Psalm 14 → 18
Reasoning: 11691 Output: 8339 Total: 20030
Argument
Yes. The best case is that **Psalm 18 reads like the answered version of Psalm 14**. If you rank the evidence by strength, I’d put it like this: ## 1. Psalm 14 ends with a wish for salvation; Psalm 18 is a salvation-song **Ps 14:7** מִי יִתֵּן מִצִיּוֹן **יְשׁוּעַת** יִשְׂרָאֵל “Oh that from Zion would come the **salvation** of Israel...” **Ps 18** is saturated with the same salvation field: - 18:3 קֶרֶן **יִשְׁעִי** - 18:4 וּמִן־אֹיְבַי **אִוָּשֵׁעַ** - 18:36 מָגֵן **יִשְׁעֶךָ** - 18:47 אֱלוֹהֵי **יִשְׁעִי** - 18:51 מַגְדִּיל **יְשׁוּעוֹת** מַלְכּוֹ So Psalm 14 ends, “Who will give Israel salvation?” and Psalm 18 answers, “YHWH did.” That is the strongest overall argument. --- ## 2. The clearest verbal reversal: “they did not call on YHWH” vs “I call on YHWH” **Ps 14:4** יְהוָה לֹא **קָרָאוּ** “They did not **call** on YHWH.” **Ps 18:4, 7** אֶ**קְרָא** יְהוָה “I **call** on YHWH.” And then **18:42** gives a grim inversion for the enemies: עַל־יְהוָה וְלֹא עָנָם “They cried to YHWH, but he did not answer them.” So the sequence is tight: - Psalm 14: the wicked are marked by **not calling** on YHWH. - Psalm 18: the righteous servant **does call** on YHWH and is saved. - Psalm 18: the enemies eventually cry too, but too late, and are not answered. That is a very strong same-root, same-verb-class link with thematic progression. --- ## 3. “The poor/afflicted” + “refuge” in Psalm 14 is expanded in Psalm 18 **Ps 14:6** עֲצַת־**עָנִי** תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה **מַחְסֵהוּ** “You shame the counsel of the **poor/afflicted**, but YHWH is his **refuge**.” Psalm 18 picks up both elements: - **18:28** כִּי־אַתָּה עַם־**עָנִי** תוֹשִׁיעַ “You save an **afflicted people**.” - **18:3** אֶ**חֱסֶה**־בּוֹ “I take **refuge** in him.” - **18:31** לְכָל־הַ**חֹסִים** בּוֹ “for all who take **refuge** in him.” This is one of the best local links: - exact lexeme **עָנִי** - same root **חסה** - same theology: YHWH protects the vulnerable Psalm 18 basically narrates how Psalm 14:6 works in practice. --- ## 4. Psalm 14’s “righteous generation” becomes Psalm 18’s righteous servant **Ps 14:5** כִּי־אֱלֹהִים בְּדוֹר **צַדִּיק** “For God is with the generation of the **righteous**.” Psalm 18 then heavily develops righteousness language: - **18:21** יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּ**צִדְקִי** - **18:25** וַיָּשֶׁב־יְהוָה לִי כְ**צִדְקִי** - **18:24, 26** תָמִים / תִּתַּמָּם So Psalm 14 says there is a righteous group with whom God stands; Psalm 18 gives that group a representative voice in David. This also helps with the apparent tension: - Ps 14:1–3 says no one does good. - But Ps 14:5–6 still speaks of **דור צדיק** and **עני**. So Psalm 18 can be read as the psalm of that remnant’s royal representative, not as a contradiction. --- ## 5. The God who “looks down from heaven” in Psalm 14 “comes down from heaven” in Psalm 18 **Ps 14:2** יְהוָה **מִשָּׁמַיִם** הִשְׁקִיף ... לִרְאוֹת “YHWH **from heaven** looked down ... to see...” Psalm 18 turns this heavenly observation into intervention: - **18:7** יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי - **18:10** וַיֵּט **שָׁמַיִם** וַיֵּרַד “He bent the **heavens** and came down.” - **18:14** וַיַּרְעֵם בַּ**שָּׁמַיִם** יְהוָה That is a strong conceptual progression: - Psalm 14: God surveys corruption from heaven. - Psalm 18: God descends from heaven to judge and save. So the sequel logic is very good. --- ## 6. Psalm 18 answers Psalm 14’s opening denial of God **Ps 14:1** אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ **אֵין אֱלֹהִים** “The fool says in his heart, ‘There is no God.’” Psalm 18 counters with experiential confession: **18:32** כִּי מִי **אֱלוֹהַּ** מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה “For who is **God** besides YHWH?” Not identical form, but very close semantically and rhetorically: - Psalm 14 opens with practical atheism. - Psalm 18 answers with exclusive Yahwistic confession grounded in deliverance. So Psalm 18 is not just a random next psalm; it is an ideological rebuttal to Psalm 14’s fool. --- ## 7. Formal/stylistic continuity Both have the same liturgical-Davidic framing: - **לַמְנַצֵּחַ** - **לְדָוִד** That’s common enough in the Psalter, so by itself it’s not decisive. But it still matters as formal continuity. There is also a nice contrast in the opening speech-act: - **Ps 14**: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ “The fool says in his heart...” - **Ps 18**: וַיֹּאמַר ... אֶרְחָמְךָ יְהוָה “And he said... I love you, YHWH...” So one psalm begins with corrupt inward speech; the other with faithful spoken praise. --- ## 8. Common Israelite sequence of events: corruption → oppression → cry → divine rescue → victory song This may be the best historical-liturgical argument. ### Psalm 14 gives: 1. Human corruption 2. Oppressors devouring God’s people 3. The poor needing refuge 4. A longing for salvation from Zion ### Psalm 18 gives: 1. Distress and deadly threat 2. Cry to YHWH 3. Divine warrior theophany 4. Rescue 5. Defeat of enemies 6. Public thanksgiving That is a very normal ancient Israelite pattern: - lament over social/military evil - appeal to YHWH - YHWH appears as divine warrior - king/people sing thanksgiving So Psalm 18 is exactly the sort of poem that should follow the world described in Psalm 14. --- ## 9. Zion/temple logic Psalm 14 says salvation should come **“from Zion”**: - **14:7** מִצִיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל Psalm 18 does not say “Zion,” but it does say God hears from his **hekal**: - **18:7** יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי So the movement is compatible with Zion theology: - hoped-for salvation from God’s holy dwelling - actual deliverance from God’s holy dwelling --- ## 10. Royal ideology: Israel’s salvation comes through the king Psalm 14’s horizon is communal/national: - יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל - שְׁבוּת עַמּוֹ - יָגֵל יַעֲקֹב ... יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל Psalm 18’s horizon is royal: - YHWH saves **David** - subdues peoples under him - gives **ישועות מלכו** - shows covenant loyalty **למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם** In ancient Israelite thought, that is not a mismatch. It is exactly how national salvation works: **God saves the people by saving and establishing the king**. So Psalm 18 is a plausible royal fulfillment of Psalm 14’s national hope. --- ## 11. Mythic/theophanic continuity Psalm 14 presents YHWH as heavenly judge of humanity. Psalm 18 presents YHWH in classic divine-warrior imagery: - thunder - fire - arrows/lightning - riding the cherub - exposing the sea-beds/foundations That is the expected mythic escalation: - first, God sees human evil - then, God rises in storm-theophany to act against it So even at the level of Israelite mythic imagination, Psalm 18 fits as the “action” sequel to Psalm 14’s “diagnosis.” --- # Bottom line If you wanted to justify Psalm 18 as logically following Psalm 14, the strongest claim would be: > **Psalm 14 ends by longing for salvation for God’s afflicted, righteous people; Psalm 18 is David’s extended thanksgiving for exactly that salvation, granted by the God who hears, descends, rescues, vindicates, and establishes his king.** The most persuasive links are: 1. **Ps 14:7 → Ps 18’s salvation language** 2. **“YHWH they did not call” → “I call on YHWH”** 3. **עני + refuge language** 4. **צדיק / צדקי** 5. **heavenly observation → heavenly intervention** 6. **fool’s denial of God → David’s confession of YHWH’s uniqueness** So the case is cumulative, but it is a good cumulative case.
Evaluation
Score: 5.0
Evaluated at: 2026-09-08T03:18:10 (UTC)
Evaluator model: gpt-5.4
Evaluator version: v2
Evaluator prompt version: v2
Reasoning: 1408 Output: 9105 Total: 10513
Checklist
- Has verse refs: Yes
- Factual error detected: No
- Only generic motifs: No
- Counterargument considered: Yes
- LXX/MT numbering acknowledged: No
Vocabulary specificity: 3.0 / 10
Best evidence is 14:4/18:4,7,42 plus 14:6/18:3,28,31 and 14:7/18 salvation terms; but these lexemes are common, 15–17 intervene, and Ps 18’s 2 Sam 22 setting better explains it.
Generation prompt
Consider Psalm 14 and Psalm 18 (reproduced below). What arguments could you make to justify that Psalm 18 logically follows on from Psalm 14? Consider stylistic similarities, similarities of form, similarities of vocab or ideas, shared roots (if you're doing the search in Hebrew), connections to sequences of events common in ancient Israelite life, mythology or history shared by the two psalms.
Rarer words are more significant than commoner words. Identical forms are more significant than similar forms. The same word class is more significant than different word classes formed from the same root. Identical roots are more significant than suppletive roots.
Psalm 14:
Psalm 14
1. לַמְנַצֵּ֗חַ
לְדָ֫וִ֥ד
אָ֘מַ֤ר
נָבָ֣ל
בְּ֭לִבּוֹ
אֵ֣ין
אֱלֹהִ֑ים
הִֽשְׁחִ֗יתוּ
הִֽתְעִ֥יבוּ
עֲלִילָ֗ה
אֵ֣ין
עֹֽשֵׂה־
טֽוֹב׃
2. יְֽהוָ֗ה
מִשָּׁמַיִם֮
הִשְׁקִ֢יף
עַֽל־
בְּנֵי־
אָcדָ֥ם
לִ֭רְאוֹת
הֲיֵ֣שׁ
מַשְׂכִּ֑יל
דֹּ֝רֵשׁ
אֶת־
אֱלֹהִֽים׃
3. הַכֹּ֥ל
סָר֮
יַחְדָּ֢ו
נֶ֫אֱלָ֥חוּ
אֵ֤ין
עֹֽשֵׂה־
ט֑וֹב
אֵ֝֗ין
גַּם־
אֶחָֽד׃
4. הֲלֹ֥א
יָדְעוּ֮
כָּל־
פֹּ֢עֲלֵ֫י
אָ֥וֶן
אֹכְלֵ֣י
עַ֭מִּי
אָ֣כְלוּ
לֶ֑חֶם
יְ֝הוָ֗ה
לֹ֣א
קָרָֽאוּ׃
5. שָׁ֤ם ׀
פָּ֣חֲדוּ
פָ֑חַד
כִּֽי־
אֱ֝לֹהִ֗ים
בְּד֣וֹר
צַדִּֽיק׃
6. עֲצַת־
עָנִ֥י
תָבִ֑ישׁוּ
כִּ֖י
יְהוָ֣ה
מַחְסֵֽהוּ׃
7. מִ֥י
יִתֵּ֣ן
מִצִיּוֹן֮
יְשׁוּעַ֢ת
יִשְׂרָ֫אֵ֥ל
בְּשׁ֣וּב
יְ֭הוָה
שְׁב֣וּת
עַמּ֑וֹ
יָגֵ֥ל
יַ֝עֲקֹ֗ב
יִשְׂמַ֥ח
יִשְׂרָֽאֵל׃
Psalm 18:
Psalm 18
1. לַמְנַצֵּ֤חַ ׀
לְעֶ֥בֶד
יְהוָ֗ה
לְדָ֫וִ֥ד
אֲשֶׁ֤ר
דִּבֶּ֨ר ׀
לַיהוָ֗ה
אֶת־
דִּ֭בְרֵי
הַשִּׁירָ֣ה
הַזֹּ֑את
בְּי֤וֹם
הִֽצִּיל־
יְהוָ֘ה
אוֹת֥וֹ
מִכַּ֥ף
כָּל־
אֹ֝יְבָ֗יו
וּמִיַּ֥ד
שָׁאֽוּל׃
2. וַיֹּאמַ֡ר
אֶרְחָמְךָ֖
יְהוָ֣ה
חִזְקִֽי׃
3. יְהוָ֤ה ׀
סַֽלְעִֽmי
וּמְצוּדָתִ֗י
וּמְפַ֫לְטִ֥י
אֵלִ֣י
צ֖dוּרִי
אֶֽחֱסֶה־
בּ֑וֹ
מָֽגִנִּ֥י
וְקֶֽרֶן־
יִ֝שְׁעִ֗י
מִשְׂגַּבִּֽי׃
4. מְ֭הֻלָּל
אֶקְרָ֣א
יְהוָ֑ה
וּמִן־
אֹ֝יְבַ֗י
אִוָּשֵֽׁעַ׃
5. אֲפָפ֥וּנִי
חֶבְלֵי־
מָ֑וֶת
וְֽנַחֲלֵ֖י
בְלִיַּ֣עַל
יְבַֽעֲתֽוּנִי׃
6. חֶבְלֵ֣י
שְׁא֣וֹל
סְבָב֑וּנִי
קִ֝דְּמ֗וּנִי
מ֣וֹקְשֵׁי
מָֽוֶת׃
7. בַּצַּר־
לִ֤י ׀
אֶֽקֲcרָ֣א
יְהוָה֮
וְאֶל־
אֱלֹהַ֢י
אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ
יִשְׁמַ֣ע
מֵהֵיכָל֣וֹ
קוֹלִ֑י
וְ֝שַׁוְעָתִ֗י
לְפָנָ֤יו ׀
תָּב֬וֹא
בְאָזְנָֽיו׃
8. וַתִּגְעַ֬שׁ
וַתִּרְעַ֨שׁ ׀
הָאָ֗רֶץ
וּמוֹסְדֵ֣י
הָרִ֣ים
יִרְגָּ֑זוּ
וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ
כִּי־
חָ֥רָה
לֽוֹ׃
9. עָ֘לָ֤ה
עָשָׁ֨ן ׀
בְּאַפּ֗וֹ
וְאֵשׁ־
מִפִּ֥יו
תֹּאכֵ֑ל
גֶּ֝חָלִ֗ים
בָּעֲר֥וּ
מִמֶּֽנּוּ׃
10. וַיֵּ֣ט
שָׁ֭מַיִם
וַיֵּרַ֑ד
וַ֝עֲרָפֶ֗ל
תַּ֣חַת
רַגְלָֽיו׃
11. וַיִּרְכַּ֣ב
עַל־
כְּ֭רוּב
וַיָּעֹ֑ף
וַ֝יֵּ֗דֶא
עַל־
כַּנְפֵי־
רֽוּחַ׃
12. יָ֤שֶׁת
חֹ֨שֶׁךְ ׀
סִתְר֗וֹ
סְבִֽיבוֹתָ֥יו
סֻכָּת֑וֹ
חֶשְׁכַת־
מַ֝֗יִם
עָבֵ֥י
שְׁחָקִֽים׃
13. מִנֹּ֗גַהּ
נֶ֫גְדּ֥וֹ
עָבָ֥יו
עָבְר֑וּ
בָּ֝רָ֗ד
וְגַֽחֲלֵי־
אֵֽשׁ׃
14. וַיַּרְעֵ֬ם
בַּשָּׁמַ֨יִם ׀
יְֽהוָ֗ה
וְ֭עֶלְיוֹן
יִתֵּ֣ן
קֹל֑וֹ
בָּ֝רָ֗ד
וְגַֽחֲלֵי־
אֵֽשׁ׃
15. וַיִּשְׁלַ֣ח
חִ֭צָּיו
וַיְפִיצֵ֑ם
וּבְרָקִ֥ים
רָ֝ב
וַיְהֻמֵּֽם׃
16. וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀
אֲפִ֥יקֵי
מַ֗יִם
וַֽיִּגָּלוּ֮
מוֹסְד֢וֹת
תֵּ֫בֵ֥ל
מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣
יְהוָ֑ה
מִ֝נִּשְׁמַ֗ת
ר֣וּחַ
אַפֶּֽךָ׃
17. יִשְׁלַ֣ח
מִ֭מָּרוֹם
יִקָּחֵ֑נִי
יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי
מִמַּ֥יִם
רַבִּֽים׃
18. יַצִּילֵ֗נִי
מֵאֹיְבִ֥י
עָ֑ז
וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י
כִּֽי־
אָמְצ֥וּ
מִמֶּֽנִּי׃
19. יְקַדְּמ֥וּנִי
בְיוֹם־
אֵידִ֑י
וַֽיְהִי־
יְהוָ֖ה
לְמִשְׁעָ֣ן
לִֽי׃
20. וַיּוֹצִיאֵ֥נִי
לַמֶּרְחָ֑ב
יְ֝חַלְּצֵ֗נִי
כִ֘י
חָ֥פֵֽץ
בִּֽי׃
21. יִגְמְלֵ֣נִי
יְהוָ֣ה
כְּצִדְקִ֑י
כְּבֹ֥ר
יָ֝דַ֗י
יָשִׁ֥יב
לִֽי׃
22. כִּֽי־
שָׁ֭מַרְתִּי
דַּרְכֵ֣י
יְהוָ֑ה
וְלֹֽא־
רָ֝שַׁ֗עְתִּי
מֵאֱלֹהָֽי׃
23. כִּ֣י
כָל־
מִשְׁפָּטָ֣יו
לְנֶגְדִּ֑י
וְ֝חֻקֹּתָ֗יו
לֹא־
אָסִ֥יר
מֶֽנִּי׃
24. וָאֱהִ֣י
תָמִ֣ים
עִמּ֑וֹ
וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר
מֵעֲוֺנִֽי׃
25. וַיָּֽשֶׁב־
יְהוָ֣ה
לִ֣י
כְצִדְקִ֑י
כְּבֹ֥ר
יָ֝דַ֗י
לְנֶ֣גֶד
עֵינָֽיו׃
26. עִם־
חָסִ֥יד
תִּתְחַסָּ֑ד
עִם־
גְּבַ֥ר
תָּ֝מִ֗ים
תִּתַּמָּֽם׃
27. עִם־
נָבָ֥ר
תִּתְבָּרָ֑ר
וְעִם־
עִ֝קֵּ֗שׁ
תִּתְפַּתָּֽל׃
28. כִּֽי־
אַ֭תָּה
עַם־
עָנִ֣י
תוֹשִׁ֑יעַ
וְעֵינַ֖יִם
רָמ֣וֹת
תַּשְׁפִּֽיל׃
29. כִּֽי־
אַ֭תָּה
תָּאִ֣יר
נֵרִ֑י
יְהוָ֥ה
אֱ֝לֹהַ֗י
יַגִּ֥יהַּ
חָשְׁכִּֽי׃
30. כִּֽי־
בְ֭ךָ
אָרֻ֣ץ
גְּד֑וּד
וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י
אֲדַלֶּג־
שֽׁוּר׃
31. הָאֵל֮
תָּמִ֢ים
דַּ֫רְכּ֥וֹ
אִמְרַֽת־
יְהוָ֥ה
צְרוּפָ֑ה
מָגֵ֥ן
ה֝֗וּא
לְכֹ֤ל ׀
הַחֹסִ֬ים
בּֽוֹ׃
32. כִּ֤י
מִ֣י
אֱ֭לוֹהַּ
מִבַּלְעֲדֵ֣י
יְהוָ֑ה
וּמִ֥י
צ֝֗וּר
זוּלָתִ֥י
אֱלֹהֵֽינוּ׃
33. הָ֭אֵל
הַמְאַזְּרֵ֣נִי
חָ֑יִל
וַיִּתֵּ֖ן
תָּמִ֣ים
דַּרְכִּֽי׃
34. מְשַׁוֶּ֣ה
רַ֭גְלַי
כָּאַיָּל֑וֹת
וְעַ֥ל
בָּ֝מֹתַ֗י
יַעֲמִידֵֽנִי׃
35. מְלַמֵּ֣ד
יָ֭דַי
לַמִּלְחָמָ֑ה
וְֽנִחֲתָ֥ה
קֶֽשֶׁת־
נְ֝חוּשָׁ֗ה
זְרוֹעֹתָֽי׃
36. וַתִּתֶּן־
לִי֮
מָגֵ֢ן
יִ֫שְׁעֶ֥ךָ
וִֽימִינְךָ֥
תִסְעָדֵ֑נִי
וְֽעַנְוַתְךָ֥
תַרְבֵּֽנִי׃
37. תַּרְחִ֣יב
צַעֲדִ֣י
תַחְתָּ֑י
וְלֹ֥א
מָ֝עֲד֗וּ
קַרְסֻלָּֽי׃
38. אֶרְדּ֣וֹף
א֭וֹיְבַי
וְאַשִּׂיגֵ֑ם
וְלֹֽא־
אָ֝שׁוּב
עַד־
כַּלּוֹתָֽם׃
39. אֶ֭מְחָצֵם
וְלֹא־
יֻ֣כְלוּ
ק֑וּם
יִ֝פְּל֗וּ
תַּ֣חַת
רַגְלָֽי׃
40. וַתְּאַזְּרֵ֣נִי
חַ֭יִל
לַמִּלְחָמָ֑ה
תַּכְרִ֖יעַ
קָמַ֣י
תַּחְתָּֽי׃
41. וְֽאֹיְבַ֗י
נָתַ֣תָּה
לִּ֣י
עֹ֑רֶף
וּ֝מְשַׂנְאַ֗י
אַצְמִיתֵֽם׃
42. יְשַׁוְּע֥וּ
וְאֵין־
מוֹשִׁ֑יעַ
עַל־
יְ֝הוָ֗ה
וְלֹ֣א
עָנָֽם׃
43. וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם
כְּעָפָ֥ר
עַל־
פְּנֵי־
ר֑וּחַ
כְּטִ֖יט
חוּצ֣וֹת
אֲרִיקֵֽם׃
44. תְּפַלְּטֵנִי֮
מֵרִ֢יבֵ֫י
עָ֥ם
תְּ֭שִׂימֵנִי
לְרֹ֣אשׁ
גּוֹיִ֑ם
עַ֖ם
לֹא־
יָדַ֣עְתִּי
יַֽעַבְדֽוּנִי׃
45. לְשֵׁ֣מַֽע
אֹ֭זֶן
יִשָּׁ֣מְעוּ
לִ֑י
בְּנֵֽי־
נֵ֝כָ֗ר
יְכַחֲשׁוּ־
לִֽי׃
46. בְּנֵי־
נֵכָ֥ר
יִבֹּ֑לוּ
וְ֝יַחְרְג֗וּ
מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃
47. חַי־
יְ֭הוָה
וּבָר֣וּךְ
צוּרִ֑י
וְ֝יָר֗וּם
אֱלוֹהֵ֥י
יִשְׁעִֽי׃
48. הָאֵ֗ל
הַנּוֹתֵ֣ן
נְקָמ֣וֹת
לִ֑י
וַיַּדְבֵּ֖ר
עַמִּ֣ים
תַּחְתָּֽי׃
49. מְפַלְּטִ֗י
מֵאֹ֫יְבָ֥י
אַ֣ף
מִן־
קָ֭מַי
תְּרוֹמְמֵ֑נִי
מֵאִ֥ישׁ
חָ֝מָ֗ס
תַּצִּילֵֽנִי׃
50. עַל־
כֵּ֤ן ׀
אוֹדְךָ֖
בַגּוֹיִ֥ם ׀
יְהוָ֑ה
וּלְשִׁמְךָ֥
אֲזַמֵּֽרָה׃
51. מגדל
מַגְדִּיל֮
יְשׁוּע֢וֹת
מַ֫לְכּ֥וֹ
וְעֹ֤שֶׂה
חֶ֨סֶד ׀
לִמְשִׁיח֗וֹ
לְדָוִ֥ד
וּלְזַרְע֗וֹ
עַד־
עוֹלָֽם׃