַסַּ֣ע
        קָ֭דִים
        בַּשָּׁמָ֑יִם
        וַיְנַהֵ֖ג
        בְּעֻזּ֣וֹ
        תֵימָֽן׃
27. וַיַּמְטֵ֬ר
        עֲלֵיהֶ֣ם
        כֶּעָפָ֣ר
        שְׁאֵ֑ר
        וּֽכְח֥וֹל
        יַ֝מִּ֗ים
        ע֣וֹף
        כָּנָֽף׃
28. וַ֭יַּפֵּל
        בְּקֶ֣רֶב
        מַחֲנֵ֑הוּ
        סָ֝בִ֗יב
        לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃
29. וַיֹּאכְל֣וּ
        וַיִּשְׂבְּע֣וּ
        מְאֹ֑ד
        וְ֝תַֽאֲוָתָ֗ם
        יָבִ֥א
        לָהֶֽם׃
30. לֹא־
        זָ֥רוּ
        מִתַּאֲוָתָ֑ם
        ע֝֗וֹד
        אָכְלָ֥ם
        בְּפִיהֶֽם׃
31. וְאַ֤ף
        אֱלֹהִ֨ים ׀
        עָ֘לָ֤ה
        בָהֶ֗ם
        וַֽ֭יַּהֲרֹג
        בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם
        וּבַחוּרֵ֖י
        יִשְׂרָאֵ֣ל
        הִכְרִֽיעַ׃
32. בְּכָל־
        זֹ֥את
        חָֽטְאוּ־
        ע֑וֹד
        וְלֹֽא־
        הֶ֝אֱמִ֗ינוּ
        בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃
33. וַיְכַל־
        בַּהֶ֥בֶל
        יְמֵיהֶ֑ם
        וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם
        בַּבֶּהָלָֽה׃
34. אִם־
        הֲרָגָ֥ם
        וּדְרָשׁ֑וּהוּ
        וְ֝שָׁ֗בוּ
        וְשִֽׁחֲרוּ־
        אֵֽל׃
35. וַֽ֭יִּזְכְּרוּ
        כִּֽי־
        אֱלֹהִ֣ים
        צוּרָ֑ם
        וְאֵ֥ל
        עֶ֝לְיוֹן
        גֹּאֲלָֽם׃
36. וַיְפַתּ֥וּהוּ
        בְּפִיהֶ֑ם
        וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם
        יְכַזְּבוּ־
        לֽוֹ׃
37. וְ֭לִבָּם
        לֹא־
        נָכ֣וֹן
        עִמּ֑וֹ
        וְלֹ֥א
        נֶ֝אֶמְנ֗וּ
        בִּבְרִיתֽוֹ׃
38. וְה֤וּא
        רַח֨וּם ׀
        יְכַפֵּ֥ר
        עָוֺן֮
        וְֽלֹא־
        יַ֫שְׁחִ֥ית
        וְ֭הִרְבָּה
        לְהָשִׁ֣יב
        אַפּ֑וֹ
        וְלֹֽא־
        יָ֝עִיר
        כָּל־
        חֲמָתֽוֹ׃
39. וַ֭יִּזְכֹּר
        כִּי־
        בָשָׂ֣ר
        הֵ֑מָּה
        ר֥וּחַ
        ה֝וֹלֵ֗ךְ
        וְלֹ֣א
        יָשֽׁוּב׃
40. כַּ֭מָּה
        יַמְר֣וּהוּ
        בַמִּדְבָּ֑ר
        יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ
        בִּֽישִׁימֽוֹן׃
41. וַיָּשׁ֣וּבוּ
        וַיְנַסּ֣וּ
        אֵ֑ל
        וּקְד֖וֹשׁ
        יִשְׂרָאֵ֣ל
        הִתְווּ׃
42. לֹא־
        זָכְר֥וּ
        אֶת־
        יָד֑וֹ
        י֝֗וֹם
        אֲ‍ֽשֶׁר־
        פָּדָ֥ם
        מִנִּי־
        צָֽר׃
43. אֲשֶׁר־
        שָׂ֣ם
        בְּ֭מִצְרַיִם
        אֹֽתוֹתָ֑יו
        וּ֝מוֹפְתָ֗יו
        בִּשְׂדֵה־
        צֹֽעַן׃
44. וַיַּהֲפֹ֣ךְ
        לְ֭דָם
        יְאֹרֵיהֶ֑ם
        וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם
        בַּל־
        יִשְׁתָּיֽוּן׃
45. יְשַׁלַּ֬ח
        בָּהֶ֣ם
        עָ֭רֹב
        וַיֹּאכְלֵ֑ם
        וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ
        וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
46. וַיִּתֵּ֣ן
        לֶחָסִ֣יל
        יְבוּלָ֑ם
        וִֽ֝יגִיעָ֗ם
        לָאַרְבֶּֽה׃
47. יַהֲרֹ֣ג
        בַּבָּרָ֣ד
        גַּפְנָ֑ם
        וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם
        בַּֽחֲנָמַֽל׃
48. וַיַּסְגֵּ֣ר
        לַבָּרָ֣ד
        בְּעִירָ֑ם
        וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם
        לָרְשָׁפִֽים׃
49. יְשַׁלַּח־
        בָּ֨ם ׀
        חֲר֬וֹן
        אַפּ֗וֹ
        עֶבְרָ֣ה
        וָזַ֣עַם
        וְצָרָ֑ה
        מִ֝שְׁלַ֗חַת
        מַלְאֲכֵ֥י
        רָעִֽים׃
50. יְפַלֵּ֥ס
        נָתִ֗יב
        לְאַ֫פּ֥וֹ
        לֹא־
        חָשַׂ֣ךְ
        מִמָּ֣וֶת
        נַפְשָׁ֑ם
        וְ֝חַיָּתָ֗ם
        לַדֶּ֥בֶר
        הִסְגִּֽיר׃
51. וַיַּ֣ךְ
        כָּל־
        בְּכ֣וֹר
        בְּמִצְרָ֑יִם
        רֵאשִׁ֥ית
        א֝וֹנִ֗ים
        בְּאָהֳלֵי־
        חָֽם׃
52. וַיַּסַּ֣ע
        כַּצֹּ֣אן
        עַמּ֑וֹ
        וַֽיְנַהֲגֵ֥ם
        כַּ֝עֵ֗דֶר
        בַּמִּדְבָּֽר׃
53. וַיַּנְחֵ֣ם
        לָ֭בֶטַח
        וְלֹ֣א
        פָחָ֑דוּ
        וְאֶת־
        א֝וֹיְבֵיהֶ֗ם
        כִּסָּ֥ה
        הַיָּֽם׃
54. וַ֭יְבִיאֵם
        אֶל־
        גְּב֣וּל
        קָדְשׁ֑וֹ
        הַר־
        זֶ֝֗ה
        קָנְתָ֥ה
        יְמִינֽוֹ׃
55. וַיְגָ֤רֶשׁ
        מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀
        גּוֹיִ֗ם
        וַֽ֭יַּפִּילֵם
        בְּחֶ֣בֶל
        נַחֲלָ֑ה
        וַיַּשְׁכֵּ֥ן
        בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם
        שִׁבְטֵ֥י
        יִשְׂרָאֵֽל׃
56. וַיְנַסּ֣וּ
        וַ֭יַּמְרוּ
        אֶת־
        אֱלֹהִ֣ים
        עֶלְי֑וֹן
        וְ֝עֵדוֹתָ֗יו
        לֹ֣א
        שָׁמָֽרוּ׃
57. וַיִּסֹּ֣גוּ
        וַֽ֭יִּבְגְּדוּ
        כַּאֲבוֹתָ֑ם
        נֶ֝הְפְּכ֗וּ
        כְּקֶ֣שֶׁת
        רְמִיָּֽה׃
58. וַיַּכְעִיס֥וּהוּ
        בְּבָמוֹתָ֑ם
        וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם
        יַקְנִיאֽוּהוּ׃
59. שָׁמַ֣ע
        אֱ֭לֹהִים
        וַֽיִּתְעַבָּ֑ר
        וַיִּמְאַ֥ס
        מְ֝אֹ֗ד
        בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
60. וַ֭יִּטֹּשׁ
        מִשְׁכַּ֣ן
        שִׁל֑וֹ
        אֹ֝֗הֶל
        שִׁכֵּ֥ן
        בָּאָדָֽם׃
61. וַיִּתֵּ֣ן
        לַשְּׁבִ֣י
        עֻזּ֑וֹ
        וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ
        בְיַד־
        צָֽר׃
62. וַיַּסְגֵּ֣ר
        לַחֶ֣רֶב
        עַמּ֑וֹ
        וּ֝בְנַחֲלָת֗וֹ
        הִתְעַבָּֽר׃
63. בַּחוּרָ֥יו
        אָֽכְלָה־
        אֵ֑שׁ
        וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו
        לֹ֣א
        הוּלָּֽלוּ׃
64. כֹּ֭הֲנָיו
        בַּחֶ֣רֶב
        נָפָ֑לוּ
        וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו
        לֹ֣א
        תִבְכֶּֽינָה׃
65. וַיִּקַ֖ץ
        כְּיָשֵׁ֥ן ׀
        אֲדֹנָ֑י
        כְּ֝גִבּ֗וֹר
        מִתְרוֹנֵ֥ן
        מִיָּֽיִן׃
66. וַיַּךְ־
        צָרָ֥יו
        אָח֑וֹר
        חֶרְפַּ֥ת
        ע֝וֹלָ֗ם
        נָ֣תַן
        לָֽמוֹ׃
67. וַ֭יִּמְאַס
        בְּאֹ֣הֶל
        יוֹסֵ֑ף
        וּֽבְשֵׁ֥בֶט
        אֶ֝פְרַ֗יִם
        לֹ֣א
        בָחָֽר׃
68. וַ֭יִּבְחַר
        אֶת־
        שֵׁ֣בֶט
        יְהוּדָ֑ה
        אֶֽת־
        הַ֥ר
        צִ֝יּ֗וֹן
        אֲשֶׁ֣ר
        אָהֵֽב׃
69. וַיִּ֣בֶן
        כְּמוֹ־
        רָ֭מִים
        מִקְדָּשׁ֑וֹ
        כְּ֝אֶ֗רֶץ
        יְסָדָ֥הּ
        לְעוֹלָֽם׃
70. וַ֭יִּבְחַר
        בְּדָוִ֣ד
        עַבְדּ֑וֹ
        וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ
        מִֽמִּכְלְאֹ֥ת
        צֹֽאן׃
71. מֵאַחַ֥ר
        עָל֗וֹת
        הֱבִ֫יא֥וֹ
        לִ֭רְעוֹת
        בְּיַעֲקֹ֣ב
        עַמּ֑וֹ
        וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל
        נַחֲלָתֽוֹ׃
72. וַ֭יִּרְעֵם
        כְּתֹ֣ם
        לְבָב֑וֹ
        וּבִתְבוּנ֖וֹת
        כַּפָּ֣יו
        יַנְחֵֽם׃