Psalm 12 → 89

Reasoning: 8448 Output: 9180 Total: 17628

Argument

Thesis in one line: Psalm 89 reads like a deliberate, large‑scale answer to the crisis of false words and disappearing fidelity in Psalm 12, by foregrounding the reliability of YHWH’s word, oath, and covenant across “generation and generation,” and by reversing Psalm 12’s social collapse with a Davidic, cosmic, and liturgical re-anchoring.

Most probative links (rarer/marked words, identical forms, and same roots)

1) Speech/word reliability: from human false lips to God’s unchangeable lips
- Ps 12:3–5: שָׁוְא … יְדַבְּרוּ … שְׂפַת חֲלָקוֹת … לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת; הַמִּנִּי “לְלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר … מִי אָדוֹן לָנוּ”
- Ps 12:7: אִמֲרוֹת יְהוָה … טְהֹרוֹת … כֶּסֶף צָרוּף … מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם (the very rare noun “אִמֲרוֹת” + the rare collocation “בַּעֲלִיל לָאָרֶץ … שִׁבְעָתָיִם”)
- Ps 89 directly answers with God’s speech as oath:
  - 89:20: אָז דִּבַּרְתָּ … וַתֹּאמֶר (explicit divine speech, as in 12:6 “יֹאמַר יְהוָה”)
  - 89:35: לֹא־אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה
  - 89:34: וְלֹא־אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי
  - 89:36: אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי
Weight: “אִמֲרוֹת” (rare noun) in Ps 12 is matched conceptually and lexically by “מוֹצָא שְׂפָתַי” (same word class: nouns of speech) and by the oath cluster (“נִשְׁבַּעְתִּי … לֹא אֲשַׁנֶּה … לֹא אֲשַׁקֵּר”) in Ps 89. Psalm 89 thereby concretizes the “pure sayings” of Ps 12 as an inviolable covenantal utterance.

2) The אמן-field: from vanished “faithful ones” to God’s prevailing “faithfulness”
- Ps 12:2: כִּי־גָמַר חָסִיד כִּי־פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם
- Ps 89 saturates the root אמן:
  - 89:2: אֱמוּנָתְךָ; 89:3: אֱמוּנָתְךָ; 89:6: אֱמוּנָתְךָ; 89:9: וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ; 89:25: וֶאֱמוּנָתִי; 89:29: נֶאֱמֶנֶת; 89:38: נֶאֱמָן; 89:50: בֶּאֱמוּנָתֶךָ
Weight: identical root א-מ-נ with same semantic field (noun “אֱמוּנָה/נֶאֱמָן” vs plural noun “אֱמוּנִים”). Psalm 89 is an intentional lexical inversion of Ps 12: where “faithful ones” (אֱמוּנִים) among humans have disappeared, God’s own “faithfulness” (אֱמוּנָה) remains the bedrock.

3) The חסד‑field: from the loss of the “חָסִיד” to the permanence of “חֶסֶד”
- Ps 12:2: גָמַר חָסִיד
- Ps 89: programmatic “חֶסֶד”: 89:2–3; 15; 25; 29; 34; 50 (“חַסְדֵי יְהוָה … עוֹלָם”; “חֶסֶד וֶאֱמֶת”)
- 89:20 “לַחֲסִידֶיךָ” (plural direct hit on the “חסיד” lexeme)
Weight: same root ח־ס־ד with nouns/adjectives in the same domain; Ps 89 restores and reframes the “חָסִיד” that “ended” in Ps 12 by grounding חסד in God and his covenant community.

4) “Who is lord?” answered by “Who is like YHWH?”
- Ps 12:5: מִי אָדוֹן לָנוּ (arrogant human boast)
- Ps 89 replies with rhetorical “מִי” for divine incomparability:
  - 89:7: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהוָה
  - 89:9: מִי־כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ
- Ps 89:50 addresses God as אֲדֹנָי
Weight: same interrogative frame “מִי” and the root אדנ (אדון/אדני). The boast of Ps 12 is corrected by Ps 89’s doxological counter-question.

5) Direct divine speech: “Now I will arise” → “Then you spoke in vision”
- Ps 12:6: עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה
- Ps 89:20: אָז דִּבַּרְתָּ … וַתֹּאמֶר
Weight: identical speech-verbs (אמר/דבר) and temporally marked adverbs (עתה ~ אז). Psalm 89 marks itself as the narrative continuation of the divine intervention promised in Ps 12.

6) Guarding “forever” across “generations”
- Ps 12:8: אַתָּה־יְהוָה תִּשְׁמְרֵם … מִן־הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם
- Ps 89 echoes with the same lexeme and time horizon:
  - 89:29: לְעוֹלָם אֶשְׁמָר־לוֹ חַסְדִּי
  - “לְדֹר וָדֹר” (89:2, 5); “לְעוֹלָם” repeated (vv. 5, 29, 30, 37, 38, 53)
Weight: identical verb שׁ־מ־ר and duration formulas לְעוֹלָם/לְדֹר וָדֹר. Ps 89 is the promised, intergenerational keeping envisaged in Ps 12.

7) Lips/tongue vocabulary in both psalms
- Ps 12 piles up שָׂפָה / לָשׁוֹן; “שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת”
- Ps 89:35: “מוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה”
Weight: identical noun “שְׂפָתַי/שְׂפַת,” with Ps 89 correcting the duplicitous human lips of Ps 12 by affirming unchangeable divine lips.

8) Walkers and circles: who surrounds whom?
- Ps 12:9: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן (wicked “go about” all around)
- Ps 89 redirects “surroundings” to God:
  - 89:8–9: וְנוֹרָא עַל־כָּל־סְבִיבָיו … וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ
- And contrasts the “walking”:
  - 89:16: בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן
Weight: same root ה־ל־ךְ in plural imperfect; the “surround” lexeme סָבִיב moves from wicked encirclement (Ps 12) to God encircled by holiness and faithfulness (Ps 89), with the blessed walking in his light.

9) Exaltation (רום) inverted
- Ps 12:9: כְּרֻם זֻלוּת לִבְנֵי אָדָם (when vileness is exalted)
- Ps 89 uses the same root positively:
  - 89:14: תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ; 89:18: תָּר֥וּם קַרְנֵנוּ; 89:25: תָּר֥וּם קַרְנוֹ
Weight: identical root ר־ו־ם. Psalm 89 reverses the perverse “exaltation of baseness” in Ps 12 by exalting God’s hand and his anointed’s horn.

10) Salvation lexeme
- Ps 12:6: אָשִׁית בְּיֵשַׁע
- Ps 89:27: אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי
Weight: identical ישׁע root (noun class), showing God’s speech in Ps 12 becomes concrete soteriology in Ps 89.

11) The “seven/oath” echo
- Ps 12:7: “מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם” (sevenfold) describing YHWH’s “אמרות”
- Ps 89:36: “נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי” (I have sworn)
Weight: identical consonantal root ש־ב־ע across the two senses in Biblical Hebrew (“seven” and “swear”), producing a potent wordplay: the sayings refined “sevenfold” in Ps 12 are realized as the sworn, unalterable oath in Ps 89.

12) Generational horizon and “David” as the concrete answer to 12’s social vacuum
- Ps 12 laments the collapse of social fidelity “מִבְּנֵי אָדָם” and longs for durable protection “לְעוֹלָם.”
- Ps 89 answers by anchoring fidelity in the Davidic covenant:
  - 89:4–5: כָּרַתִּי בְרִית … לְדָוִד … עַד־עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ
  - 89:30: “וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם”
Weight: this is the narrative logic: from societal breakdown (Ps 12) to a covenantal structure guaranteeing fidelity “forever” (Ps 89).

Stylistic and formal continuities

- Superscriptional continuity of crafted, liturgical psalmody (Ps 12: musical rubric; Ps 89: מַשְׂכִּיל), both designed for public/worshipful use rather than private oracle only.
- Both feature divine direct speech within a lament frame (12:6; 89:20), a marked stylistic choice in the Psalter.
- Repeated rhetorical “מִי” questions used antithetically (human arrogance in 12; divine incomparability in 89).
- The close of Ps 12 with social chaos (“סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן”) is thematically answered early in Ps 89 by cosmic order (89:10–14), cultic order (“בִּקְהַל קְדֹשִׁים”), and ethical order (“צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ … חֶסֶד וֶאֱמֶת”).

Historical/mythic arc that binds them

- Psalm 12 voices a societal crisis archetypal in Israel’s life: predatory elites, deceptive speech, oppression of עֲנִיִּים/אֶבְיוֹנִים, and the plea for YHWH to “arise.”
- Psalm 89 universalizes and historicizes the answer: YHWH is incomparable among the heavenly assembly; he subdues Rahab/Sea (89:10–11), then makes and swears a Davidic covenant to structure fidelity across generations. The later lament (89:39–46) acknowledges historical setback without negating the oath, and ends with doxology (89:53), thus holding together Ps 12’s petition with a covenantal frame big enough to absorb crisis.

Why Psalm 89 plausibly follows Psalm 12

- Lexical chains with identical roots and the same word classes (אמן; חסד/חסיד; שפה; שמר; ישע; רום) move from problem (12) to resolution/architecture (89).
- Rare/marked features intensify the link: “אִמֲרוֹת … מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם” (12:7) is answered by a battery of oath/“lips” statements (89:34–36), even playing on seven/sworn.
- Structural logic: 12’s “Now I will arise, says YHWH” is narratively fulfilled by 89’s “Then you spoke in a vision,” specifying what God said—namely, the Davidic covenant as the means by which God will keep (שמר) the faithful across “generation and generation.”
- Rhetorical inversion: the human “מי אדון לנו” of 12 is corrected by “מי בשחק יערך ליהוה … מי כמוך” in 89, reassigning lordship and thereby answering the social bravado.
- The closing antithesis: Ps 12 ends with wicked walking around when baseness is exalted; Ps 89 shows the blessed walking in the light of God’s face and God exalting his own right hand and his anointed’s horn.

In sum, Psalm 89 can be read as the canonical “answer” and enlargement of Psalm 12: where 12 diagnoses the loss of human fidelity and the treachery of lips, 89 asserts the indestructible fidelity of God’s lips, oath, and covenant, stretching “forever” and “to generation and generation,” and re-centering Israel’s hope in the Davidic promise even amid renewed crisis.

Evaluation

Score: 6.5

Evaluated at: 2026-01-22T02:38:13 (UTC)

Evaluator model: gpt-5

Evaluator version: v2

Reasoning: 4160 Output: 10026 Total: 14186

Vocabulary specificity: 5.0 / 10

Numerous accurate, text-anchored links (אמן/חסד saturation, lips vs “מוֹצָא שְׂפָתַי”, סביב/יהלכון, רום inversion, עתה/אז, שבע/נשבעתי). Yet many are common or conceptual; editorial sequencing is speculative; alternative explanations unaddressed. No caps.

Prompt

Consider Psalm 12 and Psalm 89 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 89 logically follows on from Psalm 12? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.

Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.

Psalm 12:
Psalm 12
1. לַמְנַצֵּ֥חַ
        עַֽל־
        הַשְּׁמִינִ֗ית
        מִזְמ֥וֹר
        לְדָוִֽד׃
2. הוֹשִׁ֣יעָה
        יְ֭הוָה
        כִּי־
        גָמַ֣ר
        חָסִ֑יד
        כִּי־
        פַ֥סּוּ
        אֱ֝מוּנִ֗ים
        מִבְּנֵ֥י
        אָדָֽם׃
3. שָׁ֤וְא ׀
        יְֽדַבְּרוּ֮
        אִ֤ישׁ
        אֶת־
        רֵ֫עֵ֥הוּ
        שְׂפַ֥ת
        חֲלָק֑וֹת
        בְּלֵ֖ב
        וָלֵ֣ב
        יְדַבֵּֽרוּ׃
4. יַכְרֵ֣ת
        יְ֭הוָה
        כָּל־
        שִׂפְתֵ֣י
        חֲלָק֑וֹת
        לָ֝שׁ֗וֹן
        מְדַבֶּ֥רֶת
        גְּדֹלֽוֹת׃
5. אֲשֶׁ֤ר
        אָֽמְר֨וּ ׀
        לִלְשֹׁנֵ֣נוּ
        נַ֭גְבִּיר
        שְׂפָתֵ֣ינוּ
        אִתָּ֑נוּ
        מִ֖י
        אָד֣וֹן
        לָֽנוּ׃
6. מִשֹּׁ֥ד
        עֲנִיִּים֮
        מֵאַנְקַ֢ת
        אֶבְי֫וֹנִ֥ים
        עַתָּ֣ה
        אָ֭קוּם
        יֹאמַ֣ר
        יְהוָ֑ה
        אָשִׁ֥ית
        בְּ֝יֵ֗שַׁע
        יָפִ֥יחַֽ
        לֽוֹ׃
7. אִֽמֲר֣וֹת
        יְהוָה֮
        אֲמָר֢וֹת
        טְהֹ֫ר֥וֹת
        כֶּ֣סֶף
        צָ֭רוּף
        בַּעֲלִ֣יל
        לָאָ֑רֶץ
        מְ֝זֻקָּ֗ק
        שִׁבְעָתָֽיִם׃
8. אַתָּֽה־
        יְהוָ֥ה
        תִּשְׁמְרֵ֑ם
        תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀
        מִן־
        הַדּ֖וֹר
        ז֣וּ
        לְעוֹלָֽם׃
9. סָבִ֗יב
        רְשָׁעִ֥ים
        יִתְהַלָּכ֑וּן
        כְּרֻ֥ם
        זֻ֝לּ֗וּת
        לִבְנֵ֥י
        אָדָֽם׃

Psalm 89:
Psalm 89
1. מַ֝שְׂכִּ֗יל
        לְאֵיתָ֥ן
        הָֽאֶזְרָחִֽי׃
2. חַֽסְדֵ֣י
        יְ֭הוָה
        עוֹלָ֣ם
        אָשִׁ֑ירָה
        לְדֹ֥ר
        וָדֹ֓ר ׀
        אוֹדִ֖יעַ
        אֱמוּנָתְךָ֣
        בְּפִֽי׃
3. כִּֽי־
        אָמַ֗רְתִּי
        ע֭וֹלָם
        חֶ֣סֶד
        יִבָּנֶ֑ה
        שָׁמַ֓יִם ׀
        תָּכִ֖ן
        אֱמוּנָתְךָ֣
        בָהֶֽם׃
4. כָּרַ֣תִּֽי
        בְ֭רִית
        לִבְחִירִ֑י
        נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי
        לְדָוִ֥ד
        עַבְדִּֽי׃
5. עַד־
        ע֭וֹלָם
        אָכִ֣ין
        זַרְעֶ֑ךָ
        וּבָנִ֨יתִי
        לְדֹר־
        וָד֖וֹר
        כִּסְאֲךָ֣
        סֶֽלָה׃
6. וְי֘וֹד֤וּ
        שָׁמַ֣יִם
        פִּלְאֲךָ֣
        יְהוָ֑ה
        אַף־
        אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗
        בִּקְהַ֥ל
        קְדֹשִֽׁים׃
7. כִּ֤י
        מִ֣י
        בַ֭שַּׁחַק
        יַעֲרֹ֣ךְ
        לַיהוָ֑ה
        יִדְמֶ֥ה
        לַ֝יהוָ֗ה
        בִּבְנֵ֥י
        אֵלִים׃
8. אֵ֣ל
        נַ֭עֲרָץ
        בְּסוֹד־
        קְדֹשִׁ֣ים
        רַבָּ֑ה
        וְ֝נוֹרָ֗א
        עַל־
        כָּל־
        סְבִיבָֽיו׃
9. יְהוָ֤ה ׀
        אֱלֹ֘הֵ֤י
        צְבָא֗וֹת
        מִֽי־
        כָֽמ֖וֹךָ
        חֲסִ֥ין ׀
        יָ֑הּ
        וֶ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗
        סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃
10. אַתָּ֣ה
        מ֖dוֹשֵׁל
        בְּגֵא֣וּת
        הַיָּ֑ם
        בְּשׂ֥וֹא
        גַ֝לָּ֗יו
        אַתָּ֥ה
        תְשַׁבְּחֵֽם׃
11. אַתָּ֤ה
        דִכִּ֣אתָ
        כֶחָלָ֣ל
        רָ֑הַב
        בִּזְר֥וֹעַ
        עֻ֝זְּךָ֗
        פִּזַּ֥רְתָּ
        אוֹיְבֶֽיךָ׃
12. לְךָ֣
        שָׁ֭מַיִם
        אַף־
        לְךָ֥
        אָ֑רֶץ
        תֵּבֵ֥ל
        וּ֝מְלֹאָ֗הּ
        אַתָּ֥ה
        יְסַדְתָּֽם׃
13. צָפ֣וֹן
        וְ֭יָמִין
        אַתָּ֣ה
        בְרָאתָ֑ם
        תָּב֥וֹר
        וְ֝חֶרְמ֗וֹן
        בְּשִׁמְךָ֥
        יְרַנֵּֽנוּ׃
14. לְךָ֣
        זְ֭רוֹעַ
        עִם־
        גְּבוּרָ֑ה
        תָּעֹ֥ז
        יָ֝דְךָ֗
        תָּר֥וּם
        יְמִינֶֽךָ׃
15. צֶ֣דֶק
        וּ֭מִשְׁפָּט
        מְכ֣וֹן
        כִּסְאֶ֑ךָ
        חֶ֥סֶד
        וֶ֝אֱמֶ֗ת
        יְֽקַדְּמ֥וּ
        פָנֶֽיךָ׃
16. אַשְׁרֵ֣י
        הָ֭עָם
        יוֹדְעֵ֣י
        תְרוּעָ֑ה
        יְ֝הוָ֗ה
        בְּֽאוֹר־
        פָּנֶ֥יךָ
        יְהַלֵּכֽוּן׃
17. בְּ֭שִׁמְךָ
        יְגִיל֣וּן
        כָּל־
        הַיּ֑וֹם
        וּבְצִדְקָתְךָ֥
        יָרֽוּמוּ׃
18. כִּֽי־
        תִפְאֶ֣רֶת
        עֻזָּ֣מוֹ
        אָ֑תָּה
        וּ֝בִרְצֹנְךָ֗
        תרים
        תָּר֥וּם
        קַרְנֵֽנוּ׃
19. כִּ֣י
        לַֽ֭יהוָה
        מָֽגִנֵּ֑נוּ
        וְלִקְד֖וֹשׁ
        יִשְׂרָאֵ֣ל
        מַלְכֵּֽנוּ׃
20. אָ֤ז
        דִּבַּ֥רְתָּֽ־
        בְחָז֡וֹן
        לַֽחֲסִידֶ֗יךָ
        וַתֹּ֗אמֶר
        שִׁוִּ֣יתִי
        עֵ֭זֶר
        עַל־
        גִּבּ֑וֹר
        הֲרִימ֖וֹתִי
        בָח֣וּר
        מֵעָֽם׃
21. מָ֭צָאתִי
        דָּוִ֣ד
        עַבְדִּ֑י
        בְּשֶׁ֖מֶן
        קָדְשִׁ֣י
        מְשַׁחְתִּֽיו׃
22. אֲשֶׁ֣ר
        יָ֭דִי
        תִּכּ֣וֹן
        עִמּ֑וֹ
        אַף־
        זְרוֹעִ֥י
        תְאַמְּצֶֽנּוּ׃
23. לֹֽא־
        יַשִּׁ֣א
        אוֹיֵ֣ב
        בּ֑וֹ
        וּבֶן־
        עַ֝וְלָ֗ה
        לֹ֣א
        יְעַנֶּֽנּוּ׃
24. וְכַתּוֹתִ֣י
        מִפָּנָ֣יו
        צָרָ֑יו
        וּמְשַׂנְאָ֥יו
        אֶגּֽוֹף׃
25. וֶֽאֶֽמוּנָתִ֣י
        וְחַסְדִּ֣י
        עִמּ֑וֹ
        וּ֝בִשְׁמִ֗י
        תָּר֥וּם
        קַרְנֽוֹ׃
26. וְשַׂמְתִּ֣י
        בַיָּ֣ם
        יָד֑וֹ
        וּֽבַנְּהָר֥וֹת
        יְמִינֽוֹ׃
27. ה֣וּא
        יִ֭קְרָאֵנִי
        אָ֣בִי
        אָ֑תָּה
        אֵ֝לִ֗י
        וְצ֣וּר
        יְשׁוּעָתִֽי׃
28. אַף־
        אָ֭נִי
        בְּכ֣וֹר
        אֶתְּנֵ֑הוּ
        עֶ֝לְי֗וֹן
        לְמַלְכֵי־
        אָֽרֶץ׃
29. לְ֭עוֹלָ֗ם
        אשמור־
        אֶשְׁמָר־
        ל֣וֹ
        חַסְדִּ֑י
        וּ֝בְרִיתִ֗י
        נֶאֱמֶ֥נֶת
        לֽוֹ׃
30. וְשַׂמְתִּ֣י
        לָעַ֣ד
        זַרְע֑וֹ
        וְ֝כִסְא֗וֹ
        כִּימֵ֥י
        שָׁמָֽיִם׃
31. אִם־
        יַֽעַזְב֣וּ
        בָ֭נָיו
        תּוֹרָתִ֑י
        וּ֝בְמִשְׁפָּטַ֗י
        לֹ֣א
        יֵלֵכֽוּן׃
32. אִם־
        חֻקֹּתַ֥י
        יְחַלֵּ֑לוּ
        וּ֝מִצְוֺתַ֗י
        לֹ֣א
        יִשְׁמֹֽרוּ׃
33. וּפָקַדְתִּ֣י
        בְשֵׁ֣בֶט
        פִּשְׁעָ֑ם
        וּבִנְגָעִ֥ים
        עֲוֺנָֽם׃
34. וְ֭חַסְדִּי
        לֹֽא־
        אָפִ֣יר
        מֵֽעִמּ֑וֹ
        וְלֹֽא־
        אֲ֝שַׁקֵּ֗ר
        בֶּאֱמוּנָתִֽי׃
35. לֹא־
        אֲחַלֵּ֥ל
        בְּרִיתִ֑י
        וּמוֹצָ֥א
        שְׂ֝פָתַ֗י
        לֹ֣א
        אֲשַׁנֶּֽה׃
36. אַ֭חַת
        נִשְׁבַּ֣עְתִּי
        בְקָדְשִׁ֑י
        אִֽם־
        לְדָוִ֥ד
        אֲכַזֵּֽב׃
37. זַ֭רְעוֹ
        לְעוֹלָ֣ם
        יִהְיֶ֑ה
        וְכִסְא֖וֹ
        כַשֶּׁ֣מֶשׁ
        נֶגְדִּֽי׃
38. כְּ֭יָרֵחַ
        יִכּ֣וֹן
        עוֹלָ֑ם
        וְעֵ֥ד
        בַּ֝שַּׁ֗חַק
        נֶאֱמָ֥ן
        סֶֽלָה׃
39. וְאַתָּ֣ה
        זָ֭נַחְתָּ
        וַתִּמְאָ֑ס
        הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ
        עִם־
        מְשִׁיחֶֽךָ׃
40. נֵ֭אַרְתָּה
        בְּרִ֣ית
        עַבְדֶּ֑ךָ
        חִלַּ֖לְתָּ
        לָאָ֣רֶץ
        נִזְרֽוֹ׃
41. פָּרַ֥צְתָּ
        כָל־
        גְּדֵרֹתָ֑יו
        שַׂ֖מְתָּ
        מִבְצָרָ֣יו
        מְחִתָּה׃
42. שַׁ֭סֻּהוּ
        כָּל־
        עֹ֣בְרֵי
        דָ֑רֶךְ
        הָיָ֥ה
        חֶ֝רְפָּ֗ה
        לִשְׁכֵֽנָיו׃
43. הֲ֭רִימוֹתָ
        יְמִ֣ין
        צָרָ֑יו
        הִ֝שְׂמַ֗חְתָּ
        כָּל־
        אוֹיְבָֽיו׃
44. אַף־
        תָּ֭שִׁיב
        צ֣וּר
        חַרְבּ֑וֹ
        וְלֹ֥א
        הֲ֝קֵימֹת֗וֹ
        בַּמִּלְחָמָֽה׃
45. הִשְׁבַּ֥תָּ
        מִטְּהָר֑וֹ
        וְ֝כִסְא֗וֹ
        לָאָ֥רֶץ
        מִגַּֽרְתָּה׃
46. הִ֭קְצַרְתָּ
        יְמֵ֣י
        עֲלוּמָ֑יו
        הֶֽעֱטִ֨יתָ
        עָלָ֖יו
        בּוּשָׁ֣ה
        סֶֽלָה׃
47. עַד־
        מָ֣ה
        יְ֭הוָה
        תִּסָּתֵ֣ר
        לָנֶ֑צַח
        תִּבְעַ֖ר
        כְּמוֹ־
        אֵ֣שׁ
        חֲמָתֶֽךָ׃
48. זְכָר־
        אֲנִ֥י
        מֶה־
        חָ֑לֶד
        עַל־
        מַה־
        שָּׁ֝֗וְא
        בָּרָ֥אתָ
        כָל־
        בְּנֵי־
        אָדָֽם׃
49. מִ֤י
        גֶ֣בֶר
        יִֽ֭חְיֶה
        וְלֹ֣א
        יִרְאֶה־
        מָּ֑וֶת
        יְמַלֵּ֨ט
        נַפְשׁ֖וֹ
        מִיַּד־
        שְׁא֣וֹל
        סֶֽלָה׃
50. אַיֵּ֤ה ׀
        חֲסָדֶ֖יךָ
        הָרִאשֹׁנִ֥ים ׀
        אֲדֹנָ֑י
        נִשְׁבַּ֥עְתָּ
        לְ֝דָוִ֗ד
        בֶּאֱמוּנָתֶֽךָ׃
51. זְכֹ֣ר
        אֲ֭דֹנָי
        חֶרְפַּ֣ת
        עֲבָדֶ֑יךָ
        שְׂאֵתִ֥י
        בְ֝חֵיקִ֗י
        כָּל־
        רַבִּ֥ים
        עַמִּֽים׃
52. אֲשֶׁ֤ר
        חֵרְפ֖וּ
        אוֹיְבֶ֥יךָ ׀
        יְהוָ֑ה
        אֲשֶׁ֥ר
        חֵ֝רְפ֗וּ
        עִקְּב֥וֹת
        מְשִׁיחֶֽךָ׃
53. בָּר֖וּךְ
        יְהוָ֥ה
        לְ֝עוֹלָ֗ם
        אָ֘מֵ֥ן ׀
        וְאָמֵֽן׃